מקרא
שמות פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן עתה הזכיר תחלת המצות שהיו על ידי משה ואהרן כי הם לבדם היו נביאי התורה כי אחריהם לא נתחדשה מצוה רק אם היתה לצורך שעה כדבר גדעון ואליהו[1] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לפי שפרשה של מצות היא זו, הוצרך לפרש היכן נאמרה, כמו שמצינו בשאר מצות מהן בסיני מהן באהל מועד ומהן בערבות מואב[2] לֵאמֹר:
(ב) הַחֹדֶשׁ נקרא חדש וירח בשביל חדוש אור הירח[3] הַזֶּה לָכֶם לא אמר דברו אל כל עדת בני ישראל החודש הזה לכם, כי היה במשמע שהמצוה לכל אחד מישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים, ואין המצוה כי אם לבית דין מומחין כמשה ואהרן, על כן בא הדבר לשניהם, לפיכך הזכיר לכם כלומר בית דין מומחה כיוצא בכם[4] רֹאשׁ לחירות ואותו תעשו ראשון ל -[5] חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א) וכן כלם ומה שאנו מוצאים שמות לחודשי השנה והם ניסן אייר סיון תמוז אב וכן כולם הנה הם שמות חדשים שעלו מבבל[6]:
(ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת למשפחה ואם יש הרבה אנשים במשפחה ייקחו שֶׂה לַבָּיִת כלומר ייקחו לפי הבית ולא לכל בני המשפחה[7]:
(ד) וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת הבית אוכל - מִשֶּׂה שלא יהיו מספיק בני בית לאכול שה אחד לבד ויבא להיות נותר ממנו[8] וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת במנין נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ הכמות שיכול לאכול תָּכֹסּוּ תתמנו עַל הַשֶּׂה שלא יהיה נותר ושיגיע לכל אחד כזית[9]:
(ה) שֶׂה תָמִים בלא מום זָכָר בֶּן שָׁנָה שנולד בשנה זו יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים או[10] וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:
(ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת שיקשרנו וישמרנו כל אחד בביתו[11] עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם אחר חצות[12]:
(ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת שהם בשני צדי הפתח[13] וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה ליל ט"ו ניסן צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת יאכלו איתו עַל עם[14] מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
(ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא שאינו צלוי כל צרכו[15] וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל עם כְּרָעָיו וְעַל ועם קִרְבּוֹ שייראה שלם[16]:
(י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
(יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם מזומנים לדרך, כענין וישנס מתניו להורות על בטחון בלתי מסופק באל יתברך, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית כלא[17]וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל להכות בכורות שבבתי מצרים[18]:
(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי יש מפרשים גדולי מצרים כמו נתתיך אלוהים לפרעה[19] ויש מפרשים שהכונה לע"ז של מצרים[20]מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים לפי הפי' השני הכונה שע"ז של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ובשעת מעשה כתוב (להלן פסוק כט) וה' הכה כל בכור אדם וכל בכור בהמה, ולא הזכיר השפטים באלהיהם, כי למיתת הבכורות חרדו, שנאמר (שם פסוק ל) ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר שהלכו לבית תועבותם וכתיב ומצרים מקברים אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים[21] וכל זאת כדי שיידעו כי אֲנִי יְקֹוָק:
(יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת שאתם מקיימים מה שציויתי אתכם[22] עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית לא יגע בכם נגף פי' מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים כענין פן תספה בעון העיר[23]:
(יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן לדורות[24] וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לפני בא יום הראשון תַּשְׁבִּיתוּ וכשבא יום ראשון נמצא שהוא מושבת[25] שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי:
(טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ מלאכה שצריך לעשות לצורך אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:
(יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת זה שמור משעת קצירה שלא יבואו עליו מים, וגם שמור משעת לישה שלא יבוא לידי חמוץ[26] כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם בין בארץ ובין בחו"ל[27]:
נביא
יחזקאל פרק מז
(טו) וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ לִפְאַת צָפוֹנָה - גבול צפון. מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה - מהים התיכון מזרחה לכיוון חֶתְלֹן וצְדָדָה:
(טז) חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן חמת ברותה, סברים, חמת, חצר התיכון, חורן - כל אלו מקומות בגבול צפון:
(יז) וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק - התיכון שבמערב. וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת - וכן עד חמת שבצפון. וְאֵת פְּאַת צָפוֹן - וזה גבול צפון:
(יח) וּפְאַת קָדִים - גבול מזרח. מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי - ים המלח. תָּמֹדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה - זה גבול מזרח:
(יט) וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה - גבול דרום. מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל - עד נחל מצרים שזורם לים הגדול. וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה - זה גבול דרום:
(כ) וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת זֹאת פְּאַת יָם - גבול מערב הוא הים התיכון, מנחל מצרים בדרום, עד לבוא חמת בצפון.
(כא) וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(כב) וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם - וגם נחלה לגרים.
אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(כג) וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ - היכן שגר הגר - שם תהיה נחלתו. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
יחזקאל פרק מח
(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים מִקְצֵה צָפוֹנָה - מגבול צפון. אֶל יַד דֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה אֶל יַד חֲמָת וְהָיוּ לוֹ פְאַת קָדִים הַיָּם דָּן אֶחָד - מהקצה במזרח עד הים - נחלה אחת לדן:
(ב) וְעַל גְּבוּל דָּן - ליד נחלת דן (מדרום להּ). מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד - מהקצה במזרח עד הים - נחלה אחת לאשר:
(ג) וְעַל גְּבוּל אָשֵׁר מִפְּאַת קָדִימָה וְעַד פְּאַת יָמָּה נַפְתָּלִי אֶחָד:
(ד) וְעַל גְּבוּל נַפְתָּלִי מִפְּאַת קָדִמָה עַד פְּאַת יָמָּה מְנַשֶּׁה אֶחָד:
(ה) וְעַל גְּבוּל מְנַשֶּׁה מִפְּאַת קָדִמָה עַד פְּאַת יָמָּה אֶפְרַיִם אֶחָד:
(ו) וְעַל גְּבוּל אֶפְרַיִם מִפְּאַת קָדִים וְעַד פְּאַת יָמָּה רְאוּבֵן אֶחָד:
(ז) וְעַל גְּבוּל רְאוּבֵן מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד:
כתובים
נחמיה פרק יב
(כז) וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת ובהודאות וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת: (כח) וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן חַצְרֵי נְטֹפָתִי: (כט) וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם: (ל) וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם קודם את עצמם ואח"כ וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעָם וְאֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת הַחוֹמָה כדי שלא תהיה שום טומאה בעיר: (לא) וָאַעֲלֶה (נחמיה) אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה והעמיד שם שְׁתֵּי תוֹדֹת לחמי תודה גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת ללכת איתם מסביב לעיר עם בית דין והכהנים והשרים כדי לקדש את העיר והם התחילו בהליכתם לצד ימין מעל לחומה לשער האשפות: (לב) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה: (לג) וַעֲזַרְיָה עֶזְרָא וּמְשֻׁלָּם: (לד) יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה: ס (לה) וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת זְכַרְיָה בֶן יוֹנָתָן בֶּן שְׁמַעְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָיָה בֶּן זַכּוּר בֶּן אָסָף: (לו) וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל מִלֲלַי גִּלֲלַי מָעַי נְתַנְאֵל וִיהוּדָה חֲנָנִי בִּכְלֵי שִׁיר של דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִפְנֵיהֶם: (לז) וְעַל ומשער האשפות הלכו לכיוון שַׁעַר הָעַיִן וְנֶגְדָּם ומולם עָלוּ עַל מַעֲלוֹת עִיר דָּוִיד בַּמַּעֲלֶה לַחוֹמָה מֵעַל לְבֵית דָּוִיד וְעַד שַׁעַר הַמַּיִם שנמצא מִזְרָח: (לח) וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל ממולם הלכו נושאי הלחם השני מלחמי התודה וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ וַחֲצִי הָעָם מֵעַל לְהַחוֹמָה מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים וְעַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה: (לט) וּמֵעַל לְשַׁעַר אֶפְרַיִם וְעַל שַׁעַר הַיְשָׁנָה וְעַל שַׁעַר הַדָּגִים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל וּמִגְדַּל הַמֵּאָה וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן וְעָמְדוּ בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה: (מ) וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים עִמִּי: (מא) וְהַכֹּהֲנִים אֶלְיָקִים מַעֲשֵׂיָה מִנְיָמִין מִיכָיָה אֶלְיוֹעֵינַי זְכַרְיָה חֲנַנְיָה בַּחֲצֹצְרוֹת: (מב) וּמַעֲשֵׂיָה וּשְׁמַעְיָה וְאֶלְעָזָר וְעֻזִּי וִיהוֹחָנָן וּמַלְכִּיָּה וְעֵילָם וָעָזֶר וַיַּשְׁמִיעוּ הַמְשֹׁרְרִים וְיִזְרַחְיָה הַפָּקִיד: (מג) וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק:
משנת ההלכה
דוגמאות מעשיות
א. חתך בצל לחצי על מנת להכין בו חביתה חלבית והתברר לו שהסכין בו חתך את הבצל הנו בשרי אם יש בבצל בבצל פי ששים מהסכין יטול ממקום החתך כדי נטילה 2 ס"מ לדעת הגראח"נ נאה וכ- 2.5 ס"מ לדעת החזון איש. ואז מותר להשתמש בו להכנת חביתה חלבית
ב. ואם חתכו דק דק אם יש ששים בבצל כנגד להב הסכין מותר להשתמש בו להכנת החביתה
ג. וכן להיפך חתך בצל כדי להכין בו מרק עוף והתברר שהסכין היה חלבי הרי צריך ששים כנגד להב הסכין ולהסיר כדי נטילה ואם חתכו דק דק כגון שרוצה לערבו בכבד וכדומה צריך שיהיה בו ששים כנגד הלהב
ד. אם אין לו סכין בשרית אין לחתוך בצל בסכין חלבית על סמך שיטול כדי נטילה במקום שצריך ועל ביטול בס'
ה. חתך בצל בסכין חלבית ושם את הבצל במרק אם יש במרק ובמה שבתוכו ובבצל הכל ביחד ששים כנגד להב הסכין המרק מותר והבצל אם הוא ניכר ואפשר בקלות להוציאו ואין בזה הפסד צריך להוציאו ואם אינו ניכר או שקשה להציאו הרי הוא מותר
ו. במקום הפסד מרובה ושעת הדחק אם הסכין היה נקי היטב ועבר 24 שעות מאז השימוש הראשון דין הבצל כדין פרווה ואינו אוסר אפילו אם אין ס' ואין צריך נטילה
ז. כל זה בבשר בחלב אבל אם הסכין הינו סכין של איסור לדוגמא שחתך בצל דק דק בסכין של גוי. הנוהגים כמנהגי האשכנזים וכדעת הרמ"א הבצל אסור גם אם יש ס' כנגד הסכין ואם בישל את הבצל צריך שיהיה בתבשיל פי ששים מהבצל
ח. ואם לא חתך דק דק אם נתבשל צריך ששים כנגד הנטילה של מקום החתך ואם עוד לא נתבשל צריך ששים בבצל כנגד להב הסכין וליטול את מקום החתך
[1] אבע"ז
[2] חזקוני
[3] חזקוני
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] ת"י אבע"ז
[8] רבינו בחיי
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] ת"י
[12] רש"י
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] ת"א
[16] חזקוני
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[20] רש"י רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] חזקוני
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] העמק דבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה