מקרא
שמות פרק ו
(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק מקיים המציאות, לא ממציאו בלבד, אבל גם מקיימו[1] ולא כבשר ודם הבונה בית אין כחו בבית אלא עד שלא נבנה אבל אח"כ אין הבית עומד בכחו אבל התבל שנבראת בשם אלהים היא עומדת ומתקיימת בשם הוי"ה המהוה הכל. ובזה נכלל תשובה על שאלת משה שכסבור דגזרת פרעה נעשה שלא בהשגחה ממנו ית' אלא בטבע הענין. והשיב דגם הטבע היא בהשגחה[2]:
(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי דכתיב "אני אל שדי התהלך לפני" הראיתי להם שאני "אל שדי", שדי בברכותי, שהשפעתי להם טובה וברכתים בכל מכל וכל וּשְׁמִי יְקֹוָק דכתיב "אני ה' אלהי אברהם אביך" הראיתי להם שהייתי עמם בכל צרתם, שפירוש השם שאני הווה עם עבדי בצרתם, כמו שפירשתי למעלה. ואני הוכחתי עליהם מלכים, כגון פרעה ואבימלך שלקחו את שרה, וגם ארבע מלכים מסרתי ביד אברהם. וגם ליצחק הלך אבימלך לכרות עמו ברית. וליעקב עזרתי מכל הקמים עליו, כגון - לבן ועשיו אבל - לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם כלומר - אבל לא נודעתי להם, שלא קיימתי להם בימיהם מה שנדרתי להם[3]:
(ד) וְגַם שלחתיך בעבור[4] הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ:
(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם גם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי[5] וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי[6]:
(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק כמו שאני עומד כן יהיה דברי קיים[7] אני הוא הנותן המציאות ההוה לכל הנמצאות, ובזה הכח אוציאם שאשנה טבע קצתם[8] וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִםהבטיחם שיוציאם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם, ולא יהיו להם נכנעים ממקום שהם, כמו להעלות להם מס, ועל כן אמר - וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם שלא ימשלו בכם כלל וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם שיעשה בהם שפטים, עד שיאמרו מצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשינו, כי טעם גאולה כענין מכר בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם[9] וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם כאשר תקבלו את התורה על הר סיני[10] וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה שיראו אותה כל העמים תדעו כִּי אֲנִי יְקֹוָק העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם , ואני אֱלֹהֵיכֶם ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק השם[11] הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
(ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי דיברה תורה כלשון בני אדם ודרך משל הוא, כאדם הנשבע שנושא את ידיו אל השמים[12] לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה ירושה היא לכם מהם, וגם תהיו מורישים אותם לבניכם[13] (ולא אמר "ירושה", שיוצאי מצרים לא ירשו את הארץ, אלא הורישוה לבניהם[14]) אֲנִי יְקֹוָק:
(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ לא הטו אוזן לדבריו אֶל מֹשֶׁה ולא בגלל שלא יאמינו בה' ובנביאו משה אלא- מִקֹּצֶר רוּחַ כאדם המשתוקק שימות בצער אשר הוא בו והוא מואס חייו מתוך פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו[15] ואעפ"י שהאמינו מתחלה כדכתיב ויאמן העם. שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה והנה עתה הכביד עליהם יותר[16]: פ
(י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מלת "לאמר" בכל התורה היא אמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות[17]:
(יא) בֹּא בא עמי והכנס בעיר ודבר אל פרעה כי אני אלך עמך אבל במקום אחר שהוא בזמן יציאה חוץ לעיר כתיב לך, כגון לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה[18] דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר שאע"ג שבני ישראל לא שמעו מקוצר רוח הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי ואינם רוצים לצאת, מפחד שלא יכביד עליהם עול פרעה וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה כל שכן שלא ישמע פרעה שמכיון שפרעה ראה שבני ישראל לא שמעו, כל שכן שלא ישמע הוא[19] וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם כי חשב שלא צרף אהרן עמו אלא בדבור ראשון שהיה דברו לעם[20]: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לפי שאמר משה ואני ערל שפתים צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ[21] והשוה אותם בשליחות ובזה ידבר אהרן גם לפרעה כי שניהם שוים בדבר ובגלל שלא יהיו נחשבים לשמוע להם אמר[22] - וַיְצַוֵּם פירוש המליכם על בני ישראל ועל פרעה, על דרך ויצוהו ה' לנגיד (ש"א יג יד), להוציא וגו' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם ומעתה הנה מוראם על ישראל ועל פרעה, ואמר - לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם פירוש לסיבת פרט זה הקנה להם ה' בחינת המלכות על ישראל לבל ימאנו לצאת, ועל פרעה לבל יעכב על ידם, ומכאן אתה למד שיש רשות למשה ולאהרן לרדות באיש ישראל הממאן לצאת[23]: ס
(יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בדין מנה את משה ואהרון שרים על ישראל, כי הם היו נכבדים מכל האומה, וזה כי ראובן בכור ישראל, ולא היו מצאצאיו אנשים ראוים להקרא בשם זולתי בניו הנזכרים שהיו מכלל ע' נפש שכבר מתו, כמו שבאר באמרו וימת יוסף וכל אחיו וגו' וכך היה מבני שמעון, אבל לוי שהאריך ימים על כלם גדל גם את בני בניו להבין ולהורות, וכן קהת ועמרם, באופן שיצאו מהם משה ואהרן ומרים[24] בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן:
(טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן:
(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שחי עד שראה את משה ואהרון שגאלו את ישראל[25] שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
(יז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(יח) וּבְנֵי קְהָת מה שלא מנה בני משה ובני חברון ובני איתמר היינו לפי שלא אירע בם מעשה, אבל מנה בני עמרם לפי שהוזכרו בתורה כמה פעמים, ובני יצהר מפני מחלוקת של קרח, ובני עוזיאל משום ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל, אך בני איתמר הוזכרו בדברי הימים בשביל עלי הכהן[26] עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
(יט) וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם:
(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
(כא) וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי:
(כב) וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי:
נביא
יחזקאל פרק מב
מידות הר הבית (פסוקים טו' - כ')
(טו) וְכִלָּה אֶת מִדּוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי - סִיֵים למדוד את החצר החיצונה והפנימית וכל הבית, וְהוֹצִיאַנִי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים - יצא דרך שער המזרחי, אל מחוץ לחצר החיצונה, וּמְדָדוֹ - את הר הבית - סָבִיב סָבִיב:
(טז) מָדַד רוּחַ הַקָּדִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה - מדד צד מזרח של הר הבית בקנה המדידה (הקנה 6 אמות), חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב - 500 קנים = 3000 אמה.
(יז) מָדַד רוּחַ הַצָּפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב - וכן צד צפון - 3000 אמה.
(יח) אֵת רוּחַ הַדָּרוֹם מָדָד חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה - וכן צד דרום - 3000 אמה.
(יט) סָבַב אֶל רוּחַ הַיָּם מָדַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה- וכן צד מערב 3000 אמה.
(כ) לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ - את הר הבית, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב, אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת - קנים, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת - קנים, לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל - וחומת הר הבית, מבדילה, בין קדושת ירושלים - לקדושת הר הבית.
יחזקאל פרק מג
(א) וַיּוֹלִכֵנִי אֶל הַשָּׁעַר - שהוא הַ - שַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים - ויצא משער המזרחי. (של החצר החיצונה) .
(ב) וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים - ממזרח, וְקוֹלוֹ - כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.
(ג) וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי- ראה, כמו המראה שראה בבקעה (פרק ג'), כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר - וכמו המראה שראה בְּבואו לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר (פרק ט'), וּמַרְאוֹת, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר - וכמו שראה על נהר כבר (מראה מעשה מרכבה, ומראה כבוד ה') - וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי:
(ד) וּכְבוֹד ה’ בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים - משער מזרח.
(ה) וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי - וראה - וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה’ - הַבָּיִת.
(ו) וָאֶשְׁמַע, מִדַּבֵּר אֵלַי מֵהַבָּיִת, וְאִישׁ, הָיָה עֹמֵד אֶצְלִי - לְיָדִי.
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם - במקדש- בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי - בע"ז,הֵמָּה - בנ"י, וגם - וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם - בבמות לע"ז שעבדו, ליד מקום פִּגְרֵי (קברי) המלכים.
(ח) בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי - שסף (מזוזת) בתיהם היתה סמוכה לסף ומזוזת המקדש, וְהַקִּיר - שרק קיר אחד משותף הפריד - בֵּינִי -בין המקדש - וּבֵינֵיהֶם - לבין הבית שלהם, וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי -כִלִיתִי אותם בכעסי.(ט) עַתָּה - כשישובו בתשובה - יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי, ואז - וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם:
(י) אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת - את צורת הבית, וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם - יבושו בעוונות שעשו, וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית -ילמדו את צורת הבית.
(יא) וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ - וכשיתביישו מהעוונות שעשו, אז תְּלַמד אותם - צוּרַת הַבַּיִת, וּתְכוּנָתוֹ - ותוכנית הבית, וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו - השערים והפתחים, שבהם יוצאים ובאים, וְכָל צוּרֹתָו - צורת הבית, וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו - כיצד משתמשים בכל חלק בבית, וְכָל צוּרֹתָיו - צורת הכרובים והתמורים, וְכָל תּוֹרֹתָיו - וכל ההוראות הצריכות לבית, הוֹדַע אוֹתָם, וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם - כל הפרטים, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם - ויבנו אותו לעתיד לבוא.
(יב) זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר - על ראש הר הבית, כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים - כל הר הבית, מובדל בקדושתו, מקדושת העיר ירושלים, הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת - הוראת בנין הבית.
כתובים
נחמיה פרק ח
(א) כשהגיע חודש תשרי וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוא ראש השנה: (ג) וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד למול הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה: (ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם: פ (ה) וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה שהיה עומד על מגדל העץ וכך יכלו כולם לראות וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם בשתיקה: (ו) וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְקֹוָק הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם בנשיאת ידיהם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לַיקֹוָק אַפַּיִם אָרְצָה: (ז) והמתרגמים הלווים וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים תרגמו והסבירו לעם אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם עומדים בשתיקה: (ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל ונתנו ליבם להשכיל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא לפי פיסוק טעמי המקרא: ס (ט) וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים המתרגמים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שלא קיימו את דברי התורה כראוי: (י) וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְקֹוָק הִיא מָעֻזְּכֶם: (יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר והלווים היו משתיקים ומרגיעים את העם והיו אומרים להם הַסּוּ שקטו כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: (יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם: ס (יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי של ראש השנה נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵרללמוד וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תשרי: (טו) וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ והם צוו להשמיע ולהעביר קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן ענפי עצים וארבעת המינים וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: פ (טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: (יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי הגלות בבבל סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: (יח) וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים והקריבו את קרבנות החג שבעת ימים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט הכתוב בתורה: פ
משנת ההלכה
א. בשר בהמה או אפילו חיה ועוף אסור להניחם על שולחן שאוכל שם בצד מאכלי חלב. וכן להיפך, ואפילו אם הם הכלים מכוסים, כדי שלא ישכח ויבוא לאוכלם ביחד.
ב. גם כוס חלב או בקבוק חלב סגור, אסור להניח על השולחן בזמן שאוכלים בו בשר.
ג. אבל מותר להניח אפילו באותו שולחן בשר וחלב לסדרם אם כעת אין כוונתו לאכול. וצריך להזהר להניחם באופן שאין חשש שישפכו או יפלו אחד על השני. וטוב ליזהר להניחם לכתחלה בשני שולחנות במקום שאינו צריך
ד. ולפיכך מותר להניח בשר וחלב באותו מדף במקרר או בארון אחסון אם אין חשש שיגעו או ישפכו אחד על השני ואם יכול עדיף להניחם בשני מדפים נפרדים
ה. וכן כשקונה בשר וחלב לכתחילה צריך להקפיד שלא יגעו אחד בשני או ישפכו מאחד לשני, וטוב לארוז אותם בשקיות נפרדות אם אין טרחה אפילו אם יש להם אריזה בפני עצמם.
ו. שומר שישגיח עליו שלא יאכל מהמין השני אינו מועיל להתיר, שאי אפשר שלא יסיח השומר דעתו משמירה זו שעה קלה
ז. היכר והרחקה כגון להניח איזה כלי לתזכורת או להניח את הבשרי והחלבי רחוקים זה מזה אינו מועיל באדם אחד שאוכל בשר או חלב. אבל בצירוף מינוי של אדם ששומר עליו ויזכירהו שלא יטעה. והיכר או הרחקה, מותר באדם אחד להניח את שניהם על השולחן שאוכל בו.
ח. האוכל בשר על אף שאסור לו לאכול חלב בתוך שש שעות, מותר לשבת עם אוכלי חלב או גבינה. ואין חוששים שמא יושיט לו גבינה ויאכל.
ט. מי שאכל בשר, מותר לו לעסוק במאכלי חלב בתוך השש שעות. אך אם דרכו לאכלם בשעת עבודתו כגון טבח שאכל בשר ומתעסק במאכלים חלביים, יש מקום לחוש משום שטרוד בעבודתו ויבלע. ולכן חייב לכתוב פתק שיזכיר לו שאסור לאכלם או לבקש שומר לשומרו וכדומה.
[1] ספורנו
[2] העמק דבר
[3] פי' ר' יוסף בכור שור אבל בספורנו פי' "אמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, באותה המראה ולא שניתי בעדם שום טבע מטבעי הבלתי נפסדים. ולכן ראוי שאודיע זה לזרעם שלא קבלו זה מאבותם, למען הקים אותם לי לעם, ובכן אגאלם".
[4] פי' הטור
[5] אבע"ז
[6] ספורנו
[7] אבע"ז
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] אבע"ז
[11] רמב"ן
[12] רבינו בחיי
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] פי' הטור
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] פי' הטור
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] אור החיים
[23] ספורנו אור החיים
[24] ספורנו
[25] ת"י
[26] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה