מקרא
שמות פרק ז
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מכביד פרעה את לבו[1] מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם אף על פי שראה ההבדל בין המופת שעשיתם אתם ובין מעשה הכשפים[2]:
(טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה דרך השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר, ומוליכים עופות בידם כדי לצוד וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר ושם תדבר עמו, כי שם לא יהי עמו רוב עם, ותוכל לדבר אליו שם[3] וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:
(טז) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כלומר שיאמר לפרעה באמצעות אהרן, וכן הענין בכל הדבורים והאמירות שצוה השם ית' למשה שיאמר לפרעה, כי כבר הושם אהרן לפה בכל מה שישולח משה לפרעה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה שהתראה זו לא היה על תנאי אם לא ישלח יכהו, רק הודיע שכבר נתחייב עונש על שלא שמע עד כה[5]:
(יז) ציוה אותו ה' לומר על ידי אהרון[6] כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק אתה אמרת לא ידעתי את ה' ואינך מכירני, אני אעשה שתכירני[7] הִנֵּה אָנֹכִי כלומר אני בשליחות ה'[8] מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִישהרי אהרון זה שיאמר כן והמטה בידו[9] עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
(יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת מכיון שהמים יהיו דם ממש וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ נתייאשו[10] מִצְרַיִם לחפור סביבות היאור מים לשתות, כאמרו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור[11] לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר: ס
(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ ציוהו הקב"ה להטות ידו כנגד ארבע רוחות מצרים מלבד מה שציוהו להכות על היאור עַל כלל מֵימֵי מִצְרַיִם ועתה מפרט עַל נַהֲרֹתָם כל הנהרות שבמצרים עַל יְאֹרֵיהֶם מכיון שהיאור במקומות רבים כותב בלשון רבים וְעַל אַגְמֵיהֶם אגם המתמלא במימי גשמים וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם המעיינות הבארות והבורות וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים בכלי עץ שהיו בבתים וּבָאֲבָנִים בכיור העשוי מאבן[12]:
(כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיָּרֶם אהרון בַּמַּטֶּה שהרים ונטה ידו על ארץ מצרים כנגד כל הרוחות, ואח"כ[13] וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם:
(כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם לחש שאומרים בלט ובחשאי[14] אע"ג שכל מימי מצרים דם עשו כן במים שקנו מישראל[15] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם מה שהוכיחו כי מעשיהם משונה ממעשה שדים. לא רצה לשמוע כלל[16] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:
(כג) וַיִּפֶן פַּרְעֹה[17] וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת שם את לִבּוֹ גַּם לָזֹאת להבין ההבדל אשר היה גם בזאת בין הפעל האלהי לפעל המכשפים[18] בהיות ברור אצלו שאינו אלא כישוף ובעוד שעות יעבור כדרך הכישוף[19]:
(כד) וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר:
(כה) וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים ולא כדרך כישוף שאינו עומד כל כך הרבה זמן[20] אַחֲרֵי הַכּוֹת יְקֹוָק אֶת הַיְאֹר ואז הסתימה המכה והמים חזרו לקדמותם[21]: פ
(כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא ולא אמר לך כי כביכול ה' אמר כלומר - אני אלך עמך[22] אֶל פַּרְעֹה עם אהרון[23] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(כז) וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף מכה[24] ומשחית[25] במגיפה שממיתה[26] אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים. ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים ויקרא בלשון ערב אלתמס"ח. (קראקאדיל תמסח שלנו היום) ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול והוא הצפרדע הידועה[27]:
(כח) וְשָׁרַץ וירבה[28] הַיְאֹר השריצה לא היתה ע"י אהרן כי היא בריאה חדשה שהיה ע"פ פקודת ה' כמו במעשה בראשית שאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה[29] צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ אלו השרים וּבְעַמֶּךָ בית עמך[30] וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ בעיסה שלך[31]:
נביא
יחזקאל פרק מד
סיכום קרבנות המילואים בבית השלישי שיבנה בב"א
(א) וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים - שער מזרח לחצר החיצונה. וְהוּא סָגוּר - וראה את השער סגור:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִֹהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר:
(ג) אֶת הַנָּשִׂיא - רק הנשיא. נָשִׂיא הוּא - בגלל חשיבותו כנשיא. יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם - קדשים. לִפְנֵי ה' מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר - של שער מזרחי לחצר החיצונה.
יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא:
(ד) וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל פְּנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה' וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' בֶּן אָדָם שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ לְכָל חֻקּוֹת בֵּית ה' וּלְכָל תּוֹרֹתָיו וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת בְּכֹל מוֹצָאֵי הַמִּקְדָּשׁ - כיצד באים ויוצאיםמהמקדש:
(ו) וְאָמַרְתָּ אֶל מֶרִי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל - ישראל שמורדים. כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים רַב לָכֶם מִכָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם - הרבתם מספיק תועבות.
בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(ז) בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר - שלקחו לעבודה כהנים שהיו מתנכרים (זרים) לה', בכך שהיו ערלי לב או ערלי בשר - שלא מָלוּ.לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ - ובכך עשו את המקדש חול. אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם - לחמי הוא: החלבים והדם. וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם - נוסף על תועבת הע"ז שלהם:
(ח) וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קָדָשָׁי - כפי שצריך לשמור. וַתְּשִׂימוּן לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי לָכֶם - שַמְתֶם שומרים כפי דעתכם (כהנים שאינם ראויים):
(ט) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר - כל כהן המנוכר (זר) לעבודתי, כלומר: או ערל לב או ערל בשר. לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי - לעבוד. לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) כִּי אִם הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי - הכהנים משבט לוי שרחקו מה', (אפי' שעכשיו חזרו בתשובה). בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי - יחד עם בנ"י שתעו - בע"ז שלהם. אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם - הע"ז. וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם - שלא יקריבו עוד קרבנות:
(יא) וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת - משרתים בתפקיד שמירת הבית בלבד. וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת - בכל ענייני שמירת הבית. הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה - ששחיטה כשרה בזר. וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם:
(יב) יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם - כל זה, משום שהיו משרתים את בנ"י בע"ז. וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן עַל כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם - נשבעתי להענישם. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם:
(יג) וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל כָּל קָדָשַׁי - לקדשים קלים. אֶל קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים - ולא לקדשי קדשים.
וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ - ישאו הבושה על תועבותם שעשו:
(יד) וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ:
(טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי - בני צדוק (שלא חטאו עם בנ"י בע"ז)- יקרבו לעבוד בעבודת הקרבנות. וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
נחמיה פרק ט
(טז) וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ מלשון זדון וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ: (יז) וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ אמרו נשוב למצרים לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם בשביל המרי שלהם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם: (יח) אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת בזיונות גְּדֹלוֹת: (יט) וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ: (כ) וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ השפעת עליהם רוח חכמה ובינה לְהַשְׂכִּילָם את דברי תורתך וּמַנְךָ ואת המן לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם: (כא) וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ: (כב) וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה גרשת את העכו"ם וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: (כג) וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת: (כד) וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וַתַּכְנַע והכנעת לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם וְאֶת מַלְכֵיהֶם וְאֶת עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם: (כה) וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ עניין עונג ותפנוק בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל: (כו) וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם גופם וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר התרו בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת: (כז) וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים ומשכת עליהם רחמים שלא להשחיתם וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם: (כח) וּכְנוֹחַ לָהֶם וכאשר היה להם מנוחה מהעכו"ם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ ומשלו בָהֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים לא פעם ולא פעמיים אלא פעמים הרבה: (כט) וַתָּעַד והתרית בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל תּוֹרָתֶךָ וְהֵמָּה הֵזִידוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לְמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ בָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת כמו אדם שמסיר את כתפו ופונה ללכת מחבירו וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ: (ל) וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת של חסד וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ רוח של נבואה ע"י בְּיַד נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ עמ"י וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת:
משנת ההלכה
דגים ובשר
א. צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודגים ביחד מפני שקשה לצרעת
ב. וכן אין לבשל דגים ובשר יחד ואפילו אם אינם יחד אין לצלות ולאפות דגים ובשר בתנור אחד
ג. בדיעבד אם בישל או אפה יחד אסור לאכלם. אמנם אפאם בתנור אחד אין לאוסרם בדיעבד
ד. אין להשתמש באותו כלי לאכילת בשר ודגים ולפיכך אי לשטוף מזלג צלחת או כף וכדומה אחר אכילת בשר קודם שיאכל דגים וכן הוא הדין להיפך
ה. כמו כן האוכל בשר עליו להדיח ולקנח פיו כמבואר לעיל לגבי בשר בחלב קודם שיאכל דגים וכן הוא הדין להפך.
ו. כמו כן עליו ליטול ידיו כמבואר לעיל בהלכות בשר חלב אמנם אם אכל במזלג נהגו להקל שלא לשטוף ידיו בין אחד לשני
ז. אין חובת המתנה כלל בין דגים לבשר או להיפך אלא מותק משקינח והדיח פיו מיד ואפילו באותה סעודה
ח. מותר לבשל דגים בכלים הבלועים מבשר אפילו אם הם בני יומן (כלומר שעדיין לא עברו 24 שעות מאת הבישול בכלים) וכן להיפך.
ט. אע"ג שנתבאר לעיל שאין להעלות על שולחן שאוכל כליו גם בשר וגם חלב וכן שאין לשני בני אדם המכירים לאכול על שולחן אחד זה בשר וזה חלב מ"מ בדגים אין נוהג דין זה
י. ולפיכך מותר לכתחילה להעלות על אותו שולחן בו זמנית גם דגים וגם בשר וכמו כן מותר אפילו לשני חברים לאכול אחד בשר ואחד דגים בשולחן אחד ללא שום דבר היכר[33]
[1] רשב"ם
[2] ספורנו
[3] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[4] רלב"ג
[5] מלבי"ם
[6] פי' הטור
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] פי' הטור
[10] הכתב והקבלה
[11] ספורנו
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' הריב"א
[16] העמק דבר
[17] עיין בת"י שפי' ויפן שעשה צרכיו.
[18] ספורנו
[19] העמק דבר
[20] העמק דבר אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] רבע"ז
[26] העמק דבר על פי המדרש
[27] אבע"ז ועיין בהעמק דבר שכתב ששניהם אמת ברחבי מצרים היה המין השני וביאור ובבית פרעה עלו המובחרים שבהם "הצפרדעים" והם התמסח שלנו.
[28] ת"א ת"י
[29] מלבי"ם
[30] העמק דבר
[31] ת"א ת"י הכתב והקבלה
[32] ת"י פי' ר' יוסף בכור שור
[33] שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה