מקרא
בראשית פרק כט
(יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע גבורותיו וחסידותו של יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ איך לקח את הבכורה ואת סדר הברכות מיד אחיו ואיך התגלה לו יי בבית אל ואיך הוריד את האבן ואיך שפעה הבאר ועלתה לפניו[1] וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו[2] שלא יתמה - גדול כמותו איך בא במקלו ובתרמילו בלא שום דבר, והגיד לו כי ברח הוא ונס לנפשו:
(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וטוב עשית שבאת אלי[3] וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים:
(טו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי וכי בגלל ש -[4] אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם לבן דבר עמו בערמה, מתחלה אמר לו כי הוא עצמו ובשרו ויפרנסנו, וכאשר ראה שנתעכב שמה ומתפרנס משלו, אמר הכי אחי אתה וגו'. כי מעתה תעבוד אותי, כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים בחנם, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בלא משכורת שלמה, ו -[5] הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ:
(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:
(יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת נאות[6] כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה אבל רחל היתה משובחת ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב וישאנה עשו[7] וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:
(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל והבין את דעתו של לבן במה שאמר לו לעבוד לו כנ"ל ולכן -[8] וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן ברמאות[9] טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:
(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים דבר מועט היה בעיניו לעבוד בשבילה ז' שנים מרוב בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ ואילו היה לבן שואל יותר היה יעקב עובד[10]:
(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי ימי עבודתי[11] היו קרובים להמלא וחשובים כמלאים[12] וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ נעשה נישואים ולא רק אירוסים[13] לא שתתן אותה ואלכה, אבל שאשאנה ואשלים מעט הימים אשר עלי, כי מעתה לא תירא ממני שאעזבך[14]:
(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה כדי שלא יחשוד יעקב כי יאמר לעצמו בטח לא ירמה אותי במעמד רבים אבל לבן שיכנע את אנשי המקום להסכים על הרמאות כדי שלא לבטל המנהג שלא לתת הצעירה לפני הבכירה[15]:
(כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ זלפה ובלהה בנותיו היו אלא כתוב היה בנימוסי הארץ בנותיו מפלגשיו נקראות שפחותיו[16] לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה:
(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:
(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לא הניחוני אנשי המקום לעשות כן[17] לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה:
(כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת שבעת ימי המשתה[18] וְנִתְּנָה לְךָ בהסכמת אנשי המקום[19] גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
(כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה:
(כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:
(ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל אע"פ שמטבע האדם לאהוב את האשה שידע בראשונה, אף על פי כן אהב לרחל יותר[20] מִלֵּאָה כלומר - לאה אהב, ורחל יותר מלאה[21] וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
(לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה חס ושלום שישנא יעקב את לאה אבל יאמר עליה שנואה בערך רחל שהיתה אהובה ביותר והכתוב מוכיח שהרי לעיל אמר שאהב גם את לאה[22] וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָהמהראוי עפ"י טבע נשים הצדקניות להיותן עקרות כי ה' מתאוה לתפלתן [כיבמות ס"ד.], והכא פתח ה' רחם לאה, בלא תפלה להסר שנאתה ורחל היתה עקרה כראוי לה עד שהתפללה כי איוה ה' לתפלתה[23]:
(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי בעלבוני שהיה בעלי חושדני שהסכמתי להטעותו ותמורת החשד נתן האל יתעלה לי זרע[24] כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:
(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְקֹוָק את תפילתי[25] כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:
(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא יעקב את[26] שְׁמוֹ לֵוִי:
(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְקֹוָק עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה, ולא בקשה על יותר, ולכך עמדה מלדת[27]:
נביא
יהושע פרק טו
(מח) וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה:
(מט) וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר:
(נ) וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים:
(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:
(נב) אֲרַב וְרוּמָה וְאֶשְׁעָן:
(נג) /וינים/ וְיָנוּם וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה:
(נד) וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן: ס
(נה) מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף אין זה זיף האמור למעלה (פסוק כד) וְיוּטָּה:
(נו) וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ:
(נז) הַקַּיִן גִּבְעָה וְתִמְנָה עָרִים עֶשֶׂר וְחַצְרֵיהֶן:
(נח) חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר:
(נט) וּמַעֲרָת וּבֵית עֲנוֹת וְאֶלְתְּקֹן עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן:
(ס) קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָרַבָּה עָרִים שְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן: ס
(סא) בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה:
(סב) וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן:
(סג) וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יוכלו יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם יכולין היו, אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, ויבוסי זה לא על שם האומה היה, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס, ובני אותו מחוז מפלשתים היו, וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
כתובים
תהלים פרק לא
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) בְּךָ יְקֹוָק חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי הצל אותי: (ג) הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת מבצר חזק לְהוֹשִׁיעֵנִי: (ד) כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי: (ה) תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי: (ו) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְקֹוָק אֵל אֱמֶת: (ז) שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים המצפים ל- הַבְלֵי שָׁוְא וַאֲנִי אֶל יְקֹוָק בָּטָחְתִּי: (ח) אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי: (ט) וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב במקום מרווח רַגְלָי: (י) חָנֵּנִי יְקֹוָק כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה נתכהתהבְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי: (יא) כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ: (יב) מִכָּל מה שעושים לי צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי: (יג) נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד: (יד) כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים עצת רבים מָגוֹר מִסָּבִיב שמייראין ומפחדין אותי בְּהִוָּסְדָם בהתיעצם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ: (טו) וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְקֹוָק אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה:
משנת ההלכה
א. מקום הנחת תפילין של יד בזרוע שמאל למי שהוא ימני ובזרוע ימין למי שהוא שמאלי והשולט בשתי ידיו או אפילו כותב בשתי ידיו יניח על של שמאל ויברך ויניחם עד אחר שמונ"ע ואח"כ מן הראוי שיניח גם על ימין בלא ברכה
ב. ומקום הנחתם בזרוע הוא שתי אצבעות מהמקום שהיד נכפפת כנגד המרפק עד חצי הזרוע לכיוון בית השחי מוטה קצת כלפי מטה כנגד הלב
ג. מקום הנחת התפילין של ראש הוא על הקדקוד בכל גובה הראש, ומתחיל ממקום עיקרי שער שבמצחו עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס - רך, כשהוא קטן בן שנה[28]. וכל התפילין צריכים להיות מונחים שם דהיינו שהקצה העליון של התפלה לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס. וי"א שמקום הנחת התפילין נמשך עד חצי שיפוע הראש[29].
ד. לא יניח את התפילין של ראש בין גבות עיניו.
ה. צריך לכוין שהתפילין של ראש תהיה מונחת באמצע בין העינים.
ו. טוב שהתפילין של ראש יהיו גלויים ונראים, ולכן יש ליזהר שלא לכסות לגמרי את התפילין של ראש בטלית גדול, ויהיה מגולה קצת.
ז. לפני שמניח את התפילין צריך שיברך ברכת המצות, "אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין" ויש מברכים על תפילין של ראש "אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות תפילין".
[1] ת"י
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] ת"א ת"י
[5] רמב"ן
[6] ת"א רשב"ם
[7] דעת זקנים מבעלי התוספות
[8] רמב"ן
[9] ת"י
[10] חזקוני
[11] ת"א ת"י
[12] רמב"ן
[13] ספורנו
[14] רמב"ן
[15] מלבי"ם
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] ת"י אבע"ז
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רבינו בחיי פי' ר' יוסף בכור שור
[23] חתם סופר
[24] ספורנו
[25] העמק דבר
[26] רשב"ם וברבינו בחיי כתב על כן קרא שמו הקב"ה כי הוא יתברך הקורא והמחברו לעבודתו ועיי"ש עוד
[27] פי' הטור
[28] רש"י מנחות שם, ועי' ערוך ע' רפס ג רופס פי' מתרכך. ועי' שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קז שהוא מקום חיבור עצמות הגולגולת הנודע לחכמי הניתוח בשם מחברת הנזר (בימינו "שלב הכתר"). ונלמד שם במנחות ממה שנאמר: "בין עיניך", על גובה של ראש, ולומדים מ"ולא תשימו קרחה בין עיניכם" (דברים יד א) - מקום שעושה קרחה [מנחות שם] שיש בו שער, ואם מורטו עושה קרחה -רש"י, מכילתא בא פי"ז וברייתא במנחות שם, ומנחות שם ור' יהודה למדו שם מנגעים עי"ש
[29] סמ"ק סי' קנג, כלבו סי' כא. ועי' באור הלכה שם ד"ה עד סוף שמדייק מסה"ת והטור ועוד שכל גובה הראש בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה