מקרא
בראשית פרק ל
(כה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף אבל קודם שנולד יוסף לא נטל יעקב רשות אמר שמא לא יתן לנו רשות ולא יניחנו ללכת עמו, כי ירא לאמר ישנאנה ויגרשנה לפי שהיא עקרה[1] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן מכיון שנשלמו שבע שנות עבודתו עבור רחל[2] שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:
(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן בעבור הנשים ודינם כקנין כספי שרשות בידי להוליכם לכל מקום אשר אחפוץ גם אם לא תרצה ובכל זאת אני מבקש רשות[3] וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:
(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי ניסיתי והבנתי כי בשבילך ברכני ה'[4] וי"א[5] שהיה מנחש בתרפים וַיְבָרֲכֵנִי יְקֹוָק בִּגְלָלֶךָ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ בכל כוחי לא תיחס תוספת המקנה אל הניחוש הנמשך אחר המזל אבל תיחס לשלמות עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת מרעה הצאן וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי ימים רבים שהיו בו נשברות וחולות וחבשתי את הנשברת ורפאתי לחולה כראוי לרועי הבקר[7]:
(ל) כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי לפני שבאתי וַיִּפְרֹץ לָרֹב שלא כדרך כל הארץ, רק - וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֹתְךָ ברכת ה' היא אשר באה לְרַגְלִי מעת בא רגלי בביתך וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי כמו שעשיתי בשבילך הרי גם אני זקוק לפרנסה[8]:
(לא) וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה מכל אשר יש לך היום, ולא אחסירך כלום שהרי עבדתיך בשביל בנותיך ולא תקנה לי אלא דבר שלא בא לעולם[9] אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר:
(לב) אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה תיש זכר נָקֹד מנומר בנקודות וְטָלוּא טלאים רחבים וְכָל שֶׂה חוּם דומה לאדום בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים עז נקבה[10] וְהָיָה שְׂכָרִי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים[11]:
(לג) וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר לאחר זמן כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כשתבוא על שכרי לראות מה לקחתי בשכרי כֹּל אֲשֶׁר תמצא ש -[12] אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:
(לה) וַיָּסַר לבן בַּיּוֹם הַהוּא הערים לבן. ובין כה וכה הסיר את השייך ליעקב. ועד הוסיף להסיר העקודים[14] אֶת הַתְּיָשִׁים זכרים והפריש אפילו הָעֲקֻדִּים אשר להם לובן מעט ברגליהם במקום העקידה כלומר במקום שקושרים את רגליהם וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים נקבות הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ כל אשר היתה בו חברבורות לבנות וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן לבן בְּיַד בָּנָיו:
(לו) וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב הרחיקם כ"כ לבן כדי שהצאן הנשארות ביד יעקב לא יראו את העקוד והנקוד והטלוא שהיה בצאנו, ולא יהיו נזקקים אלו לאלו באופן שלא יולדו בצאן יעקב שום נקוד וטלוא, ועי"ז יצא יעקב בידים ריקניות. וכאשר ראה יעקב כוונת לבן הרעה בזה, השתדל לתקנו מצד המקלות, ולולי תחבולות מרמה של לבן לא היה עושה יעקב תחבולת המקלות[15] וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת:
(לז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל מעץ לִבְנֶה והוא ארז מארזי הלבנון[16] לַח ולא יבש כיון שכשהוא מתייבש איננו לבן מתחת לקליפתו[17]. ועוד מקל מעץ וְלוּז עץ שקדים. ומעץ וְעַרְמוֹן וכולם עצים שקליפתן שחורהוַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת קילף באותם המקלות מקצת הקליפות שהם שחורות ובמקום הקלף נראה לבן מַחְשֹׂף החשוף הוא[18] הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:
(לח) וַיַּצֵּג העמיד אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים מקום שהמים רצים ונוזלים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח למול עיני הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה הנקבות בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת:
(לט) וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן הזכרים אֶל מראה הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים:
(מ) וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב מן העזים ועשה מהן עדר מיוחד, והנה היו לו עדר כשבים ועדר עזים[19] וַיִּתֵּן פְּנֵי בראש הַצֹּאן אֶל את כל[20] עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן והנהיגם לפני העזים והתיישים, ועדר כבשים ממראה חום והנהיגו לפני הכבשים וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם שם אותם בערבוב[21] עַל צֹאן לָבָן ר"ל בעלי המראות השונות לא שם בתוך הצאן בעלי מראות הלובן בתערובות רק נוכחם ונגדם[22]:
(מא) וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת בימי ניסן כל אשר תלדנה אז הצאן יהיו בריאות וחזקות, ופירוש "מקושרות" מרוב חזקם ובריאותם יש בהם רוב תאוה ונכרכים אחר הנקבה[23] וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת:
(מב) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן בימי תשרי שאין בהם כל כח לא ישים, וזה עשה יעקב כדי שלא ירגיש לבן בדבר המקלות[24] לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב:
(מג) וַיִּפְרֹץ פרץ את גבול ההצלחה המורגלת במלאכת מרעה הצאן הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים שור וחמור מן הצאן, מן החלב ומן הצמר ומן הגבינה היה מוכר ולוקח כל זה:
נביא
יהושע פרק יז
(ז) וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר כי אשר הי' בצפונו של מנשה הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ בצפון הלך הקו מצפון לדרום עד עין תפוח - וכל הארץ ההיא שהיא מן עטרות אדר עד תפוח בדרום והנלכד בתוך שטח הקו שהלך ממכמתת לתפוח כולו הי' של מנשה:
(ח) לִמְנַשֶּׁה הרוחב הצפוני מחלק מנשה שהוא ממכמתת עד הים היה כולו למנשה אבל ברוחב הדרומי שהוא מתפוח עד הים נתחלק והיה חציו הצפוני למנשה והדרומי הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ שהיא המדינה בצפון היה למנשה וְתַפּוּחַ עיר עצמה שהיתה בצד דרום אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה היתה לִבְנֵי אֶפְרָיִם:
(ט) וכן וְיָרַד הַגְּבוּל הדרומי מחולק בין מנשה ואפרים עד נַחַל קָנָה ששם נֶגְבָּה לַנַּחַל עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה וּגְבוּל מְנַשֶּׁה היה מִצְּפוֹן לַנַּחַל וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה הגבול נמשך עד הים הגדול:
(י) עד הים היה הגבול מחולק נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח:
(יא) וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת ושלשת הנפות מחוזות מחוברות כמחוז א' שנקראו על ידי כן שלשת הנפת:
(יב) וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
(יג) וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס
(יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי יְקֹוָק:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם הלא בקרדומות תבואו לקצץ את היער ותחת מקום עצי יער יהיו שדי תבואה, שם תברא ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים ע"י שתכרות העצים ותשרשם משם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם מצפה אליך כי תבראנו להיות ארץ נושבת:
(טז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר מה שאתה אומר שנברא את ההר לעשות מן היער שבו ערי מושב, זה לא יועיל כי לא יספיק לצרכינו כי אנו מרובים יותר וזאת שנית וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל אחרי ההר ההוא, וטוב לנו שיהיה היער מחיצה בינינו ובינם לבל יעלו וישחיתו את הארץ בכלי משחיתם:
(יז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד:
(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו לך גם גבולי ההר אחריו שהוא העמק, הערים אשר בחלק אשר ויששכר והם לא יקפידו ע"ז במה שאני מגרע מנחלתם כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא ולא יוכלו הם להורישו וישמחו ע"ז כי אתה תורישנו משם: פ
יהושע פרק יח
(א) וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד ולא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם חלק הארץ הדרומי ששם היה משכן שילה כבר נכבשה:
(ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים כי לחמשה כבר חלקו, כי משה חלק לבני ראובן ולבני גד ולחצי מנשה (במדבר לב לג) ויהושע חלק לבני יהודה ולבני אפרים ולחצי מנשה:
(ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם הן ידעתי מחשבותיכם מה שאינכם שולחים לכתוב גבולות הארץ ולחלקה, כי תחשבו אם כל אחד יכיר חלקו פן יפרדו איש מאחיו ולא ילחם האחד בעבור חלק האחר, ולזה אמר עד מתי יהיה לכם רפיון ידים, הלא ה' הוא הנותן לכם את הארץ, ואם כן אף בשלא יעזור האחד לחבירו, תוכלו להם, כי ה' ילחם לכם:
(ד) הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט לכל שבט מהשבעה וְאֶשְׁלָחֵם וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם לרב לפי רובו ולמעט לפי מיעוטו וְיָבֹאוּ אֵלָי:
(ה) וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב מדרום וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן:
(ו) וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה וְיָרִיתִי והשלכתי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(ז) כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם כִּי כְהֻנַּת יְקֹוָק נַחֲלָתוֹ וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק:
כתובים
תהילים פרק לב
(ז) אַתָּה סֵתֶר לִי להסתר בצלך מִצַּר תִּצְּרֵנִי תשמרני רָנֵּי כשאני מרנן להקב"ה פַלֵּט זה מה שנותן לי פליטה – הצלה תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה תמיד: (ח) אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה לך את הדבר הנכון ואשים - עָלֶיךָ עֵינִי לטובה: (ט) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ פיו לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ אפילו שכונתך לטובה כיון שאינו מבדיל: (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע כיון שהוא מבעט ביסורים וממילא רבים הם לו וְהַבּוֹטֵחַ בַּיקֹוָק חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: (יא) שִׂמְחוּ בַיקֹוָק וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ גם את האחרים מתוך שמחתכם כָּל יִשְׁרֵי לֵב:
תהלים פרק לג
(א) רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיקֹוָק לַיְשָׁרִים שמבינים מעשי ה' נָאוָה נאה תְהִלָּה להלל: (ב) הוֹדוּ לַיקֹוָק בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר בעל עשרה מיתרים זַמְּרוּ לוֹ: (ג) שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ על ההנהגה המתחדשת מדי יום הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה: (ד) כִּי יָשָׁר דְּבַר יְקֹוָק וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה: (ה) אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְקֹוָק מָלְאָה הָאָרֶץ: (ו) בִּדְבַר יְקֹוָק שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם: (ז) כֹּנֵס כַּנֵּד כדבר צבור ועומד מֵי הַיָּם שלא ישובו לכסות הארץ נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת במקום אצור ושמור תְּהוֹמוֹת כגון הרי הגעש התת מימיים: (ח) יִירְאוּ מֵיְקֹוָק כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ יפחדו כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל: (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד לעולם: (י) יְקֹוָק הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: (יא) עֲצַת יְקֹוָק לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:
משנת ההלכה
א. האשכנזים מניחים את התפילין בעמידה, ומנהג הספרדים וחלק מקהילות החסידים להניח תפילין של יד בישיבה. ולפיכך אם אין לו מנהג ידוע מאבותיו יניח בעמידה.
ב. ואחר שהניח קודם שמהדק את הרצועה, יברך: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין". בקמ"ץ תחת ה-ה"א, ודעת הבן איש חי בפתח תחת ה-ה"א, ואם מנהגו שאינו מברך "על מצוות" על תפילין של ראש, כמו שיבואר להלן, יכווין שברכתו עולה גם לתפילין של ראש.
ג. ויכווין שמניח כדי לקיים מצות תפילין שמצוות צריכות כוונה וכמו כן יכווין בהנחתם, שצונו הקדוש ברוך הוא בארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו, ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים, לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה, שהיא במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא, וימעיט הנאותיו
ד. ויזהר מאד לכוון כוונות אלו, שאם לא כיוון הרי זה כביטל המצוה לגמרי. ולכן נכון לנהוג לומר נוסח לשם יחוד וכו' קודם הנחת התפילין, שבו מזכירים גם את טעמי המצוה. ויזהר לכוין באמירה שאל"כ לא הועיל כלום.
ה. אח"כ מהדק את התפילין, וכורך הרצועה על על זרועו. ואח"כ על זרועו מתחת למרפק ועל כף ידו בצורה שיתבאר לקמן. ויש שמכניסים את הרצועה בתוך הכריכה שכרך על כף היד, כדי שייחשב כקשר ויתבאר לקמן.
ו. יש הנוהגים לכרוך את הרצועות כלפי חוץ, כלומר שהעניבה בה נתונה הרצועה פונה כלפי חוץ, בצד הנגדי מקשר היו"ד בתפילין ונתונה בתוך המעברתא, וכך מנהג בני ספרד והנוהגים כנוסח ספרד. ויש שנהגו שכורכים כלפי פנים לכיוון הלב, כלומר שהעניבה בה נתונה הרצועה סמוכה לקשר התפילין, ואינה מוכנסת בתוך המעברתא. וכך מנהג נוסח אשכנז. וכל אחד ינהג כמנהגו ואין הדבר מעכב כלל.
ז. ולפיכך אם מזומן לו עכשיו תפילין שכיוון הכריכה אינו כפי מנהגו, אין צריך להמתין עד שיימצא תפילין שצורת כריכתם היא כפי מנהגו.
[1] חזקוני
[2] רשב"ם
[3] מלבי"ם
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] ת"א
[7] ספורנו
[8] ת"י רמב"ן
[9] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] ת"א ת"י
[14] העמק דבר
[15] הכתב והקבלה
[16] רבינו בחיי
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי
[19] רמב"ן
[20] ת"א ת"י
[21] ת"א ת"י
[22] הכתב והקבלה
[23] אבע"ז
[24] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה