מקרא
בראשית פרק מו
(כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה שיורה הדרך לגושן בלא ירידה למצרים שהרי שלח לו כבר וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי[1] וכן גם למען יורה יהודה איך יתוקן בית דירה לפני בוא יעקב לגושן[2] וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן:
(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ בעצמו בגלל המצוה של ראיית אביו[3] וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו לפי שאמר ["ועיני ישראל] כבדו מזוקן לא יוכל לראות", אמר כאן "וירא אליו", לומר - כי עדיין היה רואה יפה, ונהנה מראייתו ומקלסתרו[4] וַיִּפֹּל יעקב עַל צַוָּארָיו של יוסף וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד כאשר בכה תמיד עד עתה כשלא ראהו, וידוע הוא מי דמעתו מצויה אם האב הזקן המוצא את בנו חי אחר היאוש ואחר האבלות או הבן הבחור אשר המליכוהו על כל ארץ מצרים[5]:
(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ מצרות אחרות נושעתי ואחר התשועה מהם עברו עלי רעות עתה בזאת הפעם שנושעתי מצרתך אחרי ראותי את פניך יהי רצון שאמות בזאת התשועה ולא יוסיף עצב עמה[6] כִּי עוֹדְךָ חָי:
(לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:
(לב) ועוד אומר לו[7] וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן אין הכונה שהם רועים בהמות של אחרים, כי גם בשל עצמם יש להם עבדים ובני בית ירעו אותם, אלא שעשרם במקנה כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ והיה להם עושר ועבודה רבה מאד במקנה רב אשר להם, כי לא רצה להזכיר רק לכבוד[8] וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:
(לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם:
(לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ לפי שיאהבו אתכם יושיבו אתכם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן שהיא טובה, כי אין נראה שימאיס אחיו בעיניהם כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן חשובים בעיני מצרים כל רועי צאן, מכיון שמגדלים את העבודה זרה שלהם, ולפי שכוונתם לע"ז קורא אותם "תועבה":
בראשית פרק מז
(א) וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:
(ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה:
(ג) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ:
(ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ומפני כובד הרעב יאכלו האנשים עשב השדה ולא ישאירו מחיה לבהמה, אבל בארץ מצרים יש בה שבר יחיו בה האנשים ותשאר בה מרעה מעט[9] וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:
(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ ועליך השליכו יהבם ראה שתעשה עמהם טובה כי עליך הדבר, ויש לאל ידך[10]:
(ו) אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל ראוים לגבורה ולשררה[11] וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:
(ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה ברכו בעושר והתנשאות מלכותו, כי כן דרך הזקנים והחסידים בבואם לפני המלכים לברך אותם[12]:
(ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב נדמה לו זקן הרבה משאר בני דורו ועל כן שאל לו - כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ:
(ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד[13]:
(י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה:
(יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס העי"ן בשו"א נח. כי רעמסס בניקוד פת"ח תחת עי"ן מערי מסכנות פרעה היתה ואיננה זאת בה בני ישראל[14] כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה[15] שלא רצה שיהיו כגרים, ונתן להם בתים שדות וכרמים ברשות פרעה, כי הם אמרו "לגור בארץ באנו" (פסוק ד) ונחזור לארצנו אחר עבור הרעב, ופרעה אמר ליוסף "הושב את אחיך" כאנשי הארץ התושבים:
נביא
יחזקאל פרק לה
(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל הַר שֵׂעִיר וְהִנָּבֵא עָלָיו:
(ג) וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה:
(ד) עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה':
(ה) יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם - שנאת עולם. וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - שפכתָּ דם ישראל בחרב. עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם - בזמן המיועד לצער ולפורענות. בְּעֵת עֲוֹן קֵץ - בזמן שבא סופם [הפורענות על ישראל]על עוונם:
(ו) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ - ארצך תתמלא בדם. וְדָם יִרְדֲּפֶךָ - שופכי דמים ירדפו אחריך.אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ - שנאת שופכי דמים ונשמרת מהם. וְדָם יִרְדֲּפֶךָ - וכעת שופכי הדמים ירדפו אותך:
(ז) וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב:
(ח) וּמִלֵּאתִי אֶת הָרָיו חֲלָלָיו-ההרים יתמלאו חללים גִּבְעוֹתֶיךָ, וְגֵאוֹתֶיךָ - רבים של גַיְא [מקום נמוך]. וְכָל אֲפִיקֶיךָ חַלְלֵי חֶרֶב יִפְּלוּ בָהֶם:
(ט) שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה - שלא ישבו בהם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':
(י) יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַה’ שָׁם הָיָה:
(יא) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים וְעָשִׂיתִי כְּאַפְּךָ וּכְקִנְאָתְךָ - כפי גודל הכעס שהיה לך על ישראל. אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם וְנוֹדַעְתִּי בָם כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ:
(יב) וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה' שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ - דברי הבזיון שאמרת (שתירש את הרי ישראל ששממו). אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁמֵמוּ לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה:
(יג) וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם - הרבתם עלי דברי חֵרוּף. אֲנִי שָׁמָעְתִּי:
(יד) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים כִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ - כשתהיה שמחה בכל הארץ (כשה' יראה מלכותו)- אתה תהיה שממה:
(טו) כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחֲלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':
כתובים
עזרא פרק ט
(א) וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה לאחר שהראה עזרא את מכתב המלך שנותן לו רשות לשפוט ולמנות דיינים כחוקי תורת ה' נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי: (ב) כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם של העמים לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארץ: ס (ג) וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי מרוב הצער וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם בעליבות ושממה: (ד) וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד זמן הקרבת לְמִנְחַת הָעָרֶב: (ה) ובזמן הקרבת וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי כשהוא עדיין מִתַּעֲנִיתִי שלא אכל באותו יום וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָי שכך הוא דרך שואל חסד: (ו) וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ נתרבו לְמַעְלָה מה- רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם: (ז) מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה כאשר נראה היום אשר כבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים: (ח) וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע לפי שעה הָיְתָה תְחִנָּה חנינה מֵאֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד קבוע בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹבירושלים לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ שהקב"ה האיר את עינינו וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט ולהחיותינו מעט בְּעַבְדֻתֵנוּ: (ט) כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ למלכי פרס אבל וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט והוא נטה עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָה חַיוּת לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו של ביהמ"ק וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם כדי שלא נהיה יותר למרמס: ס (י) וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת אחרי הטובה שעשית לנו כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ כי אפילו מעט יחשב לחסד אחרי מעשינו: (יא) אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא טמאה וגעולה שטמאוה העמים הכנענים לפני בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם: (יב) וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ תאחזו בארץ להשאר בידכם וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: (יג) וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עֲלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עוונינו ולא פרעת ממנו את כל חטאותינו וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת: (יד) הֲנָשׁוּב ואם נשוב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה ולא תעשה עמנו חסד: פ (טו) יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין כח מעשים טובים בנו לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה