פרשת תולדות יום א'

מקרא

בראשית פרק כה

(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אחר שהזכיר תולדות ישמעאל חוזר ומפרש תולדות יצחק והם האמורים למטה יעקב ועשיו אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק חזר והתחיל אברהם הוליד את יצחק, לומר כי הוא לבדו תולדותיו, וכאלו הוא בנו יחידו שבניו האחרים ביחס אליו אינם נחשבים לכלום[1]:

(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן משדה[2] אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם[3] לוֹ לְאִשָּׁה:

(כא) וַיֶּעְתַּר בתפילות מרובות שזהו לשון עתירה[4] יִצְחָק לַיקֹוָק לְנֹכַח בשביל ובעבור אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא והוא לא היה עקר וַיֵּעָתֶר ונתרצה לוֹ יְקֹוָק וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:

(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ רצים ומתנענעים בתוך גופה[5] הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן ההריון הזה היה מחודש ומשונה משאר הריון הנשים, שאין דרך הנשים להיות התאומים מתרוצצין ומתקוטטין בבטן ואלו היו מתרוצצין בקרבה ומצטערת הרבה[6] לָמָּה זֶּה אָנֹכִי בעולם, הלואי אינני, שאמות או שלא הייתי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ להתפלל[7] אֶת יְקֹוָק וי"א שהלכה לנביאים שבאותם הימים[8]:

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ ע"י נביא[9] שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ שהרי הוא בשביל ששני גוים בבטנך בעלי דעות שונות וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מלכויות מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וכבר היום נלחמים הם זה בזה וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ יתחזקוְרַב והגדול[10] יַעֲבֹד צָעִיר:

(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת ולא ילדה מוקדם אפילו שהתרוצצו[11] וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ מכוסה כְּאַדֶּרֶת כמו מעיל ב - שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו כלומר עשוי וגמור כמו אדם מבוגר[12]:

(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה יודע בעבודת האדמה[13] וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם שלם במעשיו[14] יֹשֵׁב אֹהָלִים היה רועה צאן אביו ויושב באהלים לפי שהרועים עושים אוהלים מפני הצינה ומפני החמה[15], והיה גם יושב באהלי שם ועבר להכיר את בוראו[16]:

(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו לא היה אוהב אותו בשביל בכורתו רק לפי שהיה מהנה אותו בצידו, ולמדנו הכתוב כי עשו הרשע היה ציד משני צדדין, כי יצוד החיות במדברות ובשדות ממה שהזכיר איש שדה, ויצוד גם כן דעת אביו כשהיה מזמן ההנאות בפיו מתוך ערמת דבריו[17] וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב שהיתה מכרת בתומתו וגם ממה שאמר הקב"ה ורב יעבוד צעיר[18]:

(כט) וַיָּזֶד ויבשל[19] יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף דרך צידים להיות עייפים לפי שהן רודפין אחר החיות ופעמים שהם תועים ביערים יום או יומיים וע"י כן הם רעבים וצמאים[20]:

(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה[21] נָא מִן הָאָדֹם תבשיל אדום וכתבו חז"ל שהיה עדשים אדומות הָאָדֹם דרך כל אדם לכפול דיבורו כשהוא נחפז לשאול דבר וזה היה עיף וממהר לאכול[22] הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם כי לעגו עליו שמכר בכורה נכבדת בעבור תבשיל מעט[23]:

(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם כלומר - שתעמוד במכירתך לעולם כמו היום[24] וי"א[25] שאמר מכור לי לאי זה יום שיהיה, שתחול אז המכירה, ופירש "כיום", כמו ביום, פי' באיזה יום שתבא בו הבכורה שתהיה שלי אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:

(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות. ויתכן שימות קודם אביו[26] וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:

(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם כאשר אמרת למה זה לי בכורה, אינני חפץ בה, אמר לו יעקב השבעה לי כי לא תחפוץ בה ולא תירשנה לעולם[27] וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב בעבור הנזיד:

(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים כאן גילה הכתוב מה שהזכיר למעלה ויזד יעקב נזיד שהיה תבשיל של עדשים[28] וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: ס

נביא

יהושע פרק יב

(א) וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מזכיר תחלה מה שנעשה ע"י משה מזאת המלחמה והיה ראוי שייחס למשה עמהם כי על ידו ובאמת בסוף מזכיר כי משה עבד ה' ובני ישראל עשו זה ולא הזכיר תחילה שם משה להורות כי משה אעפ"י שגדלה מעלתו מאד הנה היה נצוחו אלה המלכים בזכות ישראל מצד ברית השם יתעלה כרות עם אבותיהם וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן וְכָל הָעֲרָבָה מִזְרָחָה:

(ב) סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְתוֹךְ הַנַּחַל וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל שם מקום סמוך להנחל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן ששם גבול ארץ בני עמון, סוף מצר ארץ בני עמון, ומשם והלאה היו בני עמון מושלים:

(ג) וְהָעֲרָבָה גם היא היתה ממשלת סיחון עַד יָם כִּנְרוֹת מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח מִזְרָחָה דֶּרֶךְ בֵּית הַיְשִׁמוֹת וּמִתֵּימָן ומפאת הדרום תַּחַת אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה:

(ד) וּגְבוּל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן גם גבול עוג ירשו מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הענקים, על שם שמרפים ידי רואיהם, כי יפחדו מהם הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי:

(ה) וּמֹשֵׁל בְּהַר חֶרְמוֹן וּבְסַלְכָה וּבְכָל הַבָּשָׁן עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַחֲצִי הַגִּלְעָד אצל גְּבוּל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן כי חצי הגלעד השנית של סיחון היתה:

(ו) מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִכּוּם וַיִּתְּנָהּ מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק יְרֻשָּׁה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: ס

(ז) וְאֵלֶּה עתה מפרש כבוש יהושע מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ כי פה לא חשב כל הארץ רק החלק שכבש יהושע בחייו כי עוד נשאר הרבה לרשתה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם:

(ח) בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבָעֲרָבָה וּבָאֲשֵׁדוֹת וּבַמִּדְבָּר וּבַנֶּגֶב הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: פ

(ט) מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד בֵּית אֵל אֶחָד:

(י) מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶחָד מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד:

(יא) מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶחָד מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶחָד:

(יב) מֶלֶךְ עֶגְלוֹן אֶחָד מֶלֶךְ גֶּזֶר אֶחָד:

(יג) מֶלֶךְ דְּבִר אֶחָד מֶלֶךְ גֶּדֶר אֶחָד:

(יד) מֶלֶךְ חָרְמָה אֶחָד מֶלֶךְ עֲרָד אֶחָד:

(טו) מֶלֶךְ לִבְנָה אֶחָד מֶלֶךְ עֲדֻלָּם אֶחָד:

(טז) מֶלֶךְ מַקֵּדָה אֶחָד מֶלֶךְ בֵּית אֵל אֶחָד:

(יז) מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶחָד מֶלֶךְ חֵפֶר אֶחָד:

(יח) מֶלֶךְ אֲפֵק אֶחָד מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד:

(יט) מֶלֶךְ מָדוֹן אֶחָד מֶלֶךְ חָצוֹר אֶחָד:

(כ) מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן מְראוֹן אֶחָד מֶלֶךְ אַכְשָׁף אֶחָד:

(כא) מֶלֶךְ תַּעְנַךְ אֶחָד מֶלֶךְ מְגִדּוֹ אֶחָד:

(כב) מֶלֶךְ קֶדֶשׁ אֶחָד מֶלֶךְ יָקְנֳעָם לַכַּרְמֶל יקנעם שם עיר המלוכה, והיתה סמוכה לעיר כרמל אֶחָד:

(כג) מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת למחוז דּוֹר אֶחָד מֶלֶךְ גּוֹיִם מקום שנקבצו שמה מכמה גוים לְגִלְגָּל אֶחָד:

(כד) מֶלֶךְ תִּרְצָה אֶחָד כָּל מְלָכִים שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד: פ

כתובים

תהילים פרק כב

(כד) יִרְאֵי יְקֹוָק הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ לשון יראו מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל: (כה) כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ: (כו) מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל ההילול - שאני מהלל השגתי מאתך - ע"י שהראתני את השגחתך ורחמיך, ואחרי התהלה - רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם שהוא הקרבת קרבן תודה שצריך להביא על הנס כמ"ש ויזבחו זבחי תודה ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נֶגֶד יְרֵאָיו לפרסם הנס: (כז) יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה' יְהַלְלוּ יְקֹוָק דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד כאלו הלב המתפרנס מן בשר הקרבן מקבל שפע רוחני ממזון הקדוש שבו יחיה לעד בחיים הנצחיים: (כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְקֹוָק כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם: (כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: (ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן ודשני ארץ הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעול' הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר וטעם ונפשו לא חיה על דרך בנות צעדה עלי שור כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים שכתוב בהם יחי לבבכם לעד: (לא) זֶרַע אברהם יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָיויספרו כוחו של ה' לַדּוֹר לדורות האחרונים כי הרשעים לא עבדו אותו הם דומים כאלו לא היו במציאות כלל, ולא יספרם ה' במספר דורות עולם: (לב) יָבֹאוּ בניהם וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָדלאלו שעדיין לא נולדו כִּי עָשָׂה המופתים אשר עשה:

משנת ההלכה

       א.        אין להפסיק בין ברכות התורה ללימוד התורה, אמנם אם הפסיק טוב לכוון לצאת יד"ח ברכות התורה בברכת אהבה רבה, וללמוד מעט לאחר סיום התפילה. לא עשה כן חייב לחזור ולברך.

        ב.        הישן במשך היום שינת קבע על מיטתו נהגו שאינו חוזר ומברך ברכות התורה. ולנוהגים בשיטת הגר"א יש לחזור ולברך בקומו.

         ג.         ואם ישן בלילה שינת קבע, אפילו בתחילת הלילה, צריך לברך בקומו ברכות התורה.

        ד.        המשכים ללמוד בעוד ליל יברך ברכות התורה, ואינו חוזר ומברך בבוקר אפילו אם ישן אח"כ שינת קבע.

       ה.       אם למד אחר ברכת התורה ברכת כהנים וכו' כמבואר לעיל, והפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו א"צ לחזור ולברך, שברכת התורה היא כברכות השחר שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום.

         ו.         היה ניעור כל הלילה, הרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת ידי חובתו אם אפשר, ואם לאו יברך בעצמו.

         ז.         ברכת אהבה רבה או אהבת עולם הואיל ויש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד כו' והרי זו פוטרת מלברך ברכת התורה אם למד אחר קריאת שמע ותפלה מיד בלי הפסק שאז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לקריאת שמע ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אבל אם אינו לומד מיד אחר התפלה צריך לברך על מה שילמוד.

       ח.       נשים מברכות ברכות התורה שהרי חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן והיאך ליזהר מכל לא תעשה שהן מוזהרות בהן כאנשים והן חייבות בתפלה כמו אנשים כמו שיתבאר.

        ט.       המסופק אם בירך ברכות התורה יכווין לצאת בברכת אהבה רבה נזכר לאחר שבירך אהבה רבה וילמד מיד כשנזכר ויסמוך על ברכת אהבה רבה אמנם עדיף שאופן זה שאחר יוציאו יד"ח.

 

---

[1] רמב"ן

[2] אבע"ז

[3] ספורנו

[4] רשב"ם

[5] רשב"ם

[6] רבינו בחיי

[7] רמב"ן

[8] רשב"ם

[9] רשב"ם

[10] ספורנו

[11] פי' ר' יוסף בכור שור

[12] ת"י

[13] ספורנו

[14] ת"א ת"י

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] ת"א ת"י

[17] רבינו בחיי

[18] רשב"ם

[19] ת"א

[20] חזקוני

[21] רש"י

[22] חזקוני

[23] רמב"ן

[24] פי' ר' יוסף בכור שור

[25] רמב"ן

[26] אבע"ז

[27] רמב"ן

[28] רבינו בחיי