מקרא
בראשית פרק כד
(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים פחד על עצמו פן ימות טרם השיאו את יצחק[1] וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים, וזאת כל חמדת האדם. והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה[2]:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי כך היה המשפט באותן הימים שכל אדם שהיה כפוף לאדם אחר נותן ידו תחת ירכו לאות שהוא אדוניו הרי ידי תחת רשותך לעשות רצונך[3]:
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(ד) כִּי אֶל אַרְצִי שהיא - וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן ולקחת אשה לבני משם, רמז אל "מבית אבי"[4] וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:
(ז) יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי באמרו כי ביצחק יקרא לך זרע וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וכיון שנשבע ולא ינחם יסבב בלי ספק שישא בני אשה הוגנת לו להקים זרע מוכן לקיים בו שבועתו[5] אני מתפלל ש -[6] הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:
(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת לא הרשה אותו לקחת לו אשה מבנות כנען, אבל שיהיה הוא פטור, וה' הטוב בעיניו יעשה רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה ואברהם הוא היודע ביצחק הצדיק שישמע לאביו ושיזהר בהם ולא ייקח מבנות כנען וילך לו אל ישמעאל או ללוט ויתר העמים[7]:
(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה עם כל התנאים שאמר לו אברהם[8]:
(י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ משא עשרה גמלים, והענין, כי כל הטוב והמעולה במינים ההם פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו[9] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:
(יא) וַיַּבְרֵךְ שני ברכים יש לגמל זה על גב זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו[10] הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:
(יב) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה זמֵן נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:
(יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב מתעכב עַל עֵין הַמָּיִם לא אכנס בעיר, שהרוצה לישא אשה צריך לבדוק בשלשה דברים - שתהא יפה, ומיוחסת, ותהא נעימה בדעתה ויפה עם הבריות. ועתה היופי אני יכול לראות בעיני, והיחוס אני יכול לשאול עליו ולבדוק בקרוביה אבל הנעימות איך אדע. אם אכנס בעיר ואתאכסן באחד מן הבתים, ותשמש לפנינו הנערה, שמא אביה ואמה צוו עליה, ולא מדעתה ולא מלבה תעשה זאת, אבל אם בכאן היא מתנהגת בצניעות, ודאי מחמת עצמה היא מתנהגת כן בצניעות[11] וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:
(יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק כלומר אותה שהוכחת ליצחק היא תאמר לי כן ולא אשה אחרת שלא הוכחת[12] וּבָהּ אֵדַע לשון תחינה הודיעני נא כִּי עָשִׂיתָ שעשית[13] חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:
(טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:
(טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
(יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
נביא
יהושע פרק ט
(טז) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית ולא היה אפשר לחזור בהם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו והיה אסור לכרות להם ברית, ומצד שהם וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים היו צריכים לקבל מס ועבדות:
(יז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים:
(יח) וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רצו להרגם, שהם מוזהרים עליהם בלאו דלא תחיה כל נשמה, ושבועת הנשיאים אינה חלה על כלל ישראל בשגם שהיתה בטעות והיתה לבטל מצות התורה, כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ולא הניחום הנשיאים מפני שיהי' חילול השם, ולכן - וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים:
(יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם:
(כ) זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם אחר שהשבועה היתה רק להחיותם ולא שלא נטיל עליהם מס ועבדות, א"כ נוכל לקיים את השבועה ובכ"ז נעשה כמצות התורה, כי נקיים השבועה וְהַחֲיֵה אוֹתָם שרק על זה נשבענו וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם:
(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים:
(כב) וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר רצה להודיעם שהם הפרו ברית תיכף בתחלתו במה שכחשו להם לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים:
(כג) וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי:
(כד) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם שלא עשו כלל הערמה הזאת כדי להפטר מחיוב מס ועבדות, רק להציל את נפשותם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כי חשבו שהיה הציווי להשמיד את כל יושבי הארץ ושלא לקבלם בשום אופן:
(כה) וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה:
(כו) וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם:
(כז) וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה טרם יתכונן המקדש יהיו חוטבי עצים להעדה העוסקים במלחמה בשבע שכבשו ושחלקו, ואח"כ וּלְמִזְבַּח יְקֹוָק עַד יהיו חוטבי עצים למזבח ה' הַיּוֹם הַזֶּה וזה נמשך עד היום הזה שנכתב בו הספר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בעת יבחר מקום לשבתו: פ
יהושע פרק י
(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כל מלכי ירושלים היו נקראים בזמן ההוא מלכי צדק או אדני צדק כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם:
(ב) וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה שהיא גדולה באיכות שהיא בחשיבות והנהגה כאחת ערי הממלכה וְכִי הִיא גְדוֹלָה בכמות יותר מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים:
כתובים
תהלים פרק יח
(לה) מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה לדעת תכסיסי המלחמה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי נתת בי כח לשבר קשת נחושה: (לו) וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר: (לז) תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי: (לח) אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: (לט) אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי: (מ) וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי: (מא) וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף כי ברחו מפני ופנו אלי עורף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם אכריתם: (מב) יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל אל יְקֹוָק וְלֹא עָנָם: (מג) וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו: (מד) תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם ממלחמות עמים תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי: (מה) לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי: (מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּיכמשו יהיו מיוסרים במכאוב וְיַחְרְגוּ מלשון חגר מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל: (מז) חַי יְקֹוָק וּבָרוּךְ צוּרִי הלא ה' חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זהוְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי: (מח) הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי הנוקם נקמתי מיד האויב וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי שמני למנהיג להם: (מט) מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי תרומם אותי יותר מן הקמים עלי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי: (נ) עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְקֹוָק וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה: (נא)/מגדל מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וכפי רוב ההודאה כן תגדל התשועה בכל עת עד שיגדיל ישועות מלכו וחוץ ממה שישלם לי בעד ההודאה והשבח וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ כי חסדי ה' הנאמנים היה מה שכרת לו ברית שלא תסור המלוכה מזרעו עַד עוֹלָם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה