מקרא
בראשית פרק כב
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן והקב"ה צוה עליהם לא תחיה כל נשמה וחרה אפו של הקב"ה על זאת וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם כלומר נתגאיתה בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם. ועתה לך והעלהו לעולה וראה מה הועילה כריתות ברית שלך[1] וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה הוא ירושלים וקרא הקב"ה לכל הארץ מוריה על שם הר המוריה שבתוכו. ומה שנקראת ירושלים הר לפי שהוא מלשון אלך לי אל הר המור (שיר השירים ד, ו) והקנמון והבושם הטוב היה גדל שם[2] וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר ולכן אמר לו -[3] עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה ושם אותם על החמור[4] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:
(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק ושלטה בו עינו לראות מקום מרחוק ברצון האל ית' כענין ויראהו ה' את כל הארץ והבין שבאותו המקום יהיה מקום הזבח[5]:
(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר ולא רצה לנהוג את החמור לקום קדוש זה[6] וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אמר נשובה כיון שלא רצה שידעו שהולך הוא להקריב את יצחק ויעצרו בידו[7] אֲלֵיכֶם:
(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת סכין וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה יבחר[8] לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הידוע במצות התורה שלא יהיו אבניו גזית, וכן מקומו הידוע בהר המוריה[9] וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים:
(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:
(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם פעמיים, כך מנהג הקורא בחפזון[10] וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי הכל גלוי לפניו אלא פירש עתה הודעתי לכל העולם ולא יוכלו לקטרג עליך עוד[11] כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:
(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל עובר לפניו אַחַר כן ראה את האיל מדי עברו נאחז נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בסבכי היער חשב בלבו ודאי זה המלאך בא בשליחותו של הקב"ה וזימן לי איל זה תחת בני ולכן נאחז בסבך שאוכל לקחתו ולהקריבו[12] בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
(יד) והודה והתפלל אברהם במקום ההוא וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות אֲשֶׁר יֵאָמֵר עד הַיּוֹם שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב"ה לעמו[13] בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:
(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:
(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:
(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו כבר הבטיחו שירבה זרעו ככוכבי השמים (לעיל טו, ה) וכחול אשר על שפת הים, הוסיף לו עתה שנשבע בשמו הגדול שירש זרעו את שער אויביו, ושלא יגרום החטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום[14]:
(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ כשיקראו כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד כלם יתברכו בזרעך וישתדלו להדמות להם עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי ששכר מצוה מצוה שתזכה בזה שיהיה נביאי בניך לנס עמים מורים לגוים עבודת האל ית' ולך תהיה צדקה[15]:
(יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם[16] אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: פ
(כ) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בזקנותה כמו שרה[17] בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:
(כא) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:
(כב) וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:
(כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:
(כד) וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא הגיד המגיד שגם פילגשו ילדה את מעכה שהיתה כמו כן ראויה לבנו אם לא יבחר ברבקה ולא יצטרך לזרע כנען[18] אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה: ס
נביא
יהושע פרק ח
(יט) וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ:
(כ) וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם מקום לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף אנשי העי שרדפו אחריהם:
(כא) וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי:
(כב) וְאֵלֶּה האורבים יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם וַיִּהְיוּ אנשי העי לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ באמצע אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט:
(כג) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ:
(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי וַיַּכּוּ אֹתָהּ את הנשים והטף לְפִי חָרֶב:
(כה) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי:
(כו) וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי:
(כז) רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ:
(כח) וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(כט) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ לדעת חלק מהראשונים הוא משום שיש לאו שלא תלין תלוי גם על גוי בארץ ישראל[19] וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
(ל) אָז כפי פשוטו הכונה אחרי מלחמת העי יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:
(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה בדיני בנית מזבח ששד אותם בשיד ושהיה המזבח מן האבנים שהקים במלון עשה יהושע עֶבֶד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה כמו שצוה משה ור"ל שצוה בספר דברים שנתיחס למשה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל כמש"כ בסוף פ' יתרו וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיקֹוָק וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים:
(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה ספר דברים כתב רבינו סעדיה ז"ל כי כתבו בהם מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות ויפה אמר כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה רק הצורך דרך כלל ונחלקו רבותינו ז"ל מהם אמרו על גבי האבנים כתבוה ואחר כך שדו אותם בשיד ומהם אמרו מתחלה שדו את האבנים וכתבו התורה על גבי השיד ואמרו כי בשבעים לשון כתבו אותם דברי התורה כמו שנאמר בתורה באר היטב כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לג) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כפי דעת הראב"ע בפי' התורה, היו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק הארורים הכתובים שמה, וכן אמר אלה יעמדו לברך וכו' ואלה יעמדו על הקללה וכו' וענו הלוים, לכן אמר שישראל עמדו נגד הכהנים הלוים (שהלוים פתחו בארור ולא הוצרך להודיע זה פה כי נודע כי כתורה עשו) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה ישראל הם הקדימו הברכה בראשונה שלא כלוים שפתחו בקללה, ומלת ישראל קאי על המברך ושעורו לברך את העם היו ישראל בראשונה:
(לד) וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה הברכות והארורים שבפ' והיה אם שמוע תשמע וכו' והיה אם לא תשמע, זה קרא יהושע בעצמו כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:
(לה) לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כל המצות עשה ול"ת אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם: פ
כתובים
תהלים פרק יח
(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְקֹוָק לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיקֹוָק אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת ו - בְּיוֹם הִצִּיל יְקֹוָק אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל: (ב) וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ אאהבך יְקֹוָק חִזְקִי: (ג) יְקֹוָק סַלְעִי מקור חוזקי וּמְפַלְטִי והוא המציל אותי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע"ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי מִשְׂגַּבִּי מקור תקותי: (ד) מְהֻלָּל אֶקְרָא יְקֹוָק בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני ש - וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ: (ה) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת סבבו אותי כאבי מות וְנַחֲלֵי מלשון חולי מחלות בְלִיַּעַל שהם נסיון להיות בלי עול שמיםיְבַעֲתוּנִי: (ו) וכאשר- חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי כאבי שאול סבבוני קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה: (ז) בַּצַּר לִי אֶקֲרָא יְקֹוָק שם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם וְאֶל אֱלֹהַי שם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית אֲשַׁוֵּעַ אצעק לישועה פרטית יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ השמים שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו: (ח) וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ וּמוֹסְדֵי הָרִים הוא משל על פרעה ושריו יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ: (ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר] וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו - כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש: (י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל: (יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב מלאך וַיָּעֹף וַיֵּדֶא - הדאה היא עפיפה במהירות גדול עַל כַּנְפֵי רוּחַ: (יב) יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ להחשיך להאויב סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים: (יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ צייר שמתוך חשך סתרו תחל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש -, ועי"כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, עד שירעם בשמים עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע"י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע"י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה: (יד) וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְקֹוָק תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ: (טו) וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע"י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם ומדמה זה במליצתו כאילו ה' שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב - וע"י רבות הברקים הממם - וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ע"י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת: (טז) וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל כי נבקעה הארץ מִגַּעֲרָתְךָ יְקֹוָק ממה שגערת בהאויב מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל: (יז) יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי ימשה אותי מִמַּיִם רַבִּים:
משנת ההלכה
פרק ח
דיני טלית קטן
א. מצות ציצית חיובה מן התורה ואף בזמן הזה שאין לנו פתיל תכלת, שנאמר: (במדבר טו לח) "ועשו להם ציצית" ואין התכלת מעכב את הלבן. ונתחייבנו מן התורה שכל הלובש ד' כנפות חייב לקשור בהם את חוטי הציצית.
ב. ומי שאינו לובש בגד ד' כנפות, אינו חייב מדין מצות עשה מן התורה ללבוש ד' כנפות ולהטיל בהם ציצית. שמצות ציצית הנה מצוה קיומית ולא חיובית, דהיינו שאם יש לו ד' כנפות חייב להטיל ואם לאו אינו חייב.
ג. אמנם אמרו חז"ל (מנחות מא.) שבעידנא דריתחא פי' בזמן שישנו חרון אף בעולם מענישים גם על אי קיום מצוה זו. ואשר על כן חובה מוטלת על כל אדם לחזר אחר טלית קטן נאה ומהודר שיש בו שיעור המחייבו בציצית, ויש הסוברים שחובה ללבוש טלית קטן משום "אל תטוש תורת אמך" כיון שכבר נהגו כל ישראל ללבוש בגד המחוייב בציצית[20].
ד. חשיבות רבה יש למצות ציצית כפי שלמדונו חז"ל, (מנחות מג:) "שקולה מצוה זו כנגד כל המצוות כולן". ראיית הציצית מביאה לידי זכירת המצוות וזכירתן מביאה לידי עשייתן. אדם המוקף במצוות וזוכר את מי שצווהו עליהן לא במהרה יבא לידי חטא. ובספר החינוך כתב: (מצוה שפו) "ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב [במדבר ט"ו, ל"ט], וזכרתם את כל מצות ה'[21]"
ה. נכון ליזהר שלא לילך ד' אמות בלא ציצית, ולפיכך מיד כשקם טוב ללבוש טלית קטן אפילו אם צריך להתפנות ואפילו אם אין ידיו נקיות. אמנם יש שכתבו שאין ללבוש טלית קטן כדי ללכת לשירותים, וכך נהגו.
ו. ולכו"ע מיד אחר שיצא מהשירותים ושטף ידיו כמבואר לעיל, ילבש הטלית קטן. ואם דעתו להתלבש מיד, יסיר בגדי השינה מעליו וילבש טלית קטן כסדר המבואר לפנינו.
[1] רשב"ם
[2] רבינו בחיי
[3] רמב"ן
[4] אבע"ז
[5] ספורנו
[6] חזקוני
[7] ע"פ פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"י
[9] רבינו בחיי
[10] חזקוני
[11] חזקוני פי' ר' יוסף בכור שור
[12] רשב"ם
[13] רש"י
[14] רמב"ן
[15] ספורנו
[16] ויצחק הלך ללמוד אצל שם והמלאכים הובילוהו לשם וישב שם שלוש שנים כמש"כ בת"י.
[17] רמב"ן
[18] ספורנו
[19] רמב"ן עה"ת כי תצא פכ"א פס' כב ורד"ק כאן ועיין ספר אלה המצוות ל"ת סו
[20] ובדעת תורה הביא בשם האור זרוע שיש חובה מדרבנן בלבישת טלית קטן שהרי מברכין עליה "אשר קדשנו במצותיו וצונו" וכן מצינו בספר היראה ובשערי קדושה למהרח"ו שיש מצות זכירת כל המצוות בכל רגע ע"י לבישת הציצית שנאמר "וראיתם אותו" ומקיים בכל שעה מצוה דאורייתא
[21] "כי מצות ציצית שהיא מזכרת כל המצות היא סימן לחרב ה' מלאה דם להנקם מהרשעים הפושעים בו" (ספר חרדים בהקדמה ועיי"ש מש"כ עוד בענין מעלת הציצית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה