לימוד יומי : פרשת יתרו יום ג'

מקרא

שמות פרק יח

(כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:

(כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

(כז) וַיְשַׁלַּח לשון לויה[1] מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ: פ

שמות פרק יט

(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוא חודש סיון[2] בַּיּוֹם הַזֶּה ראש חודש סיון[3] בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:

(ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי נסיעתם מרפידים היתה בכונת באם אל מדבר סיני, אשר שם הר האלהים, כי ידעו ששם יעבדוהו, כאמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה[4] וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד ופניהם אל מול[5] הָהָר מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר[6]:

(ג) מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ה', וזהו שכתוב (להלן כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, קודם מתן תורה וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו, ולא בא אל הערפל אשר שם האלהים[7] והכין עצמו לנבואה[8] וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אלו הנשים וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלו הגברים[9]:

(ד) תחילת דברי שליחותו ביאר להם ענין ההשגחה שהוא עיקר התורה כי כאשר יאבד הקב"ה אומה בעוונם ויציל אומה אחרת בזכותם הנה זה ממופתי ההשגחה ומעיקרי העונש והשכר[10] אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם עשרת המכות וטביעתם בים סוף[11] וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים העברתי אתכם את הים ביבשה כנשרים שעוברים ימים במעוף כנפיהם גם שלא הוזקתם כדכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף[12] וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי אל ההר הזה ששכינתי שורה בו[13] ומוכן הוא לנבואה[14]:

(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי לקבל עליכם התורה והמצוה[15] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי הברית שיכרות משה עמהם אחר מתן תורה, כמו שנאמר (להלן כד, ח) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם[16]. והברית אשר כרת את אבותיכם להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם (בראשית יז, ז)[17] וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו כוונת הבריאה, כאמרם ז"ל (אבות) חביב אדם שנברא בצלם מכל מקום אתם תהיו לי חביבים ויקרים מכולם[18] כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ ולא בחרתי באומה ולשון כי אם בכם:

(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים מלכים ושרים וְגוֹי קָדוֹשׁ לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' (ויקרא יט ב)[19] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם שהם חכמיהם ושופטיהם, כי להם הבחירה, ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן כמו שאמר ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (דברים ל טו) וכן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (להלן כא א), שיאמרו שאם יבחרו ויקבלו עליהם לעשותם[20]:

(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה הודו וקבלו עליהם עול התורה והמצוות ועשו כן ברצונם[21] וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק נתכוין בזה לפאר לרומם עם בני ישראל על כמה בחינות טובות, אשר תגיד אופן התשובה, ולזה החזיר משה הדברים לפני ה', על דרך אומרו (שמואל ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד[22]:

(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן הוא הערפל אשר שם האלהים (להלן כ כא), והכל רואין ומכירין כן, כמו שאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (להלן כד יז)בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י) וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר יב ו -ח) אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו[23] וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק כאשר שמע תקנת קונו למען יאמינו באמתות נבואתו, הרגיש בספק העם והגיד דבריהם, בחשבו שהטעם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ולא אמרו כן נעשה בלבד, היה מפני שהיו מסופקים אם היתה נבואת משה באופן זה דברי ה' או על ידי מלאך, ושאולי אם יקבלו עליהם דברי מלאך ידקדק עליהם כחוט השערה, ולא יסלח, כאמרו כי לא ישא לפשעכם ובכן אמרו שלא יעשו זולתי דברי ה' בלבד[24]:

נביא

ישעיהו פרק ה

כה. עַל כֵּן חָרָה אַף יְקֹוָק בְּעַמּוֹ, וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ ה' כעס על בנ"י, והיטה ידו עליהם - להכותם, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים רעדו ההרים,(משל למלכי ושרי יהודה) וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת כרוק, המושלך במיאוס בחוצות, בְּכָל זֹאת, לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה וגם אחרי הרעה הזאת, עדיין לא שב כעסו של ה', מפני שאינם שבים בתשובה.

כו. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק ירים נס(מקל גבוה, ובד בראשו - הקורא לכולם להתאסף), לעורר הגויים לבוא מרחוק על ישראל - למלחמה, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וכאילו שורק להם, להתאסף על ישראל, וְהִנֵּה מְהֵרָה, קַל יָבוֹא במהירות ובקלות יבוא עליהם האוייב.(מלך אשור)

כז. אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ אין עָיֵף וכושל (לא יכשל - במכשול שבדרך) - בין חיילי האוייב. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן האוייב במרוצתו, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו לא יתעכב, לפתוח את החגורה שבמתניו, וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו - ולא יתעכב לנתק את שרוכי נעליו,

כח. אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים חִצֵי האוייב מחודדין, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת קשתות האוייב, דרוכות, מתוחות - לִירוֹת החיצים, פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ פרסות הסוסים (כמין מנעל ברגלי הסוסים) - חזקים כסלע,וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה וגלגלי המרכבות מהירות לרוץ - כסופה הממהרת לבוא.

כט. שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא שאגת האוייב במרוצתו - כשאגת האריה, יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים כאריה, וְיִנְהֹם - מלשון המִייָה, רעש, וְיֹאחֵז טֶרֶף ויחזיק בטרף (בבנ"י), וְיַפְלִיט יקח לעצמו הפליטה (לא ישאיר ניצולים) וְאֵין מַצִּיל - לבנ"י - מהאוייב.

ל. וְיִנְהֹם עָלָיו על בנ"י, בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם כמו ההמִייָה (הרעש) שבגלי הים. וְנִבַּט לָאָרֶץ בנ"י יביטו לחפש עזרה ממלכי ארץ, וְהִנֵּה חשֶׁךְ שלא יעזרו להם, צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ - מפני הצר, האוייב, אור השמש - כאילו החשיך בשמיים.

ישעיהו פרק ו

תחילת נבואות ישעיהו, בזמן עזיהו מלך יהודה.(עי' פסוק ח')

א. בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ בשנה שנצטרע (דברי הימים ב' פרק כו' ; ומצורע - חשוב כמת) וָאֶרְאֶה אֶת יְקֹוָק ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא,
וְשׁוּלָיו תחתיתו - רגליו, כבי'יכול, מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל - ממלאים את ההיכל.

ב. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ - עומדים לפניו - לשמשו, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד לכל שרף, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף בשני כנפיים - יכסו את פניהם, בשניים - את רגליהם, ובשניים - יעופפו.

ג. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה שרף אל שרף,(הזמינו אחד השני) וְאָמַר ואמרו כולם יחד: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְקֹוָק צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ שכבוד ה' ממלא את העולם כולו,

ד. וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא מחוזק הקול שקראו השרפים, זזו האילים הצמודים לסף ההיכל (למזוזות ההיכל), וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן והבית התמלא עשן,

ה. וָאֹמַר, אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי אוי לי שראיתי המראה הזה, שעכשיו - אמות. כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי - שפתי טמאות, ואיני ראוי לנבא דבר האלוקים,
וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יֹשֵׁב בתוך בנ"י, שאף שפתותיהם טמאות, וחוטאים הם, כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי - שהרי את המלך ה' צבאות ראיתי, ואיני ראוי למראה זה.

ו. וַיָּעָף אֵלַי עף אלי, אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה - גֶחַל, בְּמֶלְקָחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ - שלקח במלקחים מהמזבח.

ז. וַיַּגַּע עַל פִּי נגע עם הגֶחַל על פי, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ - הנה נגע הגחל על שפתיך, ועל ידי כך, וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר - העוון שבך - סר ממך, וחטאתך - התכפרה.

ח. וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל יְקֹוָק אֹמֵר - לשרפים, אֶת מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ מי יהיה השליח להוכיח את בנ"י, וָאֹמַר: "הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" וענה הנה אני מוכן לשליחות.

ט. וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה לבנ"י, שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ אני אומר לכם שמעו בקול נביאי, ואתם לא נותנים לב להבין ולדעת אותי. וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ וראו את נפלאותי, ואתם, לא נותנים ליבכם להבין ולדעת אותי.

י. הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה היצר הרע משמין ואוטם את הלב, מלהתבונן במעשיו, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד ואת האזניים אוטם מלשמוע תוכחה, וְעֵינָיו הָשַׁע ומסיר את עיניו, מלראות הטוב האמיתי, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו את הטוב האמיתי לאדם, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע את דברי התוכחה על מעשיו, וּלְבָבוֹ יָבִין שעשה רעה, וָשָׁב וישוב בתשובה, וְרָפָא לוֹ ותבוא רפואה למכותיו.

כתובים

דברי הימים א פרק ג

(יז) וּבְנֵי יְכָנְיָה מלבד צדקיהו האחד אַסִּר שנולד כשהיה בבית האסורין והשני שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ: (יח) וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה כל אלה בני שאלתיאל: (יט) וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל והוא זרבבל בן שאלתיאל המוזכר בעזרא ונקרא כן לפי שהיה בן בנו של שאלתיאל ובני בנים הרי הם כבנים עלה מבבל לארץ ישראל שנת 4413 כמו נשיא וראש גלות, ואתו עזרא וקצת הגלות עמהם, וזרובבל חזר לבבל ומת שם. והוא אחד ממאה ועשרים זקנים אנשי כנסת הגדולה, ואיתא במדרש (ובפרק אחד דיני ממונות, סנהדרין ל"ח א') זרובבל נקרא ג"כ נחמיה בן חכליה, ובפרק עשרה יוחסין נחמיה נקרא התרשתא על שהתירו לו לשתות יין נסך בעבור שהיה נותן לשתות למלך (שלשלת הקבלה כ"א), יש אומרים שהלל יצא ממנו (ע"ש). ואחרי מות זרובבל עמד משולם בנו וְשִׁמְעִי וּבֶן כמו ובני זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם כל אלה נולדו מאשה אחת: (כ) וַחֲשֻׁבָה וָאֹהֶל וּבֶרֶכְיָה וַחֲסַדְיָה וכן יוּשַׁב חֶסֶד שם אחד חָמֵשׁ בנים נוספים מאשה אחרת: (כא) וּבֶן חֲנַנְיָה פְּלַטְיָה וִישַׁעְיָה ובנו היה רפיה ו - בְּנֵי רְפָיָה הנם פלוני ופלוני ולא הוזכרו פה וכן כולם בְּנֵי אַרְנָן בְּנֵי עֹבַדְיָה בְּנֵי שְׁכַנְיָה: ס (כב) וּבְנֵי שְׁכַנְיָה שְׁמַעְיָה וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטּוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט שִׁשָּׁה אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה"ק שתלד בן זכר: (כג) וּבֶן נְעַרְיָה אֶלְיוֹעֵינַי וְחִזְקִיָּה וְעַזְרִיקָם שְׁלֹשָׁה: (כד) וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי הדיוהו הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקּוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה: ס

דברי הימים א פרק ד

(א) בְּנֵי יְהוּדָה בא להשלים יחוס בני יהודה ובדרך קצרה מזכיר שוב מי מבניו ובני בניו והם - פֶּרֶץ בן יהודה חֶצְרוֹן בנו וְכַרְמִי בן זמרי בן זרח בן יהודה וְחוּר בן כלב בן חצרון וְשׁוֹבָל בן כלב בן חור: (ב) וּרְאָיָה בֶן שׁוֹבָל הוֹלִיד אֶת יַחַת וְיַחַת הֹלִיד אֶת אֲחוּמַי וְאֶת לָהַד אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי: ס (ג) וְאֵלֶּה מלבד בני חור הנזכרים למעלה הנה גם אלה היו בניו והם - אֲבִי עֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי ולקבלת חז"ל היתה אמו של שמשון: (ד) וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה אֵלֶּה בְנֵי חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם: (ה) וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ אחר שהשלים עוד יחוס כלב בן חצרון שראיה בן שובל היה מחלציו, שב אל אשחור שילדה אביה אשת חצרון אחר מותו וגדלו כלב ואפרתה אשתו כנ"ל (ב, כד), ושם לא ספר מיחוסו וספרו פה הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה: (ו) וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת אֲחֻזָּם וְאֶת חֵפֶר וְאֶת תֵּימְנִי וְאֶת הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה: (ז) וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת יצחר וְצֹחַר וְאֶתְנָן:

(ח) וְקוֹץ שגם הוא היה בן חלאה הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם גם הם יצאו מחלאה:

משנת ההלכה

א. תולעים הגדלים בפירות, בתלוש, מותרים. שלא אסרה תורה אלא שרץ השורץ על הארץ ומותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו: (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ב הי"ד שו"ע יו"ד סי' פד סעי' ד)

ב. במה דברים אמורים, שלא פירשו מן הפרי. אבל פירשו מן הפרי[25] ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהן כזית לוקה שנאמר לכל השרץ השורץ על הארץ לאסור אלו שפרשו לארץ (רמב"ם שם ושו"ע שם)

ג. פרשו לאויר ולא הגיעו לארץ אלא שמת באויר קודם שהגיע לארץ[26], וכן אם לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו, או שלא פירש אלא על גבי הפרי או על הגרעין שבתוכו, או שפירש מפרי לפרי אפילו בלא אויר, כגון שהם דבוקים יחד ויצאה התולעת מזה לזה דרך נקב בלא ראיית אויר כל אלו אסורין מספק ואין לוקין עליהן[27] (רמב"ם שם הט"ז שו"ע שם בן איש חי שנה שניה פ' נשא אות ט). ויש אוסרים[28] אפילו מת בתוך הפרי ופירש אח"כ. (רמ"א שם ורמב"ם שם)

ד. ואמנם התולעים הנמצאים במיני גריסים ופירות יבשים מסתמא פירשו על כל פנים מפרי לפרי ואסורים: (חכמת אדם כלל לח סעי' ט)

ה. אם חורו נקוב לחוץ אף על פי שכולו בפנים אסור שחיישינן שמא פירש וחזר שמכיון שנקוב לחוץ הוי הוכחה שפירש[29] (חכמת אדם כלל לח סעי' ט)

ו. תולעים הגדלים בפירות, בעודם במחובר, חשוב כשורץ על הארץ, ואותה התולעת אסורה אע"פ שלא פירשה כאילו פירשה לארץ שעל הארץ נבראת ולוקין עליה (רמב"ם שם הט"ו שו"ע שם סעי' ו)

ז. י"א שאסורין מן התורה אף על פי שלא רחשו ולא פירשו מכל מקום נקרא שרץ הארץ. ולכן אותן פולין גדולין שנמצא תחת קליפתן תולע אף על פי שהמקום דחוק להם ולא רחשו כלל ואפילו לא ניכר עדין השרץ רק תחלת ריקומו וסימן הוא שנעשה אותו מקום שחור אסור כתולע עצמו[30] (חכמת אדם שם סעי' יב)

ח. תולעים הגדלים בכמיהים ופטריות, דינן כמו בשאר פירות[31] ואם גדלו בעוד הפטריה מחובר לוקין עליהם (רמ"א שם סעי' ו)

ט. מה שנמצא לפעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה, והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם, צריך ליטלו משם בעומק, ואסור כמו התולעת עצמו (רמ"א שם סעי' ו)

י. פרי שהתליע, ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש, אסור שהרי הוא ספק תורה ואין לוקין עליו (שו"ע שם סעי' ז חכמת אדם שם סעי' י):

יא. לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת[32]. (שו"ע שם סעיף ח) "ואין כל המקומות שוים בזה (חכמת אדם שם סעי' יג וסעי' טו) ובכל מקום צריך לברר את רמת הנגיעות באותו מקום.

[1] חזקוני

[2] רבינו בחיי

[3] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור

[4] ספורנו

[5] הכתב והקבלה

[6] רמב"ן

[7] רמב"ן

[8] ספורנו

[9] ת"י רש"י

[10] רבינו בחיי

[11] אבע"ז רבינו בחיי

[12] רשב"ם

[13] רמב"ן

[14] ספורנו

[15] ספורנו

[16] אבע"ז

[17] רמב"ן

[18] ספורנו

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] רבינו בחיי

[22] אור החיים

[23] רמב"ן ועיי"ש עוד שכתב "וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים".

[24] ספורנו

[25] אם היו בתוך הגרעין ופירשו ממנו על גבו אבל מכוסים עדיין בבשר הפרי עיין בדרכי תשובה סי' פד ס"ק נב שהביא שדעת המנחת יעקב לאוסרו ואפשר לראות זה ע"י שהגרעין מנוקב ואין התולעת בתוכו וכן דעת הערוה"ש שם סעי' מ ובכנפי יונה הביא שדעת כמה ראשונים שאינו נאסר כיון שלא נחשב פירש כל שעדיין מכוסה בבשר הפרי

[26] ודעת רש"י והרבה ראשונים שאם מת קודם שפירש אינו נאסר שהרי כל עיקר איסור הפרישה הוא משום דמקרי שורץ על הארץ אבל אם מתה קודם שפירשה א"כ לא תוכל לשרוץ דהיינו לרחוש ולהתנענע (ערוה"ש שם סעי' מא)

[27] ולפ"ז בהצטרף עוד ספק הוי ספק ספיקא ומותר אמנם עיין בפר"ח סי' קי בכללי ס"ס אות ה דבעיא דלא איפשטא בגמ' כגון ספק זה אינו נכנס בכלל ס"ס (ערוה"ש שם סעי' לט)

[28] וז"ל הבן איש חי שם אות ט "ויש לתולע זה דין בריה דאפילו באלף לא בטיל, ואפילו אם התולע מת בתוך הפרי ואחר שמת פירש מן הפרי גם כן אסור ויש לו דין שרץ השורץ, ומשמע שלדבריו הוי דאורייתא אמנם עין בדרכי תשובה שם ס"ק נה שכתב דלכו"ע הוי איסורו מדרבנן

[29] ופה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, המנהג פשוט לאסור בחורו נקוב לחוץ: (בן איש חי שם אות י)

[30] וז"ל החכמת אדם שם "אף על פי שיש מקילין וכן סתם הבית יוסף בשולחן ערוך דאינו אסור עד שירחש מכל מקום הולכין להחמיר בשל תורה" (ט"ז וש"ך ס"ק י"ט ומה שכתב הב"ח בסימן ה' עיין בבינת אדם בכללי ספק ספיקא סימן נ"ב) ומכל מקום אם עבר ובשלן אם הוא בענין שאין לחוש שיאכל התולע עצמו בעין אלא שעל כל פנים הוא נימוח מותר דיש אומרים דלעולם איכא ששים נגד התולע אפילו בפרי קטן ועוד כיון דהטעם פגום הוי נותן טעם לפגם ובהצטרף דעת המקילין בזה. אבל אם יש לחוש שמא יש תולעים בעין אסור התבשיל אף על פי שיש ששים דבריה אינה בטלה ובספר בן איש חי שנה שניה נשא באות ו כתב "תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר, אסורין מן התורה משום שרץ הארץ אף על פי שלא רחשו ולא פרשו, ויש אומרים דאינו אסור אלא עד שירחשו, ואף על פי דמרן ז"ל סתם בשולחן ערוך דבעינן שירחשו, מכל מקום כיון דרבו האוסרים אפילו שלא רחשו, הכי נקטינן להלכה לאסור גם בלא רחשו, דיש להחמיר באיסור תורה, וכן המנהג פה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן":

[31] ולא אמרינן דלא חשיב מחובר לקרקע, הואיל ואין מברכין עליהם בורא פרי האדמה.

[32] ועיין ל"ת קעז רשימה של כמה פירות נגועים ועיין בן איש חי שם אות ח ואות כ וז"ל "ויש ירקות שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן, והם מה שקורין סל"ק ומה שקורין נענא"ע, שומר נפשו ירחק מהם ופה עירנו אוכלים זה הסל"ק ואומרים שבודקין אותו, וירא שמים יסלקו מביתו ולא יבוא על שולחנו, ובביתנו לא יכנס הסל"ק למאכל, ורק בראש השנה יביאו אותו על השלחן לראותו בלבד בשביל הבקשה שבהם. ועלי גפנים כבר אסרום רבני ארם צובא יכוננה עליון אמן לגמרי, ולא יועיל להם בדיקה, וכן פה עירנו בגדאד נוהגים בהם איסור. והכימו"ן (מין תבלין) שכיחי בו תולעים הרבה בתוך הגרגרים, כמו שכתב הפרי חדש, על כן בביתנו אין אוכלים כימו"ן כלל ועיקר. וירק שקורין בערבי בטנג' (עשב מרפא), כתבנו דהוא מתליע במחובר, ואצלינו בביתינו משהין אותו י"ב חדש ואחר כך אוכלים אותו זבובים המטילים ביציהם בימות החמה על הבשר, והם כמו גרעיני חרדל לבנים, צריך לבדוק הבשר אולי יש בו מזה, ואם ימצא ידיח הבשר יפה יפה, שלא ישאר אפילו אחת מאלו ביצי הזבובין, ועיין מחזיק ברכה ז"ל בשם מהר"ם בן חביב ז"ל, יעוין שם, ופה עירנו בגדאד מצוי זה בימי הקיץ, ולפעמים ימצא זה בבשר השוהה בחנות אצל מוכרי הבשר, וצריך שתתן בעלת הבית דעתה היטב על זאת, וגם בבית תזהר לכסות הבשר ולא תניחנו בגלוי שיחנו עליו הזבובים"

לימוד יומי

יום שלישי, 14 בינואר 2014

פרשת יתרו יום ג'