מקרא
שמות פרק יב
(נא) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם זה הפסוק דבק עם הפסוק הבא אחריו שדבר השם למשה לקדש הבכורים. ובחצי הלילה היתה מכת בכורים. ובצאת ישראל ביום צוה השם מיד לקדש בכורי ישראל ובכורי בהמתם[1]: פ
שמות פרק יג
(ב) קַדֶּשׁ לִי לשון הזמנה שיהיו מקודשים לי משאר בני ישראל שהוספתי להם נס להצילם מן מכת בכורות[3] שיתחייבו כלם בפדיון כשאר כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול, כענין לא תעבוד בבכור שורך ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חדש בפרשת ערכין, בהיות אז זמן פדיונו, כאמרו ופדויו מבן חדש תפדה[4] כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל בכור שפתח את ה - רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כלומר בכור האם אבל לא בכור האב[5] בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי שלי[6] הוּא:
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים הוא מצות עשה לזכור יציאת מצרים בכל יום[7] כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:
(ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים וככה יעשו לדורות [כאשר עשיתם] ביום שיצאתם, וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא, כן תעשו בכל שנה בעת שנמצא אביב בארץ ישראל[8] בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב ביכור ובישול תבואה. כמו עודנו באבו לא יקטף[9]:
(ה) וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ דוקא חמש אלו היתה ארצם זבת חלב וכו' ולא השנים הנותרים הפריזי הגרגשי וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת של הפסח בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:
(ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיקֹוָק שיביאו חגיהם ביום השביעי, ולא יאחרו עוד, שאין לו תשלומין אחר כך אבל הראשון יש לו תשלומין כל שבעה לענין החג[10]:
(ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה שאני עושה ועובד לפניו באכילת פסח ומצה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם אותות עד שהוציאני[11]:
(ט) וְהָיָה לְךָ יציאת מצרים לְאוֹת שתכתוב ותניח עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ והם התפילין ותזכור תמיד את יצאית מצרים לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ לשמור מצותיו ותורותיו כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם:
(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ שמצות פטר רחם אינה נוהגת אלא משנכנסו לארץ[13]:
(יב) וְהַעֲבַרְתָּ והפרשת, שתעבירנו מן העדר להיות לה', וחזר ופירש מה היא העברה זו ש-[14] כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיקֹוָק וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר שמשוגר מן הבטן של -[15] בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיקֹוָק:
(יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה מצוה זו לא נהגה עד לאחר שנתקדשו הלויים בשנה שניה תחת כל בכור בבני ישראל[16]:
(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת לפי שהוא רואה בן נכר ערל תושב ושכיר לא יאכל בו מה שאין כן במועדים אחרים וכן ישאל על פסח ועל מצה כבר שמענו טעם, אבל על פדיית הבן והבהמה לא שמענו[17] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ומה הוא החוזק יד -[18]:
(טו) תאמר לבנך -[19] וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיקֹוָק כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בבכור בהמה וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה כדי שיהיו מותרים בעבודת חול[20]:
(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה יד כהה כלומר חלשה יד שמאל בכל אדם ויד ימין באיטר[21] וּלְטוֹטָפֹת תפילין המונחים על הראש ואמר "טוטפות" ולא אמר "טוטפת" בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושים כן עד משה רבינו[22] בֵּין עֵינֶיךָ כנגד בין העיניים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם: ס
סליק פרשת בא
נביא
מבוא לספר ישעיהו
ספר ישעיהו נכתב יעל ידי יחזקאל וסיעתו (ב"ב יד:) ובסדר דורות הנביאים קדם הוא לירמיה ויחזקאל, אבל מכיון שסיום ספר מלכים עסוק בחורבן סמכו את ירמיה למלכים לסמוך חורבן לחורבן, ואת יחזקאל שתחילתו חורבן לירמיה, ונחמתו של ישעיה לנחמתו של יחזקאל (בגמ' שם) שספר ישעיה כל דבריו דברי נחמה וכפי שמעיד על עצמו בנבואה (ישעיהו סא א – ד) "רוּחַ אֲדֹנָי יְקֹוִק עָלָי יַעַן מָשַׁח יְקֹוָק אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ: לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיקֹוָק וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים: לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְקֹוָק לְהִתְפָּאֵר: וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב" וגו' ועוד מבואר במדרש (איכה רבה פרשה א) "שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן" ומאריך שם במדרש לבאר דבר זה.
בדפוסים שלנו היום נקרא ישעיהו בכל מקום אמנם בספר בית שמואל על אבן העזר בשמות אנשים ונשים כתב לענין כתיבה בגט "שכותבים ישעיה בלא האות וי"ו אע"ג שישעיה הנביא כתיב בוי"ו ומעט מזעיר כתיב בלא וי"ו מ"מ אין רגילין לקרות בוי"ו" והוסיף שם עוד "ומצאתי בדברי הימים 'ישעיה' ואינו ישעיה הנביא אלא ישעיה אחר וכתיב בלא וי"ו, ומסתמא הנקראים ישעיה לא נקראים אחר ישעיה הנביא משום דריע מזליה (שרע מזלו) דמנשה קטיל אותו (שמנשה הרג אותו) במיתה קשה אלא נקראים אחר אותו ישעיה בד"ה ואותו כתיב בלא וי"ו" אמנם בערוך השולחן שם בשמות אנשים ונשים כתב "אבל שם ישעיה לא נמצא בש"ס כלל [רק פעם אחת באגדה דפרק שירה] ולכן (השם שקוראים לאנשים ישעיה) בוודאי הוא על שם הנביא... והגאון בעל של"ה חתם את עצמו ג"כ כן וכן נכדו הגאון בשו"ת חות יאיר וכן הגאון ר' ישעיה ברלין חתם א"ע כך ועל הנביא עצמו כתיב לפרקים ישעיה ג"כ. ובש"ס כשחשב סדרן של נביאים קראוהו בברייתא [ב"ב י"ד ב] ישעיה וכן קראוהו בעלי הש"ס בגמ' [ספ"ד דיבמות] וכן אנו רגילין לקרות ספר ישעיה וכן נדפס.
אביו אמוץ היה נביא (מגילה טו.) ומבואר בגמ' (שם י:) שמסורת בידינו מאבותינו שאמוץ אביו של הנביא ישעיהו אחיו של אמציה מלך יהודה היה המוזכר במלכים (ב פרק יד) ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. ולמדנו זאת מתמר שמשום שכסתה פניה בבית חמיה יהודה והוא לא הכירה ונהגה בצניעות, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים - מדוד, נביאים - דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו. וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ"
בגמ' ירושלמי (סנהדרין פרק י הלכה ב) נאמר שהיה שקול כמשה ועל פי זה מבואר מה שכתוב "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלים דם נקי פה לפה. אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה שכתוב בו (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו.
ונאמר בגמ' (חגיגה יג: וברש"י שם) אמר רבא כל שראה יחזקאל ראה ישעיה כששרתה עליו רוח הקדש כמה שנאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וגו' (ישעיהו ו) אלא שלא חש לפרש למה נבואת יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך שחש התפעלות גדולה ורוצה לספר לכולם מה ראה, ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך שאינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר
כתובים
מבוא לספר דברי הימים
ספר דברי הימים נכתב על בחלקו על יד עזרא כמבואר בגמ' (ב"ב יד ב) הספר המצוי בידינו מחולק לשנים כפי שחילקוהו חכמי האומות. חלוקה זו שמקורה בתרגום השבעים נשתרשה בספרי התנ"ך שבידינו ולכן גם סדר הפרקים חלוק לשנים, בעוד שלאמיתו של דבר היה צריך להשאר בסדר אחד רצוף. חז"ל החשיבו אותו כספר אחד. אמנם, לאמיתו של דבר, הספר מחולק לשני עניינים. החלק הראשון עד פרק ט' מדבר על היוחסין שמתחילים בבריאת העולם עד ימי המלכים. בחלק זה מוזכר שמו של ראש הדור אך תיאור האומות הוא בקצרה. כותב המלבי"ם שזה בגלל שעיקר כוונת הספר הוא לחשוב היחוס של אנשי הלב והסגולה שהם בני ישראל – עם סגולה מכל העמים. מפרק י' והלאה הספר מספר על המלכים מימי שאול עד סוף ימי הבית הראשון. לדעת הרד"ק כשבספר מלכים מוזכרים המילים "ויתר דברי וכו... הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה, מדובר בספר זה.
ישנם הקבלות רבות עם ספרי שמואל ומלכים, אך מנגד ישנם החלפות השמטות והוספות.
עיקר הספר ידבר על שני עניינים: ייחוסם של ישראל וספר דברי הימים למלכים.
הרד"ק בהקדמתו לספר דברי הימים כותב: "זה הספר ספר דברי הימים מכתבי הקודש ובכללם נכתב לפי שיש בו סיפור דברי הימים למלכי יהודה, והתחיל לספר היחס מאדם ועד נח דרך קצרה ומנח ועד אברהם ומאברהם עד דוד, כי הוא העיקר. לפיכך הניח לספר יחס בני ישראל כולם אל יהודה עד בואו אל דוד, ואחר כן ספר מיחס שאר השבטים להודיע מספרם בימי דוד. וכל מה שהזכיר בינתיים מיחוסי האומות לספר יחוס העולם על סדר כמו שנכתב בספר בראשית ובשאר היחסים כולם הולך ומקצר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה