מקרא
שמות פרק יח
(יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו[1] ומדרש רבותינו שהיה זה אחר יום הכפורים שלאחר מתן תורה שהיה מחרת רידתו מן ההר ולא ממש מחרתו אלא בימים שאחריו[2] וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב שלא יכול להספיק לבדו, ודן כל היום ולא הפסיק, ולא זז עד חשיכה[3]:
(יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם כי דבר קשה היה עושה להם, שהיו ממתינין דיניהם כל היום, ופעמים לא היו יכולין לבא לפניו מפני האחרים[4] וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ בעסקי הצבור וְכָל הָעָם הצריכים לאיזו סבה להקריב משפטם אליך צריכים להמתין ו -[5] נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:
(טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני. אחד - כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו[6]:
(טז) ועוד שאני שופט אותם כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ ועוד שאני מלמדם תורה[7] וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו:
(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(יח) נָבֹל תִּבֹּל לשון חלשות, כמו "והעלה נבל" גַּם אַתָּה שלא תוכל לסבול גַּם הָעָם הַזֶּה שלא יוכלו לסבול, שיעמדו כל היום להמתין על דינם אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ ויש לפרש - "נבל תבול", לשון עירבוב, כמו "ונבלה שם שפתם", שמתבלבל אתה והן, שכל אחד צועק לך - "שמעני אדוני" וזה צועק ואין אתה יודע למי תענה, והם אינם יודעים למי ידברו[8]:
(יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ אתן לך עצה וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ אמר לו צא המלך בגבורה[9] הֱיֵה אַתָּה לָעָם לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדורשו, ולא יהיה זה במקום המשפט מוּל הָאֱלֹהִים להתפלל אליווְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים שיבקשו אֶל הָאֱלֹהִים:
(כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו וגם בזה עצה, להזהיר אותם מאד, ולהתרות אותם במצות ועונשם, אחרי אשר לא יעשה הוא בהם את הדין אבל במשפט אשר אמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו, שים לך שופטים עמך, כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל, וטוב לך ולהם להקל מעליך, ונשאו אתך[10]:
(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה ברוח הקדש מי ההגון לכך, ולא תביט בזה על יחוס משפחה, רק תבחר -[11] מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל אנשים ראויים להנהיג עם גדול, ובזה כל המידות, כי אין אדם ראוי לזה אלא אם כן יהיו בו כל המדות הטובות, עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות ואחר כך פרט מי הם אנשי חיל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע שוחד[12] וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף שָׂרֵי מֵאוֹת ששת אלפים היו שָׂרֵי חֲמִשִּׁים י"ב אלף וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת ששים אלף[13]:
(כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
(כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים ויתן לך השם רשות לעשותו אז -[14] וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם:
(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו אבל לא יכול לעשות כן, כי עדיין לא ניתן להם פרשת משפטים ומשה לא רצה שישפטו לפי סברא ואומדן דעת, רק אח"כ שכבר למד להם פרשת משפטים אז - וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר וכמבואר במשנה תורה שלא בחר את השופטים תיכף רק בשנה שניה כשרצו ליסע ממדבר סיני לא"י[15]:
נביא
ישעיהו פרק ה
ז. כִּי כֶרֶם יְקֹוָק צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל - ישראל נמשלו לכרמו של ה', וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו ואנשי יהודה, הם הנטיעה שה' משתעשע בה. וַיְקַו לְמִשְׁפָּט אחר כל הטובה שהשפיע עליהם, קיוה, שיעשו משפטי צדק, וְהִנֵּה מִשְׂפָּח ובמקום זה עשו חטאים, המאוסים כצרעת, לִצְדָקָה, וְהִנֵּה צְעָקָה קיוה שיעשו צדקה, ובמקום זה נשמעה צעקת העשוקים.
ח. הוֹי לשון קריאה, מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת על אלו שהיו משיגים גבול, בין בית לבית, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבו משיגים גבול בין שדה לשדה, עַד אֶפֶס מָקוֹם עד שלא נשאר מקום לעניים. וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ ותחשבו שתשבו אתם העשירים, לבדכם בארץ.
ט. בְּאָזְנָי יְקֹוָק צְבָאוֹת באזני, אמר ה', אִם לֹא לשון שבועה, בָּתִּים רַבִּים, לְשַׁמָּה יִהְיוּ בתים רבים יהיו שוממים, גְּדֹלִים וְטוֹבִים, מֵאֵין יוֹשֵׁב בתים גדולים וטובים יהיו שוממים מיושביהם.
י. כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם, יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת כרם שחורשים בו ביום אחד 10 צמדי (צמד- זוג) בקר, יוציא "בת" יין, (בת - מידת נפח בדבר לח, השווה לאיפה - ביבש), וְזֶרַע חֹמֶר, יַעֲשֶׂה אֵיפָה ושדה, שזורעים בו חומר תבואה, יעשה איפה אחת. (חומר = 10 איפה)
יא. הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר, שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ משכימים בבוקר, לרדוף אחר שתיית יין המשכר, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף, יַיִן יַדְלִיקֵם ומאחרים בלילה, להוסיף לשתות, והיין, יעורר אותם לרדוף אחר תאוותם.
יב. וְהָיָה כִנּוֹר, וָנֶבֶל, תֹּף, וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם בזמן המשתה היו יושבים עם כלי נגינה. וְאֵת פֹּעַל יְקֹוָק, לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, לֹא רָאוּ אך אינם שמים ליבם, להתבונן במעשה ה' ובהנהגתו.
יג. לָכֵן גָּלָה עַמִּי לכן, יגלו עמי, מִבְּלִי דָעַת על שלא היה בהם דעת בדרכי ה', וּכְבוֹדוֹ והאנשים הקרואים: "מכובדים", מְתֵי רָעָב יהיו נקראים: "אנשי רעב", וַהֲמוֹנוֹ, צִחֵה צָמָא והמון העם, יתייבשו מצמא.
יד. לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ תרחיב השאול, הקבר, את פִּיהָ לקבל את רוב המתים, וּפָעֲרָה פִיהָ, לִבְלִי חֹק תפתח פיהָ, בלי גבול, וְיָרַד הֲדָרָהּ ירדו לקבר, כל ההדר והיופי שבירושלים, וַהֲמוֹנָהּ והמון העם שבהּ, וּשְׁאוֹנָהּ וקול השאון, הרעש שבירושלים, וְעָלֵז, בָּהּ וכל השמחים והעליזים שבירושלים.
טו. וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ - לכן, יהיו רשעי ישראל כפופים ומושפלים, וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה ועיניים גבוהות (כל בעלי הגאווה) - יושפלו.
טז. וַיִּגְבַּהּ יְקֹוָק צְבָאוֹת תֵּרָאה גדולת ה', בַּמִּשְׁפָּט - בכך, שיעשה משפט ברשעים, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ וה' שהוא קדוש, נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה יתקדש שמו, בישועה ובצדק שיעשה לצדיקים.
יז. וְרָעוּ כְבָשִׂים הצדיקים "ירעו", כְּדָבְרָם כמנהגם, בשקט ובשלווה. וְחָרְבוֹת מֵחִים בתי החרבות של השמנים, של הרשעים, גָּרִים יֹאכֵלוּ יקחו הצדיקים, שהיו תחת שלטון הרשעים כְּגֵרִים בארץ.
יח. הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן מושכים ומגרים את היצר הרע על עצמם, לעבור עוונות, בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא - בתחילה דומה היצר הרע כחבלים דקין, כמעט כדבר שווא, שאין בו ממש, וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה ולבסוף, דומה היצר הנמשך ומתגרה בהם, כחבלים עבים המושכים העגלה, שקשה מאוד להנצל ממנו.
יט. הָאֹמְרִים הרשעים בליגלוג, יְמַהֵר, יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ, לְמַעַן נִרְאֶה ימהר ויזרז ה', את הפורענות, ונראה אותה, וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה ותקרב ותבוא עלינו הרעה, עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה ונדע,שבכוחו להביא עלינו את מחשבתו.
כ. הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע הרע בעיניהם - טוב, והטוב בעיניהם - רע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר האור והמתוק, נחשב בעיניהם - לחושך ומר.(בעיניהם עבודת ה' - נחשבת הרע, וע"ז - נחשבת לדבר טוב ומועיל)
כא. הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם - חושבים עצמם - לחכמים. וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים - ובעיני עצמם - נבונים הם.
כב. הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן גבורתם - בשתיית רוב יין, וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר - וגבורת האנשים- במזיגת רוב שיכר.
כג. מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד - מצדיקים בדין את הרשע, בגלל השוחד שנתן, וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ - ומסירים בדין את צדקתו של הצדיק בדין.
כד. לָכֵן, כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ לכן, כמו שהאש שורפת במהירות את הקש, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה והקש -להבת האש תחליש ותשרוף, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה כך, שורשם של הרשעים, יהיה - כדבר נמס ונאבד, וּפִרְחָם וגדולתם, כָּאָבָק יַּעֲלֶה יעלה, יסתלק, כמו האבק ברוח, כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ כי מאסו בתורת ה', וביזו את דבר ה'.
כתובים
דברי הימים א פרק ג
(א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל הוא כלאב המוזכר בשמואל ב ג לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית: (ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם כלומר את אבשלום ומפני ששם אבשלום מורה אבי השלום, שינה שמו לגנאי ע"י תוספת הלמ"ד שנקרא לא - אב - שלום בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית: (ג) הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ זו היא מיכל בת שאול לפי' אמר אשתו הראשונה, ומה שאמר הכתוב ומיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה מאותו היום ואילך לא היתה לה בשביל עונש בזיון שביזת לדוד על שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' אבל קודם לכן היה לה: (ד) שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם משנת 2892: ס (ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה שהיה הגדול מביניהם נולד 2912 וחי 52 שנה, אז היה דוד בן 58 ומלך בגיל 12 בשנת 2924 ובשנת 2928 התחיל לבנות את בית המקדש הראשון וסיימו בשנת 2935 אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ היא בת שבע בַּת עַמִּיאֵל בהפוך האותיות אליעם: (ו) וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע בשמואל (ב ה פס' טז) ולקמן (יד, ז) ואלישוע, שינו שמו לאלישוע אחר שקראו שם אחיו אלישמע בפסוק ח' וֶאֱלִיפָלֶט ובן זה מת ונולד לו בן אחר לאחר כן ונקרא שמו כמו כן אליפלט המוזגר כאן בפסוק ח' שהיה הוא שמנה לשם: (ז) וְנֹגַהּ אינו מוזכר בשמואל שם ואולי גם הוא מת בקטנותו וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: (ח) וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה: (ט) כֹּל אלה בְּנֵי דָוִידמנשותיו מִלְּבַד בְּנֵי פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם: פ (י) וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם נולד 2923 וחי 58 שנים ומלך משנת 2964 - 2981 ואז מלך אֲבִיָּה בְנוֹ של רחבעם עד 2983 ואז מלך אָסָא בְנוֹ של אביה ובזמנו היה הנביאים אליהו אלישע ויהוידע ובזמנו בשנת 2021 מלאך אחאב על ישראל אסא מלך עד 3024 ואז מלך יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ של אסא וכן כל המלכים להלן בניהם של המוזכר לפניהם: (יא) יוֹרָם בְּנוֹ 3047 אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ3055 יוֹאָשׁ בְּנוֹ 3061: (יב) אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ 3100 עֲזַרְיָה בְנוֹ הוא עוזיה המלך 3115 ובשנת 3140 הנביא ישעיהו בן אמוץ תרי עשר מדבר מן עוזיה המלך עד שבא אלכסנדר מוקדון יוֹתָם בְּנוֹ 3161: (יג) אָחָז בְּנוֹ3174 הוליד את חזקיהו ומלך ב3183 אוריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי עודד נביאים בתקופה זו ובשנת 3187 גלות בני גד ראובן וחצי שבט מנשה חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ 3199 נריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה נביאים, ואמרו בחלק (סנהדרין צ"ד ב') בימיו לא היה איש ואשה שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה. חזקיה גנז ספר רפואות ונשא בתו של ישעיהו אחרי שהוכיחו הנביא על כך שלא נשא אשה 3205 גלות עשרת השבטים מְנַשֶּׁה בְנוֹ 3228 מנשה עשה תשובה 22 למלכותו שנת 3250, ול"ג שנים עמד בתשובתו: (יד) אָמוֹן בְּנוֹ 3283 ויעש הרע. ועבדיו המיתוהו יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ 3285 וב8 למלכותו הוא 3293 החל לדרוש לאלהים (דברי הימים ב' ל"ד), ובשנת 12 היא 3297 החל לטהר יהודה וירושלים (צמח דוד). חלקיה כהן גדול, צפניה ירמיה (ברוך, שלשלת הקבלה י"ט ב') חולדה נביאים. והמלך בעצת ירמיה גנז ארון דמשה והלוחות וצנצנת המן והמטה והרבה תכשיטי קדושה במערה שתחת המקדש. ירמיה התנבא שנת 3298, 13 למלך יאשיהו, ארבעים שנה קודם החורבן, ובית דינו היה צפניה ואוריה הנביאים וחלקיהו כהן גדול ואחריו עזריה, והם קבלו מיואל ובית דינו. אפלטון הפילוסוף היה בזמן ירמיה וכ"כ שלשלת הקבלה דף ק"א א' כי ראה בפירוש הכוזרי שחבר ר' נתנאל אבן כספי שאמר אפלטון אני הייתי עם ירמיה במצרים, ובתחלה הייתי לועג על דבריו ולבסוף ראיתי כי דבריו דברי אלהים חיים ושהוא חכם ונביא. וכ"כ תורת העולה חלק א' פי"א. והיה שמו אריסטוקלו, ורבותינו שינו שמו וקראוהו פלטוני והיה תלמיד פיטגורה והיה יפה תואר ויפה מראה משכמו ומעלה גבוה מכל העם והיה מזרע מלוכה מצד האב ומזרע פילון הפילוסוף מצד אם: (טו) וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הוא יואחז שנקרא גם יהואחז ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים 3316 ומלך 3 חודשים ונלכד על ידי פרעה נכה והובא מצרים ומת שם הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הוא אליקים הומלך באותה שנה על ידי פרעה נכה בימיו גלה יחזקאל הנביא בבבל ועמד בבית האסורים חמש שנים בשנת 3320 נכנע יהויקים לנבוכדנצר ועבדו ובשנת 3321 הוכיח ירמיה את ישראל ונבא על החורבן בשנת 3323 מרד שנית יהויקים בנבוכנצר השנת 3327 שלח ה' גדודי כשדים ולכדוהו ומת בדרך והיתה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה ובשנה זו מלך בנו יהויכין ל3 חדשים ואז עלה עליו נבוכנצר והגלה אותו ועשרת אלפים עמו והחרש והמסגר הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי הוא מתניה הומלך על ידי מלך בבל תחת יכניה ונקרא צדקיהו על ידי מלך בבל בשנת 3336 באה ירושלים במצור ובשנת 3338 נלכדה ירושלים ונחרב הבית הראשון והיתה זו שנה ראשונה לשמיטה[16] וי"א שנחרב ב3358 שַׁלּוּם ארז"ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע"ש שהי' הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו ונקרא צדקיהו כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור. ובתוס' שם כ"ח ב' שהיה צדיק גמור אלא דבמקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיה מן הטיט. צדקיהו נשבע לנבוכדנצר ונשאל על נדרו, ועוורו עיניו: (טז) וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ אין זה צדקיה המלך כי זה היה בן יכניה וצדקיהו המלך היה דודו בן יאשיהו:
משנת ההלכה
לכבוד ט"ו בשבט הקרב ובא נעסוק בס"ד בדיני כשרות הקשורים לבדיקת המאכלים מהימצאות תולעים
בדיקה מתולעים
א. כמבואר לעיל אסרה התורה את אכילת התולעים והשרצים והאוכלם יכול לעבור בחמישה או ששה לאוים[17]
ב. אמנם תולעים שאינם נראים לעין אלא בעזרת עזרי ראיה כגון זכוכית מגדלת וכיו"ב אין בהם איסור שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולא נאסרו אלא דברים הנראים בראיה טבעית[18] (ערוך השולחן יו"ד סי' פד סעי' לו)
ג. שרצים שאינם ניכרים אלא בעקבות הקורים אותם הם יוצרים (כעש הקמח) אינם אסורים[19]
ד. קושי בראיה הנובע מחמת רקע הדבר שעליו מונח השרץ או משום צורת השרץ או מחמת חוסר מומחיות המתבונן אינו מתיר את השרץ באכילה[20]
ה. ביצי תולעים ושרצים דינם כשרצים עצמם[21]
ו. ישנם כמה מיני אוכלים שנגיעותם בתולעים גבוהה ושכיחה וחייב לבדקם[22] לדוגמא נמנו להלן מאכלים שמצויים בכל מטבח ולרוב אין הקפדה לבודקם כראוי בימים הקרובים יבוארו מאכלים נוספים בחלוקה לתבלינים, ירקות, פירות, ופירות ט"ו בשבט
ז. אורז: כיון שיושב לפעמים זמן רב על המדפים מצויים בו תולעים ולפיכך רצוי לקנות אורז מאיכות טובה שארוז היטב ובמקום שיש בו יש תנועת קונים סדירה כמו כן רצוי לבדוק כשקונים שאין בתחתית האריזה אבקה או קורים שזה סימן למציאות חרקים ובודקים את האורז ע"י פיזור על משטח בהיר במקום שיש בו תאורה טובה ואחרי שנבדק ולא נמצאו חרקים יש לשוטפו במסננת תחת זרם מים באם האורז נגוע בחרקים אפשר להציפו במים ביחס של פי שנים מים מהאורז ובתוספת שתי כפות מלח לליטר מים ואחרי ערבוב החרקים והגרגרים הנגועים צפים על המים
ח. אפונת גינה טריה: יש לפתוח את התרמילים ולחפש סימני חדירה או מראה משונה ולאחר מכן מורידים את האפונים ובודקים מכל צידיהם שימורי אפונה מטיב מעולה אינם צריכים בדיקה ומכל מקום כדאי לעיין אם אין גוף זר
ט. בצל יבש: בעל קליפה כמושה כהה או שנבטו בו עלים ירוקים או שהוא רך ואין גלדיו מהודקים צריך לקלפו לוחפש אחר גרגירים לבנים ולהתבונן אם הם זזים
י. בצל ירוק: חסה: נענע: בגידול רגיל נגוע מאד וכמעט אי אפשר לבדקו
יא. ברוקלי: בגידול רגיל עדיף להשתמש רק בקלחים וצריך להשרותו זמן מה בחומר ניקוי ואח"כ לשוטפו בזרם מים חזק
יב. גרנולה: אם אינו טרי או שיש אבקה או קורים שכיח בו נגיעות ויש לפזרו על משטח בהיר ולבדקו
יג. חומוס: צריך בדיקה באופן כללי שאין בו פירורים או קורים ואח"כ צריך להשרותו או לבשלו[23] כדי שיתנפחו הגרגרים ולחפש נקבים או כתמים שחורים נמצאו שלוש נגועים בחבילה צריך לבדוק את כולם אחד אחד
יד. בגידול רגיל נגועה מאד ובדיקתה קשה מאד ולכך מן הראוי שלא לקנותה
טו. כרוב לבן: מגידול רגיל מסירים את העלים החיצוניים חותכים את הכרוב לרבעים ואז מפרידים את העלים ומשרים בנוזל ניקוי מספר דקות ואח"כ מוציאים ושוטפים כל עלה תחת זרם מים ואח"כ בודקים כל עלה כנגד מקור אור כל צללית כהה יש להסירה
טז. עדשים: יש לפזרם על משטח בהיר במקום מואר היטב ואח"כ לשוטפם היטב, בעדשים חומים יש להמיס 300 גרם מלח בליטר מים ולשפוך את העדשים לפנים ולערב היטב והעולה למעלה הרי הוא נגוע והשאר מותר
יז. עלי גפן: ראו להשתמש בעלים צעירים וחלקים וצריך להשרותם בנוזל ניקוי מספר דקות ולשפשפם היטב כמו כן אפשר להקפיאם ל48 שעות ואז לשוטפם היטב
יח. פטריות: בודקים שלושה ע"י תלישת ראש הפטריה ובודקיים שאין נקבים קטנים אח"כ בודקים את האזור החום בתחתית הראש לראות שאינו ממוסמס ומחלקים את הראש למספר פרוסות וכן את הרגל ובודקים שאין נקבים קטנים[24]
יט. פלפל טרי: חוצים לאורכו ומוציאים את הגבעול והגרעינים ובודקים שאין שם זוחלים ויש שמשרים לאחר מכן בנוזל ניקוי למספר דקות
כ. צימוקים: יש לבדוק שאין הצטברות של פירורים כהים על גבי הצימוקים ובדפנות האריזה ואח"כ שוטחים אותם ובודקים את פניהם לראות שאין דבוקים עליהם חרקים בצימוקים כהים רצוי להשרות במים פושרים זמן מה ולערבב ואם יש תולעים הם יצופו על פני המים
כא. שעועית יבשה לבנה: יש להשרות או לבשל עד שהקליפה נהיית שקופה ולחפש נקבים או כתמים שחורים שאינם מתקלפים ע"י הצפורן
כב. שעועית חומה יבשה: יש לבדוק שאין נקבים או כתמים לבנים וי"א שרצוי לחצות כל שעועית ולבדקה
[1] חזקוני
[2] ת"י רש"י רמב"ן
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] מלבי"ם
[12] פי' הטור
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] מלבי"ם
[16] ספר מלכים משמלך שלמה עד החורבן תל"ג שנים ט' חדשים י' ימים, ובספר ישן מצאתי שהאמת תי"א ו' חדשים י' ימים (שלשלת הקבלה ס"ט), דוק כי מלך ב' אלפים תתקכ"ד עד החורבן של"ח הרי תי"ד שנים, ודוד מת בעצרת ואז התחיל מלכות שלמה והחורבן היה ט' באב ואיך יצדק ט' חדשים או ו', ספר ירמיה מן י"ג שנה [למלך יאשיהו] (שהוא ג' אלפים רצ"ח) עד החורבן מ"א שנה ו' חדשים י' ימים (שם) הוי רק מ':
בית ראשון מנו חז"ל שעמד ת"י שנים
[17] שרץ הארץ חמישה ושרץ העוף ששה
[18] וז"ל בשו"ת יחווה דעת ח"ו סי' מז "הדבר ברור שכל מה שאסרה תורה בדברים התלויים בבדיקה על ידי ראיה, אינם אלא על ידי ראיה טבעית, כי האדם יראה לעינים, ולמראה עיניו ישפוט, אבל לא על ידי ראיה במיקרוסקופ וזכוכית מגדלת. ולכן תולעים שאינם נראים לעין כלל, אין בהם שום איסור, אע"פ שנראים הם ע"י זכוכית מגדלת ומיקרוסקופ. וכן מתבאר בספר חכמת אדם בבינת אדם (כלל לח סימן מט), שהביא מה שכתב בספר הברית, שנתברר ע"י חכמי המחקר שאי אפשר ליין להיות חומץ עד שירום תולעים, והמסתכל במיקרוסקופ יראה שהחומץ מלא תולעים רוחשים, ולכן אסור לאכול מהחומץ אפילו על ידי סינון, אלא צריך להרתיחו תחלה, ואחר כך יסננהו דרך בגד דק מאד. וכתב על זה החכמת אדם, שבודאי אין מקום לאסור כל חומץ מטעם תולעים, שהרי נאמר בנזיר חומץ יין לא ישתה, הא לאחרים מותר, וברות נאמר וטבלת פתך בחומץ, וכי הכתוב יסתום כל כך באיסור לאו, ולא יפרש שזהו דרך בישול והרתחה תחלה, ואם באנו לחוש שהחומץ יש בו תולעים בכח, (ולא בפועל), אם כן גם ביצים לא נאכל, שהרי כתב בספר הברית, שבקשר הביצה נראה אפרוח על ידי מיקרוסקופ, אלא ודאי שלא אסרה תורה מה שבכח אלא מה שיצא לפועל ונראה לעין. ורק כוונת ספר הברית לאסור חומץ כזה שכאשר מסתכלים בו נגד השמש נראים בו תולעים, וכמו שכתב בבית יוסף סימן פד בבדק הבית בשם רבינו ירוחם וכו'. ע"ש. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק קן טהור חולין נח: דף פח ע"א), שאותם רמשים קטנים מאד שאינם נראים אלא על ידי מיקרוסקופ בחומץ ובקמח, לא חששו להם חכמים כלל, ורק באותם הנראים לעין יש לחוש בהם משום איסור תולעים אף על פי שהם קטנים מאד. ע"ש. וכן פסק הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספר ערוך השלחן (סימן פד סעיף לו). ע"ש. וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (תנינא, בקונטרס אחרון סימן נג), שבדיקה בזכוכית מגדלת דהיינו מיקרוסקופ לא מעלה ולא מורידה מצד ההלכה, שהרי ידוע מה שאומרים חוקרים מומחים שאם נסתכל במים במיקרוסקופ נראה בכל מים אפילו מסוננים תולעים רוחשים, וממה שאין אנו משגיחים בזה, מוכח שבדיקה בכלי זה אין לחוש לה אפילו לחומרא".
[19] ספר הכשרות פי"ג הערה ו ובענין כנימות עיין שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה קה בשם הגרש"ז אוירבאך וז"ל "לכאורה י"ל שאם א"א שיגיעו למצב כזה שיהיה אפשר להבחין בחיותן וברחישתן לא שייך כלל לכנותם בשם שרץ השורץ וכו' ורק לאחר זמן חזר ואמר הגרשז"א שנודע לו מבאי ביתו של החזו"א זצ"ל שחשש בזה לאיסור תולעים וגם נודע לו כי לפני שהכנימות מתכסות בקליפת המגן גם בעין רגילה יכולים להרגיש קצת ברחישתן"
[20] עיין בספר בדיקת המזון כהלכתה עמ' 102 ועיין שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קכד
[21] אמנם בנתערבו באחרים בטלים ברוב דאין להם דין בריה (שו"ת מחזה אליהו סי' צה)
[22] כיון שהדברים תלויים לפי אקלים המקום וצורות הגידול לא כתבתי אלא את הדברים השכיחים ברוב המקומות ע"פ ספרי אחרוני זמננו שנכתבו בענין זה ושאר מיני מאכלים יש לברר כל דבר לפי מקומו וצורת גידולו
[23] י"א שצריך להשרותו שמונה שעות או לבשלו בכמות של פי שלוש מים מהחומוס עד לרתיחה ואז להשאירו מכוסה למשך שעתיים
[24] החלל שבמרכז רגל הפטריה אינו סימן לנגיעות אלא כך דרך הגידול הטבעי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה