מקרא

בראשית פרק כג

(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:

(ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע עיר שבנה אדם גדול שבענקים ששמו ארבע הִוא חֶבְרוֹן לשם שלחה אברהם כדי שתבריא כיון שאויר חברו נקי וצלול בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם מבאר שבע מקום מגוריו[1] לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ ולמדנו הכתוב דרך ארץ כי המדבר ברבים צריך לעמוד[2] וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:

(ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם מארץ נכריה באתי לגור כאן ונתישבתי עמכם לכן אין לי מקום קברות אבות הנה[3] תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לקבור בה מתי ממשפחתי כיון שאם אקבור בשדה של אחד, יבא בעל השדה ויחרוש ויוציא העצמות[4] וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי אוציאנה מלפני לקוברה[5]:

(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:

(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ ולא גר ותושב ואין אתה צריך לקנות[6] בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ אפי' קבר המיוחד לו בחייו[7] לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:

(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ והשתחויה שישוח ראשו וזה משפט הנותן שבח לאחר וגם משה השתחוה לחותנו[8] לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת:

(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם רצונכם[9] לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי ובקשו בשבילי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר לפי שהיה עשיר והיה לו גנאי למכור שדה אבותיו, לכך הוצרך להרבות עליו רעים לפייסו[10]:

(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מערה הנמצאת בבקעה הנקרא מכפלה[11] אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ שאין לו לחוש שאצטרך לעבור דרך עליו, כי היא בקצה שדהו, וגם אינה חשובה בעיניו כל כך, כי הקצה אותה לצד ואינו עובדה[12] בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לעיניכם ותהיו אתם עדים[13] לַאֲחֻזַּת קָבֶר:

(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לגלות המקח לסוחרים הבאים לעיר שיוודע להם[14] לֵאמֹר:

(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי איני מוכר לך אלא - הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ אתה ביקשת מערה ואני נותן גם השדה וגם המערה[15] לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:

(יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לעפרון[16] לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ:

(יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אקח לקבור את מתי אַךְ רק אִם אַתָּה לוּ בבקשה שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה אבל אם לא תקח כסף לא אקח המקום[17]:

(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:

(טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ שאינו שוה אלא אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא והיה לך לקחת ממני בחינם[18] וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר:

(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן לתת לו כסף ולקנותה ורק אח"כ לקבור את מתו[19] וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר כסף צרוף ומתקבל לכל מיני סחורה וטוב בכל מקום[20]:

(יז) וַיָּקָם נתקיים בחותמיו של ספר המקנה כלומר נחתם הקני על ידי חתימת עדים על שטר[21] שְׂדֵה עֶפְרוֹן על ידי קנין הכסף[22] אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:

(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה בקנין כסף אבל עדיין לא עשה חזקה להיותה בית קברות לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:

(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

(כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת כאן עשה בה חזקה להופכה לבית קברות וברשות כל בני העיר[23]: ס

נביא

יהושע פרק ט

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ ששמעו שלא פתחו ביריחו ועי בשלום וחשבו כי לא יקבלו האומות הבאים להשלים עמהם כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:

(ב) וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד בהסכמה אחת ועצה אחת: פ

(ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי כי יריחו כבשו בנס, והעי בתחבולות וברוב עם, ולזה הבינו הדבר שבערמה עשו להטעותם:

(ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ עשו עצמם כצירים – שלוחים מארץ רחוקה וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים מורקבים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים קשורים שייראו כאלו באו מארץ רחוקה:

(ה) וּנְעָלוֹת נעליים בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת תפורות בכמה גוונים כי בעת התיישן המנעלים יתחלפו בכמה גוונים בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים מנומר בנקודות כי בהתיישן הלחם, יתעפש, ובו נקודים לבנים וירוקים ושחורים:

(ו) וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ לא מארץ כנען אשר הוזהרתם (דברים כ טז): בלא תחיה כל נשמה, ולזה כרתו לנו ברית להחיותינו וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:

(ז) ויאמרו וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי מבני חוי היו גבעון והערים הסמוכות להם שהיו בזאת העצה אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אכרות אֶכְרָת לְךָ בְרִית:

(ח) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ:

(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ מצאו ערמה חדשה לומר שבאו לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כדי להתגייר כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם:

(י) וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת זכרו מצרים וסיחון ועוג ולא זכרו הירדן לפי שהיה דבר מצרים וסיחון ועוג מימים קדמונים ודבר הירדן היה מזמן קרוב כלומר הראו ליהושע שלא שמעו דבר הירדן כל כך היא רחוקה ארצם:

(יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:

(יב) זֶה לַחְמֵנוּ אשר תראו בידינו הנה בהיותו עדיין חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ לקחנו אותו צידה לדרך מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים:

(יג) וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד:

(יד) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם לקחו הראיה שהאמת עמם מצידם – היבש וְאֶת פִּי יְקֹוָק לֹא שָׁאָלוּ באורים ותומים:

(טו) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה:

כתובים

תהלים פרק יח

(יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי: (יט) יְקַדְּמוּנִי שונאי היו מקדימין לבוא עלי בְיוֹם אֵידִי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה' סמך אותי וַיְהִי יְקֹוָק לְמִשְׁעָן לִי: (כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב למקום רחב להנצל מידם יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי: (כא) יִגְמְלֵנִי יְקֹוָק כְּצִדְקִי כצדק לכתי אחריו במדבר. כְּבֹר לשון נקיות יָדַי יָשִׁיב לִי: (כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְקֹוָק מצות עשה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מדרכי - מֵאֱלֹהָי מצות לא תעשה:(כג) כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי לא אשכח משפטיו והם נגדי – מולי תמיד וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי: (כד) וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ כמו תמים תהיה וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון: (כה) וַיָּשֶׁב יְקֹוָק לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו: (כו) עִם עם אברהם שהיה חָסִיד לפניך תִּתְחַסָּד עשית הרבה חסד לפי שכן דרכי ה' לגמול מדה כנגד מדה עִם גְּבַר תָּמִים יצחק שהיה שלם ביראתך תִּתַּמָּם השלמת דברי רצונך עמו: (כז) עִם נָבָר עם איש ברור ונקי כי תשלם לאיש כמעשהו תִּתְבָּרָר תתנהג בברירות וְעִם עִקֵּשׁ עקום תִּתְפַּתָּל כמו דור עקש ופתלתל: (כח) כִּי אַתָּה עַם עָנִי עם מוכנע תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת המתגאים ביותר תַּשְׁפִּיל: (כט) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי משל למזלו הטוב יְקֹוָק אֱלֹהַי יַגִּיהַּ יזריח ויאיר חָשְׁכִּי: (ל) כִּי בְךָ אָרֻץ בבטחונך ארוץ גְּדוּד למחנה האויב ולא אירא וּבֵאלֹהַי ובעזר אלוה אֲדַלֶּג שׁוּר על החומה לכבוש העיר: (לא) הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ לגמול לאדם כמפעלו. אִמְרַת יְקֹוָק צְרוּפָה ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה' והבטחתו אין בה דבר בטל מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ: (לב) כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְקֹוָק וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ: (לג) הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חוגר אותי מלשון אזור וחגורה חָיִל כח וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי: (לד) מְשַׁוֶּה רַגְלַי שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי גבהי וגדולתי יַעֲמִידֵנִי:

משנת ההלכה

פרק ח

דיני טלית קטן

א. קודם שילבש הטלית קטן יבדוק חוטי הציצית כדי לראות שאינם מסובכים זה בזה, ושלא נחתך אחד מן החוטים. וצריך גם לבדוק במקום הנקב שבטלית קטן. אמנם אם חושש שע"י שיפריד החוטים יפסיד תפילה בציבור, אינו צריך להקפיד בזה שאינו אלא נוי מצוה והידורה.

ב. אמנם אם נחתכו או נסתבכו חוטי הציצית בצורה שאי אפשר להפרידם, ישנם אופנים שהטלית פסולה. ויתבארו במקומם בדיני ציצית.

ג. בחור שאינו מתעטף בטלית גדול לתפילה, יאחז הטלית קטן בידיו ויברך בעמידה – "אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית", וטוב להסתכל בציצית בשעה שמברך. ואח"כ ילבש הטלית קטן בעמידה. אמנם אם אין ידיו נקיות לא יברך, אלא ילבש הטלית קטן בעמידה ויברך אח"כ כשידיו יהיו נקיות.

ד. מי שמתעטף בטלית גדול, ילבש הטלית קטן בלא ברכה ואח"כ כשיתעטף בטלית גדול יברך עליו. ויכוין לפטור הטלית קטן.

ה. ואם יודע שעתיד הוא להתעכב זמן מה לפני שיילבש הטלית גדול, יברך כעת על הטלית קטן "על מצות ציצית", וכשיתעטף בטלית גדול יברך על הטלית גדול "להתעטף" וכו'.

ו. יש שנהגו להתעטף גם בטלית קטן, אמנם מנהג העולם אינו כן, והרבה טעמים יש בדבר. ומי שנהג לעשות כן יקפיד שיהיה בטלית קטן שיעור עטיפה המבואר במקומו בדיני ציצית.

ז. כדאי להקפיד לעשות סימן בטלית קטן שאותן ציציות שהיו לפניו תמיד יהיו לפניו ולא יהפכם לאחוריו וכן שהציציות שהיו בצד ימין יהיו לעולם בצד ימן אמנם אין הדבר מעכב כלל

[1] חזקוני

[2] רבינו בחיי

[3] רשב"ם

[4] פי' הטור

[5] רשב"ם

[6] רשב"ם

[7] חזקוני

[8] אבע"ז

[9] ת"א

[10] רמב"ן

[11] רמב"ן

[12] פי' הטור

[13] רשב"ם

[14] פי' הרא"ש

[15] רשב"ם

[16] רשב"ם

[17] ספורנו

[18] רשב"ם

[19] כדי שיהיה קנין כסף גמור קודם הקבורה ולא יכול לבוא אח"כ בכל מיני טענות אונאה. מלבי"ם

[20] ת"י רשב"ם

[21] ספורנו

[22] פי' ר' יוסף בכור שור

[23] פי' ר' יוסף בכור שור

לימוד יומי

יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

פרשת חיי שרה יום א'