מקרא
בראשית פרק כח
(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כל דבר שאין אדם מתכוין לו אלא על ידי מקרה אירע לו שבא שם קורא "פגיעה", כאדם שפוגע בחבירו על ידי מקרה. וכן יעקב לא נתכוין למקום ההוא אלא על ידי מקרה בא שם[2] וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא שקעה הַשֶּׁמֶשׁ ולא היה לו פנאי להכנס לעיר[3] או שאם לא היתה שקיעה היה ממשיך ללכת גדי להרחיק מעשיו כפי יכלתו[4] וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם לפי הפשט שלקח אחד מאבני המקום, אבל דרשו בו (חולין צא, ב) שלקח אבנים הרבה ונעשו אבן אחד[5] וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:
(יב) וַיַּחֲלֹם חלום של נבואה גמורה[6] וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:
(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו על הסולם[7] להורות ההשגחה הפרטית על יעקב[8] וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם ואני -[9] אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ במקום אשר שכב עליו היה מקום בית המקדש, והוא אבן השתיה, משם משתיתו של עולם, שהוא טבור הארץ וממנו היה מתרחב והולך לארבע הקצוות[10] לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ רב[11] כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ כענין שכתוב ואתם כהני ה' תקראו, משרתי אלהינו יאמר לכם[12]:
(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ להשיבך אל האדמה הזאת כי בדרכים אתה צריך שמירת מלאכים יותר. כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך[13]:
(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול[14] אלא אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה מאחר שראיתי בו מראה כזאת בלי שאתכוין לנבואה כי אמנם ישתנו תכונות משמשי העצם השכלי המתנבא כפי השתנות הארץ והאויר כאמרם אוירה של ארץ ישראל מחכים וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי שאלו ידעתי הייתי מכין עצמי לנבואה ולא כן עשיתי[15]:
(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה מקום חול[16] כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים הוא בית המקדש וְזֶה שהוא שַׁעַר הַשָּׁמָיִם לעלות משם התפילות והקרבנות לשמים[17]:
(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה המצבה אבן אחת והמזבח אבנים הרבה ונראה עוד שהמצבה תעשה לנסך עליה נסך יין וליצוק עליה שמן, לא לעולה ולא לזבח, והמזבח להעלות עליו עולות ושלמים[18] וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ יציקת השמן או נסוך היין על מצבה כהקרבת קרבן על המזבח[19]:
(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה העיר שהיתה קרובה אל המקום ההוא נקראת אז בשם לוז, ולא שנה עתה את שמה עד אח"כ בשובו מפדן ארם, ששם כתיב ויבא יעקב לוזה ויקרא שם המקום אל בית אל, ועתה קרא שם המקום ששכב עליו בשם בית אל, ואולם שם העיר נשאר בשם לוז לראשונה, היינו בפעם הראשון, עד שבפעם השני בשובו מפדן שאז שנה שם העיר[20]:
(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם לשון שבועה כלומר כאשר -[21] יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:
(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים יהיה השם המיוחד לו לאלהים כי שם יעבדנו בארץ המיוחדת[22]:
(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים תהיה מסודרת בבית המִקדשׁ ויהיו דורות עובדים עליה לשם ה'[23] ותהיה מקום קבוע לתפלתי ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי ממון לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'[24] וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
בראשית פרק כט
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו מתוך שהבטיחו הקב"ה הלך בשמחה ובמרוצה[25] וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם ארץ בני ארם:
(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ ליד הבאר כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר והיתה כל כך גדולה ש -[26]:
(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים ורק כך - וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן כיון שהיתה הגדולה מדי להורידה ביחידים וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:
(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר בתואל אביו היה חדל אשים וכשבא לבן לחרן כבר מת בתואל ולא היה ידוע באותו מקום והיו מכנים על שם נחור זקנו שהיה איש ידוע[27] וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:
(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עכשיו עִם הַצֹּאן:
(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה לקחתו הביתה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל להשקות העדרים עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:
(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה הגיע עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא כי היא לבדה רועה הצאן, ואין לאה אחותה הולכת עמה כלל, לא כבנות יתרו שהיו שבעתן רועות, והיה זה מפני כי עיני לאה רכות ולא היתה יכולה לצאת לשמש לרעות הצאן, או שהיתה לאה גדולה [ראויה לאיש] ולא רצה לשלחה בין הרועים, אבל רחל היתה קטנה ולא חשש לשלחה בין האנשים[28]:
(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר לבדו ביד אחת[29] וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ אבל קודם לכן לא רצה לגלגל את האבן שלא לחוב לאחרים כי חשש שמא ישקו הרועים אותם השלשה עדרים ולא ימתינו לעזור לאחרים[30]:
(יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל הנשיקה הזאת היתה נשיקת הראש או הכתף, כי לא אמר הכתוב בפי רחל[31] וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ על שלא זכה לשאת אותה בנעוריו[32] בבכיה זו הראה לדעת שלא היתה בנשיקה זו פריצות ומחשבת אהבת אישות כי אם אהבת קרובות אשר אם גם בחוץ ישק לה לא יבוזו לו[33]:
(יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא להורות שנשק לה מתוך קורבתו למשפחתה[34] וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ:
נביא
יהושע פרק טו
(לג) בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה:
(לד) וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם:
(לה) יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה:
(לו) וְשַׁעֲרַיִם וַעֲדִיתַיִם וְהַגְּדֵרָה וּגְדֵרֹתָיִם היא עיר אחת ונקראה בשתי השמות עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:
(לז) צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד:
(לח) וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל:
(לט) לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן:
(מ) וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ:
(מא) וּגְדֵרוֹת עיר אחת בֵּית דָּגוֹן עיר נוספת וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן: ס
(מב) לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן:
(מג) וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב:
(מד) וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן:
(מה) עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ כפרים הסמוכים אליה וַחֲצֵרֶיהָ:
(מו) מֵעֶקְרוֹן וָיָמָּה לכוון מערב היה ליהודה כֹּל אֲשֶׁר עַל יַד אַשְׁדּוֹד וְחַצְרֵיהֶן:
(מז) אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם /הגבול/ הַגָּדוֹל וּגְבוּל האיים אשר בים: ס
כתובים
תהלים פרק ל
(א) מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לאמרו בעת חנוכת בית המקדש[35] לְדָוִד: (ב) אֲרוֹמִמְךָ יְקֹוָק כִּי דִלִּיתָנִי רוממתני וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי: (ג) יְקֹוָק אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי רפואת הגוף וסליחת עוון שגם היא נקראת רפואה: (ד) יְקֹוָק הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי מִיָּרְדִי בוֹר שלא ארד לגיהנם: (ה) זַמְּרוּ לַיקֹוָק חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר כשמזכירים את שם קָדְשׁוֹ: (ו) כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף - חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ היה רצונו שאחיה, שלא היה אף כדי להמיתני רק כדי שע"י ימחול עונותי ע"י היסורים וישוב יחייני בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִימחמת החטא או הצרה וְלַבֹּקֶר רִנָּה נמחל עוונו ונושע מצרתו: (ז) וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי כשהייתי בזמן שלווה בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם: (ח) יְקֹוָק עתה אני רואה שרק בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה אותי לְהַרְרִילהיות כהר עֹז חזק אבל מיד כש - הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הנהגת הסתר פנים הָיִיתִי נִבְהָל: (ט) אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן: (י) מַה בֶּצַע תועלת בְּדָמִי אם אדום מלשבח וכן מה בצע בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת לקבר הֲיוֹדְךָ הקבור ב - עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ: (יא) שְׁמַע יְקֹוָק וְחָנֵּנִי להצילני מחולי הגוף והנשמה יְקֹוָק הֱיֵה עֹזֵר לִי: (יב) הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו כי בעבור זה נברא פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי שחגרתי לאבלות כמו שק ואפר יוצע לרבים ובמקום זה וַתְּאַזְּרֵנִי חגרתני (מלשון אזור) שִׂמְחָה: (יג) לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד הנפש הנקראת כבוד וְלֹא יִדֹּם יְקֹוָק אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:
משנת ההלכה
פרק יד
מצות תפילין
מכיון שאנו עסוקים כרגע בסדר יומו של האדם בבוקר, בפרק זה נעסוק רק בתיאור המצוה בכללות. יתר דיני תפילין יתבארו בחיבור מיוחד אשר יוקדש לנושא זה.
א. מצוות הנחת תפילין, מובאת בתורה בד' מקומות. בפרשת בא (שמות יג ט) נאמר: "והיה לך וכו' ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". ועוד נאמר שם: (שמות יג טז) "והיה לך וכו' ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". וכ"כ בפרשת ואתחנן ( דברים ו ח). ובפרשת עקב (דברים יא יח).
ב. מהות המצוה שנניח על הראש קלף שכתובים עליו ד' פרשיות, שמע[36] והיה אם שמוע[37] קדש[38], והיה כי יביאך[39], מחופה בעור[40] של בהמה חיה ועוף טהורים[41] הנקרא קציצה[42] שהוא בית מרוובע תפור בגידים ויש לו בסיס הנקרא תיתורא ומקום להשחיל הרצועות הנקרא מעברתא. ובתפילה של הראש יש בקציצה[43] ד' בתים ומניח בכל בית פרשה אחת מד' הפרשיות. ועושה קמטים בעור מבחוץ בצורת שין בעלת ג' ראשים בצד אחד וד' ראשים בצד השני
ג. וקושר את התפילין ברצועות העשויות מעור בהמה טהורה צבועות בשחור וקושר בהם האות ד' .ויש קושרים ע"פ הזוהר 'ם' ,ויש קושרים צורת ריבוע, או כאןת ד' ור', וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
ד. תפילין של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד, ואם אין לו אלא אחת מהם יניחנה, מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה ולא חוששים שכשיש לו רק אחת יפשע ולא יקנה האחרת. ואפילו אם יכול להניח את שניהם והניח רק אחת, יצא ידי אותה מצוה שקיים.
ה. מי שיש לו אונס גמור ואינו יכול להניח תפילין של ראש, או תפילין של יד, כגון שיש לו מכה ביד או בראש יכול לבטל לגמרי את המצוה השניה, שהרי אינן מעכבות זו את זו. ומי שיש לו אונס של שצריך לצאת לדרך יניח עתה אחת ואח"כ את השניה.
[1] חזקוני
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' הטור
[6] רבינו בחיי
[7] רבינו בחיי
[8] העמק דבר
[9] פי' הריב"א
[10] פי' הטור
[11] ת"א
[12] ספורנו
[13] רשב"ם
[14] רשב"ם
[15] ספורנו
[16] ת"א ת"י
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רבינו בחיי
[20] מלבי"ם
[21] רמב"ן
[22] רבינו בחיי
[23] ת"י
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] חזקוני
[28] רמב"ן
[29] ת"י
[30] ספורנו
[31] רבינו בחיי
[32] ספורנו
[33] העמק דבר
[34] ספורנו
[35] ועיין באבן עזרא "יש אומרים שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון ויש אומרים בחנוכת הבית השני או השלישי כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש והקרוב אלי כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו ויאמר רבי משה כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב ואמר כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה כדרך רוח איש יכלכל מחלה
[36] דברים ו' ד-ט.
[37] שם י"א יג-כא.
[38] שמות י"ג א-י.
[39] שם י"ג יא-טז.
[40] מנחות ל"ד:, רמב"ם.
[41] שבת כח. ובשו"ע סי' לב סעיף לז) כתב שיכול לעשותם אף מנבלתן ומטרפתן ומשליל שלהם.
[42] כלים פי"ח מ"ח.
[43] מנחות שם וברש"י שבת ע"ט:, ולתויו"ט ולמפרשים שם במשנה בכלים כל בית נקרא קציצה עי"ש, ודלא כרש"י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה