מקרא
בראשית פרק ל
(א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים תתפלל לה' כמו שעשה אביך[1] וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי דעתה שיתפלל עליה עד שיהיו לה בנים על כל פנים, ואם אין, תמית עצמה מחמת הצער, ובזה דברה שלא כהוגן בקנאתה לאחותה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים, כדי שלא תמות בצערה[2]:
(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע על כל פנים, ובעבור שדברה כדרך געגועי נשים האהובות, להפחידו במיתתה, חרה אפו ואמר שאינו במקום האלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואינו חושש בדבר, כי ממנה מנע פרי בטן ולא ממנו, ואמר כן כדי ליסרה ולהכלימה[3] אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן וכי במקומו אני שיהיה לי כח שאפקוד את העקרות והלא מפתח זה לא נמסר ביד שליח[4]:
(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי ואני אגדל את בניה[5] וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:
(ד) וַתִּתֶּן לוֹ שחררה את[6] אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה מלמד שאף הם היו נשיו בכתובה וקדושין ולא היו השבטים בני פלגשים ולא נמצא בהם לשון פילגש רק כשמזכירים עם רחל ולאה הגבירות[7] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב:
(ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן הזכיר בכל השפחות "ליעקב", להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם, ואיננו נקרא לו בן האמה רק בן ליעקב כבני הגבירות המתיחסים אליו[8] כיון שהוציא את השפחות לחירות[9]:
(ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים צדיק הוא בדינו שלא נתן לי הריון וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי ואע"פ כן קבל תפלתי וַיִּתֶּן לִי בֵּן הסכימו הגבירות בדבריהן אלה שתהיינה השפחות משוחררות וזה באמרן שיהיו בני השפחות להן לבנים לא לעבדים כמו שהיה הדין אם היה אמותם שפחות[10] עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:
(ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל ללמד שלא היתה כמו הגר שהוקלה גברתה בעיניה אע"ג שבלהה שוחררה אלא עדיין היא כמו שפחתה[11] בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:
(ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים קיבל ה' תפילתי נִפְתַּלְתִּי בהתחנני ובהתחברי עם הקב"ה ע"י תפילתי עִם אֲחֹתִי חמדתי שיהיה לי ולד כמו אחותי גַּם יָכֹלְתִּי וגם קיבלתי[12] וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי:
(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וידעה שעתידים להיות שתים עשרה שבטים ורצתה שיהיו לו רוב הבנים ממנה או ממשפחתה, שהיא ברשותה ולא תתגבר עליה אחותה[13] וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ ושחררה אותה משפחות לחירות[14] וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה:
(י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן:
(יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד בָּא גָד בא אלינו מזל טוב[15] המזל שהיה לי להוליד בנים והלך ממני שעמדתי מלדת, עתה בא וחזר לי[16] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:
(יב) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:
(יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי הגם שאיני מצלחת כי אישי לא יאהב אותי אני מאושרת כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת הכל חושבים אותי למאושרת ובת עוה"ב ומאשרים את מעשי, ובזכות זה זכיתי לכך[17] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:
(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים בימי סיון[18] וַיִּמְצָא דוּדָאִים יברוחים וצורתם כצורת בן אדם יש להם דמות ראש וידים והוא המועיל להריון, וזהו בדרך סגולה שיש בהם לא בדרך הטבע כי התולדה שלהן קרה אבל הפרי והוא כדמות תפוחים יש להם ריח טוב[19] בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:
(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי המעט ממך שתקחי לך את אישי כאילו את אשתו ואני האמה, אף כי תעשי עצמך גברת וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי אשר אני מתענגת בריחן יתכן שרצתה בהן לכבוד יעקב לבשם בהם יצועיו, כי דרך נשים לה[20] וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:
(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי ולא תעשה עול בזה לבטל עונת אחותי בהיות זה מדעתה ובהסכמתה וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּאמדעתו בראותו זריזות לאה וטוב כוונתה בזה[21]:
(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי:
(יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי ואע"פ שאחותי עשתה כן, היא עשתה לפי שלא היו לה בנים. אבל אני הרבה בנים היו לי ובשביל גמילות חסד שעשיתי שמסרתי לו שפחתי, נתן אלקים שכרי ועל שאמרה כך ושאמרה כי שכר שכרתיך נקרא יששכר בשני שיני"ן[22] וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:
(יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב:
(כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב נתן לי ה' חלק טוב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי מלשון זבול אִישִׁי כלומר דירה הפעם יהיה דירת בעלי אצלי בקביעות[23] כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:
(כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:
(כב) וכשראתה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, התפללה על עצמה[24] וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:
(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי שאמרו שקבל תפילת אחותי ולא קיבל את תפילתי[25]:
(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר הרי שם זה משמש שני אמירות אסף ויוסף[26]:
נביא
יהושע פרק טז
(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף הם מנשה ואפרים ונטלו סמוכים זה לזה אבל כל אחד נטל חלק לבד, וגם נחלתם מלאו כל האורך של ארץ ישראל ממזרח למערב, וכמו נחלת יהודה מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ מן הירדן שממול יריחו התחיל למשוך הגבול ובא אל לְמֵי יְרִיחוֹ מִזְרָחָה ממי יריחו עלה אל הַמִּדְבָּר עֹלֶה מִירִיחוֹ בָּהָר בֵּית אֵל:
(ב) וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה וְעָבַר אֶל גְּבוּל הָאַרְכִּי ר"ל על גבול האורך ואמר גבול הארכי כי הי' עוד עטרות בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמ"ש בפסוק ז' וירד מינוחה עטרות עֲטָרוֹת אדר:
(ג) וְיָרַד יָמָּה לצד מערב אֶל גְּבוּל הַיַּפְלֵטִי עַד גְּבוּל בֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן וְעַד גָּזֶר וְהָיוּ /תצאתו/תֹצְאֹתָיו יָמָּה הים הגדול:
(ד) וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם:
(ה) וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם מִזְרָחָה גבולם היו בחצי הארך המזרחי, כי החצי המערבי היה למנשה עַטְרוֹת אַדָּר עַד בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן זה היה רוחב נחלתם מן הדרום לצפון, ובית חורון התחתון והעליון שניהם היו לאפרים:
(ו) וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן מבית חורון עליון יצא הגבול להתארך עוד כלפי המערב מצפון למכמתת שהיתה מנחלת מנשה וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד סוף כל המזרח וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה:
(ז) וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן:
(ח) מִתַּפּוּחַ יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה נַחַל קָנָה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(ט) וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה וגם זה עוד מנחלת אפרים, ערים היו להם מובדלות מתחומו ומובלעות בתוך נחלת בני מנשה כָּל הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן:
(י) וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עֹבֵד לא מס ממון, כי אם מס עבודה בגוף: פ
יהושע פרק יז
(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה לפי שהיה הוא בכור יוסף ומכיר היה בכורו והיה איש מלחמה זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה אבל חצי שבט מנשה לא היה לו אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן ובעבורו רמז משה בברכתו בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים ינגח יחדיו וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:
(ב) ואחר זה היה הגורל לבני מנשה הנותרים, לכל משפחה ומשפחה וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הַזְּכָרִים ובפסוק הבא מבאר שהיו גם נקיבות שנחלו לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(ג) וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:
(ד) וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר יְקֹוָק צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ אחי אביהם וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל על בציווי פִּי יְקֹוָק נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן בארו חז"ל שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר:
(ה) וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה א) מהמכמתת עד עין תפוח, ב) ארץ תפוח עד נחל קנה, ג) מנחל קנה צפונה לנחל עד הים, ד) בית שאן ובנותי', ה) יבלעם ובנותיה, ו) דאר ובנותיה, ז) עין דור ובנותיה, ח) תענך ובנותיה, ט) מגידו ובנותיה, י) שלשת הנפת, הרי עשרה מחוזות שכ"א היה חבל ומדה מיוחדת לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
(ו) כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו ולכן היו צריכים חבלים רבים וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים:
כתובים
תהילים פרק כא
(טז) בְּיָדְךָ עִתֹּתָי כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי: (יז) הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ: (יח) יְקֹוָק אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ ישתתקו ויאלמו לִשְׁאוֹל למות: (יט) תֵּאָלַמְנָה תהינה אלמים שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק גדופים בְּגַאֲוָה וָבוּז: (כ) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא - נֶגֶד בְּנֵי אָדָם שהוא נראה לכל: (כא) תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת: (כב) בָּרוּךְ יְקֹוָק כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי כאילו הייתי בְּעִיר שיכולה לעמוד ב- מָצוֹר: (כג) וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי נכרתתי כמו כרות ע"י גרזן מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ: (כד) אֶהֱבוּ אֶת יְקֹוָק כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְקֹוָק שומר ה' את המאמינים בישועתו וסומכים עליו וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר הנותרים מאנשי הגאוה עֹשֵׂה מעשה ב - גַאֲוָה: (כה) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיקֹוָק:
תהלים פרק לב
(א) לְדָוִד מַשְׂכִּיל אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמר .אַשְׁרֵי נְשׂוּי שהקב"ה נשוא ומוחל פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה שלא תזכר שזה מורה שעה תשובה שלימה: (ב) אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְקֹוָק לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: (ג) כִּי כאשר הֶחֱרַשְׁתִּי מלהתוודות בָּלוּ עֲצָמָי מרוב אנחותי ודאגותי כל היום שהייתי דואג מפני הפורענות ולכן אני עוסק בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם אל הקב"ה: (ד) כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה אני ירא שמא תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי לחלוחית שבעצמותי בְּחַרְבֹנֵי ביבישות שב - קַיִץ סֶלָה: (ה) לכן - חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיקֹוָק וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: (ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:
משנת ההלכה
פרק טו
סדר הנחת תפילין
א. מצות תפילין מצוה קדושה ונשגבה היא עד מאד, יותר מכל מצוות שבתורה, כמש"כ הרא"ש בהלכות תפילין סי' כח, וסודותיה רבים ועמוקים מאד, ובה זוכה האדם להתעטר ולהתפאר בכתר מלכו של עולם, ולדמות להקב"ה, שכביכול הקב"ה בכבודו מניח תפילין. ובה נעשה שותף להקב"ה, והתפילות מתעלים על ידי כך. ולכן צריך האדם להזהר מאד במצות תפילין, ושלא ייבטל ממנה אפילו יום אחד.
ב. ואף על פי שמצות תפילין גדולה יותר, וקדושתם גדולה מציצית, בכל זאת קודם מתעטף בטלית, משום שהיא מצוה תדירה יותר, ורק אח"כ מניח תפילין, שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ומעלים בקודש לילך מדרגה קטנה, לדרגה גבוה יותר. ומתחילה מכסה עצמו בכיסוי מצוה, ואח"כ מקשר עצמו בתפילין, בקשר היחוד והקדושה.
ג. אם אינו יכול לקיים שני מצוות אלו עכשיו, אלא או ציצית או תפילין, יניח תפילין קודם, כיון שהם מקודשים יותר.
ד. אם נגע קודם בתפילין אפילו הם עדיין בתוך הנרתיק שלהם, יניח התפילין קודם, שאין מעבירין על המצוות. ודעת המקובלים וכן פסק בבן איש חי שגם אם פגע בתפילין קודם, אעפ"כ יתעטף בטלית ואח"כ יניח תפילין. ולכן יזהר להניח התפילין מאחורי הטלית, או שיניחם באופן כזה שתמיד יפגע בטלית קודם. אבל לא יניח את הטלית מעל לתפילין, אפילו בתוך נרתיקם.
ה. אח"כ יקח תפילין של יד ויניחם על הזרוע בבשר הגבוה הנקרא קיבורת, ולא יניחנו למטה מהקיבורת, דבעינן שימה כנגד הלב, והקיבורת מכוון כנגד הלב, ולכך צריך שיטה התפילין של יד לצד הגוף מעט בצורה שכאשר יכופף הזרוע למטה, יהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש.
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רבינו בחיי
[5] ת"א ת"י
[6] ת"י
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] מלבי"ם
[10] ספורנו
[11] העמק דבר
[12] ת"א
[13] רמב"ן
[14] ת"י
[15] רשב"ם
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] מלבי"ם
[18] ת"י
[19] רבינו בחיי
[20] רמב"ן
[21] ספורנו
[22] חזקוני
[23] ת"א
[24] רמב"ן
[25] ספורנו
[26] רשב"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה