מקרא
שמות פרק כב
(כד) אִם נתן לך ה' כֶּסֶף הון שתוכל להלות העני תַּלְוֶה מצווה אתה במצות עשה להלוות[1] אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה הוזהרנו שלא יבקש המלוה מהלווה לפרוע והוא יודע שאין לו מה להחזיר לו לא מעות ולא מטלטלין ולאו דוקא עני אלא אפילו עשיר שאין בידו כעת לפרוע אלא שדיבר הכתוב בהווה אבל מותר לתובעו כסדר תביעת בעל חוב וכדי לברר אם יש לו או אין לו[2] לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְהזהירנו מהתעסק בהלואת ריבית בין המלוה והלווה, לא להיות ערב לאחד מהם ולא להיות עד עליהם ולא לכתוב ביניהם שטר במה שהסכימו עליהם מענין הריבית[3]:
(כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל אם על ידי בית דין תקח משכון את[4] שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ כל היום תשיבנו לו עד בא השמש וכבוא השמש תחזור ותטלנו עד שיבא בקר של מחר ובכסות יום הכתוב מדבר שאין צריך לה בלילה[5]:
(כו) כִּי כי זה, כמו אי, אם הִוא כסותה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ אז אני מזהירך שתשיבנו לו בַּמֶּה יִשְׁכָּב אחר שאין לו אלא היא לבדה[6] וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי שלא יאמר אדם אותו עני הנחבל אינו ראוי אינו הגון ואין לי חטא ממנו אם אני לוקח שמלתו ואיני משיבו כי צעקתו לא ישמע אל, לכך כתיב כי חנון אני כלומר חונן ומקבל תחינת כל אדם אף על פי שאינו הגון, כי חנון מגזרת חנם[7]: ס
(כז) אֱלֹהִים דיינים קבועים וי"א שרק דיינים שנסמכו לדיינות לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא הנישא על העם והוא המלך[8] בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר דבר הכתוב בהווה לפי שהמלכים והדיינים דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם[9] והוא הדין מי שיש לו שררה, אפילו אינו מצד המלכות, כמו ראש סנהדרין, ששררתו מצד מעלת התורה[10] ואחד המקלל עצמו או חבירו או נשיא או דיין אינו עובר בלאוין אלו עד שיקלל בשם מן השמות כגון יה ואלהים ושדי וכיוצא בהן[11] או בכנוי מן הכנויים כגון חנון וקנא[12] וכיוצא בהן וכן אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהן הגוים להקב"ה כגון גא"ט[13] כויו"ב הרי הן ככל הכנויים וארור הוי לשון קללה כשמתכוין ונשמע לפי הענין שמקלל בזה[14]:
(כח) מְלֵאָתְךָ תבואתך וְדִמְעֲךָ תירוש ויצהר, שזבים מן היקבים, כמו דמעה מן העין לֹא תְאַחֵר להקדים את המאוחר הזהירנו שלא להפריש מעשר לפני תרומה ותרומה לפני ביכורים אלא קודם ביכורים אח"כ תרומה אח"כ מעשר ראשון אח"כ חלה ואח"כ מעשר שני או עני[15] בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי ולא רק בניך אלא -[16]:
(כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ לתת לי הבכור, מכל מקום לא תמהר להביאו לפני אלא - שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי שבתוך שבעה אינו ראוי לפני, מפני שיצא ממקום הטינופת, וכל דבר מיאוס וטומאה נטהר לשבעה, וגם משום שמא נפל הוא[17]:
(ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים[18] וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמות ליטרף[19] לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: ס
שמות פרק כג
(א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אזהרה לדיין שלא לשמוע דברי בעל דין האחד שלא בפני בעל דין חבירו. ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבר, אבל אם שמע טענת האחד ואחר כך נתרצה השני לדון לפניו, מותר להיות דיין בדבר. ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר לפיכך המספר או המקבל לשון הרע עובר בלאו (שמות כ"ג א') ד"לא תשא שמע שוא" וקרי בה נמי לא תשיא, ואם כן לאו זה כולל לשניהם[20] אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע מי שעובר על לאו מן התורה או מבטל מצות עשה בקום ועשה נקרא רשע לִהְיֹת עֵד ואל תשת ידך עם חָמָס להיות עד כלומר בעל חמס, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות הוזהרנו שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר, שנאמר [דברים י"ט, ט"ז] [כי] יקום עד חמס באיש[21]: ס
(ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת על דרך הפשט אפילו ראית רבים מבני אדם שאין נוהגים כשורה לא תהיה עמהם[22] וחז"ל למדו מזה לאו שבדיני נפשות אם הרוב נוטים לרעה להרוג לא תהיה אחריהם אלא אם כן יוסיפו המחייבין שנים אבל אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד, כגון שתים עשרה מחייבים לאומת אחד עשרה מזכים לא יפסקו עליו דין מיתה[23] וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אזהרה לדיין שלא יהיה טוען לבעל דין, ואזהרה גם כן לכל היושבים לפניו שלא יטענו לאחד מבעלי הדין ושלא יענו על ריב, אלא בעל דין בלבד התובע יתחיל והנתבע יענהו וזולתו לא יענה על ריב לא לו[24] וכן הוזהרנו שלא יפסוק דיין בדיני נפשות כפי דעת חבירו ואפילו הוא גדול ממנו מבלי שיהיה הדבר מובן אצלו אלא יפסוק לפי הבנתו[25] אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת נצטוינו לפסוק דין בבית דין על פי הרוב[26]:
(ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ בדיני ממונות הוזהרנו בזה שאין לדיין לרחם בדין על דל שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד וגם לא יהדרנו בדברים[27]: ס
(ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר של חברך ואפילו הוא - אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: ס
(ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ חדל לך והשמר בך מהיותך עוזבו רובץ תחת משאו אלא -[28] עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ נצטוינו לפרוק את המשא כלומר תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור[29]: ס
(ו) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ הוזהרנו שכשבאו לפני הדיין אחד כשר ואחד רשע, רשע אל תאמר הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדברו אטה הדין על הרשע אלא תדון לפי האמת[30]:
(ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק עם הדיין ידבר. שלא ידין דין שקר[31] ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל[32] וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג הוזהרנו בזה שאין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו[33] כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע ואני אפרע ממנו אם הוא רשע:
(ח) וְשֹׁחַד ולא רק שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים כגון להתחיל להקדים לדיין שלום או לעשות לו שירות קל הרי הוא בכלל איסור זה לֹא תִקָּח אפילו כדי לדון דין אמת[34] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ להטות דינו. ולמעלה הזהיר עליו אפילו שלא בשעת הדין סמכו כאן לפי שאין לו גואלים וקל ונוח הוא ללחצו ולעוותו בדין[35] וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה שלא תזרע ונצטוינו להפקיר את כל אשר בשדה[36] וּנְטַשְׁתָּהּ שלא תאסוף את התבואה[37] וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת ו – לְמַעַן זה[38] יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר להיות כלם עדים במעשה בראשית[39]:
(יג) וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מכל האזהרות הרבות אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדום ולא תשתחוו להם, ותחרימו הזובח להם, ולא תעשו פסל וכל תמונה תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ להזכיר "כמוש אלהי מואב", "מלכום אלהי בני עמון" (מ"א יא לג), "אשימא אלהי חמת" (שם ב יז ל), לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות, להזכיר מלכום ואשימא כלל, אבל תכנה אותם לגנאי, "שקוץ מואב" (שם א יא ז), "תועבת בני עמון" וכן הוזהרנו שלא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום הוסיף שם לבאר כי האזהרה שלא יזכיר או ישביע שום אדם באלוהי הנכר[40]:
נביא
ישעיהו פרק י
טז. לָכֵן בגלל גאוותו, יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן ישלח ה' בגבוריו - רזון, מוות. וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ ותחת בגדיהם - יבער גופם - כשריפת אש.
יז. וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ ה', שהוא המאיר לישראל, יהיה לאש הפורענות.(לאשור) וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה וה' שהוא קדוש ישראל - יהיה ללהבה.(להכות באשור) וּבָעֲרָה האש,
וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ, בְּיוֹם אֶחָד - ותאכל את הקוצים (הגבורים שמכאיבים כקוצים) של אשור, ביום אחד.
יח. וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ וחייליו הרבים, שהיה מתגאה בהם, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה האש תכלה את הנפש והבשר, וְהָיָה חיילי אשור אחר שימותו, כִּמְסֹס נֹסֵס כעץ הטחון - (מְסוֹס - העץ הנטחן ע"י התולעת) -מהתולעת, (נוסס - תולעת)
יט. וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ הנשאר מחיילי אשור יהיו מעטים מאוד, (מְתֵי מספר) וְנַעַר יִכְתְּבֵם אפילו נער קטן יוכל לספור ולכתוב המספר הנשאר מהם.
כ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא ביום שיראו בנ"י את הנס הגדול, לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב השארית שינצלו מבנ"י, לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ על מצרים שהיכו בבנ"י בתחילה, וְנִשְׁעַן עַל יְקֹוָק קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת בכל ליבו.
כא. שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב השארית מיעקב (מבנ"י), שינצלו בימי חזקיה, ישובו בתשובה. אֶל אֵל גִּבּוֹר אל ה' ית' - שהראה גבורתו באשור.
כב. כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם אפילו שיהיו עמו של חזקיהו (בנ"י), רבים כחול הים, שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ רק שארית ישובו לה', וינצלו מסנחריב, (כי רובם, עשרת השבטים - יִגְלוּ), כִּלָּיוֹן חָרוּץ ויבוא על רובם כליון גמור, שׁוֹטֵף צְדָקָה וישָטְפוּ כמֵי נחל, במשפט הצדק שיֵעָשה.
כג. כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה, יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ כי ה' מביא כליון חרוץ, גמור ומוחלט,
כד. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת, אַל תִּירָא עַמִּי ישֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר אל תפחדו אנשי יהודה הנשארים בירושלים - מאשור, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה שסנחריב יכה אתכם במקל, וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם יאיים במטהו, כמו שאיים על מצרים
כה. כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר אך עוד זמן מועט מאוד,וְכָלָה זַעַם אכלה את כעסי, על אשור, וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם ואת כעסי על התבל שעשו
(דבר מאוס ומגונה, כמו: "..תבל עשו דמיהם בם" ; ויקרא כ' יב'), שחרפו וגדפו את ה',
(דבר מאוס ומגונה, כמו: "..תבל עשו דמיהם בם" ; ויקרא כ' יב'), שחרפו וגדפו את ה',
כו. וְעוֹרֵר עָלָיו יְקֹוָק צְבָאוֹת שוֹט ה' יעורר להביא על אשור - שוט להכותו, כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב כמו המכה שקבלו מדין בְּ - "צוּר עורב" (שרדפו אחרי שרי מדין, והרגו את עורב - בצור עורב, ואת זאב - ביקב זאב ; שופטים ז' כה') וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם שיעורר, את המטה שהיכה בו את מצרים על הים, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם וישא (יכלה) את אשור מהעולם, כמו שנשא את המצרים.
כז. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא ביום שיביא הפורענות על אשור, יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ המשא ששם אשור על שכם בנ"י, יסור מהם, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ ויסור העול, ששמו על צואר בנ"י, וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן בדרך כלל, שומן הצואר נשחת מהעול שעליו, אך הפעם, ישחת העול (סנחריב ששם את העול), מפני השומן (מפני חזקיהו)
כח. בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן אשור במסעו לירושלים עבר וכבש מקומות אלו,(עַיַת ומִגְרוֹן) לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו וכשהגיע לְמִכְמָשׂ,
השאיר שם חלק מכלי מלחמתו, להקל דרכו לירושלים, (שחשב, שבקלות יוכל לכבוש את ירושלים),
השאיר שם חלק מכלי מלחמתו, להקל דרכו לירושלים, (שחשב, שבקלות יוכל לכבוש את ירושלים),
כט. עָבְרוּ מַעְבָּרָה עברו את הירדן, גֶּבַע, מָלוֹן לָנוּ ובאו ללון - בגבע, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה אנשי הרמה פחדו ורעדו מפניהם, ואנשי גבעת שאול ברחו ממקומם.
ל. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הרימו את קולכם אנשי בת גלים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת להזהיר את יושבי לישה ואנשי ענתות העניים.
כתובים
דברי הימים א פרק ו
(כה) בֶּן מִיכָאֵל עזרא ממשיך לייחס כלפי מעלה את בני גרשם בֶּן בַּעֲשֵׂיָה בֶּן מַלְכִּיָּה: (כו) בֶּן אֶתְנִי בֶן זֶרַח בֶּן עֲדָיָה: (כז) בֶּן אֵיתָן בֶּן זִמָּה בֶּן שִׁמְעִי כדי לקצר לא הזכיר את לבני בן גרשון: (כח) בֶּן יַחַת בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן לֵוִי: ס (כט) וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עמדו עַל הַשְּׂמֹאול כלומר בצד שמאל עם אֵיתָן בֶּן קִישִׁי בֶּן עַבְדִּי בֶּן מַלּוּךְ שהם עמדו בשמאלו של הימן המשורר, הימן ובני קהת החשובים עמדו באמצע, ואסף ובני גרשון בימין ובני מררי בשמאל: (ל) בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶן אֲמַצְיָה בֶּן חִלְקִיָּה: (לא) בֶּן אַמְצִי בֶן בָּנִי בֶּן שָׁמֶר: (לב) בֶּן מַחְלִי בֶּן מוּשִׁי בֶּן מְרָרִי בֶּן לֵוִי: ס (לג) שלשה אלו שנאמרו למעלה היו אך ורק משוררים ולא הייתה להם עבודת כתף כלל וַאֲחֵיהֶם ושאר הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְכָל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן כמו שכתוב בתורה שהיו נושאי המשכן עד מנוח הארון וממנוח הארון היו שוערים ומתעסקים בענין המשכן וכן בֵּית הָאֱלֹהִים בבית אשר בנה שלמה היו שוערים ועבדו גם בשחיטה, והפשטה: (לד) וְאַהֲרֹן או הכהן הגדול העומד במקומו וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁיםביום הכיפורים ולכפר חטאות ואשמות וּלְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים: פ (לה) וְאֵלֶּה בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּינְחָס בְּנוֹ אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ וכבר נחשב למעלה (ה, ל) יחוסם עד החורבן,אבל הייחוס של אהרן ובניו עד ימי צדוק ואחימעץ שהיו בימי דוד ושלמה הוזכר עכשיו כי באותו זמן נכתבה מגילה זו: (לו) בֻּקִּי בְנוֹ עֻזִּי בְנוֹ זְרַחְיָה בְנוֹ: (לז) מְרָיוֹת בְּנוֹ אֲמַרְיָה בְנוֹ אֲחִיטוּב בְּנוֹ: (לח) צָדוֹק בְּנוֹ אֲחִימַעַץ בְּנוֹ: (לט) מכאן ואילך חושב העיירות ומקומות מושבות הלווים כמ"ש בספר יהושע פרק כ"א וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם לְטִירוֹתָם בִּגְבוּלָם לפי ששבט לוי לא היה לו חלק בארץ אלא השם הוא נחלתו והם היו נתונים לעבודת השם הלוים לשורר והכהנים להקריב זכר הערים שנתנו להם חלף עבודתם לִבְנֵי אַהֲרֹן לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל הגורל הראשון ללווים ולכהנים, ומנחלת בנ"י הפילו גורלות על ארץ ישראל כמה מארץ ישראל יבא להם לכהנים וללויים: (מ) וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ: (מא) וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה שכך הבטיח לו משה רבינו ע"פ הקב"ה: ס
משנת ההלכה
נ"ט בר נ"ט
א. תבשיל פרווה שנתבשל או שנצלה בקדירה בשרית בת יומא, מותר לדעת המחבר אפילו לכתחילה לערותו על גבי חלב, גם אם הפרווה עדיין רותח, משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. כלומר הבשר בבשול הראשון נתן טעם בסיר ומשם נתן הסיר טעם בתבשיל ומכיון שאינו טעם ישיר הרי נחלש הוא ואין התבשיל נחשב בשרי ומותר לאוכלו עם חלב
ב. ולעת הרמ"א אסור לערות את התבשיל על חלב וכן אסור לערבו עם חלב ולא הותר משום נ"ט בר נ"ט אלא אם נפל בדיעבד כלומר אם בטעות נפל התבשיל על חלב או נפל בתוכו מותר אבל אין להתיר לכתחילה לשומו בחלב אם בושל בכלי בשרי
ג. גם לדעת המחבר אסור לבשל לכתחילה בכלי בשרי ב"י כשיודע שיאכל הפרווה עם חלב. שגם לשיטתו כל ההיתר של נ"ט בר נ"ט לכתחילה, הוא דוקא אם כבר בשלו, שיכול לערב וזה נחשב לכתחילה אבל לבשל לכתחילה על דעת כן אסור. ואם עשה כן יש דעות שקנסו אותו ואסרו את התבשיל בחלב.
ד. אם הכלי אינו בן יומו נחלקו האם מותר לבשל לכתחילה על דעת לאכול במין השני. ויש לאסור
[1] אבע"ז
[2] שו"ע חו"מ סע' צז סעי' ב אלה המצוות ל"ת רלד
[3] ספר המצוות ל"ת רלז אלה המצוות שם
[4] רשב"ם
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] רמב"ן
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן ועיין אלה המצוות ל"ת שטו שטז שיז שכל המקלל אחד מישראל עובר על לאו דלא תקלל חרש
[11] ושבעה שמות הם השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש או הנכתב אדני ואל אלוה ואלהים ואלהי ושדי וצבאות יסוה"ת פ"ו ה"ב
[12] וכן רחום הגדול הגבור והנורא הנאמן וחזק וכיוצא בהן כמש"כ שם ה"ה
[13] ועיין בנתה"מ שם ס"ק א' מה שנתאונן דבעו"ה אין נזהרים כלל בזה וחושבים דכינוי המדובר בלשון עכו"ם אינו אלא תואר השם וכתבים אותו ונמצא אח"כ מוטל באשפה "וזהו המרי הגורם אשר בעו"ה וידל ישראל מאד במקום שש"ש מצוי ובפרט בבזיון ועל חינם"
[14] וארור בו שבועה בו קללה בו נדוי והכל לפי הענין שנשמע ממנו [שם].
[15] אלה המצוות ל"ת קנד
[16] רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] כשבא להתחיל באיסור המאכל פתח ואמר ואנשי קדש תהיון לי, שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים. רמב"ן.
[19] רש"י ועיין אלה המצוות ל"ת קפא
[20] אלה המצוות ל"ת רפא
[21] אלה המצוות ל"ת רפו
[22] רבינו בחיי
[23] אלה המצוות ל"ת רפב
[24] רבינו בחיי
[25] אלה המצוות ל"ת רפג
[26] אלה המצוות עשה קעה
[27] אלה המצוות ל"ת רעז
[28] חזקוני
[29] אבע"ז אלה המצוות עשה רב
[30] אלה המצוות ל"ת רעח
[31] אבע"ז
[32] רשב"ם
[33] אלה המצוות ל"ת רצ
[34] אלה המצוות ל"ת רעד
[35] חזקוני
[36] אלה המצוות עשה קלד
[37] רמב"ן
[38] רבינו בחיי
[39] רמב"ן
[40] רמב"ן ל"ת יד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה