מקרא
שמות פרק טו
(א) אָז כשהגיעו לגמר ההצלה[1] יָשִׁיר מֹשֶׁה משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כ"א ואומר אשירה לה' וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקֹוָק וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר כל אחד ואחד ככה. או בכל דור ודור[2]אָשִׁירָה לַיקֹוָק זהו תמצית השירה כמובן משירת הנשים[3] כִּי גָאֹה גָּאָה נתגאה על הסוס שהוא מתגאה במלחמה, ועל הגבור הרוכב עליו, כי את שניהם רמה בים[4] סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם השליכם בים כמשליך חץ. כי רמה בים כמו נושקי רומי קשת[5]:
(ב) עָזִּי וְזִמְרָת עזי יָהּ כלומר עזי ותפארתי אשר אזמר בו, הוא השם ית' לבדו, והוא[6] וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אעשה נוה לשכנו בתוכנו, ובו אתפלל אליו בלבד ואעבוד כראוי למטיב ומריע, כאמרו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה, כי אמנם העבודה והתפלה מכוונים למצא חן[7] אֱלֹהֵי אָבִי אלהי יעקב שהודיע באמרו אל אלהי ישראל שהוא נורא בגדלו ובהשגחתו, שהם מדת הרחמים ומדת הדין וַאֲרֹמְמֶנְהוּארומם אותו בהשתחויה והכנעה ובהודיע לכל שהתכלית המכוון לעשות רצונו הוא הטוב מכל התכליות, בהיותו מרומם על כל ברכה ותהלה כענין למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי[8]:
(ג) יְקֹוָק אִישׁ מִלְחָמָה לפי שאמר להם משה ה' ילחם לכם לפיכך אמרו הם ה' איש מלחמה, ונראה שהוא נלחם בכלי זיין ושמא תאמר מלחמתו בכלי זיין לכך נאמר יְקֹוָק שְׁמוֹ כלומר לא בעמל ולא ביגיעה אלא בשמו[9] למעלה מן הטבע[10]:
(ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה הם שש מאות רכב בחור וְחֵילוֹ זה רכב מצרים יָרָה השליך בַיָּם ונראה כדרך הטבע אבל וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו שנאמר עליהם ושלישים על כולו[11] טֻבְּעוּ בְיַם סוּף שרכבו בגבורה על סוסים מזוינים. והיה להם כח לשוט ולצאת מן הים שהרי לא היה כל כך רוחב ואורך מקום הבקיעה שלא יהיה הסוסו הטוב יכול לשוט. אבל המה טבעו בים סוף מקום קנה ובצה. היה בהשגחה פרטית שנכנס הסוס למקום הסוף ולא יכול לצאת[12]:
(ה) תְּהֹמֹת הארץ[13] יְכַסְיֻמוּ יכסו אותם[14] יש מהם שמזו הסיבה לא יכול לצאת. שעלה התהום למעלה מראש הסוס וכסהו מבלי יכול להרים ראש ולשוט[15] יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת המים העמוקים[16] כְּמוֹ אָבֶןבהשגחה פרטית ירדו הסוס הקל ורוכבו כמו אבן. מבלי יכול לצאת בלי שום סיבה נראית היאך נעשה כן אלא ה' שמו. הוא עושה הכל[17]:
(ו) יְמִינְךָ יְקֹוָק נֶאְדָּרִי אדירה היא בַּכֹּחַ ואני מאדיר ומשבח אותה[18] יְמִינְךָ יְקֹוָק תִּרְעַץ תשבור אוֹיֵב יהי רצון שיהיה כן לעתיד שתרעץ כל אויב לישראל, כענין כן יאבדו כל אויביך ה'[19]:
(ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ אף שברוב גאונך לא יאות להלחם עם השפלים בכל זאת תַּהֲרֹס קָמֶיךָ הקמים על עמך שהם קמים עליך תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ מפני שאינו שום עשיה רק תשלח חרונך, פירוש החרון אף בעצמו וסילוק השגחתו בלבד יאכלמו כקש[20] ולא נשאר אדם חי כלל. ועדיין הוא במיתה קלה כאכילת האש לקש[21]:
(ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ רוח הקדים שבקעה את הים[22] נֶעֶרְמוּ ה – מַיִם ונעשו ערימה כדי לצערם ולייסרם נִצְּבוּ נעמדו כְמוֹ נֵד חומה המים שהם בדרך כלל נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת ונעשו כמוצק כמו קרח[23]בְּלֶב יָם וזה גרם להם הרבה יסורין. שנפצעו קודם שמתו[24]:
(ט) אָמַר אוֹיֵב כלומר פרעה כשרצה לשכנע את מצרים - אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ תשבע ותתמלא מהם מהריגתם נַפְשִׁי רצוני[25] אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ תשמידם[26] יָדִי:
(י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם ומי הם אלו שצללו ה – אַדִּירִים השרים וראשי החיל המצריים[27] זה להם מיד ה', שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה, אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים, וכן תופשי המגינים נצלים במים, ובכאן לא נמלט מהם אחד[28]:
(יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם מלאכי מעלה, שהם נקראים אלים יְקֹוָק הקב"ה נקרא אל עליון (בראשית יד, כב), שהוא עליון על כולם מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת שהוא נורא בתהלות עֹשֵׂה פֶלֶא כי עושה דברים נוראים ומתהלל בהם, שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו, והנה הוא בזה נורא ומהולל מאוד, ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעושק ובנלוז, אמר, כי השם הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם[29]:
(יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ להכותם כדכתיב ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו וגו' ואף על פי כן נהגת עמהם בחסד שעשית ש - תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ כי אחר שטבעו השליכם הים כמנהג הימים ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם שזכו לקבורה בשכר שאמרו ה' הצדיק[30]:
(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ בעמוד ענן[31] עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ מנהל אתה את ישראל עכשיו כדי להכניסם ולהורישם את ארץ כנען שהוא נוח קדשך[32]:
(יד) כאשר שָׁמְעוּ ה- עַמִּים שמסביב את הנס ושהולך אתה להביאם לארץ ישראל יִרְגָּזוּן פחדו[33] חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי ארץ פְּלָשֶׁת:
(טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי החזקים השרים שב – מוֹאָב יהי רצון ש - יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד ולא יתקוממו עלינו נָמֹגוּ נמס ליבם של -[34] כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן:
(טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד שהפחד שיש עליהם לא יסור מהם[35] מפני ש - בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ ישתקו כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְקֹוָק עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ כלומר וכן יהי רצון שלא יתקוממו נגדנו כאשר נעלה להלחם בם עד אחר שנעבור הנהרות והם ארנון והירדן, כי אמנם במעבר הנהרות תקשה כל מלחמה ונצטרך לנס גדול אשר אולי לא נהיה ראוים לו[36]:
(יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ שיהיו נטועים ימים רבים בְּהַר נַחֲלָתְךָ הר הבית ולא יגלו במהרה[37] מ - מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ הכנת ותקנת יְקֹוָק שהוא ה - מִקְּדָשׁ שאתה אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ הכינו[38] יָדֶיךָ:
(יח) יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד יהי רצון שהוא לבדו ימלוך לעולם ועד, ולא נצא כלל לגלות ואין עמו אל נכר[39]:
נביא
ישעיהו פרק א
טז. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ רחצו ונקו את ליבכם בתשובה, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי הסירו מעשיכם הרעים מלפני, חִדְלוּ הָרֵעַ הפסיקו לעשות רע !
יז. לִמְדוּ הֵיטֵב הרגילו עצמכם להיטיב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט בקשו לעשות דין אמת, אַשְּׁרוּ יַשְרוּ את הדין (עשו הדין ביושר), חָמוֹץ לנגזל,שִׁפְטוּ יָתוֹם שפטו דין אמת ליתום,רִיבוּ אַלְמָנָה עשו דין צדק, במריבה של האלמנה.
יח.לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְקֹוָק ה' אומר: בואו בבקשה ונתווכח (נדון ונברר), מי אחראי לצרותיכם, אתם או אני? וכאשר תודו שבעבור חטאתיכם באו עליכם היסורים, דעו, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים שאפילו אם חטאיכם יהיו כבייכול, אדומים, כתולעת השני, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אכפר לכם, ויהיו כשלג לבן. אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע אם יאדימו חטאתיכם כתולעת השני, כַּצֶּמֶר יִהְיוּ אכפר לכם, ויהיו כצמר לבן.
יט. אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם אם תרצו לקבל את דברי, ותשמעו בקולי, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ תזכו לאכול מכל טוב הארץ.
כ. וְאִם תְּמָאֲנוּ ואם תסרבו לשמוע לה', וּמְרִיתֶם ותמרדו בי, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ חרב האוֹיֵב - תאכל אתכם, כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר כי דברים אלו יצאו מפי ה', וכך אכן יהיה.
כא. אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה כיצד נהיתה ירושלים, שהיתה עיר נאמנה לה', כזונה, שאינה נאמנת לבעלה, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט העיר שהיתה מלאה במשפט אמת, צֶדֶק יָלִין בָּהּ הצדק, הִתְמִיד כבייכול, ללוּן ולגור בתוכה, וְעַתָּה מְרַצְּחִים ועכשיו, מלאה ירושלים בשופכי דמים.
כב. כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים הכסף בירושלים, היה מלא בסיגים, (סיגים- פסולת המתכות) סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם והיין, מעורב במים.
כג. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים השרים סרים (נוטים) מדרך ה', וְחַבְרֵי גַּנָּבִים ומתחברים עם הגנבים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד כל השרים, אוהבי שוחד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים רודפים, אחר תשלומי השוחד, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ בדין צדק,וְרִיב אַלְמָנָה, לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם ודין האלמנה כלל לא מגיע למשפט, שהרי יודעת האלמנה, שלא יועיל לה.
כד. לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת לכן אמר ה', שהוא אדון כל הצבאות, (צבא השמים והארץ), אֲבִיר יִשְׂרָאֵל ה', שהוא החוזק של ישראל, הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי אתנחם, בעונש שאעניש את אויבַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי ואנקום באוייבַי.
כה. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ אחזיר את ידי, להכות אותם שוב ושוב, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר, סִיגָיִךְ ואנקה ממך את הסיגים, את הרשעים, כמו הבור, (חומר ניקוי ; כמו: "...ותרבי לך בורית..", ירמיהו ב' כב', וכמו: "...נקי כפים ובר לבב..." תהילים כד' ד'),המנקה את הכתמים מהבגד, וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ ואסיר ממך כל פסולת, את כל הרשעים.
כו. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה,וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אז אשיב לך שופטים ויועצים צדיקים, כמו שהיו בתחילה לפני שהרשיעו, אַחֲרֵי כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה ומתוך כך שוב תִּקָרְאִי:" עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה", עיר המלאה בצדק, ונאמנת לה'.
כז. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה ירושלים תפדה, תִּוָשַע ע"י המשפט שיעשה בה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה והשבים מהגלות, ישובו ע"י הצדקה שיעשו.
כח. וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו הפושעים והחוטאים - יִשָבְרוּ כולם יחד, וְעֹזְבֵי יְקֹוָק יִכְלוּ ועוזבי ה' - ימותו.
כט. כִּי יֵבֹשׁוּ, מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם עוזבי ה', יתביישו שחמדו לאילים ועבדו אותם (אֵלָה - שם עץ) וְתַחְפְּרוּ, מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם ויתביישו, שהיו עובדים ע"ז, בגנים שבחרו להם.
ל. כִּי תִהְיוּ כי אתם, עובדי הע"ז, תהיו, כְּאֵלָה, נֹבֶלֶת עָלֶהָ כעץ אֵלָה שנבלו בה העלים, וּכְגַנָּה, אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ וכגינה ,שאין בה מים.(כך, רשעי בנ"י - יענשו)
לא. וְהָיָה הֶחָסֹן, לִנְעֹרֶת הפסל החזק, יהיה כמו נעורת,(פסולת הפשתן הנדלקת בקלות), וּפֹעֲלוֹ, לְנִיצוֹץ ועושה הפסל יהיה כניצוץ אש, וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו ושניהם יחד (הנעורת והניצוץ = הפסל ועושהו), יִדָלְקוּ במהירות,וְאֵין מְכַבֶּה ואין מי שיוכל לכבות האש.
כתובים
דברי הימים א פרק א
(יז) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד נולד 1658 לבריאה ממנו יצאו כלדיים, בימיו התחילו לבנות עיר בבל מטרפולין לזאת האומה וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ: ס (יח) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח 1693וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר (יוחסין). ממנו לקחו היהודים את שמם עברים ולו וזרעו נשאר לשון הקודש, ובראשונה היה נקרא זה הלשון לשון אומנה1723: (יט) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג 1757 כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ כלומר נקרא פלג כי ממנו ואילך נפלגו חיי האנשים ולא חיו רק חצי ימיהם של הראשונים, וחיי האדם נתקצרו מסביבות 900 שנה לסביבות 200 שנהגם הוא מת בחצי ימיו של אביו ובסוף ימיו היה דור הפלגה וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן לאמור המעיטו והקטינו חיי בני אדם: (כ) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח: (כא) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה: (כב) וְאֶת עֵיבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא: (כג) וְאֶת אוֹפִיר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן שהיה מקטין עסקיו: ס (כד) שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח: (כה) עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ 1787 30 לפלג, וחי 239 שנים (דור ו'), בימיו היה תחלת מלכות ביהם וראש מלכותם פראג (צמח דוד ח"ב) בימיו התחיל מלכות הנשים הנקראים אמזוני כי נהרגו בעליהן במלחמה ולקחו הנשים הרמחים ולחמו עם אויביהם והצליחו והיו שורפות שד ימין לנערות בקטנותן למען תוכלו ללבוש כלי זיין, ונמשך מלכותן עד אלכסנדר מוקדון, אמנם בתמיד ורבה פרשת אמור שלא נחלם עמהם שהיה לו לחרפה, בדור הזה התחיל מלכות מצרים שנמשך עד ימי אוטויאן קיסר ב – 1787 מלך נמרוד על בבל ובשנת 1791 נבנה מגדל בבל: (כו) שְׂרוּג 1819 נָחוֹר 1849 תָּרַח 1875 וחי 205 שנה הוא היה הראשון להדפיס מטבעות ויקח אשה ושמה אמתלאה בת כרנבו ותלד בן ויקרא שמו -: (כז) אַבְרָם 1948 הוּא אַבְרָהָם הזכיר אברהם על דרך תולדת היחס והוא אברהם שאהבו הקב"ה ואמר עליו שיתנו לאב המון גוים ב1958 נולדה שרה אמנו להרן אח אברהם ב1973 נשא אברהם את שרה ב2003 ציוה אלוקים את אברהם לך לך לארץ אשר אראך[40] ב2033 נתנה שרה את הגר לאברהם: ס (כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל נולד 2034 אברהם נימול ב2047 וישמעאל אז בן 13 שנה ויצחק נולד 2048 וב2075 היתה עקידת יצחק 2084 נפטרה שרה: ס (כט) אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: (ל) מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא: (לא) יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל ב2085 לקח ישמעאל אשה מארץ מצרים ושמה ריבה היא מריבה ותלד נביות וקדר אדבאל מבשם ובשמת אחותם, ויגרש אותה כי היתה רעה בעיניו ובעיני אברהם ותשב מצרימה, ואחר כך לקח ישמעאל אשה מארץ כנען ושמה מלכות ותלד משמע דומה משא חדד תימא יטור נפיש קדמה, וילך ישמעאל עם בניו וישכנו אצל מדבר פארן מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה, ואלה בני נביות מיעוד סועד מעיון ובני קדר עציון קצם חמד עלי, בני אדבאל חמוד יבין, ובני מבשם עבדיה ועבד מלך ויעוש, בני משמע שמה וזכריון עובד, בני דומה קצם עלי מחמד עמד, בני משא מלון ומולה עבד אדון, בני חדד נאצוד מינצאד ועבד מלך, בני תימא סעיר סעדון יפול, בני יטור מרוק יעוש עלוי פחות, בני נפיש עבד חמיר אביוסף מירי, בני קדמה כליף תחתי עמיר: ס
משנת ההלכה
אמירת פרשת המן
מקובל בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב לומר ביום שלישי של פרשת בשלח חומר פרשת המן שניים מקרא ואחת תרגום (מצורף למייל היומי) ודבר זה הפך סגולה מקובלת ושגורה בפי כל.
ואם כי בלוח דבר בעיתו כתב שלא הביא סגולה זו משום שלא נודע לו מקורה וגם בספר 'ילקוט מנחם' שהוא ליקוט דברי תורתו ושיחותיו של הרה"ק מרימנוב לא הובאה סגולה זו, הרי שבמהדורת 'ילקוט מנחם' תשנ"א (בהוספות ומילואים) מובא כי המקור לכך הוא הרה"ק רבי שלום מסטרופקוב, שהיה רגיל לומר זאת בשם הרה"ק מרימנוב, כי אמירת פרשת המן שניים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי של פרשת בשלח, היא סגולה מיוחדת לפרנסה.
בכדי לברר דבר זה נקדים
עיקר הענין אמירה בכל יום
ברבינו בחיי כתב על מה שנאמר בתורה (שמות טז, טז) "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו" – "ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה, שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה[41].... והנה הכתוב הזה יכלול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל: (מכילתא ויסע פרשה ב) לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות". וכן בספר תשב"ץ קטן סימן רנו "ירושלמי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח הוא שלא יתמעטו מזונותיו ואני ערב"
ובשולחן ערוך (אורח חיים א ה) כתב "טוב לומר ... ופ' המן.." וכתב במ"ב שם (ס"ק יג) "וטעם לאמירת כל זה ... ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה ואיתא בירושלמי ברכות כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו"
מקיים בכך מצוה מן התורה
בקונטרס ספר הזכרונות (לר' צדוק הכהן מלובלין) מצוה שלישית – מנה זאת למצוה והביא מספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ג' סימן י"ז) כתב שזכרון חסדיו וההתבונן בהם הוא מצות עשה, שנאמר (דברים ח', ב') וזכרת את כל הדרך וגו', ואמר (פסוק ה') וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר וגו'. ומאמר וזכרת וגו' לא נזכר בו אלא ענין המן, וסיים בו למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו וגו'. נראה שעיקר זכירה זו היא גם כן על ענין זה לדעת שהשם יתברך הוא הזן ומפרנס, וזה מצוה בפני עצמה: וכתב "ולא ידעתי למה לא מנו זה מצות עשה וראוי לשים על לב זכירת מצוה זו, אלא שהואיל ולא נקבע לה זמן אפשר יוצאים בקריאת פרשת המן בתורה פעם אחת בשנה, ובלבד שישים לב לדעת מזה כי לא על הלחם וגו', ושרק השם יתברך הוא המחיה את האדם"
ויכול להיות שלכן נהגו באמירת פרשת המן ביום שלישי בשבוע שקוראים בו פרשת בשלח
העיקר אינו האמירה
בספר אור המאיר הקשה (שמות פרשת בשלח) ולכאורה יש לתמוה והלא עינינו הרואות רובם ככולם יש אנשים שאומרים פרשת המן בכל יום ויום, ועל הרוב ביתם ריקם וחסרים מכל טוב ואפילו מזון סעודה אחת, ומוכרח לומר שאינו תלוי באמירה לחוד, אלא בבטחון באלוקים. שלא יאמר אדם איני לומד ומקיים מצוות מחמת טרדה בפרנסתי ויאמר "וכי יבא לי פרנסה או ירד לי לחם, מן השמים"? והתשובה היא כן! שמצות בטחון על האלהים, שישליך את נפשו ומאודו ואל ישגיח מאומה מהיכן יזדמן לו פרנסתו, ולעורר לבו להתחזק בעצמו בחינת הבטחון, עד שידמין בנפשו בכל יום ויום שאפילו במוכן ומזומן בתוך ביתו אינו נחשב בעיניו, כי אם ממתין עד שינתן מבית המלך, כאשר מאז היה באוכלי המן 3 סוגי אנשים, האחד" אותם האנשים שלבם שלם בבטחון בהורדת המן, זכו ונפל המן אצלם בלי שום טרחא, השני: בינונים בתוך המחנה, כפי ערך בטחונם גרמו לעצמם קצת טרחא להטרד להביא טרפם לביתם, השלישי: חסרי אמונה הרחק מהמחנה להטרידם בטרחא יתירה, והכל לערך בטחונם וככה ראוי לכל בר דעת לברור לו חלק יפה להחזיק בעצמו מדות הבטחון, והיינו באמירה לגבוה פרשת המן באופן המבואר
מדוע לא תוקן לאומרו בציבור
עיין בערוך השולחן (אורח חיים א כד) "אבל על פרשת המן שהשמיטו (מסדר התפילה בציבור) לא ידעתי טעם אך באמת לא הוזכרה פרשת המן בש"ס ויש שהביאו מירושלמי ברכות [פרישה אות י"ד] ואני לא מצאתי זה בירושלמי והטעם נ"ל מפני שהרבה נזכר בפרשה זו תרעומותם על ה' כמו שכתוב שם [שמות טז, יב] כי שמעתי את תלונותיכם שמעתי את תלונות בני ישראל ועוד ע"ש וגם הוציאו על המן דיבה רעה שאמרו [במדבר יא, ו] ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו וכן איתא במדרש שמות [פ' כ"ה] נמצאתי ללא בקשוני היה להם לבקש רחמים מלפני אלא עמדו ושפכו תרעומות כלפי מעלה עכ"ל ועוד אמרינן שם ומפני מה לא אמרו שירה על המן וכו' שהיו מוציאין דברי תפלות על המן אמר הקב"ה איני מבקש לא תרעומותיכם ולא קילוסיכם ע"ש ולכן לא קבעו זה בצבור"
[1] העמק דבר
[2] אבע"ז
[3] העמק דבר
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] אבע"ז
[7] ספורנו
[8] ספורנו
[9] רבינו בחיי
[10] העמק דבר
[11] רבינו בחיי
[12] העמק דבר
[13] אבע"ז
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] העמק דבר
[16] אבע"ז
[17] העמק דבר
[18] ת"א ת"י
[19] ספורנו
[20] משך חכמה
[21] העמק דבר
[22] רשב"ם
[23] ת"א
[24] העמק דבר
[25] ת"י
[26] ת"א
[27] ספורנו
[28] רמב"ן
[29] רמב"ן
[30] רמב"ן
[31] רמב"ן
[32] רשב"ם
[33] ת"א
[34] ספורנו
[35] פי' ר' יוסף בכור שור
[36] ספורנו
[37] ספורנו
[38] ת"א
[39] ספורנו
[40] ובשנה זו נבנתה צוען מצרים שבע שנים אחרי בניית חברון
[41] שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור: (תהלים קמה, א) "תהלה לדוד" שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה, האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו: (שם, טז) "פותח את ידך" וגו',
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה