מקרא
שמות פרק ב
(א) וַיֵּלֶךְ שלא חשש לגזרת פרעה ולקח לו אשה להוליד ממנה בנים, אמר הכתוב כן בעבור כי בכל מזדרז לעשות ענין חדש יאמר כן[1] אִישׁ עמרם מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי יוכבד[2]:
(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם[3] וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא לפי שנולד משה לששה חדשים. הציצה בו אם גמרו בו סימני שעריו וצפרניו וידעה בו שהוא בר קימא ולפיכך -וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים עד סוף תשעה חדשים שהוא זמן לידות רוב הנשים וכשבאו לבדקה לסוף תשעה אמר להם נפל היה והשלכתיו היאורה[4]:
(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ להצלתו[5] תֵּבַת גֹּמֶא סוף וגומא אחד הוא, והתיבה אין נראית וניכרת שם. משום שהסוף והגומא דומים, כי היתה יריאה פן יראוהו מצרים ויטביעוהו[6] וַתַּחְמְרָה בַחֵמָרמבפנים וּבַזָּפֶת מבחוץ שלא ייכנסו המים וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף אשר עַל שְׂפַת הַיְאֹר והטמינתו יפה שההולכים על שפת היאור לא יוכלו לראות התיבה אבל הרוחץ בתוך הנהר יכול לראותה כי יוכבד לא נכנסה בנהר להצפינו מכל צדדיו היטב[7]:
(ד) וַתֵּתַצַּב מדלא כתיב "ותצב" נראה שהיציבוה אחרים, אמה העמדתה שם וצותה לה לראות מה יעלה בנער[8] אֲחֹתוֹ מרים[9] מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ שחשבה שיקחהו איזה מצרי כשאר אסופי, כי רבים אסופים היו במצרים בלי ספק, כי מלאה הארץ זמה[10]:
(ה) וַתֵּרֶד מארמונה[11] בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר במים הרדודים בקצה היאור[12] וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר לכך ראתהו בת פרעה שהיתה רוחצת בתוך היאור אבל נערותיה שהיו הולכות על שפתו לא יכלו לראותה וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ שפחתה[13] וַתִּקָּחֶהָ:
(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד פתחה את התיבה והביטה בילד אם זכר אם נקבה וראתה כי - וְהִנֵּה נַעַר הילד מיום הולדו יקרא נער[14] בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים נתנה אל לבה המעשה כאשר היה, כי למה ישימו שמה מצרי, אלא עברי נתנו שמה להצילו[15] זֶה ואומרת מי יתן מינקת לשכור שיגדלנו לי, כי יפה הוא מאוד, וחסה על שראהו בוכה, והוא זכר[16]:
(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד:
(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה עלמה מציין הזריזות וחזוק כח הגוף יותר מנערה, כי היתה בזה כמי שנשלם שכלה וכחותיה והלכה בזריזות ותקרא את אם הילד ובזה היה ההשגחה שימצא משה בבית אביו ויכיר עמו ומולדתו[17] וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:
(ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי כמו שראוי לבן שלי ולא תיניקהו בצמצום ובכילות אלא ברחבה[18] וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ:
(י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד ולא היה צריך לינוק עוד[19] וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן היתה בת פרעה מחבקתו ומנשקתו ולא היתה מוציאתו מהארמון של המלך, ואף פרעה היה מחבקו ומנשקו[20] וַתִּקְרָא י"א שיוכבד קראה שְׁמוֹ מֹשֶׁה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז וַתֹּאמֶר בת פרעה יפה קראתו כן -[21] כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ וי"א שבת פרעה קראה שמו משה ושם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניום. וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה[22]:
(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה ועמד על דעתו[23] שנהיה בן שלוש עשרה[24] וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם ועמלם ולא יכול לסבול[25]וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו ממשפחתו מצד האחוה התעורר להנקם[26]:
(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
(יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים דתן ואבירם נִצִּים רבים ומתקוטטים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע כשראה את דתן מניף ידו להכות את אבירם[27] לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:
(יד) וַיֹּאמֶר דתן מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ ואתה עודך נער בן שלוש עשרה ותרצה להיות איש[28] שַׂר להכריע בין המריבות שלנו[29] וְשֹׁפֵט לפי דעתך[30] עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר בלבך[31] כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן לא כמו שהייתי סבור כשטמנתיו בחול שלא נודע אלא כן הוא ש -[32] נוֹדַע הַדָּבָר:
(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שהרג את המצרי[33] וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה ולאחר שנים רבות שברח ממנו[34] וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר בעברו בארץ קרה לו שישב סמוך לאיזה באר[35]:
(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן יתרו ואחרי שנתגייר נקרא חובב, דכתיב מבני חובב חותן משה (שופטים ד יא), כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל והוא בן רעואל[36] שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה בכל יום היו הרועים דולים ומשקים תחלה, ואירע אותו היום שהנשים אלו קדמו מפני פחד הרועים, והיו סבורות שיכולות להשקות קודם שיבואו הרועים[37] וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים את בריכות מרוצות המים העשויות בארץ[38] לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן:
(יז) ובתוך כך וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם להשקות תחלה כמנהגם, ומשה חרה לו על החמס וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן שכיון שמלאו הרהטים היו המים שלהן[39] וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם שלא הספיק מה שדלו הם, ודלו מים אחרים עד שהשקה צאנם[40]:
(יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן הוא אבי אביהן[41] וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם:
(יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי היה לבוש כמצרי ודיבר בלשון מצרי[42] הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן:
(כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם וכך עשו וקראו לו[43]:
(כא) וַיּוֹאֶל ונתרצה[44] מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ לרעות את צאנו, כמו שבה עמדי[45] וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה:
(כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם גֵּר שם כִּי אָמַר משה[46] גֵּר הָיִיתִי שם[47] בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: פ
נביא
יחזקאל פרק מ
(ז) במערכת השער היו שלושה תאים (חדרים) מכל צד של השער { ציור 3 אות ב'}. וְהַתָּא, קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב - אורך כל תא היה 6 אמות, וְרוחב 6 אמות, וּבֵין הַתָּאִים - בין כל תא, לתא שלידו, היה רווח של - חָמֵשׁ אַמּוֹת {ציור 3 אות ג' }.וְסַף הַשַּׁעַר - הסף, שהיה בסוף כל מערכת השער{ציור 3 אות ד'} - מֵאֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר - סף זה, היה ליד אולם השער (ראה פסוק ח'), מֵהַבַּיִת - ומכִּיווּן הבית (הסף היה, ממערב לאולם השער) - קָנֶה אֶחָד - ארכו שש אמות, מצפון לדרום.{ציור 3 אות ד'}.
(ח) וַיָּמָד אֶת אֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת - אחרי התא השלישי (בצד הקרוב לבית), היה קיר (שנקרא "אולם השער"), קָנֶה אֶחָד - רחבו שש אמות, מצפון לדרום.{ציור 3 אות ה'}:
(ט) וַיָּמָד אֶת אֻלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת - אורך הקיר (אורך אולם השער) היה 8 אמות, ממזרח למערב.{ ציור 3 אות ו'}, וְאֵילָיו - הסף שבפסוק ז', שְׁתַּיִם אַמּוֹת - רוחב האילים (הסף), ממזרח למערב היה 2 אמות.{ציור 3 אות ז'}. וְאֻלָם הַשַּׁעַר - מֵהַבָּיִת - ואולם השער, ביחס לתאים של השער, היה מכִּיווּן הבית. (ממערב לתאים).
(י) וְתָאֵי הַשַּׁעַר, דֶּרֶךְ הַקָּדִים - התאים בשער המזרחי {ציור 3 אות ב'}, שְׁלֹשָׁה מִפֹּה, וּשְׁלֹשָׁה מִפֹּה - שלושה מכל צד של השער, מִדָּה אַחַת לִשְׁלֹשְתָּם - כולם קנה אורך וקנה רוחב. וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִם - בכל התאים היה אַיִל (עמוד) בקיר התא, שמצד פְנִים השער, ובצד הקרוב לבית (במערב התא).{ציור 3 אות ח'}. מִפֹּה וּמִפּו - בקירות התאים, שבצפון השער ושבדרומו.
ציור 3
|
(יא) וַיָּמָד אֶת רֹחַב פֶּתַח הַשַּׁעַר - הרוחב שבין התא - לתא שממולו, היה - עֶשֶׂר אַמּוֹת{ציור 3 אות ט'}. אֹרֶךְ הַשַּׁעַר - מהכניסה לשער, במזרח, עד סוף חלל התא הראשון היו -שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת.
(6 - עובי החומה, אמה אחת - עובי הקיר המזרחי של התא הראשון, ועוד 6 אמות אורך התא עצמו).{ציור 3 אות י'}
(יב) וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּאוֹת - הקיר המזרחי של התא הראשון {ציור 3 אות יא' }- אַמָּה אֶחָת, וְאַמָּה אַחַת גְּבוּל מִפֹּה - וכן, הקיר המזרחי של התא הראשון, מהצד השני של השער.(לפני התא הראשון מצפון ומדרום). וְהַתָּא - חלל כל תא, שֵׁשׁ אַמּוֹת - אורך, מִפּו - בתא הצפוני, וְשֵׁשׁ אַמּוֹת - אורך, מִפּו - בתא הדרומי.
(יג) וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ - מדד את רוחב השער - מקצה התא - שבצדו האחד של השער, עד קצה התא שממולו - רֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת { ציור 5 אות א'}, פֶּתַח נֶגֶד פָּתַח - פתח כל תא, היה ממול הפתח שבתא שממולו.{ ציור 4 אות א'}
מערב
|
ציור 4
 |
(טו) וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר - ומהכניסה לשער, הָאִיתוֹן - שממנו באים (השער המזרחי), עַל לִפְנֵי אֻלָם הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי - עד סוף אולם השער שהיה לִפְנִים מהתאים (ממערב לתאים) - אורך כל השער - חֲמִשִּׁים אַמָּה - ממזרח למערב. { ציור 5 אות ב'}.
ציור 5
 |
מזרח
|
מזרח
|
(יח) וְהָרִצְפָה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים - והרצפה והלשכות היו בְּכִּתְפֵי השערים (בצִידֵי השערים), לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים הָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה - ורוחב הקומה התחתונה משלושת הקומות שבלשכות, היה 44 אמות - שהם כנגד אורך השערים - שהיו גם 44 אמה (50 אמה אורך השער, פחות 6 אמות - עובי החומה). {ציור 6 אות ב'}
(יט) וַיָּמָד רֹחַב מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹנָה - מסוף שער מזרח של החצר החיצונה, עד - לִפְנֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִי מִחוּץ -עד לתחילת שער מזרח של החצר הפנימית-מֵאָה אַמָּה{ציור 6 אות ג'},הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן- כך היה המרחק בין שערי החצֵרות שבמזרח, וכך גם המרחק, בין שערי החצֵרות שבצפון ובדרום.
(וכן היה המרחק בדרום, בין השער הפנימי לחיצון).
(כ) וְהַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - השער הצפוני של החצר החיצונה. מָדַד אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ.
(כא) וְתָאָיו שְׁלוֹשָׁה מִפּוֹ וּשְׁלֹשָׁה מִפּו - גם לשער הצפוני, היו 3 תאים, בכל צד - משני צִידֵי השער. וְאֵילָיו וְאֵלַמָּיו הָיָה, כְּמִדַּת הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן - האֵילִים שבסוף השער,והאילמות - כעין מסדרונות מפולשים מצד לצד בין כל תא - לתא שלפניו,(משני צידי השער ; פסוק ל'){ציור 5 אות ג', וציור 4 אות ג'} - היו כמו בשער המזרחי - חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ - של השער מצפון לדרום, וְרֹחַב, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה - ממזרח למערב.(מקצה גג תא אחד - לקצה התא שממולו) { ציור 5 אות א'}.
 |
(כג) וְשַׁעַר - הצפוני - לֶחָצֵר הַפְּנִימִי, נֶגֶד - ממול - הַשַּׁעַר - הצפוני של החצר החיצונה, לַצָּפוֹן וְלַקָּדִים - גם בצפון וגם במזרח: שער פנימי מול שער חיצון. וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל שַׁעַר מֵאָה אַמָּה - מסוף השער בחצר החיצונה, עד לתחילת השער בחצר הפנימית - 100 אמה. {ציור 8 אות א'}.
(כד) וַיּוֹלִכֵנִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וְהִנֵּה שַׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - השער הדרומי לחצר החיצונה - כמו שער המזרח והצפון. וּמָדַד אֵילָיו - האֵילִים שבסוף השער, וְאֵילַמָּיו - המסדרונות המפולשים מצד לצד בין כל תא - לתא שלפניו - כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה - כמו מידות שער מזרח וצפון.
(כה) וְחַלּוֹנִים לוֹ - לשער, וּלְאֵילַמָּיו - וחלונות למסדרונות המפולשים מצד לצד, בין כל תא - לתא שלפניו סָבִיב סָבִיב, כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה - שבשאר השערים(לעיל פס' טז').חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ - השער, וְרֹחַב השער, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה:
(כו) וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עֹלוֹתָיו- 7 מדרגות לעלות לשער הדרומי, וְאֵלַמָּיו לִפְנֵיהֶם - האילים שבסוף השער - לפני התאים.(לכִּיווּן הבית פנימה). וְתִמֹרִים לוֹ, אֶחָד מִפּוֹ וְאֶחָד מִפּוֹ אֶל אֵילָיו - על שני האֵילִים שבסוף השער הדרומי, ציורי עץ תמר.
(כז) וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מֵאָה אַמּוֹת - מסוף השער הדרומי בחצר החיצונה, עד לתחילת השער הדרומי בחצר הפנימית - 100 אמה. {ציור 8 אות ב'}.
כתובים
נחמיה פרק ה
(א) וַתְּהִי צַעֲקַת עניי הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים העשירים: (ב) וְיֵשׁ אֲשֶׁר מהעניים ש- אֹמְרִים שאנחנו עם בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים והעשירים אינם רוצים לפרנסנו ולכן וְנִקְחָה דָגָן ממה שנמצא וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה: (ג) וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים הננו מוכנים לתת את שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ למשכון בעד ההלוואות אֲנַחְנוּ עֹרְבִים שיתנו לנו וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב: (ד) וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שכבר לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ כדי שנוכל לשלם את מיסי המלך וכבר נתנו את שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵנוּ למשכון ואין לנו כלום לפרנסתנו: (ה) וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וכולנו מיוחסים וחשובים וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁיםמוכרים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת שנמכרות לעבדות וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ לפדותן וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים: (ו) וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (ז) וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה ובאתי לריב אֶת הַחֹרִים השרים וְאֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו במקום לעזור ולפרנס את אחיכם העניים אַתֶּם נשאים נֹשִׁים מלווים להם ולכן נחמיהוָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה: (ח) וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ בכל כסף שהיה בידנו אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים והשבויים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ אתם מחזיקים אותם לעבדים אז עדיף שתמכרו אותם לגויים ונפדה אותם מהם וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר שתקו ונתביישו ולא מצאו תשובה לענות לנחמיה: ס (ט) ויאמר וָאוֹמַר לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ: (י) וְגַם אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם הלווינו להם כֶּסֶף וְדָגָן נַעַזְבָה נָּא אֶת הַמַּשָּׁא הַזֶּה בואו נוותר על החוב ולא נהיה נושים עוד את החוב: (יא) הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם: (יב) וַיֹּאמְרוּ נָשִׁיב וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר וָאֶקְרָא אֶת הַכֹּהֲנִים וָאַשְׁבִּיעֵם לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה: (יג) גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי נחמיה ניער את שולי בגדיו וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ מאנשי ביתו ומרכושו וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל אָמֵן וַיְהַלְלוּ אֶת יְקֹוָק וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה: (יד) גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם מושל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי לא לקחו נחמיה ואחיו מאת העם שום דבר שאמור באמת להגיע למושל: (טו) וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן וחוץ מזה אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים בכל שנה גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים:
משנת ההלכה
א. נחלקו הפוסקים לדעת המחבר בין תבשיל של בשר לגבינה עצמה, האם מספיק נטילת ידים או שצריך גם קינוח והדחה וראוי להחמיר בדבר שאין בו טורח.
ב. מרק צלול שנתבשל בו בשר, יש מחלוקת הפוסקים אם דינו כבשר או כתבשיל. והפמ"ג (מש"ז ס"ק ה') כתב שהמחמיר תבוא עליו ברכה. אבל במרק עב לכו"ע יש לו דין בשר.
ג. גם לשיטת הרמ"א מותר לאכול בשר אחרי תבשיל של גבינה ואפילו בסעודה אחת, אלא שצריך נטילת ידים. ויש מחלוקת הפוסקים האם לשיטתהרמ"א צריך גם קינוח והדחה. והמנהג הפשוט הוא להחמיר.
ד. אם בישלו בקדירה בשרית בת יומא (כלומר שנתבשל בה בשר בתוך 24 שעות האחרונות) תבשיל פרווה, אע"פ שהקדירה לא הודחה יפה, וישנם שאריות של בשר או שומן בקדירה מותר לאכול אחריו דברי חלב, ואין כלל מנהג להחמיר בזה.
ה. האוכל מאכל חריף שנתבשל בקדירה בשרית בת יומא, מותר לכו"ע לאכול גבינה מיד אחריו. אבל אם אכל בשר ורוצה לאכול דבר חריף שנתבשל בכלי חלבי בן יומו, יש ספק בדבר האם מותר[48]. אבל אם הכלי החלבי לא היה בין יומו הרי זה מותר.
ו. דבר חריף שנחתך בסכין חלבי בן יומו, כלומר שחתך בו בתוך 24 שעות תחילה גבינה חמה, ואח"כ חתך דבר חריף כגון בצל הרי זה אסור לאוכלו אחר בשר[49]. ואם הסכין לא היה בן יומו והיה נקי הרי זה מותר. אבל אם לא היה נקי ויש שמנונית של גבינה קרוש ע"ג הסכין, אסור לאכול מה שנחתך ממנו אחרי הבשר.
ז. האוכל צנון או כל דבר חריף שחתכו בסכין בשרי מקונח בין יומו מותר לאכול אחריו גבינה[50].
[1] רמב"ן ואע"פ שנשאה קודם גזירת פרעה ונולדו לו ממנה אהרון ומרים בא לפרסם שלא חשש להוליד עוד בן אחר גזירת פרעה וחז"ל דרשו שכשנגזרה הגזירה פירש ממנה כדי שלא תלד ובתו אמרה לו שמה שעשה קשה הוא מגזירת פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והוא גזר אף על הנקיבות ואז חזר ולקחה.
[2] ת"י
[3] אבע"ז
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן
[13] רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] מלבי"ם
[18] הכתב והקבלה
[19] רמב"ן
[20] רבינו בחיי
[21] חזקוני
[22] אבע"ז
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי פס' יד
[25] רמב"ן
[26] ספורנו
[27] ת"י
[28] רבינו בחיי
[29] מלבי"ם
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] אבע"ז רמב"ן
[32] רשב"ם
[33] פי' ר' יוסף בכור שור
[34] בדברי הימים של משה יאמר כי קודם שהגיע משה לארץ מדין מלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח שם אשה כושית ואחר כך הלך למדין ונשא את צפורה, ושפיר אמר רי"א קצרה התורה בספור מה שקרה לו בארץ כוש, לפי שלא היתה אותה מלכות אשר בחר בם ה', ולא הארץ אשר ה' דורש אותה, ולכן לא הזכיר הכתוב מזה כלום רק מה שקרהו במדין ובהר האלהים כי שם צוה את השם את הברכה חיים עד העולם. הכתב והקבלה.
[35] ספורנו
[36] רמב"ן
[37] רמב"ן
[38] רש"י
[39] רמב"ן
[40] פי' ר' יוסף בכור שור
[41] ת"י אבע"ז רשב"ם רמב"ן
[42] פי' ר' יוסף בכור שור
[43] אבע"ז
[44] ת"א רש"י
[45] ספורנו
[46] אבע"ז
[47] רשב"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה