מקרא
בראשית פרק כו
(יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו כדי שיוודע שאילו בארות אביו ומירושתו, שאם היה משנה שמם יאמרו לו אחרים הם, ולא של אביך היו[1]:
(יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים מים נובעים לתוך הבאר[2]:
(כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם שטענו שהמים בבאר באו מהנחל וממילא גורמים שיתמעטו מימי הנחל ולכן הקדימה התורה לומר שמצאו באר מים חיים וממילא לא מיעט מהנחל[3] וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ ערערו עִמּוֹ עליו:
(כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה הראשון אמר שמא כדין עירערו וכשראה שהיו מערערין בשני אמר ודאי שטנה ושנאה היא[4]:
(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ למקום שלא יוכלו לומר שבא מן הנהר שלהם, ומשום הכי לא רבו עליה[5] וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:
(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא מן הפלשתים[7] כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:
(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ ענין בנין המזבח היה לפרסם הנבואה או הנס אשר על זה בנה המזבח[8] וַיִּקְרָא ויתפלל[9] בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:
(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ חבורת אוהביו[10] וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:
(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי מגרר לבאר שבע וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי על הצלחתי, ועל רוב המקנה שיש לי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם מגרר שאמרתם לי לך מעמנו[11]:
(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ בגרר שנתברכה הארץ מאה שערים רָאִינוּ עכשיו מאז שהלכת שפסקה הברכה וא"כ הברכה באה -[12] כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה שהיתה בֵּינוֹתֵינוּ בין אבותינו שתמשיך גם[13]בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:
(כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה אמרו: - בעבור שהפרנו הברית ושלחנו ליצחק מעלינו, אולי גם הוא יפר בריתו אתנו ויגרשו זרעו את זרענו מן הארץ, לכן באו לפייסו כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ שצוינו עליך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב לשמור את שלך, בצוותינו את העם להשמר מכם וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם כי גם בקנאתינו בך לא לקחנו מכל העושר שעשית עמנו, על כן בוא ונעשה ברית חדשה אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק ולכן יש לך סייעתא דשמיא ואין לאל ידינו לעשות עמך רעה, אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה, ותצטרך לשוב אל ארצנו ונשיב לך גמולך[14]:
(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ כי לפי שראה דבריהם בלתי נכונים, לא רצה להשיבם דבר אלא שאכלו עמו[15]:
(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:
(לב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ הוא הבאר שכרה אברהם ונתן לו שבע כבשות לעדה (לעיל כא ל), כי סתמוהו פלשתים עם האחרים, וישב יצחק ויחפור אותו ויקרא לו גם הוא שם כשם אשר קרא לו אביו, ועל כן שם העיר באר שבע[16] וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם:
(לג) וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן, כי שם נשבעו שניהם[17]: ס
(לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת היא עדה[18] בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:
(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס
נביא
יהושע פרק יג
(טו) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(טז) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא:
(יז) חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן:
(יח) וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת:
(יט) וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק בהר שעמד בתוך העמק:
(כ) וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת:
(כא) וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מתושבי ארץ סיחון:
(כב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב ויש לשאול איך מצאו בלעם שם והלא כתיב וילך וישב למקומו אלא שחזר שם לבקש שכרו על העצה שנתן להם למואב ולמדין להוציא בנותיהם היפות ויזנו ישראל עמהם ויהיה קצף ה' בהם וזהו שאמר לכה איעצך כמו שכתוב בדבר בלעם וכשראה שנתקיימה עצתו הלך למואב ולמדי' לבקש שכרו מהם אֶל חַלְלֵיהֶם עם חלליהם:
(כג) וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל ותחומו כלומר הערים הסמוכות אליו זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם הנחלק לכל משפחה חלק לבד הֶעָרִים המוקפות חומה וְחַצְרֵיהֶן: פ
(כד) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(כה) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן חצי מה שכבשו מארץ בני עמון ומסיחון עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה:
(כו) וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר:
(כז) וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל ותחום - הערים על שפתו עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:
(כח) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים המוקפות חומה וְחַצְרֵיהֶם עיירות פרוזות מבלי חומה, העומדים סביב עיר חומה:
(כט) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם:
(ל) וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר כפרי יאיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר:
(לא) וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר כי החצי האחר והם בני גלעד ששה בתי אבות לקחו נחלתם בארץ כנען לְמִשְׁפְּחוֹתָם:
(לב) אֵלֶּה השבטים אֲשֶׁר נִחַל הנחיל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה: ס
(לג) וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם רצה לומר מותר אשי ה' הוא נחלתם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם שהגם שנתנו להם ערים לשבת ומגרשיהם, וזה היה להם נחלה שהנחילום לבניהם, בכ"ז לא יהיה לו נחלה זו בקרב אחיו, ר"ל שלא יקחו ויפרישו הערים בעת החלוקה, למשל שתכף עת יפול גורל השבט ויחלקו לגברים יפרישו ערי הלוים שמאותו שבט, וזה כיון בלשון בקרב אחיו, רק אחר גמר חלוקת כל השבטים נתנו להם בני ישראל מנחלתם כמ"ש (לקמן כ"א) ובאר הטעם כי ה' הוא נחלתו, ויהיה זה כתרומת ה' שירימו כל שבט קדש מחלקו:
כתובים
תהלים פרק כה
(א) לְדָוִד אֵלֶיךָ יְקֹוָק נַפְשִׁי אֶשָּׂא: (ב) אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה במה שבטחתי בך אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי: (ג) גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ אלא יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים שיתגלה כי בגידתם רֵיקָם ללא תועלת: (ד) דְּרָכֶיךָ הם דרכי השם והתולדת שברא בדרך חכמה יְקֹוָק הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ על יד הנביא והם הארחות שצוית לַמְּדֵנִי: (ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם: (ו) זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְקֹוָק וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם מימות אדם הראשון הֵמָּה: (ז) חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר אלא כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן מדת טוּבְךָ יְקֹוָק: (ח) טוֹב וְיָשָׁר יְקֹוָק עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ דרך התשובה: (ט) יַדְרֵךְ מדריך את ה - עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: (י) כָּל אָרְחוֹת יְקֹוָק חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי שומרי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו מצוותיו: (יא) לְמַעַן שִׁמְךָ יְקֹוָק וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הרבה הוּא: (יב) מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְקֹוָק יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר וכמ"ש רז"ל הבא לטהר מסייעין לו: (יג) נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין ובזכותו וְזַרְעוֹ יצליח ו - יִירַשׁ אָרֶץ: (יד) סוֹד יְקֹוָק לִירֵאָיו סודות האלהים לא יתגלו כי אם ליראיו על מנת ש- וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: (טו) עֵינַי תָּמִיד אֶל יְקֹוָק כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: (טז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד ואין לי ריע וְעָנִי מוכנע אָנִי:
משנת ההלכה
דיני כוונת הברכות
א. וראוי שיצייר בשעה שאומר יְהֹוָה את שילוב הוי"ה ואדנות, כזה – יאהדונהי- ופירושו "אדון הכל, היה - עשה - הווה - עושה - מהווה כל – ויהיה –ויעשה-". ¬ ובשם אֱלֹהֵינוּ פירושו, "תקיף ובעל היכולת לעזור ולהציל, ובעל הכוחות כלם, והוא משגיח בנו. ומצטרף לזה שהוא מנהיגנו, ושהוא הבדילנו לשמו, ולקחנו לחלקו. ובשם אֵל יכוין, "חזק וגבור בחסדו" ובשם צְבָאוֹת יכוין "אדון ומושל על כל צבאי מלאכי מעלה. ובשם שַׁדַּי יכוין, "שיש די באלהותו ומלכותו לכל בריה". ובבָּרוּך יכוין, "שהכל יברכוהו ויודוהו לומר שהוא המבורך, כי מאתו כל הברכות.
ב. קודם שיברך איזה ברכה, צריך הוא לדעת איזה ברכה הוא מברך כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים.
ג. אסור לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך, ולא יברך במהירות אלא יכוין פירוש המלות. ולא יברך כאדם העושה דבר במנהג, ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב . וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר את הברכות בקול רם, כי הקול מעורר את הכוונה.
ד. כשהוא מברך יהא פיו נקי מן הרוק, וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו, שנאמר: "ימלא פי תהלתך".
ה. ומכיון שקשה לאדם לכוין בכל שם ושם, ויש פעמים שמזכיר האדם במשך היום שם שמים בלא כוונה, מן הראוי לומר נוסח התנאי המובא בהרבה סידורים, שבכך עושה תנאי על כל היום שבכל פעם שמזכיר השמות הקדושים כונתו לפי הכוונות הנ"ל .
ו. תנאי זה אינו מועיל לכוונת השמות בפסוק ראשון של קריאת שמע, וברכה ראשונה של שמונה עשרה.
ז. זהו נוסח התנאי המקובל:
ח. הֲרֵינִי מְכַוֵּן מֵעַתָּה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מִמַּעֲשַׂי וְדִבּוּרַי וּמַחְשְׁבוֹתַי שֶׁל כָּל הַיּוֹם עַד לְמָחָר בָּעֵת הַזֹּאת לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַכְרִיעַ אֶת עַצְמִי וְאֶת כָּל עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת:
[1] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור
[2] אבע"ז
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רשב"ם
[7] רמב"ן חזקוני
[8] משך חכמה
[9] ת"י
[10] רשב"ם
[11] רבינו בחיי
[12] חזקוני
[13] ת"א רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] צרור המור
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן ודעת הרשב"ם שאין זו אותה באר שבע של אברהם אלא זאת סמוכה לחברון ושני באר שבע היו
[18] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה