מקרא
שמות פרק ה
(י) וַיֵּצְאוּ מארמון המלך אל העם העובדים[1] נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן:
(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן צריכים אתם לקנות תבן מן המקומות מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ בחוצות ובשוקים כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר והנכם חייבים באותה כמות מי יודע כמה ישהו עד שימצאו[2]:
(יב) וַיָּפֶץ לשון פיזור הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ לאסוף[3] קַשׁ כתחליף - לַתֶּבֶן הקש הוא הנשאר בארץ אחר הקצירה. ותבן הוא נקצר והשכילו ישראל לצאת לשדות ולתלוש הקש ולעשות תבן כי לא הכל יכלו לקנות[4]:
(יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים דוחקים וממהרים לֵאמֹר לעם כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עפ"י גזרת פרעה שלא לגרע מתכונת הלבנים. היה אפשר לילך ביום א' לקשש תבן על ימים הרבה ואח"כ ימלא עבודת אותו יום. והיו מרויחים שעת הליכה והבאת התבן. אבל הנוגשים דחקו לומר דוקא באותו יום[5] כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן:
(יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי שהיו מ -[6] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל שעשה משה האותות לעיני העם ולא נתעסקו במלאכתם גַּם הַיּוֹםשבאו משה ואהרן אל פרעה:
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ הם לא ידעו מה סיבת הגזירה וחשבו שהוא בגלל קמצנות פרעה[7]:
(טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת הם מביאים על[8] עַמֶּךָ המה המצרים המכים בחנם ובלי חמלה. הלא נושאים עון אשמה[9]:
(יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם ועצלים ולכן -[10] נִרְפִּים אתם במלאכה עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיקֹוָק:
(יח) וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ גם אתם השוטרים[11] וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן ואותה כמות לְבֵנִים תִּתֵּנוּ:
(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם את חבריהם הנרדים על ידם בְּרָע ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לֵאמֹר לעם ישראל[12] לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(כ) וַיִּפְגְּעוּ אנשים מישראל[13] לא השוטרים כי שוטרי בני ישראל כשרים היו[14] אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם משה ואהרון מֵאֵת פַּרְעֹה:
(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק חמסנו שהוא[15] עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ:
(כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי לָעָם הַזֶּה ואע"ג שלעיל אמר לו הקב"ה ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם. והנה הוא הכביד העבודה עליהם לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים[16]:
(כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ:
שמות פרק ו
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַתָּה שראית בפשע פרעה המתאמץ להחזיק בישראל בשבט עברתו תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם ואם לא ירצו לילך יגרשם בעל כרחם, כל כך יהא דחוק מתוך המכות וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ וכנגד מה שהפיץ עתה את ישראל בכל ארץ מצרים, יתאמץ לגרשם מארצו שלא ישאר בכלה אפילו אחד מהם[17]: ס
סליק פרשת שמות
נביא
יחזקאל פרק מב
הלשכות (לשכות המאה ולשכות החמישים) (פסוקים א'- יד'){עי' ציור 15}
(א) וַיּוֹצִאֵנִי - מהבית, לכיוון - אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, הַדֶּרֶךְ - שיצא, היתה - דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן - דרך השער הצפוני של החצר הפנימית, וַיְבִאֵנִי אֶל הַלִּשְׁכָּה, אֲשֶׁר נֶגֶד הַגִּזְרָה, וַאֲשֶׁר נֶגֶד הַבִּנְיָן אֶל הַצָּפוֹן- ללשכת המאה, שמצפון לגזרה (אזור ושטח הבית) ולצלעות {ציור 15 אות ג'}.
(ב) פתח הלשכה היה בפינה הדרום מזרחית של הלשכה.אֶל פְּנֵי אֹרֶךְ אַמּוֹת הַמֵּאָה - פֶּתַח הַצָּפוֹן- הפתח ללשכה צפונית זו, היה בתחילת אורכה שהיה מאה אמות, וְהָרֹחַב חֲמִשִּׁים אַמּוֹת - ומהפתח נמדד רוחב הלשכה 50 אמה. (מצפון לדרום).
(ג) נֶגֶד הָעֶשְׂרִים - אמות רווח, שהיו בין הלשכה - לצלעות (פרק מא' פס' י') אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי - ושהיו ממערב - לחצר הפנימית, וכנגד - החצר הפנימית, וְנֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - וכן היתה לשכה זו, מדרום לרצפה - שבחצר החיצונה. אַתִּיק - מחבר בין הלשכות לצלעות, אֶל פְּנֵי אַתִּיק - וכנגדו אתיק, המחבר בין הלשכה לרצפה, בַּשְּׁלִֹשִׁים - סה"כ היו שלושה אתיקים לצלעות, ושלושה אתיקים לרצפה. {עי' ציור 15}.
(ד) וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת - בין הלשכות לבין החצר הפנימית היה - מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית - מרחק 10 אמות, בין קיר הלשכה הקרוב לצלעות, עד חומת החצר הפנימית, דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת - ורק באמה אחת מעובי קיר הלשכה, היה המרחק 10 אמות עד החצר (ואמה זו בקיר הלשכה, היתה הַאַמָה - הקרובה לצלעות; משום, שמצפון לאמה זו - מסתיימת החצר, ומדרום לאמה זו מסתיימת הלשכה {עי' ציור 15 אות ו'}, וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן - פתחי הלשכות (החדרים), שבתוך לשכת המאה הצפונית - היו מְכִּיווּן צפון.
(ה) וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת - הקיר בקומות ב' וְ - ג' שבלשכות, היה צַר יותר - מקיר הקומות התחתונות - כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים - קורות התִּיקְרות של הקומות "אכלו" - מֵהֵנָה -מעובי קיר הלשכות, (שקורות התיקרה, היו מונחות על המדרגה שנוצרה בקיר), מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכֹנוֹת בִּנְיָן - התקרות ("האתיקים") - "אכלו", מבנין קיר הלשכות התחתונות והאמצעיות.
(ו) כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה- הלשכות היו שלוש קומות, וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים להחזיק התיקרה- כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת - הרגילות, עַל כֵּן, נֶאֱצַל - לכן, כדי להחזיק התיקרה באתיקים, נאצל, "נִגְבָּה" הקיר בקומה התחתונה; (כמו פרק מא' פס' ח'), (הקיר, היה רחב יותר למטה, ממה שהיה צריך להעמיד את הבנין. וזאת על מנת, שאחר שיֹאכְלוּ האתיקים מהקיר, ישאר בקומה העליונה דֵי רוחב - להחזיק הבנין), מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ - קיר הקומה התחתונה (מצד הארץ), והאמצעית, היה "נאצל" - רחב יותר, מאשר קיר הקומה העליונה.
(ז) וְגָדֵר אֲשֶׁר לַחוּץ - והיתה גדר מחוץ לבית, לחצר הפנימית וללשכות, שבצפון ושבדרום {ציור 15 אות א',ב',ג',ד'}, לְעֻמַּת הַלְּשָׁכוֹת - והיתה כנגד הלשכות (ולפי צורתם ; ראה להלן), וכן היתה- דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִצוֹנָה - פתח ומעבר בגדר - לחצר החיצונה. אֶל פְּנֵי הַלְּשָׁכוֹת - הגדר היתה בדיוק ממול, ולפי צורת קיר הלשכות, אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה - שקיר הלשכות החיצוני (שלכיוון הרצפה) היה באורך 50 אמה, ולאחר חמישים אמה התחבר באלכסון, לקיר ה- 100 אמה, הפנימי, הקרוב לצלעות {ציור 15 אות ה'}.
(ח) כִּי אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת, אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה - כלומר, מכיוון הרצפות, היה - חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְהִנֵּה - אורך הלשכות עַל פְּנֵי הַהֵיכָל - בקיר הקרוב לצלעות, לבית ולהיכל, היה - מֵאָה אַמָּה:
(ט) וּמִתַּחַת - וממזרח (צד מזרח ההר, היה נמוך ממערבו) הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה - ללשכות המאה - שבמערב, הַמֵּבִיא מֵהַקָּדִים - לזה שבא ממזרח לחצר הפנימית, בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה - כשהוא באללשכות המערב - מֵהֶחָצֵר הַחִצֹנָה,
(י) בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר - והוא בא מכיוון - רוחב הגדר והחצר, היינו - דֶּרֶךְ הַקָּדִים - ממזרח, שם הוא פוגש את לשכות החמישים שהן אֶל פְּנֵי - ממול- לשכות המאה - שהיו ממול הַ- הַגִּזְרָה, וְאֶל פְּנֵי - וממול - הַבִּנְיָן - וממול הבית, ושם, לפני החצר הפנימית פגש את - לְשָׁכוֹת - החמישים.{ציור 15 אות ב', ד'}
(יא) וְדֶרֶךְ לִפְנֵיהֶם כְּמַרְאֵה הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן - גם בין לשכות החמישים - לחומת החצר הפנימית,היה מהלך 10 אמות "דרך אמה אחת", כְּאָרְכָּן כֵּן רָחְבָּן - 50 אורכן וגם רוחבן. וְכֹל מוֹצָאֵיהֶן וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶן וּכְפִתְחֵיהֶן - מוצאיהן - הפתחים ללשכות, היו כמו בלשכות שבמערב (בפינה הקרובה לחומת החצר הפנימית), וכן פתחי הלשכות שבתוך לשכות החמישים, היו לכיוון צפון, כמו בלשכות המאה שבמערב.
(יב) וּכְפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - וכן היה הפתח ללשכת החמישים שבדרום, פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ - הפתח ללשכה היה בצמוד לתחילת הַ - "דרך אמה אחת" (של מרחק הַ- 10 אמות, שבין הלשכה לחומת החצר הפנימית), היינו, בפינת הלשכה הקרובה לחומת העזרה (כמו שלמדנו בפס' יא'), דֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה - דֶּרֶךְ הַקָּדִים בְּבוֹאָן. לא זכיתי להבין דברי רבנו הגר"א זללה"ה.
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי, לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן לִשְׁכוֹת הַדָּרוֹם אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה - לשכות המאה, שהן מצפון ומדרום לגִזְרָה (לבית ולצלעות), הֵנָּה לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יֹאכְלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר קְרוֹבִים לַה’, את קרבנות - קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְ - שָׁם יַנִּיחוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְהַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם - עד שיאכלו אותם - כִּי הַמָּקוֹם - הזה - קָדֹשׁ -לאכילת הקדשים.
(יד) ושתי הלשכות שבמזרח (לשכות החמישים): בְּבֹאָם הַכֹּהֲנִים - כשיבואו הכהנים לצאת לחצר החיצונה, שם יניחו את בגדיהם, וְלֹא יֵצְאוּ מֵהַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - עם בגדי הכהונה שעליהם, אלא - וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן, כִּי קֹדֶשׁ הֵנָּה - הבגדים שעליהם, וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים - וְקָרְבוּ אֶל אֲשֶׁר לָעָם - ובבגדים אחרים, יוכלו להתקרב ולצאת אל העם.
כתובים
נחמיה פרק ז
(ל) אַנְשֵׁי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד: ס (לא) אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (לב) אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (לג) אַנְשֵׁי נְבוֹ אַחֵר חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (לד) בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: ס (לה) בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: ס (לו) בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (לז) בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד: ס (לח) בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פ (לט) הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (מ) בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (מא) בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה: ס (מב) בְּנֵי חָרִם אֶלֶף שִׁבְעָה עָשָׂר: פ (מג) הַלְוִיִּם בְּנֵי יֵשׁוּעַ לְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי לְהוֹדְוָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה: ס (מד) הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה: ס (מה) הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי מֵאָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה: ס (מו) הַנְּתִינִים בְּנֵי צִחָא בְנֵי חֲשֻׂפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת: (מז) בְּנֵי קֵירֹס בְּנֵי סִיעָא בְּנֵי פָדוֹן: (מח) בְּנֵי לְבָנָה בְנֵי חֲגָבָה בְּנֵי שַׁלְמָי: (מט) בְּנֵי חָנָן בְּנֵי גִדֵּל בְּנֵי גָחַר: (נ) בְּנֵי רְאָיָה בְנֵי רְצִין בְּנֵי נְקוֹדָא: (נא) בְּנֵי גַזָּם בְּנֵי עֻזָּא בְּנֵי פָסֵחַ: (נב) בְּנֵי בֵסַי בְּנֵי מְעוּנִים בְּנֵי נפושסים נְפִישְׁסִים: (נג) בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר: (נד) בְּנֵי בַצְלִית בְּנֵי מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא: (נה) בְּנֵי בַרְקוֹס בְּנֵי סִיסְרָא בְּנֵי תָמַח: (נו) בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא: (נז) בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנֵי סוֹטַי בְּנֵי סוֹפֶרֶת בְּנֵי פְרִידָא: (נח) בְּנֵי יַעְלָא בְנֵי דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל: (נט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמוֹן: (ס) כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם: פ (סא) וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם: (סב) בְּנֵי דְלָיָה בְנֵי טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: ס (סג) וּמִן הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם: (סד) אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָא וַיְגֹאֲלוּ ונלקח מהם זכויות מִן הַכְּהֻנָּה: (סה) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים ואז יידעו מהו ייחוסם הנכון והמדוייק: (סו) כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים: (סז) מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (סח) גְּמַלִּים אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה ס חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: (סט) וּמִקְצָת רָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לַמְּלָאכָה הַתִּרְשָׁתָא נחמיה נָתַן לָאוֹצָר בית ה' זָהָב דַּרְכְּמֹנִים אֶלֶף מִזְרָקוֹת חֲמִשִּׁים כָּתְנוֹת כֹּהֲנִים שְׁלֹשִׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: (ע) וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ בימיו לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת וְכֶסֶף מָנִים אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם: (עא) וַאֲשֶׁר נָתְנוּ שְׁאֵרִית הָעָם זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹא וְכֶסֶף מָנִים אַלְפָּיִם וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: פ (עב) וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וּמִן הָעָם וְהַנְּתִינִים וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוא תשרי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם שהיו גרים בהם לפני גלות בבל:
משנת ההלכה
א. יש המתירים לאכול חלב אחר בשר אם ישן שינת לילה בינתיים אפילו אם לא עברו ו' שעות באשר ע"י שישן בינתיים ממהר העיכול לבוא, ויש חולקים לאסור ויש שכתבו לחלק שבבשר עוף יש להקל ובבשר בהמה להחמיר והמנהג להחמיר ולהמתין ו' שעות גם אם ישן בינתיים[18]
ב. אכל בשר ולאחר זמן מה בירך על מאכל חלבי יטעום רצת ממנו אע"פ שלא עברו ו' שעות כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה
ג. י"א שאין חובה לחנך קטנים קודם בר מצווה ולהרגילם בהמתנת ו' שעות אלא מספיק שעה אחת בלבד ונכון לחנכם שנה אחת לפני גיל בר - מצוה, שאז הם בגדר מופלא הסמוך לאיש, ולהזהירם שלא יאכלו מאכלי חלב אחר אכילת בשר, עד שישהו שש שעות בינתים וי"א שדוקא בבשר עוף אפשר להקל אבל בשר בהמה יש להרגיל הקטנים להמתין ו' שעות
ד. אדם שחולה ורוצה לאכול חלבי שעה אחר אכילת בשרי יש מקום להקל אמנם בפחות משעה גם לחולה אין להקל אלא אם כן יש בו סכנה
ה. מי שנהג להמתין אחר אכילת גבינה לפני שאוכל בשר וי שלו צורך עתה לבטל מנהגו אם לא ידע שמנהג זה הינו חומרא וחשב שהמתנה זו מעיקר הדין או שנהג כך מחמת שכך ראה בבית הוריו יכול לבטל מנהגו בלי התרה כלל, ויאכל בשר אחר גבינה ע"י נט"י וקינוח והדחת הפה[19]
[1] אבע"ז
[2] הכתב והקבלה העמק דבר אמנם בתרגומים משמשע דקחו הכונה תאספו
[3] רש"י
[4] העמק דבר
[5] העמק דבר
[6] רש"י
[7] העמק דבר
[8] ת"א רש"י
[9] העמק דבר
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] ת"א ת"י רש"י
[13] רש"י
[14] רא"ם
[15] אבע"ז
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[18] שו"ת שיח יצחק סימן שצט [וז"ל במקו"א (בספר זכרון למשה): סיפר לי הה"ג בעהמ"ח ספרי דן מדניאל וש"ס, שמר זקינו הגאון המקובל מו"ה דניאל פרוסטיץ זצוק"ל הגיד שמרנא החת"ס ז"ל אמר לו, שבעיינו בהל' בשר וחלב, המציא דבר שמה שפסק ביו"ד סי' פ"ט לשהות אחר אכילת בשר ששה שעות, דהוא מטעם עד אז זמן העיכול (עי' בפלתי סי' פ"ט מסביר בזה טעם השיטה שאחר שעה די, ושיטה הסוברת ששה שעות פליגי בענין שיעור תחילת העיכול וגמר העיכול עש"ה), זה לא נאמר רק למי שאוכל ביממא, אמנם כן האוכל בשר בלילה וישן אח"כ אף שלא עברו ששה שעות מעת אכילת הבשר מותר לשתות חלב, באשר ע"י שישן בינתיים ממהר העיכול לבוא, ואחר שבירר מרנא דבר זה (אני מצאתי כ"כ כן בסידור הגדול דהתניא זי"ע מביא מחכמי הרופאים שיעור עיכול האכילה הוא בעת השינה), הכין לעצמו לאחר שאכל בשר בלילה, כלי אשר בו ניתן חלב עם קאפפע לשתות אחרי שינה דאיזה שעות, ולפני אשמורת הבוקר כאשר קם מרנא ז"ל ללמוד ולקח הכלי אשר הכין ופעל בו הקאפפע לתתו על האור להחם נשבר לו הכלי ונשפך כל הקאפפע לארץ, אז אמר רואה אני שמן השמים אין מסכימים להוראתי זו, אלא לא פלוג חכמים בזמן שהי' אחרי בשר כיומם כלילה זמן א' להם. והנה נדפס מחדש ס' נפלא פסקי תשובה ושם בח"ג סי' רפ"ה מביא מס' ויעש אברהם שכן הורה הגה"ק מו"ה דוב בעריש מביאלא, והתיר לשתות משקה טהע עם חלב בבוקר השכם אף שלא עברו עוד שש שעות מאכילת בשר בערב, ובלי ספק שכן קיבל מהגה"ק מוהר"א זצ"ל מטשעכנוב, עכ"ד. אמנם בוודאי אילו נודע להגה"ק הנ"ל ממעשה רב הנ"ל דמרנא הקדוש החת"ס זי"ע, בוודאי הי' חוזר מפסק זה, ע"כ].
[19] שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן ז ד"ה (ה) מסקנא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה