מקרא
בראשית פרק כד
(נג) וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי תכשיטי כֶסֶף וּכְלֵי תכשיטי[1] זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה ובכלים אלו קידש אותו כדין שליח ליצחק וּמִגְדָּנֹת פירות ודברים מתוקים נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ ולא כלי כסף וזהב, שאם יתן להם כלי כסף ישארו שמה, לכך לא נתן להם אלא מגדנות[2]:
(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ בשמחת סעודת אירוסין[3] וַיָּלִינוּ לילה אחד שעל לינה שבמקרא לילה אחד הוא[4] וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי:
(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ אבל בתואל לא היה צריך באיחור לפיכך לא דיבר, לפי שהיה יצחק קרובו, וחפץ בזיווג והוא זה שאמר לעיל הנה רבקה לפניך קח ולך[5] תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים שנה אוֹ עָשׂוֹר עשרה חודשים כי שנה אחת דין לתת זמן לבתולה, כמו שאמרו במגילה "מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן". וגם רבותי' אמרו "נותנין לבתולה שנים עשר חדש כדי לפרנס את עצמה". אבל מפני שהאיחור קשה עליו, אמרו או עשור אַחַר תֵּלֵךְ:
(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיקֹוָק הִצְלִיחַ דַּרְכִּי וא"כ הנכם רואים שזהו רצונו של הקב"ה ומה שהיא צריכה תמרוקים - שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי ושם בביתו יהיה לה יותר מכאן[6]:
(נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ אם היא מוכנה לצאת עמך עכשיו או שרוצה להתעכב בכדי להכין את עצמה ואז תלך עם שליח מעמנו[7]:
(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:
(נט) וַיְשַׁלְּחוּ ליוו אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ האומנת שלה כדי שלא תלך ללא מכר[8] וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו:
(ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה ויירש זרעך את שער אויביו[9]:
(סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ בשביל שהלכו עמה אמה וקרובותיה, ולא יכלו לעזבה, כי נכמרו רחמם עליה בהפרדם ממנה, לכך אמר - וַיִּקַּח שחטפה מהם[10] הָעֶבֶדמכיון שע"י כלי הכסף והזהב היתה נשואה ליצחק א"כ אליעזר היה עתה כבר עבד שלה[11] אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:
(סב) וְיִצְחָק בָּא חזר מִבּוֹא ממה שבא אל בְּאֵר לַחַי רֹאִי כלומר ששב לעירו ממה שבא לבאר כדי להתפלל כי שם היה לו מקום קבוע לתפלה, בשביל שנראה שם המלאך וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב קרוב לאותו מקום[12]:
(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ לפני הקב"ה מלשון שיחה כלומר להתפלל[13] בַּשָּׂדֶה כדי שלא יפסיקוהו עוברי דרכים לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים בשובו מבאר לחי ראי לביתו היה דרכו מן הצפון לדרום והבאים מחרן לבית אברהם היה דרכם מן המזרח למערב לפיכך בנטותו מדרכו שהוא מן הצפון אל הדרום והלך לצד מזרח אל דרך הגמלים הבאים מארץ בני קדם חשבה רבקה שהיה הולך לקראתה[14]:
(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק כשראתה שבא כנגדם, ידעה שבא אליהם לקרות בשלומם או להביאם לביתו, ועשתה דרך מוסר[15] וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל הטתה עצמה הצידה על הגמל לרכב כאשה בצניעות לפי שהיתה רוכבת כמו איש משום פחד הגמלים[16]:
(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה שנראה הדור מכובד וטהור[17] הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:
(סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה ואיך ראה בחוש איך שדבר זה הוא חפץ ה' כמו שהודו לו בתואל ולבן[18]:
(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ
נביא
יהושע פרק י
(לו) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ:
(לז) וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ הגם שכבר נזכר שנהרג במלחמת גבעון מחמשת המלכים שתלו, פי' הרד"ק שבתוך כך המליכו מלך אחר וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֶגְלוֹן וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ הסיפור שנזכר לקמן פרק י"ד מקומו כאן שבעת שבא יהושע לפני חברון הזכיר אותו כלב הבטחת משה ונתן לו יהושע את חברון וילחם על העיר ויכרות את הענקים, ונתיחס ליהושע כי נעשה תחת ידו ופקודתו, וכן אז הכה עתניאל בן קנז את דביר, ויחסה ג"כ ליהושע מטעם זה, וסמך על מה שיבואר אח"ז בענין הנחלות תוכן הכבוש איך היה: ס
(לח) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ כי כשעלה מעגלון לחברון עבר על דביר ולא נלחם עליה כי ראה להלחם בחברון ואחר שלכד חברון שב לדביר ונלחם עליה:
(לט) וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן כֵּן עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּה:
(מ) וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כולה בגבול הדרומי הָהָר וְהַנֶּגֶב ר"ל הארץ הנגובה והיבשה וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת מדרון ההרים שהמים נשפכים ויורדים שם וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(מא) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה הוא השטח הדרומי ממזרח למערב שהוא מצר ארץ יהודה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן בהר שהיה בחלק יהודה ואין זה של מצרים וְעַד גִּבְעוֹן שבחלק בנימין:
(מב) וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם שבשטח הזה הדרומי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת להבדיל מהמלכים שביתר חלקי הארץ לא כבש בפעם אחת כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:
(מג) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה: פ
יהושע פרק יא
(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אחרי שכבשו חמשה המלכים הנ"ל עם איזה ערים שכולם היו במצר הדרומי, התקבצו כל המלאכים שבצד צפון יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף:
(ב) וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת לדרום כנרות, והוא שם מקום וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מחוזות וגלילות של דור מִיָּם מצד מערב:
(ג) הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם בצד פאת מזרח של צד הצפונית הכנעני ממזרח, וכן ממערב וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה:
(ד) וַיֵּצְאוּ הֵם לא ערב לבם עוד ללכת יחידים כמו הקודמים וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וגם היה עמהם וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד שלא היו להקודמים, כי הם רצו ללחום על שדה המערכה:
(ה) וַיִּוָּעֲדוּ קבעו זמן ומועד לקיבוץ המלכים כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל: פ
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ שלא יקחום ישראל ויבטחו בהם במלחמתם וכבר נצטוה המלך בל ירבה לו סוסים:
(ז) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם:
(ח) וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם הם המלחיות שעושין חריצין ומושכין עליהם מים מלוחים ונשרפים לשמש ונעשים מלח וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד:
(ט) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְקֹוָק אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ: ס
כתובים
תהילים פרק כא
(ה) חַיִּים חיי עולם שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ ארז"ל כאשר יראה משיח בן דוד שנהרג משיח בן יוסף ישאל אז על החיים וה' יבטיחו עליו אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד: (ו) גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה תשים עָלָיו: (ז) כִּי תְשִׁיתֵהוּתשים אותו לעולם ל - בְרָכוֹת לָעַד כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ תשמחו בשמחת ראיית פניך: (ח) כִּי הַמֶּלֶךְ המשיח בֹּטֵחַ בַּיקֹוָק וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן בַּל יִמּוֹט: (ט) תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ כל מכת ידך שיש לך להביא הבא על אויביך יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ: (י) תְּשִׁיתֵמוֹ כְּתַנּוּר אֵשׁ שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לְעֵת פָּנֶיךָ וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז'), כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך יְקֹוָק בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם וְתֹאכְלֵם אֵשׁ ולא לבד שתכלה אותם כי גם: - (יא) פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם: (יב) כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, וכשלא יכלו לעשות רע בפועל - חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה: (יג) כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם חלק דהיינו שתשים ממונם לחלוקה לעם ישראל בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם: (יד) רוּמָה יְקֹוָק בְּעֻזֶּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ:
תהלים פרק כב
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שם כלי שיר מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי: (ג) אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה אף בלילה אני קורא ומתפלל וְלֹא דוּמִיָּה לִי לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה: (ד) וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב קיים ונצחי כמו אתה ה' לעולם תשב (איכה ה') ור"ל הלא ככחך אז כחך עתה תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי: (ה) בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ שבאמת נצולו: (ו) אֵלֶיךָ לבדך זָעֲקוּ ולא נשענו על אחרים וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ על כן וְלֹא בוֹשׁוּ: (ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ כחי תשש כתולעת חֶרְפַּת אָדָם בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני וּבְזוּי עָם כל עם מבזה זולתו עמדי:
משנת ההלכה
פרק י
דיני ברכות התורה
א. ברכות התורה יש להזהר בהן ולברכן בשמחה והודיה גדולה לה' יתברך על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו התורה הקדושה, שלא חרבה הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה, לפי שלא היתה חשובה בעיניהם כל כך לברך עליה, לכך היו מזלזלים בברכתה, ולכן לא הגינה עליהם תורתם אע"פ שעסקו בה הרבה. ולכך יראה כל אדם שתהיה כלי חמדתו של הקב"ה שהיה משתעשע בה בכל יום חשובה בעיניו לברך עליה בשמחה, יותר מעל כל הנאות שבעולם, שזה מורה שעוסק בה לשמה. ויזכה לשלשלת דורות של תורה הנמשך לעוסק בה לשמה. שהוא לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'. שתעשה שאלתו ובקשתו שמבקש בברכתה ונהיה אנחנו וצאצאינו.
ב. צריך לברך ברכות התורה בין אם לומד מקרא לבד, בין למשנה לבדה, בין לתלמוד לבדו, ובין למדרש לבדו. ואסור ללמוד קודם שמברך, שהכל תורה היא ונתנה למשה מסיני .ונהגו להימנע אפילו מאמירת פסוקים בעלמא[19]. גם הלומד ואינו מבין מה שלומד אעפי"כ חייב בברכות התורה.
ג. המהרהר בדברי תורה או פוסק דין בלא נתינת טעם צריך לברך, ובני ספרד מותרים לכתחילה בהרהור, אמנם אם לומד בעיון גם לבני ספרד נכון לברך לכתחילה.
ד. הכותב דברי תורה אם מבין מה שהוא כותב אע"פ שאינו מוציא מילים בפיו חייב לברך לכתחילה, וראוי שיוציא מפיו קצת תיבות להנצל מברכה לבטלה אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים או שאר דבר מן התורה אחר הברכה כמו שנוהגים. אבל סופר המעתיק או מגיהה ואינו מבקש להבין א"צ לברך, וכן אם כותב איזה פסוק במכתב וכיו"ב לדבר צחות אינו צריך לברך כיון שאינו מתכוין ללימוד.
ה. מי שאינו יודע ברכות התורה בע"פ ואין סידור מזומן לידו. לא יבטל מלימודו אלא ילמד ואח"כ כשיימצא סידור יברך. אמנם ישתדל ללמוד בהרהור.
ו. עשיית פעולת מצוה מותרת לכו"ע גם אם עדיין לא בירך ברכות התורה.
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] מלבי"ם
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור פי' הטור והמדרש ידוע שבתואל מת כיון שניסה להרעיל את אליעזר ובא מלאך והחליף צלחותיהם
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] ת"י
[9] רשב"ם וכתב זהו פי' ר' יוסף בר שמעון קרא
[10] פי' הטור
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] ת"א ת"י
[14] ספורנו
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] ת"א ת"י
[18] רבינו בחיי
[19] ולכן יש לברך ברכות התורה קודם אמירת סליחות כיון שיש בהם פסוקים אע"ג שאין כוונתו ללימוד באמירת פסוקים אלו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה