פרשת שמות יום ד'

מקרא

שמות פרק ג

(כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי באופן שיפלא עליהן כל שומע, ורבים יראו וייראו אולי ישובו קצתם[1] אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:

(כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:

(כב) וְשָׁאֲלָה שתתן לה במתנה שכן מצינו בגדעון ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח, כד)[2] אִשָּׁה כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף[3] מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם ותרוקנו[4] אֶת מִצְרָיִם:

שמות פרק ד

(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך וְלֹא יִשְׁמְעוּ עוד בְּקֹלִי כלל כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק שאלו היית שליח השם לא ימרה פרעה את דברו[5]:

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ לא הי' בתורת שאלה ויוכל להיות שהי' בידו של משה עוד איזה דבר. רצה ה' שיתבונן באיזה דבר יעשה המופתים וומ"מ התבונן משה שכונת ה' על המטה באשר מכבר מצא שהוא ענין נפלא. ובו ראוי שיגולגל ענינים[6] וַיֹּאמֶר מַטֶּה:

(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:

(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לאחוז בו אחיזה בעלמא והוא לא יכול, כי הנחש רצה לישמט מידו, עד ש - וַיַּחֲזֶק בּוֹ בכח[7] וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ:

(ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ בעשותך כך לפניהם[8] כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:

(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:

(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן ידענו כי השם ידע אם יאמינו ואם לא יאמינו, רק הכתוב דיבר כנגד משה, שאם יהיו מקצת ישראל שלא יאמינו לאות הראשון, יאמינו לאות האחרוןוְהֶאֱמִינוּ כי מי יכול לרפוא נגע צרעת רק הקב"ה ויראו כאן שתרפא[9] כי יותר רחוק אצל הטבע לרפאת את הצרעת העזה כשלג אשר היא כמו מות לאותו אבר אשר היא בו בלי ספק[10]לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן אע"פ שיש שם שלישי, בעבור שעדיין לא הראהו רק שני האותות[11]:

(ט) וְהָיָה אִם אם יהיו עוד מקצת ישראל ש - לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ תעשה אות שלישי ויאמינו וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם והיו והיו שתי פעמים להורות שאחר שיראו המים ביבשה ויהיה הדבר מתברר לעין הכל כי הם מים יהפכו לדם[12] בַּיַּבָּשֶׁת ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקב"ה הוא כי כל דבר שנעשה ע"י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם[13]:

(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם כי מנעורי הייתי כבד פה, אף כי עתה כי אני זקן גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ היום אֶל עַבְדֶּךָ לא נתראפתי כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי ואם כן איך אלך לפניו ויתחלל שם שמים, כי יאמר, אילו היית שלוחו למה לא תקן לשונך, ומשה מרוב חפצו שלא היה רוצה לילך, לא התפלל שיסיר ממנו כבדות פיו, אלא טען שלא היה ראוי לילך כיון שהוא כבד פה, והקב"ה לא רצה לרפאותו, כיון שלא התפלל לפניו[14]:

(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְקֹוָק אם הייתי רוצה, היית מדבר יפה, אבל איני רוצה, שזהו כבודי, שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי, וישלים חפצי, ויעשה על ידו דבר גדול כזה[15]:

(יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר הנה לא הבטיחו שיסור כובד לשונו רק יורנו מה שידבר:

(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד כל אדם אחר ש-  תִּשְׁלָח כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות - והכל מפני ענותנותו היה בורח מפני השליחות, שלא יטול שררה לדבר לפני המלך ולהשתרר על ישראל[16]:

(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּמֹשֶׁה - וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו להלן ויפגשהו ה' ויבקש המיתו[17] וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי הלא אהרן אחיך שהוא לוי, בעל חכמה בלי ספק ככל אחיו הלויםיָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא גלוי לפני שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך, ואפילו לא צויתיו וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא מעצמו לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ ואף על פי שהוא יוצא לקראתך לכבדך מפני מעלתך עליו, אינו מקנא בך וישמח בלי ספק ויהיה לך למליץ בלב שלם[18]:

(טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ בשעה שתגיד לו דבר ה' כאשר הוא וְעִם פִּיהוּ בשעה שיסביר אח"כ כוונת הדברים עומק שבהם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:

(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים שר ושופט מה שתצוה לו יעשהרשב"ם[19]:

(יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת עדיין לא נאמר לו לעשות בו רק אות אחת [שיהיה לנחש], אלא פירוש "האותות" אשר אומר אליך. ויראה, כי כאשר אמר לו (לעיל ג, כ) "בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו", הודיעו בפרט, אבל הכתוב מקצר, וזה טעם אשר תעשה בו את האותות[20]: פ

נביא

יחזקאל פרק מ

לשכות הכהנים והלויים (פסוקים מד'-מו'.)

ציור 10

(מד) וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי-מחוץ למערכת השער, לִשְׁכוֹת שָׁרִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי - שתי לשכות - ללויים המשוררים בחצר הפנימית, והלשכות נמצאות:אֲשֶׁר אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן -בצדו של השער הצפוני (וממזרח לשער), וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - ופתח לשכות אלו לכיוון דרום {ציור 10 אות ב'}. אֶחָד -ועוד לשכה אחת, אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים - בצדו של השער המזרחי (של החצר הפנימית) פְּנֵי דֶּרֶךְ הַצָּפֹן -ופתח לשכה זו לכיוון צפון. {ציור 10 אות ג'}.

(מה) וַיְדַבֵּר אֵלָי : זֹה הַלִּשְׁכָּה, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - "הלשכה הזו" - לשכה אחת משתי הלשכות, שפִּתְחֵיהֶן לכיוון דרום (לשכות הֹשָרִים), תְּשַמֵש - לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת.

(מו) וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן - הלשכה, שפִּתְחָהּ לכיוון צפון, תְּשַמֵש - לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ[21], הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל ה’ לְשָׁרְתוֹ - בעבודת הקרבנות.

              החצר הפנימית

(מז) וַיָּמָד אֶת הֶחָצֵר - הפנימית. אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה, מְרֻבָּעַת. וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת - המזבח החיצון, נמצא בחצר - שלפני הבית.
(בחצר הפנימית).

                               האולם

פתח האולם

ציור 11

מערב

(מח) וַיְבִאֵנִי אֶל אֻלָם הַבַּיִת. וַיָּמָד אֵל אֻלָם - מדד את המזוזות שבפתח האולם,חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה - מצד אחד, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה - המזוזה, מצד שני של הפתח. { ציור 11 אות א'}.וְרֹחַב הַשַּׁעַר - האילים שבכניסה בלטו לתוך החצר הפנימית 2 אמות. מכאן, שרוחב השער עצמו - (היינו, עובי הקיר שבין החצר לאולם) - שָׁלשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ - מצד אחד,וְשָׁלשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ - מצד שני.{ציור 11 אות ב'}.

(מט) אֹרֶךְ הָאֻלָם - מצפון  לדרום – עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרֹחַב - ממזרח למערב - עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה - 11 אמה. 

מזרח

וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו - ובמדרגות עלו לאולם.וְעַמֻּדִים אֶל הָאֵילִים - שני עמודים לפני האילים, אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה. {ציור 11 אות ג'}

יחזקאל פרק מא

        ההיכל וקודש הקדשים (פסוקים א' - ד')

ציור 12

(א) וַיְבִיאֵנִי אֶל הַהֵיכָל וַיָּמָד אֶת הָאֵילִים - המזוזות שבכניסה להיכל - שֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ, וְשֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ {ציור 12 אות א'} - רֹחַב

הָאֹהֶל - רוחב פתח הכניסה, קרוי: "אוהל", שמאַהִיל על הנכנס.(וזהו רוחב הקיר שבין האולם להיכל).

(ב) וְרֹחַב הַפֶּתַח - של ההיכל - עֶשֶׂר אַמּוֹת{ציור 12 אות ב'},וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח - הקיר המזרחי של ההיכל, מימין ומשמאל לנכנס - חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ {ציור 12 אות ג'}, וַיָּמָד אָרְכּוֹ - של ההיכל - אַרְבָּעִים אַמָּה (ציור 12 אות ד'},וְרֹחַב - עֶשְׂרִים אַמָּה. {ציור 12 אות ה'}.

(ג) וּבָא לִפְנִימָה - לתוך קה"ק, וַיָּמָד אֵיל הַפֶּתַח - העמוד שלפני מזוזות פתח קה"ק, שְׁתַּיִם אַמּוֹת - מכל צד, ובולט לתוך ההיכל{ציור 12 אות ו'},וְהַפֶּתַח - עמודים אלו, יחד עם רוחב המזוזות עצמם - שֵׁשׁ אַמּוֹת {ציור 12 אות ז' },וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת - {ציור 12 אות ח'}

(ד) וַיָּמָד אֶת אָרְכּוֹ - של קה"ק - עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה, אֶל פְּנֵי הַהֵיכָל - שקה"ק, היה בהמשך וכנגד רוחב ההיכל, וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.       
                  הצלעות מסביב לבית (פסוקים ה' - יא')

           { בבית הראשון במלכים, הצלעות קרויים :"יָצִיעַ", ובבית שני (במשנה) - "תאים" . }

(ה) וַיָּמָד קִיר הַבַּיִת - רוחב הקיר המערבי מאחורי קה"ק- שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְרֹחַב הַצֵּלָע - ורוחב החדר שמאחורי קיר קה"ק - אַרְבַּע אַמּוֹת, סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב - וכן הצלעות מצפון ומדרום לבית, רוחבם 4 אמות {ציור 13}.

(ו) וְהַצְּלָעוֹת, צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים - סה"כ 33 צלעות מסביב לבית, (מצפון 3 קומות של 5 צלעות, מדרום 3 קומות של 5 צלעות, וממערב 3 קומות של צלע אחת), וּבָאוֹת - הצלעות, בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב - משלושת הצדדים מסביב לבית, היו "באות" הצלעות - מאחורי קיר הבית, לִהְיוֹת אֲחוּזִים - בקיר נפרד לעצמם, וכך - וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת.

(ז) וְרָחֲבָה - קיר הצלעות היה רחב למטה, וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת - ועוֹביוֹ של הקיר היה "מסתובב" -הולך ונהיה צַר בכל קומה שעולים בצלעות. (ובמקום שנחסר הקיר - היו המדרגות לעלות מקומה לקומה). כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת - בכל הצלעות שמסביב לבית, "המוסב" - מקום המדרגות - לעלות למעלה למעלה בצלעות, הולך ומְחַסֵר, את עוֹבִי קיר הצלעות, 
עַל כֵּן, רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה - חלל הצלעות הולך ומתרחב, ככל שעולים למעלה (משום שהקיר של הצלעות הולך ונהיה צר - ככל שעולים). וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה - וכמו כן, מהקומה התחתונה עולים לעליונה - דרך התיכונה- דרך הקומה האמצעית. {ציור 14}

(ח) וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב - ראיתי שהבית עצמו, גבוה מהצלעות שמסביבו, מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת - קיר היסוד של הצלעות - מְלוֹ הַקָּנֶה - היה רחבו 6 אמות, וגם - שֵׁשׁ אַמּוֹת - אַצִּילָה - אצילה - גובה הקיר 6 אמות. (כמו "ואל אצילי בנ"י...", וכמו:"תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים", ירמיהו לח' יב').

(ט) רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ- רוחב הקיר החיצוני של הצלעות - חָמֵשׁ אַמּוֹת {ציור 13}, וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת - וכמו כן, היה גם הקיר של הצלעות מצד המונח - 5 אמות.

(המונח, הוא רֶוַח ריק בין הבית עצמו- לצלעות. {ציור 13} עי' לעיל פסוק ו')

(י) וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת - ובין לשכות המאה, שמצפון ודרום לבית {ציור 15 אות א', ג' } לבין הצלעות המקיפות את הבית, רֹחַב - המרחק בין הצלעות ללשכות מצפון, היה - עֶשְׂרִים אַמָּה,
סָבִיב לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב - וְ - 20 אמה רֶוַח, בין הצלעות ללשכות, גם מצד דרום לבית.{ציור 1 אות ג' }

(יא) וּפֶתַח הַצֵּלָע - לַמֻּנָּח - הפתח להכנס לצלעות, הוא מכיוון המונח, דהיינו: פֶּתַח אֶחָד - פתח אחד, לצלעות שמדרום, היה : דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, וּפֶתַח אֶחָד - ופתח אחד, לצלעות שמצפון, היה: לַדָּרוֹם.
וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח - הרוחב של המונח היה - חָמֵשׁ אַמּוֹת,
סָבִיב סָבִיב - למונח שמצפון, ולמונח שבדרום.{ציור 13}.

כתובים

נחמיה פרק ו

(יא) וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח ? וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא ולא אכנס להיכל ולא אעבור על מצות ה' שלא יכנס זר להיכלו: (יב) וָאַכִּירָה (נחמיה) וְהִנֵּה לֹא אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ את שמעיהכִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ מפני ששמעיה אמר נועדה יחד אל תוך ההיכל ואם נאמר שזה מותר לנחמיה מפני הסכנה, אז למה שיהא מותר לשמעיה ועוד כותב הרלב"ג שאין להקב"ה מעצור מלהושיע את נחמיה גם בלי שיחטא חטא זה: (יג) לְמַעַן שָׂכוּר הוּא שסנבלט וטוביה שכרו אותו כדי להפחיד לְמַעַן אִירָא וְאֶעֱשֶׂה כֵּן וְחָטָאתִי ע"י כניסתי להיכל וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי: פ (יד)וכך התפלל נחמיה ואמר זָכְרָה אֱלֹהַי לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים מפחידים אוֹתִי: (טו) וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל ומשך זמן העבודה היה לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם: פ (טז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ שנשלמה החומה בזמן כה קצר וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת: (יז) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי שרי יְהוּדָה לשלוח את אִגְּרֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל טוֹבִיָּה וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם: (יח) כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַח שהיה שר גדול בישראל וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה: (יט) גַּם טוֹבֹתָיו של טוביה הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי:

נחמיה פרק ז

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הופקדו למשמרותיהם הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם: (ב) וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי ידידי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל שערי יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא חנניההיה ידוע כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים מימים רבים: (ג) ויאמר וָאֹמַר לָהֶם (נחמיה) לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ חצי היום וְעַד ובמשך הזמן שהשערים פתוחים הֵם ובעוד שהםעֹמְדִים במשמרת יָגִיפוּ יסגרו הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת מ- יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ: (ד) וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים חזקים בְּנוּיִם: (ה) וַיִּתֵּן אֱלֹהַי אֶל לִבִּי וָאֶקְבְּצָה אֶת הַחֹרִים השרים וְאֶת הַסְּגָנִים וְאֶת הָעָם לְהִתְיַחֵשׂ לחקור אחר ייחוסם וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ הייחוס הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה עם עזרא הכהן וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ: פ

משנת ההלכה

       א.       האוכל גבינה או חמאה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מן השולחן שיורי פת שאכל עם הגבינה, שמא יש בהם גבינה ויוכל להדבק בבשר.

        ב.        אסור לאכול בשר וגבינה אפילו בזה אחר זה באותה מפה.

         ג.         נחלקו הפוסקים באופן שהניחו על המפה קערות של גבינה ואכלו שם, האם מותר אח"כ לאכול בשר בתוך קערה. והמנהג להחמיר שיהיו ב' מפות, אחת לבשר ואחת לחלב. משום שהקערה רותחת של בשר ובלעה מהגבינה שדבוק במפה ויעשה סימן שלא יתחלף.

        ד.        יש שכתבו שהאוכל על מפה ארוכה מותר לאכול מצד אחד בשר ומצד שני גבינה_[22]. אמנם המשמרת שלום (שפ"ד ס"ק כ"ב) כתב בשם מדרש תלפיות (אות ב' ענף בשר בחלב ד"ה יזהר) שיש להיזהר שכל אדם יהיה לו שתי מפות, אחת מיוחדת לבשר והשניה לדברי חלב_[23].

       ה.       יש מקילין לענין מפת ניילון, שעוונית וכדומה שע"י הניגוב יוצא כל הלכלוך, דשרי לאכול באותה מפה דברי חלב ובשר בזה אחר זה אם הם צוננים.

         ו.         אסור לחתוך גבינה קשה בסכין בשרי אפילו בצונן. וכן להיפך.

         ז.         אם אין לו סכין אחר, כתב הרמ"א שמותר ע"י נעיצה כלומר   שינעץ עשר פעמים בקרקע, ובכל פעם במקום אחר

       ח.       אחרי שחתך הגבינה בסכין בשרי, חייב שוב פעם לנעוץ בקרקע עשר פעמים, ועי"ז יחזור הסכין להיות סכין בשרי.

        ט.       אסור למרוח חמאה או גבינה רכה בסכין בשרי. ואם אין לו אחר, מותר ע"י נקיון היטב.

         י.         אסור לחתוך לחם בסכין בשרי כדי לאוכלו עם חלב. וכן להיפך.

      יא.     אם אין לו סכין אחר, הט"ז (ס"ק ו') מתיר אם יקנח הסכין יפה, אבל הש"ך (ס"ק כ"ב) מחמיר גם בזה, דבעי נעיצה בקרקע קשה. וכן נהגו להלכה אם לא במקום שאי אפשר_[24]

---

[1] ספורנו

[2] רשב"ם רבינו בחיי ובספורנו כתב "אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה".

[3] אבע"ז

[4] ת"א

[5] רמב"ן

[6] העמק דבר

[7] פי' הטור

[8] רמב"ן

[9] חזקוני

[10] ספורנו

[11] אבע"ז

[12] רשב"ם

[13] חזקוני

[14] רמב"ן

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] רמב"ן

[17] רשב"ם

[18] ספורנו

[19] רשב"ם

[20] פי' הטור

[21] בלשכה זו, מכינים את שיירי בשר קדשי הקדשים לאכילה לכהנים (אוכלים - בלשכות המאה). "וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא אֲשֶׁר עַל כֶּתֶף הַשַּׁעַר אֶל הַלִּשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם מָקוֹם בַּיַּרְכָתַיִם יָמָּה: וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַחַטָּאת אֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת הַמִּנְחָה לְבִלְתִּי הוֹצִיא אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם: לקמן מו', יט'-כ'

[22] היד אברהם (סימן פ"ט סעיף ד')

[23] וכן נראה פשטות לשון הב"י (קע"ג) והב"ח (שם) והדרישה (שם ס"ק ז') והפמ"ג (שם א"א ס"ק א') והמג"א (שם ס"ק א') דמלשונם משמע דאין חילוק בדבר ובכל ענין צריך שתי מפות. וכן פסקו המנח"י (כלל ע"ו ס"ק י"ז) והכנה"ג (שם בהגהות ב"י ס"ק ו').

[24] הפמ"ג (מש"ז ס"ק ו')