פרשת ויגש יום ב'

מקרא

בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק מלבכות[1] ולסבול עד שיצאו לְכֹל הַנִּצָּבִים העומדים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד[2] וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם שסביב ביתו ומשם הלכה השמועה שמצא יוסף את אחיו -[3] וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי כלומר בריא[4] וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו מפני שמכרו אותו לעבד והיו רואים אותו כמו מלך ועוד כי יראו לנפשם שמא יגמלם רעה[5]:

(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי ראה אותם נבהלים ונרתעים לאחוריהם אמר להם להתקרב אליו כדי להשקיט אימה שנפלה עליהם[6] וגם כדי לא ישמעו שומעי הבכי את מכירתו[7] וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר בלחישה שלא ישמעו אחרים[8] אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:

(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה וחסד האלקים היה עלי שנזדמנתי לפניכם שתמכרוני אתם ולא ע"י נכרים וגזלנים[9] כִּי לְמִחְיָה לכם ולכל העולם[10] שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:

(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ כי הארץ אשר עברו עליה שתי שנים ברעב ואכלו כל מה שהיה בידם ונתיקר השער מאד וְעוֹד יעברו עליהם חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר ולא תהיה לכם בה מחיה כלל אם לא שלחני השם לפניכם[11]:

(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית ממונכם ומקניכם  בָּאָרֶץ הזאת, כי בזולת הארץ הזאת לא ישאר לכם כלום[12] וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה שתהא פליטה לכם במצרים במה שהוא המושל וירחיב המקום לפניהם וכאשר עשה אח"כ[13]:

(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי אלא[14] הָאֱלֹהִים שלחני[15] וַיְשִׂימֵנִי לְאָב יועץ לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן ממונה לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם להנהיג עניני העמים[16]:

(ט) מַהֲרוּ כדי שלא יצטער יותר[17] וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:

(י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן כיון שידע יוסף שלא ירצה אביו לשבת בארץ מצרים[18] וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:

(יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ תהיה רש כלומר תהיה עני[19] אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ כי אני לא אוכל לשלוח לך לארץ כנען לחם רב מגנזי המלך, כי יחשדו אותי שאני מוכרו שם לעשות לי שם אוצרות כסף ולשוב אל ארצי ואל מולדתי[20]:

(יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת ואפילו אם לכם יש נגיעות בכל זאת - וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין אין לו נגיעות[21] כִּי פִי ולא על ידי מתורגמן הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם ולא מפי שמועה ששמעתם מאחרים שהרי אתם בעיניכם רואים ומכירים כי אני יוסף מדבר אליכם ולפיכך והגדתם את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם[22]:

(יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם כדי שלא ידאג מלבוא וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם שיש לי כח לזון אותו[23] וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:

(יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו כמנהג אחים בני אם אחת שאהבתם עזה[24] וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו משני צדדי הצואר שבשביל שהוא כפול נכתב בלשון רבים[25]:

(טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וכיון שראו שאין בלבו עליהם - וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ מכיון שקודם לכן נבהלו מפניו ולא יכלו לדבר[26]:

(טז) וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו כי עד עתה חשבוהו לעבד ועתה ראו שהוא ממשפחה מכובדת וראוי להתייצב בפני מלכים[27]:

(יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם בהמותיכם בתבואה[28] וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

(יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם ארץ גושן וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ את שומן הארץ כלומר את הטוב שבארץ[29]:     

נביא

יחזקאל פרק לג

 (יב) וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ:

(יג) בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל צִדְקֹתָיו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ יָמוּת:

(יד) וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:

(טו) חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע - המשכון שלקח מהעני יחזיר. גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת:

(טז) כָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה:

(יז) וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה’ וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא יִתָּכֵן:

(יח) בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת בָּהֶם:

(יט) וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה:

(כ) וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה’ אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:

(כא) וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר:

 (כב) וְיַד ה' הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט וַיִּפְתַּח אֶת פִּי - בדברי נבואה. עַד בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד - ולא שתקתי עוד.

(כג) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:

(כד) בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה:

(כה) לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה’ אלוקים עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ:

(כו) עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם - לשפוך דם. עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה - דבר מאוס ומגונה.  וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ:

(כז) כֹּה תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים חַי אָנִי אִם לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - מי שיהיה בעיר בין. החרבות יפול בחרב.  וַאֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת - מגדלים חזקים. וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ:

(כח) וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ - יתבטל חוזקה של הארץ. וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר - לא יהיו עוברים. מגודל השממה.

(כט) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה - כפל לשון. עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ:

(ל) וְאַתָּה בֶן אָדָם בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ - המדברים עליך. אֵצֶל הַקִּירוֹת - ליד הקירות. וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד אִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת ה':

כתובים

עזרא פרק ז

(יב) אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת: (יג) מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ: (יד) כָּל קֳבֵל דִּי מִן קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ: (טו) וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ: (טז) וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם: (יז) כָּל קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם: (יח) וּמָה דִי עליך עֲלָךְ וְעַל אחיך אֶחָךְ יִיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן: (יט) וּמָאנַיָּא דִּי מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם: (כ) וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּן תִּנְתֵּן מִן בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא: (כא) וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד: (כב) עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי לָא כְתָב: (כג) כָּל דִּי מִן טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא דִּי לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי: (כד) וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם: (כה) וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן דאנין דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן: (כו) וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לשרשו לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין: פ

(יב) דריוש מלך המלכים לעזרא הכהן חכם התורה של אלהי השמים ומושלם בה ולאנשי כענת (מחוז חשוב בממשל דריוש): (יג) ממני נתנה פקודה, שכל מי שיתנדב במלכותי, מעם ישראל וכהניו ולוויו ללכת לירושלים אתך, ילך ולא יעוכב: (יד) כי מלפני המלך ושבעת יועציו אתה שלוח, לדרש ולבדוק על היהודים ועל ירושלים, אם זהירים אם בתורת אלוקיך אשר בידך: (טו) ולהוליך כסף וזהב, שהתנדבו המלך ויועציו לאלהי ישראל, אשר בירושלים משכנו: (טז) וכל נדבת כסף וזהב שתשיג בכל מדינת בבל, עם התנדבות העם והכהנים שנדבו לבית ה' אשר בירושלים: (יז) לכן, בדחיפות תקנה בכסף הזה פרים, אילים, כבשים ומנחתם ונסכיהם, ותקריב אותם על המזבח אשר בבית אלהיכם אשר בירושלים: (יח) ובשאר הכסף תעשו מה שייטב עליך ועל אחיך לדבר מצוה לעשות רצון אלוהיכם: (יט) והכלים אשר ניתנים לך לעבודת בית אלהיך, תן אותם בשלימות לפני אלוהי ירושלים בבית ה': (כ) ושאר צרכי בית אלוהיך אשר יוטל עלך לתת, ינתן מבית גנזי המלך: (כא) וממני, אני דריוש המלך, נתנת הוראה לכל הגזברים אשר בעבר הנהר: כל אשר יבקש מכם עזרא הכהן חכם התורה של אלהי השמים בדחיפות יעשה!: (כב) עד סכום של מאה ככרי כסף (לקניית קרבנות) ועד מאה כורים חיטים (למנחות) ועד מאה בתים (כמות של מידה) של יין (לנסכים) ועד מאה בתים של שמן (לבלילת המנחות) ומלח ללא הגבלות: (כג) כל אשר במצוות אלהי השמים יעשה ללא היסוס לבית אלהי השמים, כדי שלא יהיה קצף על מלכות המלך ובניו: (כד) ולכם, גזברי המס, ידוע יהיה, שכל הכהנים והלויים המשוררים והשוערים, הנתינים ועובדי בית האלהים הזה, לא ישלוט איש להטיל עליהם שום מנת המלך ומס גלגלת ומיסים שונים: (כה) ואתה עזרא, כחכמת אלהיך אשר בידך, מנה שופטים ודיינים שיהיו דנים לכל העם אשר בעבר הנהר. כל יודעי דיני תורך אלהיך, אותם תמנה, ומי שלא ידע דבר מה, אתה תודיענו: (כו) וכל מי שלא יקיים מיד את דת אלהיך ודת המלך, תכף יעשה בו פסק הדין, הן להמית, והן להשמיד אותו ואת משפחתו, הן לעונש של ממון ונכסים והן לעונש יסורים ומאסר: עד כאן נוסח המכתב שמסר המלך דריוש לעזרא הסופר

(כז) על זאת ברך עזרא הסופר את ה' וכך אמר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: (כח) וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו כל השבעה וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד כאשר הייתה עזרתו של יְקֹוָק אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי: פ

משנת ההלכה

חנוכה

הנאה מנרות חנוכה

       א.       איסור ההנאה מהנר הדולק בין לצורך קריאה או שימוש באור או בחום הנר ובין לצורך הדלקת דבר מה ממנו המבואר לעיל, אינו אלא בזמן מצוה אבל לאחר זמן המצוה מותר להשתמש בנר בין לאורו ובין להדליק בו או לכל צורך אחר

        ב.        נחלקו בפוסקים מתי נחשב גמר המצוה לענין כך דעת מרן שאחר חצי שעה מצאת הכוכבים כבר עבר עיקר זמן המצוה וממילא מותר להנות מאור הנר דעת המהרש"ל שרק אם כיבהו וחזר והדליקו מותר להנות ממנו אבל ללא כיבוי אין להתיר מפני שהרואה יחשוב שמותר להנות מהנרות בתוך זמן החיוב דעת המג"א וכן פסק המ"ב שמותר לאחר זמן מצותו רק אם התנה מראש בפירוש שאינו מקצה את  השמן אלא רק כשיעור המצוה  ויש מחמירים שגם באופן זה יהיה מותר רק אם כיבה וחזר והדליק אבל לא אם נשאר דלוק.

         ג.         ולהלכה לספרדים לכתחילה יש לעשות תנאי ובמקום הצורך יש להתיר להנות מהנרות לאחר זמן החיוב אף אם לא עשה תנאי

        ד.        לאשכנזים יש לעשות תנאי אמנם יש להחמיר לכתחילה גם באופן זה להחשיב את זמן החיוב כזמן שתכלה רגל מן השוק בימינו כלומר עד השעה 8:30\9:00

       ה.       אין לכבות את הנר קודם שנגמר זמן החיוב אמנם אם כבה מאליו אין חיוב לחזור להדליקו שהלכה היא "כבתה אין זקוק לה" וראוי להחמיר לחזור להדליקו בכל מקרה אמנם אינו חוזר ומברך

         ו.         אם כיבה במזיד ובכונה קודם שעבר זמן החיוב חייב מן הדין לחזור ולהדליק בלא ברכה

---

[1] פי' ר' יוסף בכור שור

[2] רמב"ן

[3] העמק דבר

[4] פי' הטור

[5] רבינו בחיי

[6] רבינו בחיי

[7] ספורנו

[8] חזקוני

[9] חי' חתם סופר

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] רמב"ן

[12] הכתב והקבלה

[13] העמק דבר

[14] רשב"ם

[15] אבע"ז

[16] ספורנו

[17] ספורנו

[18] רמב"ן

[19] ת"א רש"י

[20] רמב"ן

[21] העמק דבר

[22] רשב"ם

[23] רשב"ם חזקוני

[24] רבינו בחיי

[25] חזקוני רבינו בחיי

[26] רבינו בחיי

[27] רמב"ן

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] רש"י