מקרא
בראשית פרק יח
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק להראות כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה ולהודיע כי רצה אלהים מעשיו, והוא תשלום גמול המצוה שעשה, כענין שנאמר (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא להודיע המקום אשר בו נימול והיה זה בהיותו חולה בגלל ברית המילה ולא היה מוכן לנבואה וְהוּא יֹשֵׁב ומתקרר פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם מפני חום היום אשר יחלישנו[1]:
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא בעיניו ממש[2] וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לפי מדרשו ראה שלושה מלאכים בדמות אנשים[3] נִצָּבִים עָלָיו פונים אליו כממתינים לדבר עמו בהיותו פנוי מן המראה הנכבד[4] וַיַּרְא לפי מדרש חז"ל נכתב שוב וירא לומר שהבין בשכלו שהנם מלאכים ולפי פשוטו וירא שהם מתעכבים ולא באים לקראת ביתו מיד[5] וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
(ג) וַיֹּאמַר בבקשת רחמים אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר אל תסלק שכינתך מֵעַל עַבְדֶּךָ עד שאכניס את האורחים[6]:
(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כיון שבחום היום זיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים[7] וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ הכיר בהם שהם עוברי דרך ואין חפצם ללון, ולכך לא ביקש מהם אלא שיאכלו מעט, וינוחו באויר תחת העץ, ויעברו לדרכם[8]:
(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי רואה אני מכח שבאתם באמצע היום עַל כֵּן שבאתם בשביל לאכול ולנפוש בלבד עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם ולא כדי ללון ולנוח וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּלנו להשען תחת העץ ולעבור מיד, כי שלוחים אנחנו, ואל תעכבנו לבא באהל או ללון עמך[9]:
(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח כדי להוציא מהם סֹלֶת והוציאה מכל השלש סאין סלת נקיה מעט[10] לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת לחם שלא החמיץ או משום שלא רצה לעכבם עד שיטפח או משום שהיה פסח[11]:
(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם כיון שלא רצה לעכבם שהרי הם רצו רק פת לחם ונוא אמר מעט ועשה הרבה וַיִּקַּח הוא בעצמו להראות כמה גודל מצות הכנסת אורחים בעינינו שאפילו שהיה לו 318 איש בני ביתו רץ למרות חולשתו ובחר הבקר בעצמו[12] בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ כלומר לבשל אותו[13]:
(ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב הלחם אין צריך להזכירו כי הוא עיקר הסעודה[14] וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה כלומר שבישל אותו[15] וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם לשרת אותם והם יושבים[16] תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:
(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה[17] וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו הפתח של אהל שרה היה אחרי המלאך לפיכך שמעה שרה את דבריהם[18]:
(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח מחזור וסת[19] כַּנָּשִׁים:
(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי זקנותי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה יתעדן הבשר ויתפשטו הקמטין[20] וַאדֹנִי זָקֵן אפילו הייתי ילדה, הלא אדוני זקן[21]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי ועכשיו חזרתי לנערותי והקב"ה אמר שאמרה בלשון תמיה וכי אני אלד בעת זקנתי הלא שבתי להיות ילדה וא"כ האיך אלד מאברהם שהוא כעת עוד זקן. אבל אברהם לא הבין כך אלא רק שאמרה ואני זקנתי מפני השלום[22]:
(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר הבא מה' היפלא בעיני שום בריה, הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה[23] לַמּוֹעֵד אשר אמרתי אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה שהרי מעולם לא צחקה על עצמה אמנם כי יראה להודות שכונת הצחוק והתמיה שלה היה בגלל אברהם שאמרה עליו ואדני זקן[24] וַיֹּאמֶר המלאך לֹא אל תיראי כִּי צָחָקְתְּ כמה שצחקת האמת היה[25]:
(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם שנים מ -[26] הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם להראות לנו לקיים מצות לויה באורחים הבאים:
(יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים איך נתאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא ריחם ולא התפלל עליהם כלל[28]:
(יט) כִּי יְדַעְתִּיו גדלתיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לעשות הישר בעיני ה' וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט ולכן ראוי לגלות לו על סדום לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו שיהיה אב המון גוים וראוי לאב לחוש לקיומם ואולי יועיל בתפלתו עבורם[29]:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק זַעֲקַת העשוקים ב- סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:
(כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה אם כולם חוטאים הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ ואז חייבים כולם כָּלָה כליה וְאִם לֹא עשו כולם אֵדָעָה מי החוטאים[30]:
(כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְקֹוָק לפני המלאך השלישי[31]:
(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר כלומר עשרה צדיקים לכל אחד מערי סדום שהם סדום ועמורה וכו'[33] הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא תסלח לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
נביא
יהושע פרק ה
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי הסירותי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם עתה העברתי מעליכם מה שהיו המצרים מחרפים לאמר, הלא הם ערלים כמונו, וחרפה יחשב לישראל וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל נכפלה בו כי מן גלותי יאמרו גלל וכן דרך לשון הקדש בשמות הלקוחים מן הפעל להוסיף בו אות או לגרוע ממנו כמו נח מן ינחמנו שמואל כי מה' שאלתיו וגם להפך סדר האותיו' כמו יעבץ מן עצב עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(י) וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח וקודם לא יכלו לעשותו מכיון שהיו ערלים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בין הערבים כלומר אחר חצות שאז נוטה החמה לצד מערב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ כי בעוד היו ערלים לא יכלו לעשותו:
(יא) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מהדגן הישן משנים שעברו ושנה הבאה נקרא תבואה מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח אחרי הקרבת העומר כי החדש היה אסור להם עד אחר הקרבת העומר בששה עשר בניסן ואפילו למצות מצה אסור מן החדש שאין מצות עשה דוחה את לא תעשה אלא אם כן היתה כתוב' בצדה ומאין היה להם ישן ממה שהיו תגרי אומות מוכרים להם מַצּוֹת וְקָלוּי שבולים צלוים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה ור"ל לא בלילה שלפניו עם כי הלילה הולך אחר היום:
(יב) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת המן שהיה בכליהם[34] בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן ובגלל שלא היה להם מן - וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא: ס
(יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא בנבואה וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה האם באת לחזקנו אבל לא להלחם בעצמך אִם לְצָרֵינוּ או שבאת להלחם בצרינו:
(יד) וַיֹּאמֶר לֹא באתי יחידי אלא - כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְקֹוָק ויש עמי רבבות מחנות צבא עליונים עַתָּה בָאתִי להגיד לך ענין נבואי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:
יהושע פרק ו
(א) וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת בחומה ובריח וּמְסֻגֶּרֶת ועכשיו סגורה עוד יותר מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא: ס
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ על ידי המלאך רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ וצבאו הגם שהם גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל:
(ג) וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים להקיף כל יום פעם אחת:
(ד) וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים אילים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת בכל יום בעת שתקיפו את העיר:
(ה) וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בהאריך בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בשמעכם כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר התקיעה האחרונה יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופיםוְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ מולו ולא יצטרכו להקיף:
(ו) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק:
(ז) ויאמרו וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר וְהֶחָלוּץ הם בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק:
(ח) וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְקֹוָק עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם:
(ט) וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תקעו תֹּקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף דגל דן הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ הכהנים וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת לא עמדו הכהנים בעת תקיעה, כי אם הלכו ותקעו:
(י) וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לֹא תָרִיעוּ תרועת שמחה וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם בצעקה וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר בלחש עַד יוֹם השביעי ב - אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם:
(יא) וַיַּסֵּב אֲרוֹן יְקֹוָק אֶת הָעִיר הַקֵּף פַּעַם אֶחָת ביום הראשון שהיה יום א' לימי השבוע וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה: פ
כתובים
תהלים פרק י
המזמור הזה לא אמרוֹ דוד על ענין אחד מיוחד, אלא תפלה היא שיתפלל בה כל אדם שהוא בצרה מאויבו
(א) לָמָה יְקֹוָק תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק כי כשתבוא העזרה מאתו יתברך לעני ולצועק כאילו הוא קרוב אליו ועוזרו, כמו שאמר (דברים ד, ז) אשר לו אלהים קְרֹבִים אליו, ואמר (מזמור קמה, יח): קרוב ה' לכל קֹראיו, וכשהאויב מתגבר כאילו האל ברחוק ומעלים עיניו מן העני תַּעְלִים עינים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: (ב) בְּגַאֲוַת בגאותו של רָשָׁע יִדְלַק ירדוף אחר עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ הוא תפלה: יהי רצון מלפניך שיתפשו הרשעים במזימות שחשבו לתפוש העניים: (ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו וּבֹצֵעַ הגזלן בֵּרֵךְ יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, ובאמת נִאֵץ קילל יְקֹוָק: (ד) רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ מפני גבהותו וגאותו בַּל יִדְרֹשׁ לא ידרוש אלהים ולא יתפלל אליו, וחושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא אֵין אֱלֹהִים שופטים בארץ לפרוע על כָּל מְזִמּוֹתָיו וכל מה שירצה האדם לעשות יעשה, כי אין דורש ואין מבקש, לפיכך לא ידרוש אלהים: (ה) יָחִילוּ יפחידו (כמו חיל כיולדה) דרכו דְרָכָיו דרכי הרשע הרעים יחילו\ יפחידו העניים בְּכָל עֵת כי כל זמן שהוא בעולם יפחדו ממנו שנראה כאילו -מָרוֹם מורמים מסולקים מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ ממולו כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם בנפיחה בעלמא נפטר מהם: (ו) אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אפילו עוד כמה דורות תמשך הצלחתו אֲשֶׁר לֹא בְרָע: (ז) אָלָה פִּיהוּ מָלֵאפיו יקיים דבריו תמיד באלה כלומר ירמה אחרים וישבע להם כאלו את ה' הוא ירא ידבר וּמִרְמוֹת וָתֹךְ רמאות מוסתרת לרמות את הבריות אבל תַּחַת לְשׁוֹנוֹ בפנימיותו והנסתר תחת דבריו עָמָל וָאָוֶן בדבורו יחניף כאלו הוא צדיק וטוב, ובלבו מלא רשע וכחש: (ח) יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בערי החצר בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה לעניים וחלשים יִצְפֹּנוּ ימתינו מתוך מחבוא: (ט) יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כמו ש - כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה שמסתתר בסבך כדי שלא יזהו אותו יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי ומי שצליח לברוח מפניו יַחְטֹף עָנִי כמו צייד הצד - בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ: (י) ודכה יִדְכֶּה יָשֹׁחַ גם בעת שהוא זקן ושחוח וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו כאילו עוצמתו איתוחלכאים חֵיל כָּאִים חלשים ועניים: (יא) אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח: (יב) קוּמָה יְקֹוָק אֵל נְשָׂא יָדֶךָ להראות גבורתך אַל תִּשְׁכַּח עניים עֲנָוִים: (יג) עַל מֶה נִאֵץ קילל וביזה רָשָׁע אֱלֹהִים לומר שאין יכולת ביד ה' אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִדְרֹשׁ שה' אינו דורש צעקת עניים: (יד) רָאִתָה אבל באמת ראית מעשיו העמל והכעס מה שהרשע עושה כִּי מעולם רואה אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָלאיש כדרכיו עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר: (טו) שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ ואז יחזור בתשובה וממילא בַל תִּמְצָא את רשעתו: (טז) יְקֹוָק מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ: (יז) תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְקֹוָק תָּכִין לִבָּם כל רצונם שליבם יהיה מוכן אליך תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ: (יח) לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ להתנהג בעריצות אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ:
משנת ההלכה
דיני ברכת אלוקי נשמה
א. נכון להסמיך ברכת אלוקי נשמה לברכת אשר יצר כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה, ומשום זה אין ברכת אלוקי נשמה פותחת בברוך מכיון שהיא ברכה הסמוכה לחבירתה, ובביאור הגר"א כתב טעם נוסף להסמיך ברכת אלוקי נשמה לברכת אשר יצר, כיון דברכת אשר יצר תוקנה להודות על יצירת הגוף, וברכת אלוקי נשמה תוקנה להודות על יצירת הנשמה, וראוי שמיד שאחר שסיים הודאה על גופו יודה לה' יתברך שמו על יצירת נשמתו.
ב. לפיכך אע"ג שעדיין לבוש בבגדי השינה שלו יברך ברכת אלוקי נשמה, מיד אחר שסיים ברכת אשר יצר .
ג. אם משער שיצטרך שוב לעשות צרכיו לפני התפילה עדיף שיסמוך ברכת אלוקי נשמה לברכת אשר יצר שיאמר לפני התפילה ויסדר שתי הברכות יחד עם אמירת ברכות השחר
ד. יש הסומכים ברכת אלוקי נשמה לברכות התורה וטעמם שמאחר שמודה על נתינת התורה יכול לומר אלוקי נשמה כיון שעם התורה יש חשיבות לחיים, וכל מקום ינהג כמנהגו.
ה. יש הנוהגים לברך בביתם עד אחר ברכת אשר יצר, ובהגיעם לבית הכנסת מתחילים אלוקי נשמה. כיון שסוברים שאינה ברכה הסמוכה לחבירתה[35] ויש להם על מה שיסמוכו.
ו. ולפיכך אם לא הסמיך ברכת אלוקי נשמה לברכת אשר יצר יסמכנה לברכות התורה. ואם לא הסמיכה לברכות התורה יברכנה בפני עצמה, יחד עם שאר ברכות השחר.
ז. בנוסח הברכה: צריך להפסיק מעט בין אמירת אֱלֹהַי, ל- נְשָׁמָה. שלא ישמע חלילה שהנשמה היא אלוקיו. יש לומר "אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי", ולא "אַתָּה יְצַרְתָּהּ בִּי, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי ".
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] ספורנו
[5] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[6] ובראשונים פה פי' באופנים שונים ברמב"ן פי' שפנה למלאכים וקראם בשם ה' כיון שקראם בשם אדוניהם ועוד פירושים והוצרכו לכל זה כיון שהמילה אדונ' בקמץ הינו שם קדוש אמנם עיין כאן בהעמק דבר וז"ל "שני משמעות יש במקרא הזה גם לגדול שבהם. גם להקב"ה. ויש הרבה שמות בתורה שמשמעותם קודש וחול וע' ס' דברים ל"ב בפסוק ואמר אי אלהימו".
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן חיזקוני
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רשב"ם רמב"ן
[13] ת"י
[14] פי' הטור
[15] ת"י
[16] ת"י
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רש"י
[20] רשב"ם
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] העמק דבר
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] העמק דבר
[25] ת"י
[26] רשב"ם
[27] רשב"ם
[28] רמב"ן
[29] העמק דבר
[30] רמב"ן רבינו בחיי פי' הטור
[31] רשב"ם
[32] ת"י
[33] ת"י
[34] שהרי המן הפסיק לרדת כבר ממיתת משה
[35] ומה שאינה פותחת בברוך היא משום שהיא ברכת ההודאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה