מקרא
בראשית פרק מז
(יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף לפי מה שמצטרך לבני הבית[1]:
(יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ משתגע כאדם שלא ידע מה יעשה[2] אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב:
(יד) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה סיפר הכתוב מעלת יוסף וחכמתו וצדקתו, שליקט הכל והביא לבית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף וזהב[3] ולא הורה לעצמו הוראת היתר בכל ימלו לקחת דבר לעצמו[4]:
(טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם הזכירו לו זה, כי אמרו אחרי שתם הכסף גם מארץ כנען ולא יבאו עוד אליך לשבור וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף ותמיתנו חנם ותשאר התבואה בידך ואין קונה[5]:
(טז) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף:
(יז) וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם זן אותם[6] בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא:
(יח) וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לביאת יעקב והיא רביעית לרעב שהרי התבואה שנשארה מן השובע והכסף שבידם הספיק להם שלש שנים וברביעית נתנו מקניהם ובחמישית אדמתם ובששית גופם ובשביעית נתן להם זרע וזרעו ולקטו בשמינית תבואה מן השדה ופסק הרעב[7] וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ:
(יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ כי אדמה שאין בה בני אדם הרי היא מתה, שאין מי שיחרוש ויעבוד אותה, ואינה עושה פירות[8] קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם:
(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:
(כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ שלא יאחזו עוד בקרקע לפי שקנה אדמתם, או שמא לאחר זמן יחזור כל איש בקרקע שלו לומר זו ירושתי מאבותי ולפיכך העבירם שלא תהא להם שום טענה עכשיו כי כל אחד ואחד גר בשל עמיתו[9]:
(כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים כמרי העבודה זרה[10] לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים שיקבלו חלק בלחם כך וכך ליום מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם חלקם[11] אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם:
(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה ואם כן אתם עבדיו וחייבים לעבוד את האדמה שקניתי לו והוא חייב לתת מזונותיכם והזרע לזרוע הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָהאתם עבדיו עבדו את האדמה שהיא שלו[12]:
(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם אחת לְזֶרַע הַשָּׂדֶה והשניה וּלְאָכְלְכֶם והשלישית וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם שפחותיכם ועבדיכם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם והחמישית לפרעה[13]:
(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה ולא לך[14]:
(כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה:
(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ קנו בה אחוזה ונחלה כי הם לא מכרו כלום, כי כמו שלא מכרו הכהנים שהיה להם חוק מאת פרעה, כך יוסף כלכל אחיו ולא מכרו כלום, והיתה הארץ להם לאחוזה[15] וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:
חסלת פרשת ויגש
נביא
יחזקאל פרק לו
(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה':
(ב) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח - ענין שמחה. וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה - א"י הגבוהה אנו נירש. הָיְתָה לָּנוּ:
(ג) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים יַעַן בְּיַעַן - בגלל (כפל לשון לחיזוק הדבר). שַׁמּוֹת - שממה. וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב - הגויים שמסביב, רצו לבלוע אתכם (לירש את ארצכם). לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן - כולם דברו עליכם. וְדִבַּת עָם - שדברו בגנות ישראל:
(ד) לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה’ אֱלוֹהִים כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב:
(ה) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי - ה' נשבע בכעסו על הגויים. דִבַּרְתִּי עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה - לעצמם לירושה. בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ - בשמחת בִּיזוּ את ישראל. לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז - לגרש אותם כדי שיהיו לביזה:
(ו) לָכֵן הִנָּבֵא עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם - בעבור שסבלתם מהם בזיון:
(ז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי - שבועה. אִם לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ - הגויים ישאו בושה ובזיון:
(ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא - כי הם קרבים לחזור לארצם:
(ט) כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם - אליכם ההרים. וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם - בעבודת אדמה:
(י) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם - כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל - כֻּלם יחזרו. כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנושְׁבוּ הֶעָרִים - שישבו ישראל בערים. וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה - הערים שנחרבו יִבָּנו:
(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם - תֵּשְבוּ, כמו קודם שגְלִיתֶּם. וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם - טוב יותר מבראשונה לפני שגְלִיתֶּם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':
(יב) וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם - על ההרים. אָדָם - את עמי ישראל. אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם - להיות שַכּוּלָה מהם:
(יג) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית - שכאילו הארץ הורגת יושביה ומשכלת עצמה מהם ; (שבתחילה, נֶאֶבְדוּ ממנה הכנעניים ולאחר מכן ישראל):
(יד) לָכֵן אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי עוֹד נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(טו) וְלֹא אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם - שלא יבזו עוד אותך. וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
עזרא פרק י
(א) וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל נופל ומשתטח על הארץ לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בגלל תפילתו של עזרא בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶהולקול בכייתם נקבצו קהל רב: ס (ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה תקווה לְיִשְׂרָאֵל להוציא את הנשים הנכריות ואת בניהם עַל זֹאת כדי לבטל את העוון. ואפילו ששכניה לא נשא אשה נכריה הוא כלל את עצמו כדי לא לבייש את החוטאים: (ג) וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי שנאמר "ולא תתחתן בם... כי יסיר וכו" וְהַחֲרֵדִים ויראי שמים יוציאו את הנשים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: (ד) קוּם היה זריז כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר שאתה הראש שלנו וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ לעזרך חֲזַק וַעֲשֵׂה: פ (ה) וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל שרי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ: (ו) וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ אֶל לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב וַיֵּלֶךְ שָׁם אבל לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה כִּי מִתְאַבֵּל עַל מַעַל הַגּוֹלָה: ס (ז) ובפקודתו וַיַּעֲבִירוּ קוֹל כרוז בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם: (ח) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לסוף לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה: ס (ט) וַיִּקָּבְצוּ כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי הוא חודש כסלו בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וַיֵּשְׁבוּ כָל הָעָם בִּרְחוֹבברחבה של בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר היינו החטא וכן וּמֵהַגְּשָׁמִים שירדו: פ (י) וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל: (יא) וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה מלשון להיות מודה באשמה ולהתוודות לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת: (יב) וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כדבריך כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת: (יג) אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת והעונה היא זמן גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה של להרחיק את העבירה הזו היא לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה: (יד) יַעַמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים לזמנים שיקבעו להם וְעִמָּהֶם היינו אותם שנשאו נשים נכריות זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד שיסיימו לתקן לַדָּבָר הַזֶּה: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה