יום רביעי, 5 בנובמבר 2014

פרשת וירא יום ד'

מקרא

בראשית פרק כ

(א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל על[1] שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:
(ג) וַיָּבֹא מלאך ה -[2] אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג הרגת גוי רע על רשעו, אנשי סדום ועמורה. תהרוג כמו כן גוי צדיק שלא פשע[3]:
(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה שלא בפני אברהם[4] אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא ויודע שלא קרבת אליה[5] וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:
(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:
(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה אורח שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא? וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּילכך אמרתי "אחותי היא", כי מוטב לי שיקחוה ולא אמות, משאמות ויקחוה[6]:
(יב) וְגַם אָמְנָה אמנם אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית יא, כט) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי[7] אַךְ לֹא בַת אִמִּי לא נולדנו מכרס אחד, שאינה אחותי ממש, רק קרובתי, ולכך - וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה כיון שהיא מותרת לי[8]:
(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים שאמר לי הקב"ה ללכת מבית אבי למקום אחר שאינו ידוע כמו תועה בשדה[9] מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי עלי אָחִי הוּא:
(יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:
(טז) וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ במה שהוצרכתי לפייסו בממון רב -  הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ שיכסו פניהם מלהביט בך ובכל אשר אתך, אפילו בנערותיך ובשפחותיך, כשיראו שהוצרכתי לרצותו בממון, ידעו שלא נגעתי בך ובעל כרחי החזרתיך וְאֵת כֹּל וגם לעיני כל העולם וְנֹכָחַת תהיה זאת הוכחה שלא נגעתי בך שהרי הוצרכתי לפייסו ונתפייס[10]:
(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
(יח) כִּי עָצֹר עָצַר יְקֹוָק בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ להמית התולדות אם לא היה אבימלך שב בתשובה כמו שהתרה בו באמרו דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך[11] עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם: ס: 

בראשית פרק כא

(א) וַיקֹוָק פָּקַד זכר והשגיח אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה נס[12] כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
(ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק שמחה עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק ישמח[13] לִי:
(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם מי בכל השומעים שאמר לאברהם תחלה ש - הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו אין בעולם מי שיאמר אליו כן, אפילו לנחמו, כי לא עלה זה על לב מעולם:      

נביא

יהושע פרק ז

(טז) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו לפני החשן מקום שהשבטים כתובים ומסר לו הקדוש ב"ה סימן שהשבט שחטא אבנו כהה וכהתה אבנו של יהודה  וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה:
(יז) וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי קרב ראשי המשפחות אדם אחד מכל המשפחה והטילו גורל על מי יפול ואח"כ על כל בתי אבות של אותה משפחה ובא אדם א' מכל בית אב לגורל ואח"כ באו כל אנשי אותה הבית:
(יח) וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה:
(יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בל תכחיש הגורל שהיה עפ"י ה' שזה חלול כבודו יתעלה ועוד שהרי בגורל תתחלק הארץ  וְתֶן לוֹ תוֹדָה התודה על עבירה זו ויתר עבירות שעשית וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי:
(כ) וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה באמת אָנֹכִי חָטָאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי פעמים הרבה עשיתי כזאת שגם בימי משה מעלתי בחרמים:
(כא) ואראה וָאֵרֶא בַשָּׁלָל חשבתי אחר שהוא שלל מותר לקחתו אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה של מלך שנער שהיא בבל שהוא ממדינה אחרת וחשב שלא החרים יהושע רק ממון יריחו לא של בן מדינה אחרתוּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב ארוכה ומשוכה כלשון  אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ - וחשב כי המתכיות אינם בכלל, כיון שאינם עומדים להשרף וכאיסור חרם והנאה רק אוצר ה' יבוא ועבר רק על לאו דמעילה וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי ולא השתמש ולא נהנה מהם ובזה לא מעל ג"כ כי בזהב שאינו נפגם אינו מועל עד שיהנה בשוה פרוטה וז"ש וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ תחת האדרת מכוסה ולא נפגם:
(כב) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה כדי שלא יקחו קרובי עכן את השלל וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
(כג) וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצִּקֻם העמידם לפני ה' לִפְנֵי יְקֹוָק כדי שיראו אותם כל ישראל וידעו כח החרם, ויזהרו מן החמדה ומן החרם:
(כד) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו כדי שיראו מה ייעשה עמו ויקחו מוסר כדי שלא ילמדו ממעשיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם אל ההר ומשם ירדו ל -  עֵמֶק עָכוֹר:
(כה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ יְקֹוָק בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן כיון שבקחתו מן החרם עבר גם על מלאכת הוצאה שהרי בשבת היה וחייב סקילה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים את בעלי החיים אשר לו:
(כו) וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל תל גבוה עַד הַיּוֹם הַזֶּה עד עולם עומד הוא בגדלו וַיָּשָׁב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

יהושע פרק ח

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה ולא רק כשלושת אלפים איש כמו שנעשה בפעם קודמת שנלחמו עם העי וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ שיצא לקראתך מהעיר וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ שנכבשו ע"י האורב כמבואר לקמן:
(ב) וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ שכולם הרגו לפי חרב רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם כיון שכאן לא תראה הנהגה נסית בכיבוש וממילא מותר לבוז ולכן -  שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ כדרך אנשי מלחמה:


כתובים

תהלים פרק טו
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְקֹוָק מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ השמים ונקראים כך מפני שהם מתוחים כאהל מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ הר המוריה ששם בית המקדש: (ב) הוֹלֵךְ תָּמִים בין אדם למקום שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית  וּפֹעֵל צֶדֶק בין אדם לחבירו וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: (ג) לֹא רָגַל על חבירו רכילות שנובעת מריגול עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא לגרום במעשיו שתהיה חרפה עַל קְרֹבוֹ: (ד) נִבְזֶה אדם נבזה ברשעתו בְּעֵינָיו נִמְאָס מאוס בעיניו כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון  וְאֶת יִרְאֵי יְקֹוָק יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע לעצמו בצום על חטאיו וְלֹא יָמִר ולא ישנה: (ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ בריבית וְשֹׁחַד עַל נָקִי אפילו להצדיק דין נקי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
תהלים פרק טז
(א) מִכְתָּם כמו כתם זהב שהמזמור הזה חביב עליו כזהב לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: (ב) אָמַרְתְּ לַיקֹוָק אֲדֹנָי אדון הכל אָתָּה טוֹבָתִי בַּל אינה מוטלת עָלֶיךָ לתת לי אלא הכל חסד: (ג) לִקְדוֹשִׁים האבות והצדיקים הקדושים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה אשר קבורים בארץ בזכותם אתה ה' עושה לי חסד וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם כל חפצי הוא להיות כאדירים אלו: (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ אלה שהלכו אחר אל אחר ירבה עצבם בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶםאני מתפלל שלא אבוא ח"ו להסיך נסכיהם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי ואפילו לא אזכיר שם האל אחר: (ה) יְקֹוָק מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי ואיני נשלט ע"י הטבע אַתָּה תּוֹמִיךְ תומך בעבר בהווה ובעתיד את גּוֹרָלִי: (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי כשנפל לי הגורל להיות בחלקך חבל נעים הוא זה אף עלי שפרה נחלה כזו: (ז) אֲבָרֵךְ אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר יְעָצָנִי ללכת בדרך התורה אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי מצפוני מייסרני לשמור את דרך ה': (ח) שִׁוִּיתִי שמתי והעמדתי יְקֹוָק לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי שכינתו תומכת בי מימיני בַּל אֶמּוֹט: (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי אפילו גופי יודע ש -  יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת לראות איך נשחתים מעשיו: (יא) תּוֹדִיעֵנִי תן בי דעה ללכת ב - אֹרַח חַיִּים כדי ש- שֹׂבַע אשבע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ במחסה שכינתך נֶצַח:





משנת ההלכה

דיני לבישת הבגדים לתפילה

       א.       מן הראוי שלא ללבוש בגדי עבודה לתפילה, אפילו אם יוצא איתם לרחוב.

        ב.        מעיקר הדין יש ללבוש בתפילה חולצה בעלת שרוולים ארוכים המגיעים עד המרפק. ואם אין לו, יכסה עצמו עכ"פ בטלית.

         ג.         במקומות שעומדים בפני אדם חשוב ברגליים מכוסות, אין להתפלל במכנסיים קצרות או בסנדלים או קבקבים ללא גרביים. כמו כן אין להתפלל במגפיים גבוהות או ערדליים, אא"כ מקובל לעמוד בהם בפני אדם חשוב.

        ד.        אין ללבוש כפפות בשעת התפילה. פרט למקומות הקרים שיש להתיר לבישת כפפות, שניכר שלובשם כדי להגן על עצמו מהקור.

       ה.       היכון לקראת אלוקיך ישראל, ולכן מעיקר הדין אפילו לבוש במכנסיים יש לחגור עכ"פ לתפילת שמונה עשרה, חגורה להבדיל בין לבו לערוה. והידור מצוה לחגור חגורה מיוחדת לתפילה בלבד, וכן הוא מנהג חסידים ללבוש "גרטל".

         ו.         ראוי ללבוש בשעת התפילה בגד עליון (חליפה), ואפילו אם לובש על עצמו טלית.

         ז.         בחור שאינו מתעטף בטלית טוב שיילבש כובע בשעת התפילה, ובימינו יש להקל. ועכ"פ יקפיד שכיפתו תהיה מיוחדת לתפילה, ומ"מ לא יפסיד תפילה בצבור בגלל זה.

       ח.       אמרה תורה (ויקרא יט, יט) "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך", ובפסוק אחר כתוב (דברים שם) "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו". לכן יבדוק שבבגדיו אין חשש שעטנז, ובייחוד שדבר זה מעכב את התפילה.

        ט.       דיני שעטנז יתבארו במקומם, ומ"מ יש לשאול בעל מקצוע איזה בגד צריך בדיקה ואיזה לא, ולא יסמוך על שמועות או על מה שחושב שמקובל בציבור, או שנהגו במשפחה.

         י.         אמרה תורה (תצא פ' כב פס' ה) "לא  יהיה כלי גבר על אשה". "ולא ילבש גבר שמלת אשה". לכן כשמתלבש יוודא שאינו נכשל בדבר זה.

      יא.     אמרה תורה (ויקרא קדושים פ"כ פס' כג) "ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם". מכאן שאסור ללבוש בגדים המיוחדים לגוים. ולכן ידקדק לראות שאין בבגדיו משום חשש זה.

      יב.      דיני הלכות אלו יתבארו באריכות במקומם, ועל כל ספק יש לעשות שאלת חכם.




[1] ת"א ת"י
[2] אבע"ז
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] ת"י
[13] ת"א

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה