יום שלישי, 4 בנובמבר 2014

פרשת וירא יום ג'

מקרא

בראשית פרק יט

(טז) וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו הָאֲנָשִׁים היו מושכים בהם בחזקה למהר לשלחם[1] בְּחֶמְלַת יְקֹוָק עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:
(יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ בשביל צער חתניך שבעיר. ועוד כי המביט אחריו מתעכב בדרך. גם שלא להסתכל במלאכים ובמעשיהם שלא לצורך כדכתיב מות נמות כי אלהים ראינו[2] וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הירדן[3] הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה כי הענן עולה ובו גפרית ואש, ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים, ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים[4]:
(יח) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם המתינו לי רגע עד שאבקש רחמים אַל נָא אֲדֹנָי שם קדוש שם השם[5]:
(יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:
(כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר עיר בעלת תושבים מועטים אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא כיון ש - מִצְעָר הִוא אין בה חוטאים הרבה וטאיה קלים ותוכל לרחם עליה[6] וּתְחִי נַפְשִׁי:
(כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה מלבד זה שאתה ניצול[7] לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
(כב) ואמר לו המלאך מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל אין לי רשות[8] לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר שבתחילה היתה בלע  צוֹעַר על שם מצער ולכן נאמר בפ' לך לך ומלך בלע היא צוער[9]:
(כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:
(כד) וַיקֹוָק הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל  מטר וגשם כדי להוכיחם לחזור בתשובה ומשלא חזרו הוריד עליהם[10] גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְקֹוָק מִן הַשָּׁמָיִם ולא מן העננים[11]:
(כה) וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה עד כדי כך שאין אדמתה מצמיחה יותר גם אם תינתן בעציץ[12]:
(כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך עד שנשארה - מֵאַחֲרָיו, מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופל גפרית נופל מלח עמו, שנאמר "גפרית ומלח שרפה וגו'" וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם היתה שם אשה שהיתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח, לפי פשוטו של הפסוק:
(כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אל המקום שלוה שם המלאכים כי שם היתה עליו יד ה' וזה כי חשב לבקש עליהם רחמים אחרי שלא מצא להם זכות בדין[13]:
(כח) וַיַּשְׁקֵף לדעת אם נמצא שם עשרה וניצולו אם לאו[14] עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן וראה שאין עוד להתפלל עליהם[15]:
(כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים זה המלאך בשליחות ה' אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים זה הקב"האֶת אַבְרָהָם שאלמלא אברהם עדיין היה לוט בחרן שהוא ארצו ומולדתו, אבל לכבוד אברהם יצא עמו, ולכך הזכיר הכתוב כי מתוך זכרון אברהם נצל לוט עמו[16]  וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
(ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר עכשיו שהיה לו פנאי קיים דברי המלאך לשבת בהר[17] וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר שהיא מן המקומות שנגזרה עליהם ההשחתה, ובתחנתו של לוט הניחה המלאך וחשב בלבו כי לא יאריך לו עוד אחרי שיש לו זמן רב להמלט ההרה[18] וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו:
(לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ שחשבה כי בצאת אביה משם נשחתה צוער[19] לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ:
(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ  והנה היו צנועות ולא רצו לאמר לאביהם שישא אותן, כי בן נח מותר בבתו (סנהדרין נח:) או שהיה הדבר מכוער מאד בעיני הדורות ההם ולא נעשה כן מעולם וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע אמרו נעשה אנחנו המעשה הראוי לנו, כי ירחם האלהים ונוליד זכר ונקבה ויתקיים העולם מהם, ולא לחנם הצילנו ה':
(לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ:
(לד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:
(לה) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ:
(לו) וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן:
(לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב כמו מ - אב[20] הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם בימי משה. וכן כל עד היום עד ימי הסופר שכתב את הדבר[21] ומעיד שלא התערב עמם גוי זר[22]:
(לח) וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי לומר שבן אביו הוא ש - הוּא אֲבִי אביהם של עם[23] בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם: ס 

נביא

יהושע פרק ז

בא להודיע כי יותר מזיק לאדם חטא אחד מכל אויבים בשר ודם, כי הלא ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, באופן שנמוגו כל האויבים שבכל הארץ, ויראו ממנו, ומי היפך הענין הלא הוא חטא אחד כי וימעלו בני ישראל כו', עם היות חטא של איש אחד, היה סיבה שנפלו בעי כאשר יספר
(א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כי כל ישראל קשורים כגוף אחד, עד שכל איש ואיש מהם יחוסו אל הכלל כיחוס אבר אחד מן הגויה אל הגויה, וכמו שע"י חולי או הפסד אבר אחד יתהוה חולי או מום בגוף כולו, כן במה שלקח עכן מן החרם נחשב כאילו מעל העם כולו  מַעַל בַּחֵרֶם ומה היה המעל וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ אל הָעַי אֲשֶׁר עִם סמוך לעיר בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם מזרחה לְבֵית אֵל הזכיר סימנים אלו למיקום העי אלו כי עיר אחרת היתה ששמה עי אבל זאת היתה גדולה מהאחרת וידוע לפיכך נזכרת בכל מקום עם ה"א הידיעה ובערי בני עמון היתה עיר ששמה עי כמו שאומר בירמיה שודדה עי וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי:
(ג) וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל יַעַל אין צורך שיעלה כָּל הָעָם אלא כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם כִּי אנשי העי מְעַט הֵמָּה:
(ד) וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּנֻסוּ עוד לפני שערכו מלחמה נסו  לִפְנֵי מלפני אַנְשֵׁי הָעָי:
(ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ ויש מרז"ל שאמרו שהיא כ"ף הדמיון כי לא היו שלשים וששה אלא יאיר בן מנשה הכו ששקול כשלשים וששה איש והוא רובה של סנהדרין  זכר להם הקדוש ברוך הוא זכות אברהם שבנה שם מזבח שנאמר בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ולכן לא הוכו כולם וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר מלפני השער כלומר מלפני השער שבאו שם בני ישראל להלחם מאותו מקום רדפום עַד הַשְּׁבָרִים  שם מקום שנקרא כן על שהכו אותם עד ששברו אותם מלצאת נגדם וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד ההר וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:
(ו) וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה להתפלל לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם:
(ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ לשון צעקה ויללה אֲדֹנָי יְקֹוִק לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי  לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ הלואי והיינו רוצים וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בארץ סיחון ועוג שכבשנו כבר:
(ח) בִּי לשון בקשה אֲדֹנָי מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו:
(ט) וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ כיון שבדרך הטבע כבר אין מפחדים מאיתנו כמו שפחדו קודם לכן  וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שיתחלל בגוים: ס
(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ אינך צריך כעת תפילה אלא קודם כל תשובה ותיקון החטא של לקיחה מן החרם:
(יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל ולא תאמר חטא בשגגה אלא וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם כי ברית נכרתה ביני ובינם בהר סיני לעשותם כל אשר צויתים ואצום נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון והנה יהושע צוה אותם ואמר להם שלא יקחו משלל העיר דבר וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ כי לו לקחו בפרהסיא לא היה כל כך רע אבל כשגנבו כאילו חשבו להסתיר מהבורא ית' וְגַם כִּחֲשׁוּ בעבור שסופו לכחש שהרי כחש עד שבקש ממנו יהושע ואמר לו בני שים נא כבוד לה' וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם למשמרת ולא מתוך רעב:
(יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם כי סייעו לעובר על החרם ולכן לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
(יג) קֻם קַדֵּשׁ זמן אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
(יד) וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְקֹוָק שכשקרבו כל השבט לפני הארון לכד אותם הארון במקומם ולא יכלו לזוז יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת כמשפחת הזרחי וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְקֹוָקתִּקְרַב לַבָּתִּים שכל משפחה מחולקת לבתי אב וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְקֹוָק יִקְרַב לַגְּבָרִים היחידים בתוך בית האב הם ובני ביתם:
(טו) וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אהלו וחפציו אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בסקילה כמבואר למטה כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְקֹוָק וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:




כתובים

תהלים פרק יג

תפלה לה' בל ישכחהו ובל יסתיר פניו ממנו בשני מיני עזיבות והסתרת פנים אשר יקרה אל החוטאים

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) העון יסבב לפעמים שכחה, ולפעמים יסבב הסתרת פנים עַד אָנָה מתי יְקֹוָק תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח השכחה הוא עת הגדיל בחטא כ"כ עד שיסלק ה' השגחתו ממנו מכל וכל, ואז לא ייטיב לו ולא ירע, אך הוא מסור אל המקרה בכל עניניו עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי הסתרת פנים הוא בעת ישגיח ה' עליו להענישו על עונו שאז אינו שכוח אצל ההשגחה העליונה, רק שהעונש ההשגחיי הזה נעלם ונסתר באמצעים טבעיים, שיענישהו ע"י אויבים ומעיקים וכדומה, עד שנדמה לו שהרעות באו עליו במקרה או בטבע, שאז ידמה ה' כמסתר פנים ממנו, שהמסתיר פנים הוא רואה את הדבר ואינו נראה ממנו, וכן ה' משגיח אז על האדם רק שאין האדם מכיר שהוא עונש השגחיי: (ג) עַד אָנָה אָשִׁית אשים עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי להמלט מן ה - יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם כי האיש הבלתי מושגח מה' ונעזב אל המקרה, הגם שעניניו מצליחים ע"פ הטבע, נפשו הרוחניית מרגשת כי סר צילה מעליה והיא דואגת ע"ז ומלאה יגון עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי: (ד) הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְקֹוָק אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת כשנפשו ישנה אז שובתת מרוחניותה עד שתכרת משרשה ותמות מות הנפש : (ה) פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו יכולתי לו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט: (ו) וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיקֹוָק כִּי גָמַל עָלָי:

תהלים פרק יד

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל אדם שוטה פחות ושפל בְּלִבּוֹ בגלל שנראה לו ש- אֵין אֱלֹהִים לכן הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה את פעולותיהם אֵין עֹשֵׂה טוֹב: (ב) יְקֹוָק מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף אף על פי שהוא גבוה עליהם ונסתר מעיניהם הוא משקיף ומשגיח עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל ש - דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים: (ג) הַכֹּל סָר סרו מדרך טובה יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ נתעבו  אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: (ד) איך יאמרו אין אלהים הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי שמה שאוכלים את עמי אָכְלוּ לֶחֶם כמו שאוכל את הלחם יְקֹוָק לֹא קָרָאוּ הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה': (ה) שָׁם מקום שאכלו שם עמי פָּחֲדוּ פָחַד בצרה שבאה עליהם עד שידעו כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק בעזרת דור צדיק: (ו) עֲצַת עָנִי הוא ישראל תָבִישׁוּ תביישו כִּי על מה שאומרים יְקֹוָק מַחְסֵהוּ ואינם מכינים עצמם בהשתדלות מרובה בדרך הטבע: (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון בְּשׁוּב יְקֹוָק שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:






משנת ההלכה

ברכת אלוקי נשמה

       א.       היה ער כל הלילה. עם בוקר האשכנזים אינם מברכים ברכת אלוקי נשמה, ובני ספרד מברכים אותה גם באופן זה. אבל אם יישן מעט במשך היום כשיקום יוכל לברכנה לכו"ע. 

        ב.        גם אם חושש שיאחר ולא יספיק שמונה עשרה עם הציבור אם יאמר אלוקי נשמה, יאמרנה עתה כיון שברכת מחיה המתים שבשמונה עשרה פוטרת את ברכת אלוקי נשמה, וממילא יפסיד הברכה.

         ג.         הנזכר כשנעמד לתפילת שמונה עשרה ששכח אלוקי נשמה, לכתחילה טוב שיכוון במפורש בעת ברכת מחיה המתים שלא לצאת בה ידי אלוקי נשמה, ואזי יוכל לברכה אחר התפילה. ואם לא כיון שלא לצאת, אם יישן מעט במשך היום כשיקום יוכל לברכנה. אמנם בני ספרד לא יברכוה באופן זה.

דיני לבישת הבגדים לתפילה

        ד.        נאמר בעמוס (פרק ד פסוק יב) "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". ופירשו חז"ל שצריך האדם להכין את עצמו לתפילה בעמדו לפני המלך ולכן עמידה לתפילה צריכה שתהיה בלבוש מכובד הראוי ללבישה באותו מקום לפני שר, נשיא, מלך, וכיו"ב. על כן אין להתפלל בבגדי שינה, או בבגדים תחתוניים בלבד, וכן אין להתפלל בבגדי עבודה שאין יוצאים בהם לרחוב, אמנם מותר להתפלל כשהוא לבוש מעיל גשם.

       ה.       על כן אחר שעשה צרכיו וניקה ידיו ,ובירך אשר יצר ואלוקי נשמה כנ"ל, ילבש בגדים מכובדים לתפילה,

         ו.         אם חושש להפסיד תפילה בציבור בגלל המתנה או חיפוש אחרי בגד מכובד, ילבש הבגדים המצויים לו באותו זמן.

         ז.         ואם יכול להספיק להתפלל שמונה עשרה עם הש"ץ אם ימתין או יחפש אחר בגד מכובד, עליו לנהוג כן וימתין ללבוש בגד מכובד.

 



[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ת"י ת"א
[6] ת"א ת"י פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] ת"א
[9] רש"י
[10] ת"י רש"י
[11] ספורנו
[12] חזקוני
[13] ספורנו
[14] רשב"ם
[15] ספורנו
[16] רבינו בחיי
[17] רשב"ם
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] רשב"ם
[22] אבע"ז
[23] ת"י

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה