מקרא
שמות פרק א
(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו[1] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת עםיַעֲקֹבאִישׁ וּבֵיתוֹ כלומר יוצא חלציו[2] בָּאוּ:
(ב) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:
(ג) יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן:
(ד) דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:
(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף ובניו ש -[3] הָיָה בְמִצְרָיִם:
(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף בגדלותו כמושל מצרים ואחר כך[4] וְכָל אֶחָיו ולא ראו את ימי הרעה וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא י"א[5] שהכונה לדור ההוא של מצרים כהקדמה למה שמזכיר אח"כ אשר לא ידע את יוסף וי"א[6] שהכונהלשבעים נפש שירדו למצרים וי"א[7] שהכונה לשניהם:
(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ נתנו פירות כלומר הולידו[8] וַיִּשְׁרְצוּ הולידו ילדים הרבה כמו השרצים ובז"ל אמרו שהולידו ששה בכרס אחד[9] וַיִּרְבּוּ התרבו ולא יהיו מתים כדרך עם רב[10] וַיַּעַצְמוּ שהיו בעלי עצמות ובעלי כח, אע"פ שנולדו רבים בהריון אחד[11] בִּמְאֹד מְאֹד ברוב שבהם היה הרבוי והעוצם מאד, יותר מהרגיל ולא היה בם כי אם מעטים שלא ימצא מהם זה הרבוי הנפלא בהולדה ועוצם[12] וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ ארץ גושן[13] אֹתָם: פ
(ח) וַיָּקָם שלא היה מזרע המלוכה[14] מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף לא הכירו, ולא ידעו, ולא נשא להם פנים בשבילו[15]:
(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך[17] פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ ושלל מאיתנו ביזה וְעָלָה מִן הָאָרֶץ לשוב אל ארץ אבותיהם[18] ולא נוכל לחזור להלחם בהם לנקום נקמתינו ולהשיב ביזתינו ולא רצו פרעה ועבדיו להכותם בחרב, כי זו תהיה בגידה גדולה להרוג חנם העם אשר באו בארצו במצות המלך הראשון, ולא ישמעו לו עם הארץ, וגם כי היו בני מנשה ואפרים גדולים וקרובים למלכות, וגם בני ישראל רבים היו וילחמו כנגדם[19]:
(יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך, ומינה על המס שרים מן המצריים שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה, חליפות, חדש או יותר יהיו בבנין המלך[20] לְמַעַןעַנֹּתוֹ לשון מעוט תשמיש. כלומר שימעטו לשמש מטתם בשביל בְּסִבְלֹתָם וכל זה לקיים וענו אותם[21]. והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת אוצרות[22] לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶתרַעַמְסֵס:
(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כאשר ראו שלא יזיק זה לעם קצו בחייהם מפניהם, וגזרו -[23] :
(יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שיעבידו כל מצרים את העם, וכל איש מצרי שיצטרך בעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו[24] בְּפָרֶךְ לשון שבר עבודה קשה המשברת את הגוף[25]:
(יד) מתחלה היו השרים נותנים להם הלבנים והיו אנשי המס בונים הבנין ואח"כ וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים נהגו העם בעבודה וצוום שיהיו מביאים עפר ועושים החמר בידיהם וברגליהםולא ינתן להם מבית המלך רק התבן בלבד, ונותנין הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה, כגון החפירות והוצאת הזבלים, הכל נתנו עליהם[26] לחרוש ולקצור לזמור ולבצור[27] אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ שגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו ומכים ומקללים אותם[28]:
(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת שממונות על כל המילדות של[29] הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה יוכבד שמשפרת את הולד וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה מרים שפועה לתינוקות כדי להרגיעם[30]:
(טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם מושב האשה היולדת ובמקום אחר קוראו משבר[31] אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ בסתר כיון שלא רצה לעורר מלחמה אל מול עם ישראל[32] הראשונה כשמוציאה את הולד מן הרחם. תעשה פעולה קלה שאינו ניכר בגיחו מרחם ויגוע. והשנית לא תשתדל להחיותו ובין כה וכה ימות הילד[33] וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה:
(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
(יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה שבגדתן בי, כי הנה כשצויתי לא מאנתם לעשות מצותי, ובטחתי בכן שתמיתו הילדים, ותוחלתי נכזבה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים ולא די שלא עשיתן מצותי להמיתן כי גם נתתם עצות להחיותם[34]:
(יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בקיאות במלאכת המילדת, ואם נחפוץ לעשות דבר או לדבר שלא כהוגן, תהיינה מרגישות בדבר ולא תקראנה עוד אותנו לילד, ולמלך אין שוה להמית אחד או שנים בלבד[35] בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:
(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת הודיע שפרעה הבין האמת שלא המיתו הילדים מפני יראת אלהים והיה בלבו לעשות להם רעה רק שאלהים היטיב למילדות ולא עשה להם רע מאומה[36] וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:
(כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים יותר מיראת המלך והיו מחיות את הזכרים ולא הועיל לפרעה מה שציוה להן להורגם וַיַּעַשׂ לָהֶם פרעה בָּתִּים שעשה בתים ידועים שלא ילדו אלא בהם כדי שלא יכולולהסתתר:
(כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר עד עתה היה בסתר ומעתה פירסם הדבר לכל יושבי מצרים כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן וככה ודאי לא יוכלו להסתתר ולעבור על מצוותו[37]: ס
נביא
יחזקאל פרק לט
(כד) כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם - בגלל טומאתם ופשעיהם של ישראל - קבלו עונשם. וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם - כאילו שלא ראיתי צָרוֹתֵיהֶם:
(כה) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב - אשיב את השבים מישראל. וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי - אעשה נקמה על שמי הקדוש - שחולל:
(כו) וְנָשׂוּ אֶת כְּלִמָּתָם וְאֶת כָּל מַעֲלָם - אחר שישובו בנ"י לארץ, ישאו את הבושה על החטאים שבגללם גלו מהארץ. אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי בְּשִׁבְתָּם עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד - בלא פחד וחרדה.
(כז) בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן הָעַמִּים - כשאשיב אותם מהגלות. וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים:
(כח) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם - שלא ישארו מבנ"י בגלות:
(כט) וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל - שבמקום ההסתר פנים שהיה, ארבה עליהם נבואות שיֵיטִיבוּ דרכם, כדי לקבל טובה גדולה. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
יחזקאל פרק מ
שער המזרחי של החצר (עזרת נשים) פסוקים ה' - טז'.
ציור 1
|
בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר - 14 שנה אחר חורבן הבית (סוף מלכות צדקיהו) . בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה’, וַיָּבֵא אֹתִי - במראה הנבואה, שָׁמָּה -למקום המקדש.
(ב) בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב - עמד על ההר, ומדרום ראה את העיר ירושלים.
(ג) וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה וְהִנֵּה אִישׁ, מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ - פתיל מפשתים, למדוד מרחקים גדולים (ישתמש בו להלן, בפרק מז' פס' ג'), וּקְנֵה הַמִּדָּה - וקנה, למדוֹד מרחקים קצרים.
וְהוּא - האיש, עֹמֵד בַּשָּׁעַר - שבחומה.
וְהוּא - האיש, עֹמֵד בַּשָּׁעַר - שבחומה.
(ד) וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ : בֶּן אָדָם, רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע, וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ, כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה, הַגֵּד אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל - יחזקאל צוּוָה לספר את צורת הבית לבנ"י.
(ה) וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב - חומה מקיפה את כל עזרת נשים {ציור 1 אות א'}. (עזרת נשים היתה מסביב לעזרת ישראל). וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה, שֵׁשׁ אַמּוֹת -הקנה היה 6 אמות, בָּאַמָּה וָטֹפַח - יש אמה של 5 טפחים ויש של 6. ואומר לו, שאַמַת הקנה, היתה של 5 טפחים ועוד טפח, היינו - 6 טפחים. וַיָּמָד אֶת רֹחַב הַבִּנְיָן - רוחב יסוד החומה (עובי יסוד החומה) - קָנֶה אֶחָד, וְקוֹמָה - של יסוד החומה - קָנֶה אֶחָד:
כתובים
נחמיה פרק ד
(א) וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה תרופה היינו שנסתמו הפרצות לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים הפרצות בחומה לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: (ב) וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה תחבולות שונות: (ג) מזימתם נודעה ועל כן וַנִּתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם: (ד) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁלכֹּחַ הַסַּבָּל המעמסה החלה להיות קשה מאוד וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה: (ה) וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ בינם לבין עצמם הרי היהודים לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר נָבוֹא אֶל תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת הַמְּלָאכָה: (ו) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם בארצות שמסביב והצוררים לקחו אותם שישתתפו גם הם במלחמה אך כשהם באו הם הזהירו אותנו וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים שונותמִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ מאיזה מקומות הם תכננו להלחם בנו: (ז) וָאַעֲמִיד מִתַּחְתְּיּוֹת לַמָּקוֹם שהגויים רצו לתקוף ו- מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה בצחחיים בַּצְּחִיחִים ובגבהי הסלעים וָאַעֲמִיד אֶת הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת עִם חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם: (ח) וכשראה נחמיה את המצב הוא קם ואמר לשרים וָאֵרֶא וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם אֶת אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ וְהִלָּחֲמוּ עַל אֲחֵיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם: פ (ט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי נוֹדַע לָנוּ וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת עֲצָתָם ונשוב וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ: (י) וַיְהִי מִן הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי הגיבורים עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל בֵּית יְהוּדָה וכולם היו מוכנים להלחם באם יחזרו הגויים: (יא) הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח החרב: (יב) וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים קשורים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי ליד נחמיה: (יג) וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים השרים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה היינו שיש עדיין הרבה וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל הַחוֹמָה ו- רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו: (יד) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ ו- אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ: (טו) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה מחולקים למשמרות וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים: (טז) גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה: (יז) וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי אֵין אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים את בְּגָדֵינוּ ולא מניחים את חרבותינו אלא אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם לצורך טבילה במים: ס
משנת ההלכה
המתנה לאחר תבשיל של בשר
א. האוכל תבשיל של בשר ורצה לאכול תבשיל של גבינה, לדעת המחבר מותר מיד וגם א"צ הדחה וקינוח. ולדעת הרמ"א וכן מנהג האשכנזים להחמיר שלא לאכול גבינה עצמה אחרי תבשיל של בשר ולהמתין שש שעות כבשר ממש ואפילו בבשר עוף. וצריך גם סילוק וברהמ"ז או ברכה אחרונה.
ב. נחלקו הפוסקים[38] אם מנהג אשכנז להחמיר ולהמתין ו' שעות גם בין תבשיל בשר לתבשיל של גבינה. ולמעשה כבר נהגו העם להמתין שש שעות גם בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה. ונראה שיש להחמיר כן אע"פ שקצת פוסקים לא הביאו המנהג הזה. ויש שכתבו[39] שאף למנהג הספרדים צריך להמתין ו' שעות בין תבשיל של בשר -אפילו של בשר עוף- לתבשיל של גבינה. ויש שכתבו[40] שהכל לפי המנהג.
ג. לענין חולה גם לשיטת הרמ"א יש להקל אחרי תבשיל של בשר דמותר לאכול גבינה ע"י נטילת ידים וקינוח והדחה.
ד. לדעת המחבר אחרי תבשיל של בשר מותר לאכול מיד, בין תבשיל של גבינה ובין גבינה עצמה. אלא דבין תבשיל לתבשיל, נטילת ידים רשות, אבל בין תבשיל של בשר לגבינה עצמה, חייב ליטול ידים. וגם להיפך דהיינו לאכול תבשיל של בשר אחרי גבינה עצמה, צריך נטילת ידים.
ה. גם לדעת המחבר שומן או רוטב של בשר ואפילו בשר עוף, דינו כבשר גמור וצריך להמתין שש שעות. ותבשיל של בשר שמותר לאכול אחרי גבינה הוא אפילו במאכל שנתבשל בבשר כגון ביצים מטוגנים בשומן או ירקות אע"פ שאין להם קליפה שיש להם טעם בשר.
ו. לדעת המחבר ביצים ששמים על הקדירה שיש בתוכה בשר והיא עומדת על האש, אם אכל אותם אין צריך להמתין כלל. וגם א"צ הדחה וקינוח ונטילת ידים והמחמיר תבוא עליו ברכה[41].
[1] רשב"םא מתה
[2] אבע"ז
[3] ת"י
[4] ת"י
[5] אבע"ז
[6] רשב"ם וקצת צ"ע שהרי יוכבד היתה משבעים הנפש והיא עדיין לא מתה.
[7] חזקוני
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] אבע"ז פי' הטור
[11] אבע"ז
[12] רלב"ג
[13] אבע"ז
[14] אבע"ז
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"א ת"י
[17] רמב"ן
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] חזקוני
[22] רשב"ם
[23] רמב"ן
[24] רמב"ן
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] חזקוני
[28] רמב"ן
[29] חזקוני
[30] רש"י
[31] רש"י
[32] אבע"ז רמב"ן
[33] העמק דבר
[34] ספורנו
[35] ספורנו
[36] מלבי"ם
[37] אור החיים
[38] ביד אברהם (בסעיף ג') כתב דמשמע מהד"מ (ס"ק ו') דלאו דוקא גבינה עצמה אסור לאכול אחרי תבשיל של בשר, אלא אפילו תבשיל של גבינה אסור. וכ"כ המהרש"ל (יש"ש חולין פ"ח סימן ה'). ובכף החיים (ס"ק נ"ז) בשם הכנה"ג (בהגהות הטור ס"ק מ"ב) ובזב"צ (ס"קל"ד). והחכ"א (כלל מ' סעיף י"ג) כתב להחמיר כהרמ"א. וכתב דהמיקל בזה עובר משום בל תטוש תורת אמך. אבל הגרע"א (בחידושים ד"ה ויש מצריכים) כתב על דברי הרמ"א וז"ל: ומה דכתב הרמ"א שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר, היינו גבינה בעין אבל תבשיל של גבינה אחר תבשיל בשר מותר בנטילה לחוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה