מקרא
בראשית פרק לב
(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק מלשון אבק שעלה אבק מביניהם[1] או מלשון חיבור שהמתאבק מחבק חבירו להפילו[2] אִישׁ מלאך[3] עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:
(כו) וַיַּרְא המלאך[4] כִּי לֹא יָכֹל לוֹ יכול היה, אלא שלא הורשה על יותר אלא להקע כף ירכו[5] וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ כדי להפילו כדרך שנים שמאבקין יחד[6] וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי שתשלחני מאתך בשלום שלא אהיה נזוק כמה שנתאבקתי עמך כִּי עָלָה הַשָּׁחַר אז ידע יעקב שהוא מלאך[7] וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:
(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים נעשית שווה למלאכים בשררה וממשלה אבל לא עליהם[8] וְעִם אֲנָשִׁים לבן ועשו[9] וַתּוּכָל:
(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך וגם מצרתך לא אושיעך אבל עתה אברך אותך כי כן צוותי[10] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם הודה לו על הברכות והסכים עליהן. ובמדרש ויברך אותו שם ברכת כהנים ברכו[11]:
(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים נלחמתי עם מלאך, כי על הראייה לא היה תוהה, כי דרכו של יעקב לראות מלאכים תדיר, אבל להלחם לא נמצא רק בו[12] וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:
(לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ שזרחה השמש קודם שעבר את פניאל, ולמה איחר כל כך, בשביל שהוא צולע על ירכו[13]. ויש מפרשיםויזרח לו השמש [וגו'] והוא צולע, שאין אדם יכול להכיר בו שהוא צולע, כי היה כל כך מעט עד שזרח השמש וניכר באור זריחת השמש[14]:
(לג) עַל כֵּן לזכרון גבורתו של יעקב ונס שעשה לו הקב"ה שלא מת[15] לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ של בהמות וחיות שלהם צורת הירך היא כף אבל לא בעופות כיון שאינו עגול ככף[16] עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
בראשית פרק לג
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שרי חילות[17] וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת לכל אחת אמר קח את ילדיך, ואם תצטרך תנוסו עם הילדים[18]:
(ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:
(ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו:
(ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:
(ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה הילדים האלה בניך הם או בני ביתך הם או עבדיך הם[19] לָּךְ עמך[20] וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ:
(ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ השפחות אבל ילדיהם לא השתחוו אמרו דין אמותינו להשתחוות יען כי הם שפחות ואנחנו בני יעקב[21]:
(ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כשראו אמותם הגבירות משתחוות השתחוו גם הם עמהם[22] וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
(ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ הוא זה האדם הגדול ששיגרת לו כל המנחה הזאת[23] כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי הנה עבדי יעקב עשו כאשר צוה אותם ולא רצה לקבל מהם או שהוא בגאותו ועברתו לא דבר עמם ולא שאלם למי אתה ואנה תלך, והם יראו מגשת אליו, ואמר עתה מי לך כל המחנה הזה וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כלומר אתה הוא הגדול בעיני[24]:
(ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב דיבר בגאוה ובגודל לבב. ואם תסתכל בכתובים תמצא כי יעקב מאריך בדבריו עמו והוא מקצר בהם, והנה זה יורה על גאותו וגאונו. מלבד שתמצא ביעקב שהזכיר ה' יתברך בכל דבריו, ולא תמצא בעשו שיזכיר את ה' יתברך כלל[25] אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא יאמר אדוני כן[26] אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ שהרי בשביל כן שתקבל את מנחתי אימצתי את עצמי לראות פניך[27] כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי בקבלת המנחה, כאשר האלהים רוצה את יראיו בקבלת מנחתם וקרבנם[28]:
(יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי המנחה שהבאתי שיש בה ברכה כיון שיכולה להתרבות ולגדול שלכן שלח זכרים ונקיבות[29] אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ שמוליכי המתנה נצטוו להוליך לשדה אדום אפי' לא יקבלום בדרך. ועשו כן וכבר הובאת לשם[30] כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל ואיני חסר בכך כלום[31] וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח נתרצה לקבלם ולא ישיב בחזרה[32]:
(יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה לשעיר כמו שהורו נושאי המנחה באמרם גם הנה עבדך יעקב אחרינו[33] וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ למולך ובשוה לך[34] שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו[35]:
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים צעירים שהגדול רק בן שתים עשרה[36] וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת מעוברות ומניקות ו- עָלָי לטפל בהם[37] וּדְפָקוּם ואם ידחקום למהר יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן אבל הבקר והילדים לא ימותו אבל יזיק להם הדרך[38]:
(יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ ואל תאריך ימי הליכתך וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה לפי הליכת רגלי המלאכה כלומר הצאן שעלי להוליך אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים ולפי רגליהם של הילדים[39] ואדני ישוב אל עיר ממשלתו עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה אם אשוב דרך עירו של עשו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ לכבד את אבינו ולא היה זה נדר שיבא אליו[40]:
(טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תציג עמי אנשים די לי ש -[41] אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:
(יז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת אפשר שלא היה שם עיר והוצרך לבנות לו בית. אי נמי שבנה לו בית חזק ומגדל עז מפני עשו אחיו[43] וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: ס
נביא
יהושע פרק יט
(לב) לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(לג) וַיְהִי גְבוּלָם בצד הדרומי ממערב למזרח מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן:
(לד) וְשָׁב הַגְּבוּל ממזרח יָמָּה לכיוון מערב בצד הצפוני אַזְנוֹת תָּבוֹר וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב מדרום וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם ממערב נמצא נפתלי ממזרחו ל אשר וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ ובגבול יהודה פגע בהירדן העומד במזרח, כי גבול צפון יהודה כלה בקצה הירדן הדרומי, ולנפתלי היה כל הירדן לנחלה, אם כן פגע בגבול יהודה בסוף הירדן, והוא הדין שפגע בכל השבטים שהיה גבולם עד הירדן, אבל בא לומר שאף שהיה נחלת יהודה בסוף הדרומי, מכל מקום פגע גם בו:
(לה) וְעָרֵי מִבְצָר של נפתלי, היו - הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת:
(לו) וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר:
(לז) וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר:
(לח) וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל אֵל חֳרֵם וּבֵית עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ עָרִים תְּשַׁע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:
(לט) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן: פ
(מ) לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי:
(מא) וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל שהיו של יהודה וגבול בני דן סמוך להם וְעִיר שָׁמֶשׁ:
(מב) וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה:
(מג) וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן:
(מד) וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת:
(מה) וִיהֻד וּבְנֵי בְרַק וְגַת רִמּוֹן:
(מו) וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ הערים ההם היו מנחלת דן, עם הגבול של מול יפו:
(מז) וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם י"א שיצא שכאן נטלו קצת, ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם, ושאר שבטים מפסיקין בינתים. וי"א גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם, ולא הספיק להם ולכן -וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז ובימי פסל מיכה כאמור בספר שופטים (יח, ב) והיא ליש המוזכרת שם (יח, יד) וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן שנמצא בצד צפוני מזרחי של א"י[44] כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם:
(מח) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן: פ
כתובים
תהלים פרק לה
(טו) וּבְצַלְעִי שאני צולע ששבר בא עלי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי על מה נאספו קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ דממו: (טז) בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ: (יז) אֲדֹנָי כַּמָּה תִרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם הגורמים לי שואה מִכְּפִירִים חזקים ככפירים יְחִידָתִי נשמתי: (יח) אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ: (יט) אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ עָיִן: (כ) כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי אֶרֶץ על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן: (כא) וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ: (כב) רָאִיתָה יְקֹוָק אַל תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי: (כג) הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי: (כד) שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ כפי מדת צדקך ולא כפי מעשי יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאַל יִשְׂמְחוּ לִי: (כה) אַל יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ: (כו) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי: (כז) יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְקֹוָק הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ: (כח) וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ:
משנת ההלכה
א. טעה ובירך על תפילין של יד "על מצות תפילין", יצא ידי חובה ומברך על של ראש "להניח תפילין". אמנם אם עדיין לא הידק תפילין של יד, יברך "להניח" ושוב לא יברך על של ראש כלל[45]. ולמנהג הספרדים שאינו מברך על של ראש כלל, יצא ידי חובה אם בירך על של יד "על מצות", ואינו חוזר ומברך על של ראש.
ב. אם פגע בתפילין של ראש תחילה, מעביר על המצוה ומניח של יד. כיון שבמקרא מפורש "והיו לאות על ידכה", ורק אח"כ "והיו לטטפת בין עיניך". אבל אם כבר הניח של ראש, אינו צריך לחלצם אלא ימהר להניח תפילין של יד, אמנם אם לא בירך עדיין על של ראש יחלצם ויניח של יד ויברך עליהם, ואח"כ יניח של ראש ויברך עליהם. (לנוהגים לברך).
ג. חלץ תפיליו על דעת ללבשם שוב, אינו חוזר ומברך. אמנם אם בינתיים היה במקום שאינו רשאי להניח שם תפילין, כגון שהלך לשירותים, אע"ג שדעתו לחזור ללובשם חייב לברך כשמניח שוב.
ד. יזהר של יתהפכו הרצועות המקיפות את הראש לצד הלבן. וכן יזהר ברצועות המקיפות את הקיבורת. ואם נתהפכו מדת חסידות להתענות, ובזמנינו פודים התענית בנתינת צדקה.
ה. אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהם עליו, אפילו רגע אחד. קל וחומר מציץ שהיה לבוש בו הכהן הגדול, מה ציץ שאין בו אלא אזכרת שם שמים אחת, אמרה תורה "והיה על מצחו תמיד", שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה.
ו. ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק, או בקלות ראש, או שדעתו טרודה כל כך בצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים מחמת טרדתו. אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו, ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת, שאם לא כן איך יכול כל אדם לילך בתפילין כל היום.
ז. ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו מהן כלל, זולת בשעת תלמוד תורה ובתפילת י"ח.
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] אבע"ז
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רשב"ם
[8] חזקוני
[9] רש"י
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רשב"ם
[15] רשב"ם
[16] ת"י
[17] ת"י
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] חזקוני
[20] אבע"ז
[21] חזקוני
[22] חזקוני
[23] אבע"ז
[24] רמב"ן
[25] רבינו בחיי
[26] אבע"ז
[27] חזקוני
[28] רמב"ן
[29] הכתב והקבלה
[30] העמק דבר
[31] פי' ר' יוסף בכור שור
[32] העמק דבר
[33] ספורנו
[34] ת"א ת"י
[35] רמב"ן
[36] אבע"ז
[37] פי' ר' יוסף בכור שור
[38] רמב"ן
[39] רש"י
[40] רמב"ן
[41] רבינו בחיי
[42] ת"י
[43] רמב"ן
[44] אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נה א): ירדן נקרא על שם שיורד מדן, והוא לשם, והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית
[45] אמנם אם נזכר בתוך כדי דיבור יברך להניח ויוכל לברך על של ראש על מצות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה