פרשת שמות יום ה'

מקרא

שמות פרק ד

 (יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב מן המדבר[1] אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ להביא לו צאנו שלא היה יודע מתי ישוב[2] וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים ואשוב אליך והוא חשב שיילך רק לבקר את אחיו[3] וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:

(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן קום צא מן הארץ הזאת ו - לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים מת פרעה ועבדיו שהיו יודעים דבר המצרי. הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָוזהו וימת מלך מצרים. כי כל הימים שהיה חי לא היה נכון להיות משה שליח אל פרעה[4]:

(כ) ומכיון שהלך למצרים מבלי שוב לארץ מדין לכן -[5]  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם הוא לבדו שב כי כאשר פגש השם את משה נימול אליעזר. ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ומשה הניחם ושב למצרים[6] וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ עדיין לא נקרא המטה על שמו של משה לפי שעד אותו זמן לא עשה בו נס[7]:

(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה שבתחילה לא צוה לו לעשותם רק בפני העם, כדי שישמעו לו, ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה, לא מפני שישמעו לכם, אלא כדי להתרות בו[8] וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם:

(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:

(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:

(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק המלאך וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ את משה שחלה עד המות[9] על שלא מל את בנו והוא היה סבור שבגלל הליכתו וטורח הדרך לא ימול עכשיו אלא רק בבואו למצרים[10] היה לו למולו מיד ולא יוליכנו עמו בדרך, אלא יניחנו עם אמו[11]:

(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר אזמל חד וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִיבשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך[12]:

(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אז הקל חוליו מעליו[13] אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו[14]: פ

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים הר סיני[15] וַיִּשַּׁק לוֹ:

(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק  בסנה ואת[16] אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ:

(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הם היועצים בכל דור ודור. כי לא יוכלו לדבר עם שש מאות אלף איש. רק הזקנים ידברו להם[17]:

(ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת הנחש, ידו שנצטרעה וחזרה, והמים שנהפכו לדם, לְעֵינֵי הָעָם:

(לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

שמות פרק ה

(א) וְאַחַר שעשה אהרון את האותות בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ  לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים[18] לִי בַּמִּדְבָּר:

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:

(ג) וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים על שאמרת מי הוא זה, הנה הוא אלהי העברים המפורסמים המחזיקים בדעות עֵבר[19] נִקְרָא שמו[20] עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ כולנו אנחנו עם ישראל ואתה ומצרים[21] בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב:

(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם כלומר לעשות חפצכם ומה שאתם צריכים לעשות[22]:

(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם כלומר מלאכה גדולה אתם מבקשים להשבית[23]:

(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים המצריים הממונים  על השוטרים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו הישראלים[24] לֵאמֹר:

(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן:

(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת כמות סכום[25] הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם רפה עליהם המלאכה, וחושבים איך יבטלוה לגמרי, שאם הייתה העבודה כבידה עליהם, לא היו שמים לב על הדברים הללו ו -[26] עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ:

(ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ יתעסקו וישענו[27] בְּדִבְרֵי שָׁקֶר של לצאת לחוג במדבר:   

נביא

יחזקאל פרק מא

מידות הבית (פסוקים יב' - טו')

(יב) וְהַבִּנְיָן - ומידת הבִּנְיָן, אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה - מכיוון שטח, פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם - צד מערב לבית, רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה - מצפון לדרום. (קיר חיצוני לצלעות - 5, חלל הצלעות - 4, קיר פנימי לצלעות (לכיוון המונח) - 5, המונח - 5. סה"כ- 19. וכן בדרום. סה"כ - 38. קיר הבית- 6 מצפון, וְ - 6 מדרום,יחד - 12, רוחב הבית עצמו - 20. סה"כ - 70 אמה) וְקִיר הַבִּנְיָן - המשך הקיר המערבי של הצלעות במערב, חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, סָבִיב סָבִיב - שקיר זה המשיך גם כנגד חלל המונח הצפוני והמונח הדרומי . וְאָרְכּוֹ - של הבית ממזרח למערב - תִּשְׁעִים אַמָּה.
(קיר פתח האולם - 3 (ללא האילים), האולם - 11, קיר פתח ההיכל - 6, אורך ההיכל - 40,
 קיר פתח קה"ק - 4 (ללא האילים), אורך קה"ק - 20, הקיר ממערב לקה"ק - 6. סה"כ 90.)

(יג) וּמָדַד אֶת הַבַּיִת - ממזרח למערב {90 אמות כמו בפסוק הקודם, ומוסיף את הצלעות ממערב לבית - 4 אמות, ויסוד הקיר שאחרי הצלעות - 6 אמות (אף שהקיר עצמו היה חמש ;לעיל פס' ח')}-   אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה, ו- 100 אמה אלו כולל : וְהַגִּזְרָה - כל השטח ממזרח למערב, וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ - הבנין עצמו והקירות, סה"כ אֹרֶךְ - מֵאָה אַמָּה:

(יד) וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים - רוחב הבית ממזרח, בתוספת שני מבנים מִצִּדֵי האולם מצפון ודרום - מֵאָה אַמָּה. ("אולמי החצר", שבפסוק הבא)

(טו) וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ - אורך הבנין מצד דרום (בפס' יב'- יד' - מדד רוחב ממערב, אורך הבנין מצד צפון, ורוחב ממזרח). וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ -"אתיק" - הוא קיר מחבר ותומך בשני קירות. אתיק זה, הוא הקיר המחבר, בין הקיר הפנימי של הצלעות הדרומיות - בקצה המערבי, לקיר הבנין - בקצה הדרומי (קיר הבנין, הוא הקיר הנמשך מהקיר החיצוני של הצלעות המערביות ; ראה לעיל פס' יב'), וּמִפּוֹ – והאתיק, הקיר המחבר, בין הקיר הפנימי של הצלעות הצפוניות - בקצה המערבי, לקיר הבנין - בקצה הצפוני. סך כל אורך צד דרום - מֵאָה אַמָּה. {ראה גם ציור 15 }.וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר - אורך זה היה גם כנגד ההיכל, והחדרים - המבנים שבצידי האולם.

הקישוטים במקדש(פסוקים טז'-כא')

(טז) הַסִּפִּים - בסף (במזוזות), וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת - ובחלונות שבקירות האתיקים, וְהָאַתִּיקִים -והאתיקים עצמם (הכוונה, בסף של פתחי האתיקים), סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם - סביב פִּתְּחֵי שלושתם, נֶגֶד הַסַּף- במקום הסף, שבחלונות ובפתחים, היה ציפוי של שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב - נסרים דקים של עץ,  (במקומות ישרים ורחבים, היו לוחות גדולים של עץ מעוטר ; על העץ היה הציפוי זהב .)  וְהָאָרֶץ - ומהארץ - עַד הַחַלֹּונוֹת - היה גם מצופה בשחיף עץ, וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת - גם כן - בִּשְׂחִיף עֵץ. 
(יז) עַל, מֵעַל הַפֶּתַח - על הקיר שמעל הפתח, ועד התקרה, וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי - ועד קירות בית קה"ק, וְלַחוּץ - וגם לצד החיצוני של קיר קה"ק (הקיר- מכיוון ההיכל), וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב, בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן - בקה"ק ובהיכל, היה מצופה - מִדּוֹת - לוחות גדולים של עץ (ולא "שחיף עץ").

(יח) וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים - על העץ ציורי כרובים ועצי תמר, וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב - התמר היה מצויר בין שני כרובים, וּשְׁנַיִם פָּנִים - לַכְּרוּב.(לכל כרוב שני פרצופים, משני צִדיו).

(יט) וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ - מצד אחד של הכרוב - פני אדם - לתימורה שמצד אחד, וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ -ומצד שני של הכרוב - פני כפיר, לכִּיווּן התמרה, מצידו השני של הכרוב, עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב -כל הציורים האלו, היו בכל קירות הבית.

(כ) מקום הציורים - מֵהָאָרֶץ עַד מֵעַל הַפֶּתַח, הַכְּרוּבִים וְהַתִּמֹרִים עֲשׂוּיִם - עד מעל הפתחים, וְקִיר הַהֵיכָל - וכך היו הציורים, בקיר ההיכל.

(כא) הַהֵיכָל מְזוּזַת רְבֻעָה - המזוזות בכניסה להיכל, היו מרובעות, בעלות 4 צלעות (שלא כמו מזוזות הדביר בבית ראשון :"וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית"),וּפְנֵי הַקֹּדֶשׁ - פני קיר קה"ק - הַמַּרְאֶה - המראה שלו - כַּמַּרְאֶה - של קיר ההיכל (ציורי כרובים ותימורים).

המזבח הפנימי

(כב) הַמִּזְבֵּחַ עֵץ - מזבח הפנימי עשוי מעץ, שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ, וְאָרְכּוֹ - שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ - היה בעל 4 פינות (קרנות) - ולא עגוֹל. וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ, וַיְדַבֵּר אֵלַי : זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ - זה המזבח - הוא כְּמו שולחן לפני ה' ית'.

דלתות ההיכל (פסוקים כג'- כה')

(כג) וּשְׁתַּיִם - 2 זוגות של - דְּלָתוֹת היו בחלל פתח ההיכל. לַהֵיכָל - זוג אחד, בתחילת חלל פתח ההיכל, וְלַקֹּדֶשׁ - וזוג נוסף, בחלל הפתח בצד הקרוב לקודש.

(כד) וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת - לַדְּלָתוֹת - כל דלת (מ - 4 הדלתות), מחולקת לאורכה לשתי דלתות. שְׁתַּיִם מוּסַּבּוֹת דְּלָתוֹת - כשהדלתות "מסתובבות" להפתח, נראית חלוקתן לשתיים, כך ש : שְׁתַּיִם - דלתות - לְדֶלֶת אֶחָת - לדלת האחת, וּשְׁתֵּי דְלָתוֹת - לָאַחֶרֶת - לדלת האחרת.

(כה) וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן - עשוי עליהן (על הדלתות) קישוטים, אֶל - עַל - דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כְּרוּבִים וְתִמֹרִים, כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם לַקִּירוֹת - כמו שעשו בקירות הבית (לעיל פס' יח' - כ'). וְעָב עֵץ - כעין קורות עץ, יוצאים מההיכל, ונכנס - אֶל פְּנֵי הָאוּלָם - לתוך האולם, מֵהַחוּץ - מחוץ לאולם, יצא לתוך חלל האולם.

העיטורים שבאולם

(כו) וְחַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת -באולם היו חלונות אטומות בקיר מזרח, וְתִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ -אֶל כִּתְפוֹת הָאוּלָם - תמורים (בלי כרובים) היו בקיר כִּתְפוֹת האולם (בצידי פתח האולם),וְצַלְעוֹת הַבַּיִת - וכן ציורי תמורים בצלע (בקירות השלמים) צפון ודרום של האולם, וְהָעֻבִּים - שיצאו מההיכל לאולם (פס' כה') גם קושטו בתימורים (בלי כרובים). (עובים - רבים של עָב)

כתובים

נחמיה פרק ז

(ה) וַיִּתֵּן אֱלֹהַי אֶל לִבִּי וָאֶקְבְּצָה אֶת הַחֹרִים השרים וְאֶת הַסְּגָנִים וְאֶת הָעָם לְהִתְיַחֵשׂ לחקור אחר ייחוסם וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ הייחוס הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה עם עזרא הכהן וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ: פ (ו) אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ: (ז) הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: ס (ח) בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: ס (ט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: ס (י) בְּנֵי אָרַח שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (יא) בְּנֵי פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר: ס (יב) בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: ס (יג) בְּנֵי זַתּוּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (יד) בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים: ס (טו) בְּנֵי בִנּוּי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה: ס (טז) בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: ס (יז) בְּנֵי עַזְגָּד אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (יח) בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ס (יט) בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ס (כ) בְּנֵי עָדִין שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה: ס (כא) בְּנֵי אָטֵר לְחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה: ס (כב) בְּנֵי חָשֻׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: ס (כג) בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: ס (כד) בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר: ס (כה) בְּנֵי גִבְעוֹן תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (כו) אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה: ס (כז) אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: ס (כח) אַנְשֵׁי בֵית עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: ס (כט) אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה: ס

משנת ההלכה

       א.       אם חתך בשר צונן בסכין חלבי (וכן להיפך בגבינה קשה), אם יודע שהסכין היה נקי, בדיעבד מותר לאכול מה שנחתך. אבל אם לא ידוע לו שהסכין היה נקי, נאסר כדי קליפה. ויש שאוסרים כדי נטילה, והסכין בעי נעיצה.

        ב.        וכל זה בדבר קשה, אבל אם חתך גבינה רכה או חמאה לא נאסר הסכין כלל. ורק צריך שינקה אותו היטב.

         ג.         דינים אלו נאמרו רק בדברים שאינם חריפים אבל חתך דבר חריף החריפת גורמת לבליעה ודינו שונה כמו שיבואר להלן

        ד.        הרמ"א כתב דכבר פשט המנהג בישראל שבכל בית יהיו שני סכינים, אחד בשרי ואחד חלבי, דיש בכל אחד היכר.

       ה.       המהרש"ל (יש"ש חולין פ"ח סימן ח') כתב שהמדקדקים יש להם ג' סכינים, א. לבשר ב. לחלב ג. לדבר פרווה או לחתוך לחם לצורך אכילה.

         ו.         כמו כן נהגו שיהיו מלחיות נפרדות לבשר ולחלב אפילו אם הם סגורות ואין חשש שייפול אוכל לתוכם.

         ז.         בכל מקום בו הוזכר שהסכין צריכה נעיצה כגון שרוצה לחתוך גבינה קרה בסכין בשרית שמותר בשעת הדחק על ידי נעיצה בזמנינו שהסכינים הם נקיים אחר שמשתמשים בהם, אפשר גם להתיר ע"י נקיון היטב בחומר נקוי וכדומה, אם אין לו מקום לנעוץ בקרקע[28]

---

[1] רשב"ם

[2] חזקוני

[3] רמב"ן

[4] רמב"ן

[5] רמב"ן

[6] אבע"ז ספורנו

[7] חזקוני

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] פי' ר' יוסף בכור שור

[10] אבע"ז

[11] חזקוני

[12] חזקוני

[13] פי' ר' יוסף בכור שור

[14] חזקוני

[15] אבע"ז

[16] רבינו בחיי

[17] אבע"ז

[18] אבע"ז

[19] ספורנו

[20] ת"י

[21] אבע"ז

[22] רבינו בחיי

[23] אבע"ז

[24] אבע"ז

[25] רש"י

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] ת"א ת"י

[28] מעדני השולחן (במטעמי השולחן ס"ק י"ז ד"ה ונראה)