מקרא
שמות פרק י
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה[1] כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו סיבה אחת להכבדת ליבו - לְמַעַן שִׁתִי שאני אשים[2] אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:
(ב) סיבה שניה - וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בארבה שייך סיפור דברים יותר משאר מכות, שארבה רגיל לבא לעולם, וכשרואין את הארבה מזכירין ארבה משונה שהיה, ואומרים - "אין זה ארבה". אבל אני שמעתי על ארבה אחד שהיה בעולם שאין נראה כמותו. וכן הוא אומר ביואל על הארבה "עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם, ובניהם לדור אחר" [3] בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי שחקתי בהם כשעשיתי בהם נקמות גדולות, כלשון יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב, ד)[4] בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ[5]:
(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת להיכנע ולהיות עני[6] מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(ד) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:
(ה) וְכִסָּה אֶת עֵין מראה[7] הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל הרואה[8] לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד הברד בחדש אדר בשנה ההיא כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ואמר הכתוב (לעיל ט כה) ואת כל עץ השדה שבר, כי שבר הענפים והפארות ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת, והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו ועל זה אמר - וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו, והכתוב שאמר (להלן פסוק טו) ואת כל פרי העץ, יאמר על הנץ שיעשה פרי, כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ[9]:
(ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר[10] וכן עשו, נטלו עצה שישלח אותם, ועל כן צוה המלך שישובו, הוא שכתוב ויושב את משה ואת אהרן[11]:
(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ דבר זה שאתה מעכבם[12] לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע - וכי עדיין לא ידעת כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם בדבר ובברד ובשאר מכות[13]:
(ח) וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות, ומשה ענהו -[14]:
(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְקֹוָק זה חג שבועות הוא יום מתן תורה שכבר אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה[15]לָנוּ ומצוה על כלנו לחוג לפניו[16]:
(י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְקֹוָק שאתם אומרים[17] עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם הרעה שאתם סבורים לעשות, שאתם רוצים לברוח מכל וכל מארצי, אינה מסותרת, אלא "נגד פניכם" היא עומדת, ואדם יכול להבינה, ובפניכם היא ניכרת[18]:
(יא) לֹא כֵן כמו שאתם אמרת אלא -[19] לְכוּ נָא הַגְּבָרִים והטף יהיו ערבון עד שתשובו[20] וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים לעבוד את ה' אתם מבקשים פני. וא"כ טף ונשים למה לכם[21] וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה: פ
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בשביל שיבא -[22] בָּאַרְבֶּה בצד הארבה, והוא הדרומי, כמו מצוה לארבה שיבא[23] וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד:
(יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים רוח מזרחית[24] ונקרא כן שממנו תקדים השמש לזרוח[25] בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים לפי שהיא חמה, ודרך הארבה לבא בעת החום, וכשרצה הקב"ה שתסור המכה הביא רוח ים שהיא קרה[26] נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה ממקומו והניחו בכל ממלכות מצרים[27]:
(יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן בכל גבול מצרים, אבל במקומות אחרים אפשר שיהיה. וכתב ר"ח בפירושו על התורה שמעת תפלת משה ואילך אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, והוא דבר ידוע ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל[28]:
(טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ מצל הארבה שהיה פורח עליה[29] וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה בטרם יאכל הארבה את שרשי החטה והכסמת ושאר העשבים[30] לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם לפי שביזה אותם וצוה לגרשם מהיכלו[31]:
(יז) וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם כי לא אחטא עוד למרוד פי השם[32] וְהַעְתִּירוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה לימדך שהיו בני אדם מתים במכת הארבה כשם שהיו מתים במכת הברד[33]:
(יח) וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק:
(יט) וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק רוּחַ יָם רוח מערבית[34] חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:
(כ) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
נביא
יחזקאל פרק מו
(ח) וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא - בשבת ובר"ח יכנס ויצא דרך אותו שער (שלא כמו במועדים ; פס' י'):
(ט) וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה - ולא יכנסו וייצאו באותו שער. לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא - בשער ממול זה שנכנס בו - יצא:
(י) וְהַנָּשִׂיא בְּתוֹכָם - בתוך בנ"י. בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ - ולא מאותו שער:
כניסת הנשיא לחצר הפנימית
כניסת הנשיא לחצר הפנימית
הזמן
|
נכנס \ יוצא
|
בשבת ור"ח
וכשמביא קרבן נדבה
|
נכנס ויוצא דרך שער מזרח
|
במועדים
|
נכנס יחד עם כל ישראל דרך שער צפון ויוצא מדרום, או להיפך.
|
(יא) וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים תִּהְיֶה הַמִּנְחָה אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה:
(יב) וְכִי יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים נְדָבָה לה’ וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים - כשיביא הנשיא נדבה, יפתחו בשבילו את שער המזרחי לחצר הפנימית. וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְיָצָא וְסָגַר אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ:
(יג) וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָּמִים תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם - קרבן תמיד. לה’ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:
(יד) וּמִנְחָה תַעֲשֶׂה עָלָיו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שִׁשִּׁית הָאֵיפָה - היינו: אחד משישים בחומר (לעיל מה' יג'). וְשֶׁמֶן שְׁלִישִׁית הַהִין, לָרֹס אֶת הַסֹּלֶת - לשפוך ולערבב עם הסולת. מִנְחָה לה’ חֻקּוֹת עוֹלָם תָּמִיד:
(טו) יַעֲשׂוּ אֶת הַכֶּבֶשׂ וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַשֶּׁמֶן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד:
(טז) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו - כשיתן מתנה לאחד מבניו - תהיה הנחלה להם (שלא חוזר ביובל). נַחֲלָתוֹ הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה אֲחֻזָּתָם הִיא בְּנַחֲלָה:
(יז) וְכִי יִתֵּן מַתָּנָה מִנַּחֲלָתוֹ לְאַחַד מֵעֲבָדָיו - כשיתן מתנה לאחד מעבדיו - הנחלה הזו תחזור לנשיא ביובל. וְהָיְתָה לּוֹ עַד שְׁנַת הַדְּרוֹר - שנת היובל. וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא - ישוב לנשיא. אַךְ נַחֲלָתוֹ בָּנָיו לָהֶם תִּהְיֶה:
(יח) וְלֹא יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם לְהוֹנֹתָם - מלשון אונאה. מֵאֲחֻזָּתָם מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת בָּנָיו לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ:
(יט) וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא - מהמקום שבאים ממזרח. אֲשֶׁר עַל כֶּתֶף הַשַּׁעַר - שער מזרח לחצר הפנימית. אֶל הַלִּשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ - לשכות הכהנים. אֶל הַכֹּהֲנִים הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה - שהפתח אליהם מצד צפון, (מ' מו'). וְהִנֵּה שָׁם מָקוֹם בַּיַּרְכָתַיִם יָמָּה - בסוף הלשכה - בצד המערבי שלה:
(כ) וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַחַטָּאת אֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת הַמִּנְחָה לְבִלְתִּי הוֹצִיא אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם - שלא יוציאו הבשר המקודש להיות בפנים - אל העם הנמצא בחצר החיצונה:
(כא) וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר - אל 4 פינות החצר החיצונה. וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר - בכל פינה בחצר החיצונה היתה חצר קטנה:
(כב) בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת - חצרות ללא תקרה. אַרְבָּעִים אֹרֶךְ וּשְׁלֹשִׁים רֹחַב מִדָּה אַחַת לְאַרְבַּעְתָּם - כולם 40 אורך, ו - 30 רוחב. מְֹהֹֻקְֹצָֹעֹוֹֹתֹ - לחצרות הקטורות שבמקצועות - בזָוִיוֹת החצר:
(כג) וְטוּר סָבִיב בָּהֶם - טור אבנים מסביב החצרות הקטורות. סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת סָבִיב - וכעין חורים, בטורי האבנים, לשים הקדירות לבשל:
(כד) וַיֹּאמֶר אֵלָי אֵלֶּה בֵּית הַמְבַשְּׁלִים אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת אֶת זֶבַח הָעָם - יבשלו שם את הקדשים (קדשים קלים) בשביל העם:
כתובים
נחמיה פרק יא
(יט) וְהַשּׁוֹעֲרִים עַקּוּב טַלְמוֹן וַאֲחֵיהֶם הַשֹּׁמְרִים בַּשְּׁעָרִים מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: (כ) וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ: (כא) וְהַנְּתִינִים יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל וְצִיחָא וְגִשְׁפָּא עַל הַנְּתִינִים: פ (כב) וּפְקִיד הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם עֻזִּי בֶן בָּנִי בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים לְנֶגֶד מְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: (כג) כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם וַאֲמָנָה והוא היה מאמין עַל הַמְשֹׁרְרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ להוציא ממון מאוצר דריוש המלך כדי לעשות את צרכי הבית: (כד) וּפְתַחְיָה בֶּן מְשֵׁיזַבְאֵל מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן יְהוּדָה לְיַד הַמֶּלֶךְ לְכָל דָּבָר לָעָם: (כה) וְאֶל הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַּבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ: (כו) וּבְיֵשׁוּעַ וּבְמוֹלָדָה וּבְבֵית פָּלֶט: (כז) וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע וּבְנֹתֶיהָ: (כח) וּבְצִקְלַג וּבִמְכֹנָה וּבִבְנֹתֶיהָ: (כט) וּבְעֵין רִמּוֹן וּבְצָרְעָה וּבְיַרְמוּת: (ל) זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם: (לא) וּבְנֵי בִנְיָמִן מִגָּבַע מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית אֵל וּבְנֹתֶיהָ: (לב) עֲנָתוֹת נֹב עֲנָנְיָה: (לג) חָצוֹר רָמָה גִּתָּיִם: (לד) חָדִיד צְבֹעִים נְבַלָּט: (לה) לֹד וְאוֹנוֹ גֵּי הַחֲרָשִׁים: (לו) וּמִן הַלְוִיִּם מַחְלְקוֹת יְהוּדָה לְבִנְיָמִין: פ
משנת ההלכה
דיני דבר חריף
א. צנון או כל דבר חריף שחתכו בסכין בשרי בן יומו כלומר שחתכו בו בתוך מעת לעת (24 שעות) בשר חם, המחבר סובר שהצנון בולע כדי נטילה ואפילו אם היה הסכין נקי, מכיון שע"י החריפות ו – "דוחקא דסכינא" - כלומר דחיקת הסכין בחיתוך הצנון מפליט ומבליע את הבלוע בסכין. והצנון נהיה בשרי ולפיכך אין לאוכלו בחלב או גבינה ללא נטילה.
ב. גם אם הסכין אינו בן יומו (כלומר שעברו 24 שעות מהשימוש בו) אלא שהוא אינו מקונח ויש לחשוש שיש עליו שמנונית הרי הוא בולע את השמנונית ונהיה בשרי. ואסור לאכול החריף בחלב עד שיטול כדי נטילה.
ג. ודעת הרמ"א שלכתחילה הסכין אוסר בחיתוך את הדבר החריף כולו עד ששים וגם אם יש ששים בצנון או בדבר חריף כנגד הסכין צריך נטילה. ורק בדיעבד מספיק בכדי נטילה לחוד.
ד. בכל מקום שנאמר בו שבולע כדי נטילה צריך ליטול ממקום החיתוך משני הצדדים כדי נטילה כלומר 2 ס"מ לדעת הגרא"ח נאה וכ- 2.5 ס"מ לדעתהחזון איש.
ה. אם הסכין אינו בן יומו אפילו שהסכין היה נקי ומקונח דינו כנ"ל משום שהחריפות משביח את הבלוע לשבח. אמנם בהפסד גדול אפשר להקל ולהתירו
ו. וכל זה בדיעבד אבל לכתחילה אם רוצים לחתוך צנון או חריף בסכין בשרי על מנת לאוכלו בחלב, צריך נעיצה תחילה עשר פעמים בקרקע קשה.והדחה לחוד אינו מועיל לחתוך חריף.
ז. אם יש ששים בצנון נגד הסכין, נחלקו הפוסקים אם מתירים הצנון לכתחילה לאכלו עם חלב. ולהלכה צריך להסיר כדי נטילה אפילו כשיש ששים.
ח. אם טעם ישראל במקום החתך ומרגיש שאין בו טעם בשר, למחבר מותר אפילו לכתחילה לאוכלו עם חלב. אבל לדעת הרמ"א מותר רק בדיעבד.
ט. צנון לבן שנקרא לפת יש מחלוקת הפוסקים אם נחשב דבר חריף ובמקום הפסד מקילים שאינו נחשב כחריף.
י. אם בישלו צנון או בצל קודם שחתכו בסכין, בטלה חריפותם ומספיק הדחה כדי לאכלו עם חלבי.
[1] אבע"ז
[2] רבינו בחיי
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] רשב"ם
[7] ת"י
[8] רשב"ם
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] חזקוני
[13] רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] ת"י
[20] חזקוני
[21] רשב"ם
[22] רש"י אבע"ז
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] חזקוני
[26] פי' הטור
[27] אבע"ז
[28] רמב"ן
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] ספורנו
[31] רבינו בחיי
[32] אבע"ז
[33] רבינו בחיי
[34] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה