מקרא
שמות פרק ח
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ על רוחות השמים[1] ו-עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אבל ההשרצה נעשתה על ידי ה' קודם לכן[2] אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ב) וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ הנה נטה ידו ולא הכה ביאור כאשר עשה בראשונה רק רמז כי יכלו לעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו[3] וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים אבל לא יכלו להוליד אחרים כי אין לאל ידם להמציא בריה מתנועעת באמת[4] עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם ולא יכלו להסירם על כן -[5]:
(ד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי שאם יסירו הצפרדעים ע"י תפלתם יתודע לו שהוא פועל אלהים ואז -[6] וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיקֹוָק:
(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי אמור דבר שתתפאר לומר - לא יוכל עשות דבר [זה], ותתפאר ששאלת דבר שלא אוכל עשוהו[7] לְמָתַי יש מפרשים ד"למתי" קשור אל "ואשלחה את העם" (פסוק ד) שאמר פרעה ואשלחה את העם, ואמר לו משה למתי תשלח, ואני מיד אעתיר לך, אבל אתה מתי תשלח. ויש מפרשים שמתייחס להכרתת הצפרדעים למתי תרצה ש -[8] אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:
(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר יש מפרשים למחר אשלח את בני ישראל ויש מפרשים למחר תכרית את הצפרדעים, פרעה חשב בלבו שבשעה שאמר לו משה התפאר עלי הגיע זמן הכרתת הצפרדעים לפיכך נסהו והאריך לו הזמן עד למחר, אמר עכשיו אחזיק משה בדאי[9] וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(ז) וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה לאמר כי מיד שיתפלל יסורו כלם, שלא יפחד פרעה שימותו אלה ויעלו אחרים מן היאור, רק תסור המכה לגמרי, ואע"פ שתשארנה מהם ביאור וכל זה להודיעו כי המכה מאת האלהים על ענין ישראל בלבד[10]:
(ח) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה:
(ט) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת:
(יא) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ לד' רוחות עולם ואז- וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ לכל צד וממנו תחול המכה[12] וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(יג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן משה דבר לאהרון ואז -[13] וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לברוא את הכינים וגם - לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים להסיר אותם ולבטל המכה וְלֹא יָכֹלוּ כי כל דבר שנעשה על ידי מכשפות, מתבטל. אבל אם לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היאוַתְּהִי הַכִּנָּם בעל כרחם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה, אמרו -[14]:
(טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים יש מפרשים שהודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה, וכדי להמעיט את הענין אמרו אצבע אלהים כלומר מכה קטנה מאתו[15] יש מפרשים מכת מדינה היא זו ולא באה מכח משה ואהרון בשביל ישראל שאילו על ידיהם של אלו באה גם כן היינו עושים הִוא ולכן -[16] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָקוגם לא ביקש רפואה על הכינים, לפי שלא היו אלא בעפר, ובארמונותיו רצפת שיש היו, ומכבדין אותם בכל יום ולא היה שם עפר וממילא גם לא כינים, וכן כל השרים הגדולים[17]: ס
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה בהיכלו של פרעה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה ולכן תזדרז להגיע לפני שייצא המימה[18] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(יז) כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ מגרה בך[19] וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב[20] חיות רעות מעורבות כמו אריות זאבים ודובים ונמרים[21] שנמצאים בבתיך ומתנהגים כבני תרבות ועתה יתגרו בך ויתנהגו כחיות טרף[22] וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם הבתים עָלֶיהָ ימלא נחשים וזולתם מהשוכנים במעבה האדמה, באופן שלא יהיו בטוחים גם בלילה בבית סגור[23]:
(יח) וְהִפְלֵיתִי ואעשה פלאות[24] על ידי שאבדיל[25] בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
(יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת הבדלה גם בארץ מצרים עצמה שהיו הישראלים והמצרים מעורבים בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ והחיות יפגעו במצרי ולא ביהודי שלידו[26] לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה:
(כ) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ שהיו אוכלין וממיתין את בהמותיהם, וגם בני אדם, כשהיו פוגעין בהן, אבל במבצרים ובמגדלים היו ניצולין[27]מִפְּנֵי הֶעָרֹב:
(כא) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ הזאת במקומכם בגושן שהיא גם קדושה והראיה שלא היה בה ערוב[28] ולא תלכו במדבר[29]:
נביא
יחזקאל פרק מד
(טז) הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי - לסדר ולאכול לחם הפנים בהיכל. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי:
(יז) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ - בגדי כהונה (שעשויים מפשתן). וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה - כשמשרתים מהחצר הפנימית ופנימה בקודש, ישרתו רק בבגדי לבן (ולא בבגדי זהב של כה"ג):
(יח) פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים - מגבעות. יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע - שלא יחגרו האבנט במָתְנַיִים, שהוא מקום זיעה, אלא מעל המָתְנַיִים:
(יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם - שבחצר החיצונה - נמצא העם. יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ - בלשכות החמישים (מב', יד').וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים - בגדי חול. וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם - לא יבואו בתוך העם, כשהם מקודשים - בבגדיהם:
(כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ - שלא יגלחו ראשם בכל עת. וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ - אך לא יגדלו שערותם (יותר מ - 30 יום). כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם - יגלחו ראשיהם - כמו "הכוסמת" - שראש שער אחד מגיע לעיקר השיער שמעליו (שיגלחו פעם ב - 30 יום):
(כא) וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ - כשבאים לעבוד במקדש. כָּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית:
(כב) וְאַלְמָנָה - רק כהן גדול (פר' אמור). וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת - רק כהן גדול (פר' אמור). מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ - שכהן רגיל מותר באלמנה:
(כג) וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם:
(כד) וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ - ישמרו ההוראות והחוקים שבקרבנות המועדים. וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ - בקרבנות השבת:
(כה) וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ:
(כו) וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ - וכשיתחיל את טהרתו משנטמא ל - 7 הקרובים (כמו "ביום טהרתו" אצל המצורע ; ויקרא יד' ב'). שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ - כפי טהרת טמא מת:
(כז) וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ - מנחת חינוך - לכהן שמתחיל בעבודה במקדש (פר' צו).נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(כח) וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה - הכהונה. אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם:
(כט) הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל - כל מה שמקדיש אדם בלשון "חרם" - לכהנים. לָהֶם יִהְיֶה:
(ל) וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל - ביכורים - לכהנים. וְכָל תְּרוּמַת כֹּל - תרומה גדולה - לכהנים (פר' קרח). מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם - חלה - לכהנים (פר' שלח). תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ - ה' יברך את הנותנים מתנות כהונה:
(לא) כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים - הוזהרו יותר (מכל ישראל שאסורים באכילת נבילה וטריפה) - שישמרו טהרתם לעבודה:
כתובים
נחמיה פרק ט
(לא) וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה: (לב) וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית הגמול שהובטח בברית וְהַחֶסֶד אַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל עַמֶּךָ מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר שהיו הראשונים שהרעו לישראל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (לג) וְאַתָּה צַדִּיק הדין איתך עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ על כל מעשה היסורים הרעים אשר באו עלינו כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וקיימת את כל הבטחותיך וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ ולא עשינו כגמול הראוי: (לד) וְאֶת ועם מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ וּלְעֵדְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם: (לה) וְהֵם בְּמַלְכוּתָם אפילו שהיה בהם מלוכה וּבְטוּבְךָ הָרָב ורוב טובה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶם וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם לֹא עֲבָדוּךָ בכל זאת וְלֹא שָׁבוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים: (לו) הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים למלכי פרס וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ: (לז) וּתְבוּאָתָהּ של ארץ ישראלמַרְבָּה מעדנים לַמְּלָכִים של העכו"ם אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ שהם מושלים עלינו בגלל בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ: פ
נחמיה פרק י
המשך דברי העם אל ה'
(א) וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ: (ב) וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא ונקרא כך שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך לפי שהיה שר המשקים למלך בֶּן חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה: (ג) שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה: (ד) פַּשְׁחוּר אֲמַרְיָה מַלְכִּיָּה: (ה) חַטּוּשׁ שְׁבַנְיָה מַלּוּךְ: (ו) חָרִם מְרֵמוֹת עֹבַדְיָה: (ז) דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן בָּרוּךְ: (ח) מְשֻׁלָּם אֲבִיָּה מִיָּמִן: (ט) מַעַזְיָה בִלְגַּי שְׁמַעְיָה אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים: ס (י) וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן אֲזַנְיָה בִּנּוּי מִבְּנֵי חֵנָדָד קַדְמִיאֵל: (יא) וַאֲחֵיהֶם של הלווים שְׁבַנְיָה הוֹדִיָּה קְלִיטָא פְּלָאיָה חָנָן: (יב) מִיכָא רְחוֹב חֲשַׁבְיָה: (יג) זַכּוּר שֵׁרֵבְיָה שְׁכַנְיָה: (יד) הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ: ס (טו) רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב עֵילָם זַתּוּא בָּנִי: (טז) בֻּנִּי עַזְגָּד בֵּבָי: (יז) אֲדֹנִיָּה בִגְוַי עָדִין: (יח) אָטֵר חִזְקִיָּה עַזּוּר: (יט) הוֹדִיָּה חָשֻׁם בֵּצָי: (כ) חָרִיף עֲנָתוֹת נובי נֵיבָי: (כא) מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם חֵזִיר: (כב) מְשֵׁיזַבְאֵל צָדוֹק יַדּוּעַ: (כג) פְּלַטְיָה חָנָן עֲנָיָה: (כד) הוֹשֵׁעַ חֲנַנְיָה חַשּׁוּב: (כה) הַלּוֹחֵשׁ פִּלְחָא שׁוֹבֵק: (כו) רְחוּם חֲשַׁבְנָה מַעֲשֵׂיָה: (כז) וַאֲחִיָּה חָנָן עָנָן: (כח) מַלּוּךְ חָרִם בַּעֲנָה: (כט) וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין:
משנת ההלכה
א. אסור לכתחילה שיגעו בשר עם גבינה אף ששניהם צוננים.
ב. בשר וגבינה שנגעו זה בזה, אם הם יבשים לגמרי, בדיעבד אין צריך אפילו הדחה. אמנם גם ביבשים לגמרי לכתחילה טוב להדיחם במים צוננים.
ג. בשר וגבינה שנגעו זה בזה ואחד מהם לח וכש"כ אם שניהם לחים אפילו לח קצת צריך להדיחם במקום נגיעתן. וה"ה אם אחד מלוח או חריף אפילו ביבשים לגמרי.
ד. בשר או גבינה שהיה צריך להדיחו מדינא ונתבשל בשוגג בלא הדחה מותר בדיעבד דבודאי יש ששים נגד המשהו שנדבק בנגיעתם. אבל במזיד אסור למי שנתבשל בשבילו.
ה. בשר או גבינה שהיה צריך להדיחו מדינא, ונמלח או נצלה בלא הדחה, צריך להסיר כדי קליפה.
ו. כל דינים אלו ישנם גם אם הניח היתר בכלי איסור שאינו נקי ולא הודח.
ז. בשר שמן דינו כלח קצת.
ח. לכתחילה לא סגי בהדחה אלא צריך שפשוף להוריד האיסור. אבל בדיעבד אפילו בדבר שמן שצריך מדינא שפשוף והדחה, אם לא היה רק הדחה מותר כיון דיש שסוברים דגם בדבר שמן סגי בהדחה לבד.
[1] אבע"ז
[2] מלבי"ם
[3] אבע"ז
[4] ספורנו
[5] אבע"ז
[6] מלבי"ם
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] ת"א ת"י
[12] העמק דבר
[13] אבע"ז
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] רמב"ן
[16] אבע"ז
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] הכתב והקבלה
[19] ת"י רש"י
[20] ה"א הידיעה מורה על דבר עומד נגד עיני המדבר והשומע, כי בהיכל פרעה היה כל רמש וכל חיה למינה (או צורותיהם מצויירות על הכותלים) והם היו גלוליו ותעבותיו, לכן אמר אליו הערוב הזה אשר אתה רואה, הזוחלים והחיות שבחרת לגלוליך הם יבואו לארצך להשחיתה. הכתב והקבלה.
[21] אבע"ז
[22] העמק דבר
[23] ספורנו
[24] ת"י
[25] ת"א
[26] רמב"ן
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] משך חכמה
[29] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה