מקרא
בראשית פרק יט
(כה) חָלִלָה לְּךָ חילול ה' יהיה מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע כי יאמרו וְהָיָה כַצַּדִּיק עונשו כמו כָּרָשָׁע ואפילו אינו צדיק גמור אלא הוא צדיק ביחס לרשעים שבשכנותו יאמרו שאין שכר ועונש שהרי גם העושה טוב קיבל כעונש הרשע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ שופט הכלל כולו ויאמרו הרשעים לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט שיאמרו שאינו משפט בהשגחה פרטית אלא כולם שוים[1]:
(כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק המלאך אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר שימחו ברשעים[2] וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם לכל ערי סדום הנספחים לעיר המרכזית הנקראת סדום[3]:
(כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי התחלתי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי לשאול הספק שהיה אצלי בענין המשפט האלהי[4] וְאָנֹכִי עָפָר הייתי וָאֵפֶר אשוב להיות[5] ולא ירדתי עדיין לסוף כוונת דברי תשובתך[6]:
(כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בגלל חסרון של - [7]בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר רצה אברהם ללמוד דרכי האלוקים האם כדי להציל העיר צריכים שיהיה מנין בכל עיר מחמשת הערים כדי להציל[8] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הקב"ה הבטיחו שאם יחזרו בתשובה ארבעים וחמישה לא ישחית[9]:
(כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו כדי ללמוד את דרכי האלוקים וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים עשרה לארבעה ערים והעיר צוער שחטאיה קלים ימחול לה בגלל רחמיו[10] ובגלל שהרוב יגן על המיעוט[11] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:
(ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר שלא יהא בינתיים חרון אף כיון שאם יהיה לא אוכל להתפלל שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים[12] לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים עשרה לכל עיר ולשניים הנותרים לצוער ולצבויים תמחל בגלל רחמיך והרוב יגן על המיעוט[13] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים:
(לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים שיתפללו עשרה עשרה לשתי הערים ולשלש מחל להם בגלל רחמיך[14] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:
(לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה ונהיה אני והם ונבקש רחמים על כל המקום ותמחל להם[15] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:
(לג) וַיֵּלֶךְ יְקֹוָק נסתלקה הנבואה[16] והלך ממנו המלאך[17] כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב מהמקום שליוה המלאכים לִמְקֹמוֹ ביתו אלוני ממרא:
בראשית פרק יט
(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:
(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי רבותי, לשון חול ואינו שם השם[18] סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם, פן ירגישו אנשי העיר בכם, כי ירא אני פן יריעו לכם, כי רעים וחטאים הם מאד[19] וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אלא[20] בָרְחוֹב נָלִין אולי יראונו אנשי העיר וישובו בתשובה ביודעם שלהופכה באנו[21]:
(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה קביעות סעודה על היין[22] וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:
(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה מקצה העיר עד הקצה שאין אחד מהם מוחה בידם שאפילו צדיק אחד אין בהם[23]:
(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם למשכב זכר. כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ועוד מתשובתו של לוט שאמר הנה נא לי שתי בנות יש להבין שלדבר עבירה היו תובעים אותם להתעלל בהם[24]:
(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו:
(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ:
(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל האלה[25] אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן שהרי בשביל שלא תהא להם שום טרדא - בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:
(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה כיון שלא רצו לפגוע בו והאו עמד לפני הדלת וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד הרי לבדו בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט ונהיה שופט אצלינו[26] עַתָּה נָרַע לְךָ מגיע לך עונש גדול מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בדברי פיוסים[27] בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:
(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:
(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים בעיוורון סבור לראות ואינו רואה, וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ ולא יכלו[28] לִמְצֹא הַפָּתַח:
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי יש פה שהוא טוב ואינו רשע לְךָ קרובי משפחה פֹה בעיר[29] חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:
(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְקֹוָק לְשַׁחֲתָהּ:
(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו האחרות שלא היו עמו בבית[30] וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו וממילא גם בנותיו אלו נשארו ומתו בסדום[31]:
(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת איתך נאמנות להקב"ה[32] פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר ויתכן שהיו לו בנים גדולים נשואים, ודבר עם חתניו תחלה, כי היה סבור שבניו ישמעו לו, וכאשר צחקו עליו חתניו וארכו הדברים ביניהם עלה השחר, והמלאכים לא הניחוהו לקחת רק הנמצאים אתו בבית[33]:
נביא
יהושע פרק ו
(יב) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו מה שלא היה כן ביום הראשון שעד יריחו נשאוהו הלוים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק:
(יג) וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְקֹוָק הולך הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת גם בזה נשתנה היום מיום ראשון, שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים ועתה התחיל סדר זה תיכף מצאתם מן המחנה, וכן היה שינוי מה שהיו הולכים הלוך ותקעו בשופרות - ר"ל תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועז"א שנית הלוך ותקוע בשופרות:
(יד) וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים:
(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שבת היה וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים:
(טז) וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הָרִיעוּ כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָעִיר:
(יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הקדש לה' הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיקֹוָק רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כולל רכושה כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:
(יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם את עצמכם ואת אחרים פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ תגרמו לו השחתה:
(יט) וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַיקֹוָק אוֹצַר יְקֹוָק יָבוֹא:
(כ) וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ יש לשאול בית רחב שהיה בחומה אם נאמר כי נפל ונצלה היא ובית אביה זה לא יתכן כי אם היה נס כזה היה מספר אותו הכתוב ועוד שאמר באו בית האשה הזונה והוציאו משם את האשה נראה כי הבית היה קיים ולא נפל אבל הנראה בעיני כי לא נפלה כל חומת העיר אלא מה שהיה מן החומה את פני העיר נגד מחנה ישראל נפל ועלו העם איש נגדו ובית רחב היתה בחומה מצד אחר שלא נפל ומ"ש תחתיה ר"ל שנבלעה במקומה תחת הארץ ונראה ממנה מעט על פני הארץ לזכרון הנס וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ כל אחד עלה למולו כיון שלא היה מה שיעצור אותו ולא היה צריך להקיף כיון שנפלה חומת העיר וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:
(כא) וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב:
(כב) וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ וממילא מוטל חיוב הצלתה עליכם:
(כג) וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים כל מי שמשרת גדול ממנו נקרא נער והם היו משרתי יהושע הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כיון שעדיין לא התגיירו הניחום שם עד שיתגיירו:
(כד) וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית יְקֹוָק:
(כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ ונתן להם גם מזון ומחיה ובדרך הדרש ביאורו שהחיה אותה כיון שנשאה לאשה וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה שגיירוה ואת בני ביתה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: פ
(כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת ואפילו אם יקרא לה שם אחר אֶת יְרִיחוֹ אפילו אם יבנה עיר אחרת ויקרא לה יריחו הוא בכלל הארור בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה בכורו ימות כשייסד העיר וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ ובנו הצעיר ימות כשיגמור ייסוד העיר שהוא הצבת הדלתות:
(כז) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יְהוֹשֻׁעַ והסכימו משמים על שבועתו וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ:
כתובים
תהלים פרק יא
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיקֹוָק חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי /נודו/ נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר אנדוד להר כמו ציפור: (ב) כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר על מיתר הקשת לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לירות בסתר עללְיִשְׁרֵי לֵב והוא משל ליצר הרע: (ג) כִּי הַשָּׁתוֹת היסודות יֵהָרֵסוּן דהיינו הורסים הצדיק יסוד עולם צַדִּיק מַה פָּעָל: (ד) יְקֹוָק בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְקֹוָק בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ בהשגחה ישירה עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם בסילוק ההשגחה כמו עפעפיים הסוגרים את העיניים : (ה) יְקֹוָק צַדִּיק יִבְחָן בכך שמעלים השגחתו ממנו ונבחן עד כמה חזקה אמונתו וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ: (ו) יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים כמו פחמים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת נגורמת רעדה לאדם מְנָת כּוֹסָם: (ז) כִּי צַדִּיק יְקֹוָק צְדָקוֹת אָהֵב איש יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ:
תהלים פרק יב
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית כנור העל שמונה מיתרים מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) הוֹשִׁיעָה יְקֹוָק כִּי גָמַר חָסִיד נגמרו העושים בחסידות לפנים משורת הדין גם מה שלא מוטל עליהם כִּי פַסּוּ אפסו וכלו אֱמוּנִים אנשים העושים באמונה מִבְּנֵי אָדָם: (ג) שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ ומחפים דברי השוא ב - שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ כאילו יש להם שתי לבבות אחד חושב והשני אומר משהו אחר: (ד) יַכְרֵת יְקֹוָק כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת: (ה) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר בלשוננו השקרי נתגבר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ ברשותינו מִי אָדוֹן לָנוּ: (ו) מִשֹּׁד עֲנִיִּים על מה ששדדו עניים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים ואביונים צעקו בגללם עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְקֹוָק אָשִׁית בְּיֵשַׁע אשים להם ישועה יָפִיחַ לוֹ אעניש את הרשעים במה שאגרום להם פורענות: (ז) אִמֲרוֹת יְקֹוָק אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כמו כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ במשובח שבעפר ובעליון שבו כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם מזוקק פעמים רבות: (ח) אַתָּה יְקֹוָק תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ על יחיד גם כן מִן הַדּוֹר זוּ מאנשי דורו הרשעים לְעוֹלָם: (ט) סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּתכעלוקה מוצצת את דמם של לִבְנֵי אָדָם:
משנת ההלכה
תענית בה"ב
א. יום שני, חמשי ושני, הבאים אחרי ראש חֹדש חשון הם ימי תפילה וסליחות ותענית, ונקראים תענית בה"ב, על שם הימים שבהם הם נקבעים. כלומר: ב' - הוא יום שני, ה' - יום חמשי ו - ב' הוא יום שני שלאחריו.
ב. יש אומרים שנקבעו ימים אלה לימי תענית ותפילה, מפני שימי המועדים הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה באו לידי קלות ראש ולידי עבֵרה, ולכן מתענים לכפר עליהם.
ג. וכן מצאנו באיוב, כמו שכתוב (איוב א): וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי.
ד. וקבעו תענית ותפילה אחרי חג הסוכות ואחרי חג הפסח שנמשכו ימים רבים של שמחה מבלי מלאכה, ויש לחוש שמא באו לידי קלות ראש, אבל בשבועות שהוא יום אחד בלבד, אין אנו חוששים.
ה. ויש אומרים שמתענים בשביל הגשמים והברכה בשדות. בחשון - בשביל היורה שירד על הזרעים לברכה, ובאייר - שלא תלקה בשדפון וירקון.
ו. קבעו התענית בימי שני וחמשי בשבוע, מפני שימים אלה הם ימי רצון וקוראים בהם בתורה. ובימי חז"ל גזרו רבותינו שיהו מתענים בשני וחמשי, מפני שלשה דברים: על חרבן הבית, על התורה שנשרפה, ועל חילול ה' שיוצא מחרבן ירושלים וגלות ישראל.
ז. תלמיד חכם, ומי שתורתו אומנתו נקרא ת"ח לענין זה אף בזמן הזה, אינו רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים, ואפילו אם יכול לסבול התענית שאינו מזיקו, מ"מ מתמעט לימודו עי"ז .ומלמדי תינוקות דינם כת"ח. מכיון שממעטין במלאכת שמים וגוזלין את הבריות וכן מי שמחמת התענית לא יוכל לעבוד עבור מעסיקו בכל כוחו אסור לו להתענות[34].
ח. ומרבים בימים אלה בתפילה ותחנונים ואומרים סליחות.
ט. בסליחות שאומרים בקהילות אשכנז בימי בה"ב, יש מחליפים את הפיוט של 'מכניסי רחמים' ואומרים במקומו הפיוט שכתוב אצל תענית יום החמשי 'ישראל נושע'. ו'מכניסי רחמים' אומרים ביום ה'.
י. וטעם הדבר, לפי שביום שני נבראו המלאכים לכך אין רוצים להזכירם בתפילתנו, שלא יֵראה כאילו אנו מכוְּנים תפילותנו להם מפני תקפם שביום הזה, ביום בריאתם. ואנו, אין אנו מכוְּנים את לבנו אלא לאבינו שבשמים בלבד - ישראל נושע בה'; ה' - ואין בלתו.
יא. בקהילות ספרד אין נוהגים בזמננו תעניות בה"ב.
[1] מלב"ים
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] ספורנו
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] ת"א ת"י
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] ת"י
[11] מלבי"ם
[12] הגרי"ז הלוי על התורה
[13] ת"י מלבי"ם
[14] ת"י
[15] ת"י
[16] ת"א ת"י
[17] על פי הרשב"ם לעיל
[18] אבע"ז
[19] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רשב"ם
[21] חזקוני
[22] ספורנו
[23] רש"י
[24] חזקוני
[25] אבע"ז
[26] ת"א ת"י
[27] רמב"ן
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] ת"י
[30] אבע"ז
[31] אבע"ז מלבי"ם
[32] ת"א ת"י
[33] רמב"ן
[34] וכ"ז בשאין לו עונות ידועים אבל ביש לו עונות ידועים שצריך להתענות עליהם גם ת"ח צריך להתענות ואפילו היכי שקשה לו התענית ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ בתענית וילמוד יותר ממה שהיה רגיל וכעין זה איתא בתנחומא אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם דף אחד ישנה שני דפין [וכ"ז הוא לאחר ששב מדרכו הרעה דאל"ה הרי הוא כטובל ושרץ בידו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה