מקרא
שמות פרק ח
(כב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם י"א שהכונה לאלוהי מצרים ומשה מכנה אותו לגנאי "תועבה"[1] וי"א שתובצ מצרים הרי הוא צאן שהנו ודבר מאוס הוא במצרים מכיון שכל בשר והיוצא מן החי מאוס הוא בעיניהם ואותו[2] נִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הֵן האם אפשרי ש - נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ:
(כג) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ איזה מקנה נזבח וכמה נזבח ממנו[3]:
(כד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אם תעשו מה שאומר לכם אז אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר ומה אני מתנה שתעשו - רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי ותסור זו המכה ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים[4]:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְקֹוָק וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה ל-[5] הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק:
(כו) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק משה באמת נהג עם פרעה ועבדיו בחמלה רבה והעתיר לה' שיסיר מהם המשחית אחר שידע שלא נגמר הענין שהרי עתה הטיל פרעה תנאי שלא כדבר ה' במה שאמר רק הרחק לא תרחיקו[6]:
(כז) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד:
(כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת כאשר עשה בצפרדעים[7] רק נשתנה שבפעם הזאת הכביד הוא לבדו את לבו ובמכות הקודמות החרטומים הכבידו לבו ולכן נאמר בפעם הזאת[8] וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם: פ
שמות פרק ט
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה אל ארמונו[9] וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(ב) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם אף על גב שהיקלת השעבוד מ"מ הרי עודך מחזיק בעבודתם ומשתעבד בהם[10]:
(ג) הִנֵּה מכת[11] יַד יְקֹוָק הוֹיָה בלשון הוה שאומר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה אומר על העומד בהוה הויה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה כי רוב המקנה בשדה, אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית, כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים[12] בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד:
(ד) וְהִפְלָה פי' והבדיל[13] יְקֹוָק בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר:
(ה) וַיָּשֶׂם יְקֹוָק מוֹעֵד למשה לֵאמֹר לישראל[14] מָחָר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ:
(ו) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם כלומר כל מה שמת היה ממקנה מצרים[15] וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד:
(ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אפילו[16] אֶחָד שהיה זה פלא מבואר, להתייחס רק לאל יתברך, כי אין מי שיוכל להבטיח בחיים זולתו אף על פי כן[17] וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם בזה לא שייך שישאל רפואה, דמי שמת מת, ומי שחי חי[18]: פ
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם כלומר מלא ארבע חופנים, של משה ושל אהרון פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה וזהו נס גלוי שחופנו של משה החזיק מלא ארבע חופנים[19] הַשָּׁמַיְמָהבהרבה מקומות נקרא האויר שמים. ומן האויר נחלק ונופל על כולם[20] לְעֵינֵי פַרְעֹה:
(ט) וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וזהו נס נוסף כי כל ארץ מצרים נתמלא אבק מן הפיח המועט ההוא[21] וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ שמגדל[22] אֲבַעְבֻּעֹת בועות[23] בְּכָל ואולי היה הרוח מכניס אבק גם בבתים ואין ניצל ממנו[24] אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
(יא) וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד כי כן דרך השחין על הברכים ועל השוקיים, כדכתיב "יככה ה' בשחין רע על הברכים ועל השוקיים"[25] לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כי בושו ונכלמו ליראות בחוץ ונסגרו בחדריהם[26] כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:
(יב) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם ולא בקש רפואה כסבור אבעבועות אלו מתרפאות כשאר אבעבועות של מכוה[27] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה: ס
נביא
יחזקאל פרק מה
(א) וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה - הפלת גורל. תָּרִימוּ תְרוּמָה לה’ קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ - חלק קדוש משאר א"י. אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף - אורך - ממזרח למערב - 25,000 (קנים, כמו שיבואר בפסוק ג'). אֹרֶךְ וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף - 10,000 קנים מצפון לדרום. קֹדֶשׁ הוּא בְכָל גְּבוּלָהּ סָבִיב:
(ב) יִהְיֶה מִזֶּה אֶל הַקֹּדֶשׁ - בתוך שטח זה - יהיה מְקוֹם הר הבית - 500 קנים, אורך ורוחב. חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבַּע סָבִיב וַחֲמִשִּׁים אַמָּה מִגְרָשׁ - מגרש להר הבית,50 אמה מסביב ללא בתים וללא שדות.
לוֹ סָבִיב:
(ג) וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת - מידת הקנים. (שנמדד הר הבית) תמדוד את השטח לכהנים שבפסוק א'. תָּמוֹד אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּבוֹ - בתוך השטח הזה יִהְיֶה מְקוֹם הר הבית. יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:
(ד) קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ הוּא לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ - לבני צדוק העובדים במקדש.
יִהְיֶה הַקְּרֵבִים לְשָׁרֵת אֶת ה' וְהָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבָתִּים וּמִקְדָּשׁ לַמִּקְדָּשׁ - ובתוך שטח זה, מקום קדוש יותר - לבית המקדש:
(ה) וַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב וְהָיָה לַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת לָהֶם לַאֲחֻזָּה - ומדרום לשטח זה, עוד רצועה כזו (25,00010,000 X) ללווים (כולל הכהנים שלא מבני צדוק). עֶשְׂרִים לְשָׁכֹת - ובצפון רצועה זו של הלווים 20 לשכות, הקרובות למקום המקדש:
(ו) וַאֲחֻזַּת הָעִיר - מדרום לרצועה של הלווים (לבנ"י). תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - כנגד האורך (25000 קנים). של שטח הכהנים ושטח הלווים (שטח כל הרצועות יחד - 25,000 קנים אורך ורוחב). לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה:
(ז) וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה - ממזרח וממערב לשטחים אלו. לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - שטח הכהנים והלווים. וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר - לבנ"י. אֶל פְּנֵי תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶל פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר מִפְּאַת יָם יָמָּה - ממערב לשטחים - לכיוון מערב. וּמִפְּאַת קֵדְמָה קָדִימָה - וממזרח - לכיוון מזרח. וְאֹרֶךְ לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים - שטח הנשיא ממערב וממזרח, יהיה כנגד החלקים של יהודה ובנימין, שהיו מצפון ודרום לכל הרצועות.מִגְּבוּל יָם אֶל גְּבוּל קָדִימָה - ששטחי יהודה ובנימין וכל השבטים, היו כרצועות מהים עד גבול מזרח:
(ח) לָאָרֶץ יִהְיֶה לּוֹ לַאֲחֻזָּה - לנשיא. בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא יוֹנוּ - מלשון אונאה (שלא יקחו מנחלת בנ"י). עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם:
(ט) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל - מספיק גזלתם מבנ"י. חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם - הפסיקו לגרש את בנ"י מנחלתם. מֵעַל עַמִּי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(י) מֹאזְנֵי צֶדֶק - מידת משקל, שִקלו בצדק !. וְאֵיפַת צֶדֶק - מידת נפח ביבש, תמדדו בצדק !. וּבַת צֶדֶק - מידת נפח בלח, תמדדו בצדק !. יְהִי לָכֶם:
(יא) הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹּכֶן אֶחָד יִהְיֶה - חשבון אחד (כמו: "וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים", שמות ה', ח'), לאיפה ולבת (שניהם עשירית מ"חומר"). לָשֵׂאת מַעְשַׂר הַחֹמֶר - שיתנו מעשר - יתנו עשירית מחומר (כלומר: "איפה", "בת"). הַבָּת וַעֲשִׂירִת הַחֹמֶר הָאֵיפָה אֶל הַחֹמֶר יִהְיֶה מַתְכֻּנְתּוֹ - חשבונם - ביחס לחומר:
(יב) וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה - 20 גרה הוא שקל. עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל - יהיו משקולות של 15,20,25 שקל. הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם - כולם יחד - "מָנֶה"- 60 שקל:
(יג) זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ - לנשיא. שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעֹרִים - שישית האיפה, היינו אחד משישים מהחומר:
(יד) וְחֹק הַשֶּׁמֶן - החוק לתת מהשמן. הַבַּת הַשֶּׁמֶן מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר - עשירית מהבת - שהבת עשירית מ"כּוֹר" שהוא כמו "חומר". כלומר: אחד ממאה - מהכור, מחומר. עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר:
(טו) וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם - צאן יתנו לנשיא, אחד מ - 200. מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל - מהצאן המשובחים. לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים - שיביא הנשיא מכל מה שיקבל מישראל. לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
נחמיה פרק י
(ל) מַחֲזִיקִים עַל עם אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: (לא) וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ: (לב) וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת מלשון מקח וממכר וְכָל שֶׁבֶר מכירה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ ונעזוב אֶת עבודת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד ושמיטת החובות בשביעית: (לג) וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: (לד) ומטרותיו הם:לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: ס (לה) וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִיםתקרובת של עצי המערכה למזבח הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית קדושת אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: (לו) וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית יְקֹוָק: (לז) וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ: (לח) וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ הפרשת חלה וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא את תרומתם לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ: (לט) וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן אַהֲרֹן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר כשהלווים יקחו את המעשרות שלהם יהיה עמהם כהן כדי למנוע מהלווים את אי נתינת תרומת המעשר שמיועד לכהנים הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר: (מ) כִּי אֶל הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְשָׁם באותם לשכות נמצאים כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְלֹא נַעֲזֹב אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:
משנת ההלכה
ה. הדינים האמורים לעיל הנם בנגיעה במאכלים או כלים אבל בחתך בסכין מכיון שמצוי שמנונית על פני הסכין וגם יש "דוחקא דסכינא", כלומר דחיקת ולחץ הסכין אל המאכל שגורם למאכל לבלוע יותר מאשר רק נגיעה צריך הדחה ושפשוף לכו"ע. ובדיעבד נתבשל בלא הדחה ושפשוף צריך ששים בתבשיל נגד האיסור שנדבק ומסתמא יש ששים.
ו. אין להניח בשר וחלב יחד לגעת זה בזה על סמך שידיחם לאחר נגיעת שחוששים אנו שמא ישכח להדיח
ז. וכן כל דבר שאם יניחו בכלי צריך הדחה: אסור להניחו על סמך שידיחנו אח"כ שחוששים אנו שמא ישכח להדיח. וכן אסור לכתחילה להניח איסור צונן בכלי שישתמש בו היתר אפילו צונן.
ח. כל דבר שדרך להדיחם כגון בשר חי, מותר להניחו בכלי איסור אפילו אינו נקי מכיון שודאי ידיח את הבשר. וכל זה באופן ארעי אבל להשתמש בכלי איסור דרך קבע אסור. ו
ט. האמור הוא דוקא אם בודאי האיסור ירד ע"י הדחה בעלמא. אבל אם האיסור שומני שצריך שישפשף אין היתר כלל.
י. מה שמותר להניח בכלי איסור באופן ארעי הוא דוקא בכלי שאפשר להכשירו ע"י הגעלה או ליבון. אבל כלי חרס או כלי פרצילן שאין אפשרות להכשירם אסור אפילו דרך ארעי שמא ישתמש בחמין. אמנם בערב שבת קודש יש מקום להקל.
יא. יש להזהר שהלחם לא יגע בבשר, וכן בגבינה. ואם נגע אסור לאכלו עם המין השני אלא אם כן יקלוף מקום הנגיעה ולפחות יגרור ואין מועילה הדחה ללחם. ויש מחלקים שאם נגע בלחם שלם או בפרוס מצד חוץ במקום הקשה, מספיקה הדחה אבל אם נגע מצד פנימי במקום הרך צריך גרידה
יב. הלחם מותר בפני עצמו (ואין דינו כלחם שנישלוש בחלב שאסר לאכלו אחא אם כן יש בו היכר ברור). לפיכך ייחד הלחם לאוכלו לבדו או אם מינו ויאכלנו תיכף שלא יבא למכשול.
[1] ת"א ת"י
[2] רשב"ם אבע"ז
[3] אבע"ז
[4] אבע"ז
[5] רש"י
[6] העמק דבר
[7] אבע"ז
[8] רבינו בחיי
[9] אבע"ז
[10] העמק דבר
[11] ת"א ת"י
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רבינו בחיי
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רבינו בחיי
[20] חזקוני
[21] רבינו בחיי
[22] רשב"ם
[23] רש"י
[24] רמב"ן
[25] פי' ר' יוסף בכור שור
[26] רמב"ן
[27] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה