מקרא
שמות פרק י
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ ויחשיך חושך, והוא מלשון אמש, והכוונה שיחשיך עליהם החושך יותר מחושך הלילה. או יהיה וימש מלשון לא ימיש (שמות יג, כב), ענין הסרה כלומר אחר שיוסר חושך הלילה. ומכאן שמכת החושך התחיל באור הבוקר אחר שעבר הלילה, שאילו התחיל מן הלילה היו המצרים חושבים שהיה הלילה ארוך שיעור שלושה ימים ולא היה בזה פרסום האות, וכדי שיתפרסם אצל הכל לא חלה המכה עד שיוסר חושך הלילה ונתבאר לכל שהוא יום ואז בא החושך[1]:
(כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה חשך גדול[2] איד עב מאד שירד מן השמים, כי על כן אמר (בפסוק כא) נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר[3]בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים ולא ידעו שהיו ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור[4]:
(כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו מביתו. כמו שבו איש תחתיו. כי אנה ילכו בלא אור[5] שְׁלֹשֶׁת יָמִים נוספים על הראשונים, יחדיו ששה ימים[6] וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם בכל המקום שבאין ויושבין שם אפי' שהוא יושב אצל בית המצרי[7]:
(כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג כי אנשי המקנה היו, וכל רכושם וחילם במקנה היה, וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו ואם אולי יעשו כן הנה ישאר לו עושר גדול, כי היה מקנה כבד מאד[8] גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לא אמר על דעת שירצה לקחת ממנו זבח או עולה, כי זבח רשעים תועבה (משלי כא, כד), וגם לא מצינו במקראות שנתן בידו זבחים ועולות, אלא אינו אלא דברי חיזוק, כי כל כך תכבד עליו יד ה' עד שירצה ליתן זבחים ועולות וכל אשר לו כופר נפשו[9]:
(כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְקֹוָק איזה שור או כשב. אם בן שנה או שנתים וכדומה. וא"כ בעל כרחנו יוקח הכל לשם[10] עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה:
(כז) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה ה' חזק לבו במה שנדמה לו עתה שמלא את דבר ה' שאמר לו שלח עמי ויעבדוני, והרי הסכים לשלחם ומלא דבר ה', שה' לא שלח אליו שישלח העם עם המקנה, וחשב שזה מוסיף משה מדעתו[11] וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם:
(כח) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת שזהו מעתה מרידה במלכות[12]:
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ אצלך בהיכלך אלא אתה תבוא אלי[13]: פ
שמות פרק יא
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בעמדו לפני פרעה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה כולם הגברים ונשים טף ומקנה[14] גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה בזה קיצר בסיפורים, כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה, והודיעו הנגע ההוא, ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד -ח), אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר השם למשה, כי די במה שספר משה לפרעה כה אמר ה', ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה[15]:
(ב) דַּבֶּר נָא עתה[16] בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר, אלא צוה שישאלו מהם במתנה, והקב"ה יתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם[17] אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ[18] כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב[19] במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים כדכתיב ויאחזו בה[20]:
(ג) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם אף על פי שלקו בשבילם, לא הוסיפו בהם שנאה, אלא אדרבה אהבום, ואמרו שהם הרשעים ועושים להם החמס, וראוי הוא שיחונן אותם האלהים[21] גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם המצרי והיו רבים מהם משאילים אותם מפני כבוד משה[22]: ס
(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְקֹוָק כַּחֲצֹת כשיחצה[23] הַלַּיְלָה ולא פירש עתה איזה לילה תהיה המכה הזאת, כי הדבור הזה והאמירה אל פרעה קודם ראש חדש ניסן היה וכשיאמר כחצות הלילה לא יודע איזה לילה הוא והנה לא הודיעם משה ליל מכתם[24] אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:
(ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בין בכור לאב בין בכור לאם[25] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב הראוי לשבת עַל כִּסְאוֹ אחריו[26] עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם שהוא טוחן בבית השבי כלומר בבור כמו שכתוב ויהיה טוחן בבית האסורים[27] וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:
(ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה כי כל אחד יצעק על מתו[28] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לילה כמו זה שיש בו צעקה לֹא נִהְיָתָה כיון שהיה עת שלום ולא מלחמה ובכל זאת צעקו על מתיהם וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִףצעקה כזאת[29]:
(ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה שום היזק לא יבוא להם, ואפילו הכלב לא יחרץ לשונו ולצעוק ולנבוח בהם, כדי להבעיתם[30] לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְקֹוָק בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל:
(ח) וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי דרך כבוד אמר לו שהרי בשעת מעשה ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה. וכל זה אמר לו משה לקיים מ"ש לו לא אוסיף עוד ראות פניך. אתה ועבדיך תבואו אלי[31]וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה כמו ויעל ברגליו[32] וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא יאמר אין אני וישראל יוצאים מרשותך עד שתשלחנו אתה בעצמך ותצוה אותנו בכך ואחרי כן אצא[33] וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף: ס
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה בהתראת מכה זו עד שתחול עליו המכה בעצמה[34] לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם זו מכת בכורות. והזכיר מופתי כדי שיכלול עמה קריעת ים סוף וניעור המצרים בתוך הים:
(י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אע"פ ש - עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה לבו לשלחם כי השם חזקו. והיה ראוי להיות פרשת ויהי בחצי הלילה אחר זה להיות המכות על הסדר רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע. להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצרים[35] וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: פ
נביא
יחזקאל פרק מז
(א) וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת - החזיר אותי לפתח ההיכל. וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה - ראה שייצאו מים מתחת למפתן ההיכל. כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ - מפתח ההיכל המים "פָּנוּ" ימינה - לדרום המזבח:
(ב) וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה - מהחצר הפנימית. וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים - ממזרח לחצר החיצונה. וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית - מדרום לחצר:
(ג) בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ - האיש יצא ובידו פתיל הפשתים (פרק מ') למדוד מרחקים גדולים. וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה - מדד 1000 אמה ע"י הפתיל. וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם - המים היו בגובה עד כף רגלו:
(ד) וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם - ועוד 1000 אמה היו בגובה עד הברכיים. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם - ועוד 1000 אמה היו בגובה עד המתניים:
(ה) וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר - ועוד 1000 אמה, היו בגובה שלא יכל לעבור. כִּי גָאוּ הַמַּיִם - שהמים עלו מאוד. מֵי שָׂחוּ - גובה, שצריך לשחות בו כדי לעבור. נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר - מבלי לשחות:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי עַל שְׂפַת הַנָּחַל:
(ז) בְּשׁוּבֵנִי - שיצאתי מהמים. וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה - בשפת הנחל, משני צדדיו היו עצים רבים:
(ח) וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה - המים יוצאים אל המחוז המזרחי (מירושלים). וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה - למישור, עד הכנרת.
אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים - משם ילכו המים לים המלח, ומשם לים הגדול היוצא סביב העולם (עי' זכריה יד' ח'). וְנִרְפּוּ הַמָּיִם - כל המים ימתקו - ממליחותם:
(ט) וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם - כל מקום שיבואו שם מי הנחל ההוא - ימתקו מֵימיו. יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד - וירבו שם הדגים מאוד. כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל:
(י) וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים - יעמדו ליד הנחל דייגים. מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם - שמות מקומות. מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ - מקום שפורשים שם הדייגים הרשתות. לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם - הרבה מיני דגים יהיו שם. כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד - כמו בים הגדול:
(יא) בִּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו - הביצות שליד הים, והבורות שבים. וְלֹא יֵרָפְאוּ - לְמֶלַח נִתָּנוּ - הם לא ימתקו - שמשם יקחו מלח:
(יב) וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ - העלים שבעצים לא יבלו. וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ - לא יגמרו פירותיהם. לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר - כל חודש יוציאו פירות חדשים. כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה - הפירות יאכלו, והעלים ישמשו לרפואה:
(יג) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים גֵּה גְבוּל - זה גבול. אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים - 12 שבטים (בלי לוי), שיוסף (מנשה ואפרים) יקח שני חלקים:
(יד) וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו - כל הנחלות בגודל שווה. אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה:
כתובים
נחמיה פרק יב
(א) וְאֵלֶּה הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר עָלוּ עִם זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ שְׂרָיָה יִרְמְיָה עֶזְרָא: (ב) אֲמַרְיָה מַלּוּךְ חַטּוּשׁ: (ג) שְׁכַנְיָה רְחֻם מְרֵמֹת: (ד) עִדּוֹא גִנְּתוֹי אֲבִיָּה: (ה) מִיָּמִין מַעַדְיָה בִּלְגָּה: (ו) שְׁמַעְיָה וְיוֹיָרִיב יְדַעְיָה: (ז) סַלּוּ עָמוֹק חִלְקִיָּה יְדַעְיָה אֵלֶּה רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וַאֲחֵיהֶם בִּימֵי יֵשׁוּעַ: פ (ח) וְהַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ בִּנּוּי קַדְמִיאֵל שֵׁרֵבְיָה יְהוּדָה מַתַּנְיָה עַל הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו: (ט) וּבַקְבֻּקְיָה וענו וְעֻנִּי אֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְמִשְׁמָרוֹת: (י) וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע: (יא) וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ: (יב) וּבִימֵי יוֹיָקִים הָיוּ כֹהֲנִים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִשְׂרָיָה מְרָיָה לְיִרְמְיָה חֲנַנְיָה: (יג) לְעֶזְרָא מְשֻׁלָּם לַאֲמַרְיָה יְהוֹחָנָן: (יד) למלוכי לִמְלִיכוּ יוֹנָתָן לִשְׁבַנְיָה יוֹסֵף: (טו) לְחָרִם עַדְנָא לִמְרָיוֹת חֶלְקָי: (טז) לעדיא לְעִדּוֹא זְכַרְיָה לְגִנְּתוֹן מְשֻׁלָּם: (יז) לַאֲבִיָּה זִכְרִי לְמִנְיָמִין לְמוֹעַדְיָה פִּלְטָי: (יח) לְבִלְגָּה שַׁמּוּעַ לִשְׁמַעְיָה יְהוֹנָתָן: (יט) וּלְיוֹיָרִיב מַתְּנַי לִידַעְיָה עֻזִּי: (כ) לְסַלַּי קַלָּי לְעָמוֹק עֵבֶר: (כא) לְחִלְקִיָּה חֲשַׁבְיָה לִידַעְיָה נְתַנְאֵל: (כב) הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים רָאשֵׁי אָבוֹת וְהַכֹּהֲנִים עַל מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי: (כג) בְּנֵי לֵוִי רָאשֵׁי הָאָבוֹת כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים וְעַד יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב: (כד) וְרָאשֵׁי הַלְוִיִּם חֲשַׁבְיָה שֵׁרֵבְיָה וְיֵשׁוּעַ בֶּן קַדְמִיאֵל וַאֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְהַלֵּל לְהוֹדוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר שהיו חלוקים במשמרותיהם לומר שירה: (כה) מַתַּנְיָה וּבַקְבֻּקְיָה עֹבַדְיָה מְשֻׁלָּם טַלְמוֹן עַקּוּב שֹׁמְרִים שׁוֹעֲרִים מִשְׁמָר בַּאֲסֻפֵּי הַשְּׁעָרִים: (כו) אֵלֶּה בִּימֵי יוֹיָקִים בֶּן יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּבִימֵי נְחֶמְיָה הַפֶּחָה וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר: פ
משנת ההלכה
א. נטילה המוזכרת לעיל מועילה כל אחד לשיטתו (למחבר בכל מצב ולרמ"א בהפסד מרובה) רק בחתכו במקום אחד או כמה מקומות שאז עושה נטילה על כל מקום חיתוך אבל אם חתכו צנון דק דק בסכין בשרי, כל החתיכות אסורות לאוכלם בחלב מכיון שאין שייך בהם נטילה.
ב. וכן אם חתכו צנון דק דק בסכין של איסור כל הצנון נאסר.
ג. אם חתכו בסכין בשרי דבר חריף ולא הסירו כדי נטילה ואח"כ בישלו הצנון בחלב בשוגג, צריך ששים נגד כל הלהב של הסכין אמנם אם ברור לו איזה חלק מהסכין נגע בצנון צריך ששים רק כנגד הלהב שנגע בצנון.
ד. ואם שיעור כדי נטילה הוא פחות משיעור הלהב, אין צריך ששים אלא כנגד הנטילה.
ה. וכשמשער ששים נגד הכדי נטילה גם החריף (חוץ מהכדי נטילה) מצטרף לששים להתיר את כל תבשיל.
ו. אם יש ששים בתבשיל כנגד הנטילה, התבשיל מותר. אלא שיש מחלוקת הפוסקים האם גם החריף שבתוך התבשיל מותר או שצריך להסירו. וכתבו הפוסקים כתבו דבהפסד מרובה יש להתיר.אם יש ששים בחריף עצמו נגד הנטילה, החריף מותר לכו"ע.
ז. אם חתך הצנון בסכין בשרי ואח"כ בסכין חלבי נאסר הצנון. ויש שאוסרים גם הסכין.
ח. אם חתך צנון דק דק בסכין של איסור, נאסר הצנון כולו בין למחבר ובין לרמ"א.
ט. ואם נתבשל בשוגג, חולקים המחבר והרמ"א. למחבר בשאר איסורים, צריך ששים כנגד להב הסכין ואם כדי נטילה קטן יותר מהלהב, מספיק בששים כנגד הנטילה. אבל לרמ"א, צריך ששים כנגד כל הצנון ונחשב כאילו הצנון עצמו נעשה כולו איסור.
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] רמב"ן "ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש, כדברי רבותינו (שמו"ר יד א), כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א".
[4] אבע"ז וכתב "והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים ואני הייתי שם פעמים רבות".
[5] אבע"ז רשב"ם
[6] חזקוני
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן
[10] העמק דבר
[11] מלבי"ם
[12] אבע"ז
[13] אבע"ז רמב"ן
[14] רשב"ם
[15] רמב"ן
[16] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רשב"ם רבינו בחיי
[18] ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל יצאו כל האומות מן האחוה והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום. רבינו בחיי
[19] ולא הזכיר שמלות, ובפרשה של מעלה (ג, כב) הזכיר גם שמלות, וכן בעשייה (להלן יב, לה) הזכיר גם כן שמלות. ויש מפרשים הטעם לפי שהיה קשה בעיניהם ליקח שמלות מפני כובד המשא, אמר הקב"ה, איני מבקש מהם אלא כלי כסף וזהב, והם אמרו נקיים כל דבריו ונקח גם שמלות. פי' הטור
[20] חזקוני
[21] רמב"ן
[22] אבע"ז
[23] רשב"ם
[24] רמב"ן
[25] חזקוני
[26] אבע"ז
[27] רשב"ם
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] ספורנו
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] רשב"ם
[32] אבע"ז
[33] רבינו בחיי
[34] רבינו בחיי
[35] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה