מקרא
בראשית פרק כד
(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט[2] וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם אשר כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר[3] וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו הגבורה הזאת לרבקה לשאוב לכל גמליו לא היה בחוק האפשרות כי אם בסיוע אלהי[4]:
(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד מַחֲרִישׁ ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר. לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה[5] לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם יש נזם שהוא באף גם באזן ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח[6] זָהָב בֶּקַע חצי שקל מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים שיהיו עַל יָדֶיהָ אם היא מקרובי אברהם[7] עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין י"מ[8] שללין הוא לינת לילה אחוד להבדיל מלון שהוא כמה לילות וי"מ[9] שהוא שם דבר כלומר מקום שמיועד ללינה "בית לין" כמו "בית דין":
(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם מה שלא שאלת תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מה ששאלת מָקוֹם לָלוּן יש לנו[10] ואז לקח אליעזר הנזם ובצמידים הנ"ל ושם על אפה ועל ידיה כמבואר לקמן פסוק מז[11]:
(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק זהו כלל בכל מקום דכתיב במקרא השהתחואה לה' היינו בברכה או תפלה שמקדים לשון ברכה[12]:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בזכותו[13] בַּדֶּרֶךְ המתוקנת והישרה שהייתי צריך[14] נָחַנִי הנחה אותי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן והסיבה שבגללה רץ -[15]:
(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון[16] וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ כדי להכניסו לביתו[17] וְהִנֵּה עֹמֵד עַל ליד[18] הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:
(לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְקֹוָק י"מ[19] שכונתו היתה לאליעזר ונקרא ברוך אע"ג שהיה מזרע כנען שנקרא ארור כיון ששימש את אברהם באמונה וי"מ[20] שחשב שהוא אברהם ולכן קראו ברוך לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץששאלת מקום ללין את הגמלים בלבד למה תחפוץ לעמוד בחוץ אתה ואנשיך וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת מעבודת אלילים וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:
(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח לבן הַגְּמַלִּים שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים, או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה אשר עליהם[21] וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(לג) ויישם וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי להודות לקב"ה בברכה לפני האכילה שכל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל[22] וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:
(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:
נביא
יהושע פרק י
(ג) וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר:
(ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ועל ידי כך גרמו שכל העמים האחרים ייפחדו מכלל ישראל:
(ה) וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ:
(ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל תֶּרֶף מלשון רפיון יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ לעזוב אותנו בידם עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר:
(ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל: פ
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים וכל הסיבה שהם באים עליך למלחמה הוא כדי שאתן אותם בידך לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ:
(ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם בפתאומיות כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל למען לא ירגישו ויבא פתאום:
(י) וַיְהֻמֵּם מלשון מהומה ובלבול יְקֹוָק לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל כלומר שגרם להם להתבלבל ולאבד את אחידותם וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בדרך העולה ל - בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָהורדפום והכום בדרך עד עזקה וכו':
(יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד כשהם ירדו במורד ההר בֵּית חוֹרֹן וַיקֹוָק הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים אבני ברד גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה בכל הדרך אשר נסו, ממורד בית חורון עד בואם לעזקה, נפלו עליהם אבני הברד וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מרובים במספר מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב הנה שיפלו אבני אלגביש על מקום אחד ויהרגו אדם ובהמה זה דבר טבעי. אבל פה היה דבר נסיי שהם ברחו עד עזקה וישראל רדפו אחריהם, ואבני האלגביש לא פגעו בישראל הרודפים שבאו תמיד אל מקום שעמדו האויבים, רק רדפו מלמעלה על האויבים וסרו מן המקום שהגיעו ישראל שמה: ס
(יב) אָז יְדַבֵּר אמר שירה תחת השמש יְהוֹשֻׁעַ לַיקֹוָק בשם ה' ובשליחותו בְּיוֹם תֵּת יְקֹוָק אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון, וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו, וימתין עוד נוכח גבעון במקום שהוא עומד וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן כי אז כבר עלתה הירח ועמדה נוכח עמק אילון, הוא רחוק מגבעון, שהרי גבעון בגבול בנימין, ואילון בגבול דן:ואמר לה שגם היא תמתין במקומה ולא תלך מהלכה, ואולי חשש שאם תלך הירח מהלכה תבוא נוכח השמש במקום עמידתו ותאפיל אור השמש:
(יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו עד אשר השלימו ישראל להתנקם מאויביו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר הדבר ההיא הלא כתובה בהבטחה בספר הישר, והיא התורה, שנאמר בה על אפרים (בראשית מח יט): וזרעו יהיה מלא הגוים, והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושע הבא מזרעו, ונתמלא כל העולם שמעו וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם לפי הנראה בהאופק ההוא וְלֹא אָץ לָבוֹא לא היה ממהר לשקוע, כדרכו מעולם למהר לבית שקיעתו, ללכת בהתמדה מבלי עמידה כְּיוֹם תָּמִים כשעור יום שלם שהוא כ"ד שעות:
(יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְקֹוָק בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְקֹוָק נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל: פ
(טו) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה:
(טז) וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה היה בהשגחת ה' כי המלכים שנסו לא שבו אל עריהם רק התחבאו במערה במקדה אצל מחנה יהושע ונודע הדבר ליהושע:
(יז) וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה:
(יח) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ גֹּלּוּ גלגלו אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה לבל יצאו פתאום וינוסו וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם:
(יט) וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם מלשון זנב, ורצה לומר, סוף המחנה, כזנב הזה שהוא סוף הגוף אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם כִּי נְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם:
(כ) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם הנשארים אשר נשארו מהם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר:
כתובים
תהלים פרק יט
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים על ידי השמים נראה כְּבוֹד אֵל וכאלו הם יספרו כבודו וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ הרקיע מגיד ומעיד על פלאי מעשה ידי ה': (ג) יוֹם לְיוֹם בכל יום יַבִּיעַ אֹמֶר כאלו יאמרו בו פלאי ה' כי בכל עת נראה בהם מפלאות המקום וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: (ד) אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים הן אמת שאין בהם אמירה ודיבור בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: (ה) הגדה זו אינה מיוחדת במקום פרטי כי היא מתפשטת בכל המקומות שאף - בְּכָל הָאָרֶץ הבלתי מיושב יָצָא קַוָּם קו השמים שהם נמתחי' על פני כל הארץ ומחמת כן וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם שהכל מדברי' בנפלאות שהם רואים לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם הקב"ה אֹהֶל בָּהֶם: (ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ בכל בקרהשמש הזה יוצא בשמחה להאיר על הארץ כאשר ישמח החתן בצאתו מחופתו יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח הוא שש במהלכו כאשר ישיש הגבור לרוץ באורח כי בטוח הוא בגבורתו ולא יחת מפני כל וכן השמש בטוח הוא שילך מהלכו באין מוחה: (ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ הקפת סבובו מקצה אל קצה עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ אילמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו: (ח) תּוֹרַת יְקֹוָק תְּמִימָה אבל תורת ה' היא יותר תמימה ר"ל שלימה בפעולותיה ומועלת יותר מן השמש מְשִׁיבַת נָפֶשׁ רצה לומר כי השמש עם כל תועלתו לפעמים יזיק בחומו הרב עד כי יחלה האיש חולי המות אבל התורה משיבת עוד נפש האדם כי היא מגינה ומצלת מן המות עֵדוּת יְקֹוָק המצות יקראו עדות כי מעידים על המקיימם אשר מאמינים בה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי אבל השמש לפעמים יכניס חומו במוח האדם וישתגע: (ט) פִּקּוּדֵי יְקֹוָק יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵבולא כן השמש כי מכניס דאגה בלב האדם שלא יהיה נלקה ברב חומו מִצְוַת יְקֹוָק בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם אבל המרבה להסתכל באור השמש עיניו כהות: (י) יִרְאַת יְקֹוָק טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד כן השמש כי לפעמים יכסהו הענןמִשְׁפְּטֵי יְקֹוָק אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו אינם מכחישין זה את זה אבל השמש כשהוא נראה בזה האופק אינו נראה בהאופק שממולו וכאלו מכחיש זה את זה: (יא) הַנֶּחֱמָדִים למי שחומד מהם אין לו דבר יערוך עליו כי חמודים המה לו מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: (יב) גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם נזהרתי בשמירתם עֵקֶב רָב בשביל רב טובך אשר צפנת: (יג) שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין אני נזהרתי בהם אבל אי איפשר להזהר שלא אשגה בהם ואתהמִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי שנסתרו ממני ולא ידעתי בחטאי בשגגה: (יד) גַּם מִזֵּדִים גם מעשות רע במזיד מנע אותי ואמץ לבבי לבל עשותם חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי לא יוכלו להטות לבבי אל הערבות ומתיקות שיש בהנאות הזדים ההם אלא אתגבר על התאוה אָז אֵיתָם אז אהיה תמים כי על השגיאות תכפר ומהזדים תחשוך אותי וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב והוא המרד שהוא עון רב וגדול מזה אהיה נקי מעצמי כי בוודאי לא אחטא במרד ואם כן לא ישאר בידי מאומה רע ואהיה תמים וכאומר הנה מאד קשה להיות תמים כי אם באופן זה: (טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי גם מחשבות לבי מה שלא אוכל להוציא בפה גם המה יהיו לרצון לְפָנֶיךָ יְקֹוָק צוּרִי וְגֹאֲלִי:
משנת ההלכה
פרק ט
דיני נטילת ידים לתפילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה