יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

פרשת תולדות יום ה'

מקרא

בראשית פרק כז

(יח) וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:
(יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי כוונתו היה לומר אנכי המביא לך עֵשָׂו  הוא בְּכֹרֶךָ והיה כדי שלא יוציא במפורש דבר שקר מפיו עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה זימן[1] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:
(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:
(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו לפי שתאומים היו היה קולם דומה קצת זה לזה ולכך טעה יצחק בקולו מאחר שמצאו איש שעיר על צוארו[2]:
(כג) וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ כלומר הכין את עצמו לברך אותו[3]:
(כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי וכדי לא לשקר לא אמר "אני עשו":
(כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:
(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי אמר, הנה שני סימנין, בקול דומה ליעקב, במשוש דומה לעשו, אראה עוד סימן שלישי בבגדיו ויכריע בין שני הסימנין, ועל כן כשקרב אליו והריח ריח בגדיו כשל עשו, ברכו[4]:
(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק השדה שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון[5]:
(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים כי מתת אלהים תמיד הוא, ואין לה הפסק לעולם כל ימיך על אדמתך מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ השמנה שבכל הארצות וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ ולעשו לא נתנו במתת אלהים ולא ברכו, אלא אמר גם לך אצלתי אחריו ברכה, משמני הארץ ומטל השמים יהיה מושבך (פסוק לט) בעוד אשר אתה תשב שם, ירמוז כי יכלה ויאבד, כי לא יהיה לו זה לעולם, אך בעודו, יהיה חלקו טוב[6]:
(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים בני אחיך וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים כל המלכים בניהם של ישמעאל[7] הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ היה סבור שהוא עשו וברכו שיגבר על אחיו, אם כן על כרחך צריך לומר שלא ידע מה שנאמר לרבקה בנבואה (לעיל כה, כג) ורב יעבד צעיר[8] וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
(ל) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ להגיד נסים שנעשו ליעקב בא הכתוב. שאלו הקדים עשו לבא רגע אחד קודם לא נתברך יעקב[9]:
(לא) וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(לב) וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה שהיה חושב שהוא יעקב, בשביל שבירך לעשו ואכל מצידו, שהיה גם הוא מביא לו מטעמים כדי שיברך אותו, ולכך שאל "מי אתה", לדעת האמת[10] וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו:
(לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד שידע שאבד בנו האהוב לו ברכתו לעולם וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד אשר היה יכול לרמות אותי[11] וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶהמאחר שקיבל ברכה זו להיות גביר ושר, יודע אני שגם ברכה אחרת יקבל,ברכת אברהם לירש את הארץ, כי היא ראויה לבכור ולגביר[12]:
(לד) כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי:    

נביא

יהושע פרק טו

(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם אֶל גְּבוּל אֱדוֹם סמוך למצר אדום מִדְבַּר צִן נֶגְבָּה בתחום מצר דרומי של ארץ ישראל מִקְצֵה תֵימָן בסוף כל המצר:
(ב) וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב מצר דרומי של יהודה. מקצה ים המלח מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח הוא מקצוע דרומית מזרחית של ארץ ישראל מִן הַלָּשֹׁן ראש הים המשוך כלשון הַפֹּנֶה נֶגְבָּה:
(ג) וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב אל המקום שהיה מנגב  - לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה:
(ד) וְעָבַר עַצְמוֹנָה וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל סוף הגבול יָמָּה כלה אל הים הגדול זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב זה הגבול יהיה לכל ישראל גבול הנגב מן המזרח למערב:
(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה הגבול המזרחי ההולך מצפון לדרום יָם הַמֶּלַח עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִלְּשׁוֹן הַיָּם מִקְצֵה הַיַּרְדֵּן עד מקום שהירדן נופל בים המלח:
(ו) וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן שם המקום אבן אולי היתה שם אבן גדולה לסימן לגבול המקום בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן אדון המקום היה שמו בוהן בן ראובן:
(ז) מאבן בהן בן ראובן בא הגבול לעמק עכור וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל מֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל עֵין רֹגֵל:
(ח) וְעָלָה הַגְּבוּל מעין רגל ל - גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה:
(ט) וְתָאַר ונסב בעוגל הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים:
(י) וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה:
(יא) וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף עֶקְרוֹן צָפוֹנָה וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה:
(יב) וּגְבוּל יָם גבול המערב הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל איי הים יחשבו גם הם לגבול יהודה, ונחלתו היו זֶה גְּבוּל בְּנֵי יְהוּדָה סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(יג) וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי יְקֹוָק לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן:
(יד) וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק:
(טו) וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר ארז"ל כי בלשון פרסי קוראין דביר לספר:




כתובים

תהלים פרק כז

(א) לְדָוִד יְקֹוָק אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְקֹוָק מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד: (ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ: (ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ: (ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: (ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה ירושלים בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר מרומם אותי כעומד על צור יְרוֹמְמֵנִי: (ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי שהם סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה תרועת שמחה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיקֹוָק: (ז) שְׁמַע יְקֹוָק קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי: (ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְקֹוָק אֲבַקֵּשׁ: (ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ אל תטה אותי שאהיה בכעס עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: (י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיקֹוָק יַאַסְפֵנִי: (יא) הוֹרֵנִי יְקֹוָק דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר בדרך מיושרת לְמַעַן שׁוֹרְרָי למען שאשורר לך: (יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ דיבור בהפחת פה חָמָס: (יג) כל זה יכל לקרות לי - לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְקֹוָק בְּאֶרֶץ חַיִּים: (יד) קַוֵּה אֶל יְקֹוָק חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְקֹוָק:





משנת ההלכה

 פרק יג

המותר או אסור לפני תפילת שחרית

       א.       משהגיע זמן תפילת שחרית בעלות השחר, אין ללכת כדי לקבל פני חבירו, או רבו, ואפילו אביו, ולברכם בשלום גם אם אין רצונו אלא לומר בוקר טוב.

        ב.        ואם פגשם בדרך ,יאמר לחבירו "צפרא טבא" או "בוקר טוב" בלשון לע"ז, לכתחילה. ולאביו או רבו יכול לומר "שלום" ואם כבר בירך חלק מברכות השחר המבוארות לקמן, אומר שלום כרגיל.

         ג.         ואם חבירו שואל בשלומו ,מותר לענות לו בכל צורה שהיא.

        ד.        משהגיע עלות השחר אסור לעסוק במלאכה או בסידורים לפני התפילה. אמנם במלאכה קלה, כגון עיון חטוף בעיתון, או הוצאת האשפה מהבית לשומה בפח, או להפעיל מכונת כביסה או ייבוש, מותר קודם התפילה.

       ה.       אין לצאת לקניות קודם התפילה, ואפילו אם אינו קונה אלא מצרכי מזון. ובערב שבת שקונה לכבוד שבת מותר, ובלבד שלא יעבור זמן ק"ש. ואם צריך לקנות אוכל לילדים מותר.

         ו.         מותר לרחוץ במקלחת קודם התפילה.

         ז.         מותר לעסוק בפעילות גופנית כגון התעמלות ריצה וכיו"ב קודם התפילה, במטרה לחזק את גופו לעבודת הבורא במידה ואין אפשרות לאחר התפילה, או שהדבר כרוך בטרחה גדולה אם יעסוק בכך אחר התפילה.

       ח.       מותר לעשן או להריח טבק קודם תפילת שחרית.

        ט.       "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט כו). ודרשו חז"ל במסכת ברכות (י:) - לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. והעושה כן עליו הכתוב אומר "ואותי השלכת אחרי גויך (מלכים א יד יט). וכתב המנחת חינוך בדעת החינוך (מצוה רמח) שאיסור זה הוא מן התורה.  אמנם דעת רוב הפוסקים שאינו אסור אלא מדרבנן, והפסוק הינו אסמכתא בלבד.

         י.         משהגיע חצי שעה לפני עלות השחר אסור לאכול או לשתות יותר מכשיעור ביצה. כ -56.7 סמ"ק לגר"ח נאה, כ – 99.5 סמ"ק לחזו"א. ולאחר עלות השחר אין לטעום כלל אפילו פחות משיעור זה, עד אחר שמתפללים שמונה עשרה.

      יא.     אכילה ושתיה מטעמי בריאות, לקיחת תרופות, או אם צריך לאכול כדי לקחת תרופה שאסור לאכלה על בטן ריקה, מותרים לפני התפילה אפילו אם ניתן לדחותם לאחר התפילה.




[1] ת"א
[2] רשב"ם
[3] מלבי"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רשב"ם
[6] רמב"ן
[7] ת"י
[8] פי' הטור
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה