מקרא
בראשית פרק כא
(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל נגמל מהנקה[1] וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה ביום המשתה הגדול אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק לועג ליצחק ולמשתה הגדול[2] באמרו שנתעברה מאבימלך[3]:
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ עבד שהוא מלעיג על אדונו ראוי להמיתו או להלקותו וגם כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק ולפיכך איני רוצה שידור כאן, שמא לאחר מיתתנו יאמר גם אני בן אברהם ויבוא לירש[4]:
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ שלא היה הדבר רע בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה, אלא מפני בנו חרה לו מאד, ולא רצה לעשותו, עד שאמר לו הקב"ה לעשותו[5]:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם כלי ויתכן להיותו מעור או מעץ[6] וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד בידיה[7] וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע טעתה וירדה מהדרך אל המדבר הסמוך[8] בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:
(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת כיון שהלכה וטעתה ולא הלכה בדרך הישר וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעזב תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:
(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד ממול הַרְחֵק הרחיקה עצמה ממנו[9] כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כטווח קשת היורה חיציםכִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:
(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם ולא תצטרך ללכת משם אל מעין ובור, כי במקום ההוא ירוה צמאו מיד[10]:
(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר ואח"כ וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ ולא תצטרכי להמשיך לשאתו כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:
(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:
(כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה יורה חצים וגם קַשָּׁת עושה קשתות:
(כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה ממשפחתה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ
(כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא שנולד יצחק משרה וידע אבימלך נסים שעשה לו הקב"ה לכך בא עתה לכרות ברית עמו. וכן כל בעת ההיא צריך לפרש לפי המאורע[11] וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:
(כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ:
(כה) וְהוֹכִחַ מלשון וויכוח[12] אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ:
(כו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם:
(כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית:
(כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן:
(כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה:
(ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה לעדות[13] כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת:
(לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע המקום גרידא נקרא באר שבע בימיו. אבל העיר לא נקראת באר שבע עד בימיו של יצחק[14] כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:
(לב) וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל עירם שב- אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כי בארץ פלשתים היו, אלא שהם היו יושבים בגרר (לעיל כ, ב) והוא היה יושב בבאר שבע (פסוק לג), והכל היה בארץ פלשתים[15]:
(לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל שם אילן גדול להיות לזכרון על הברית[16] בִּבְאֵר שָׁבַע ועל כן אמר ויטע כי כיון שהיה לו שם באר רצה לטעת שם אילנות ופרדסים להשקות ממי הבאר שחפר שם כדי שיהנה מן הפירות הוא והאורחים הבאים אל ביתו. ומפני שהשתדלות הצדיק בנטיעות אינו אלא הכנה לפעולות שכליות לכך סמך מיד[17] וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם:
(לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים: פ
נביא
יהושע פרק ח
(ג) וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה שני ימים לפני הכיבוש:
(ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר עצמה ולא לחיל היוצא מן העיר ולכן תארבו מֵאַחֲרֵי הָעִיר אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים מוכנים:
(ה) וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם כדי להטעותם:
(ו) וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ שננתק אוֹתָם מִן הָעִיר ברדפם אחרינו כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם עד שיהיו רחוקים מאד מן ההר כדי ש-:
(ז) וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב ממקום המארב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם:
(ח) וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְקֹוָק תַּעֲשׂוּ אל תאמרו אחר שהתיר ה' לבוז שללה, תקדימו להציל השלל טרם תשרפו העיר, לכן אמר- רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם ומלמדכם כונת דבר ה':
(ט) וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל במזרח וּבֵין הָעַי מִיָּם ממערב לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם לזרזם להשכים בבוקר למלחמה:
(י) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם הוא היה שר צבא הפוקד ומצביא את העם בפעם ההיא וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי:
(יא) וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר פתח שער העיר היה בצפון, ולכן חנו מצפון לעי וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי עמק היה מפסיק ביניהם ובין המדינה בינו בֵּינָיו וּבֵין הָעָי:
(יב) וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב חוץ מהשלושים אלף איש הנ"ל שם את אלה קרוב יותר לעיר כי האורב הראשון עמד בצד דרומי מערבי רחוק מן העיר והיה נחבא מבני העיר [כנ"ל פסוק ט'] לא כן אורב זה עמד אצל המחנה שעמדה מצפון לעיר רק שנמשך לצד מערבי, עד שעמדה המחנה בצד צפון עם האורב שיצא מצדה לצד מערב כמין דל"ת הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח"ז בשם עקבו, המעקב הוא המסבב שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו, כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העי ראוהו כי היה אצל המחנה קרוב לעיר בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם ממערב לָעִיר:
(יג) וַיָּשִׂימוּ הכינו הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק הגם שביום חנו לפני העמק, בלילה התחיל יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו אנשי העי שמתקרבים אל העיר:
(יד) וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמּוֹעֵד לִפְנֵי הָעֲרָבָה היא ערבות יריחו שהיתה במזרח וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר:
(טו) וַיִּנָּגְעוּ הראו את עצמם כאילו הם נגועים – חלשים יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר:
(טז) וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בעיר בָּעַי הזעיקו את כל מי שנשאר בעיר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר:
(יז) וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי לסמן לאורב כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר:
כתובים
תהלים פרק יז
(א) תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְקֹוָק צֶדֶק תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי בקול גדול הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בלחש הנאמרת בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה: (ב) הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה הלאמִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי: (ג) בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ השגחת עלי ב - לַּיְלָה בהתבודדי מבני אדם בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָאכצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כן בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע זַמֹּתִי מחשבת זממה בַּל יַעֲבָר פִּי לא עברה בפי ולא באה לכדי ביטוי: (ד) לִפְעֻלּוֹת אָדָם פעולות המצוות שצוית בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ את המעשה אשר יעשה אֲנִי שָׁמַרְתִּי את עצמי שלא ללכת ב- אָרְחוֹת פָּרִיץ הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות: (ה) תָּמֹךְ סמוך אֲשֻׁרַי צעדי בדרך הגורמת אושר בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ שלפעמים צריך ללכת בה במעגל דהיינו לצאת מקו האמצע ולהקצין כגון אדם שרוצה לחזור בתשובה שצריך להקצין לצד השני בַּל ככי שלא - נָמוֹטּוּ פְעָמָי שלא אפול מדרכי ואכול לחזור לשביל הזהב ולא להשאר בדרך הקיצונית: (ו) אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי: (ז) הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ הפרש וייחד חסדיך אתה ה- מוֹשִׁיעַ חוֹסִים ואל תעשה חסדיך ל -מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ הקמים ומראים את עצמם כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע אז נגדי: (ח) שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן הוא השחור שבעין בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי: (ט) מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי שמנסים לשדוד אותי ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותי מדרך האור אל החשך אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי יקיפו אותי לקחת את נפשי: (י) חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ עשרם גורם להם כאילו פיהם סגור מרוב שומן פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת: (יא) אַשֻּׁרֵינוּ צעדינו שהיו מאושרים עד - עַתָּה /סבבוני/ סְבָבוּנוּמסובבים אותנו להזיק לנו עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ ישימו ויחפשו לִנְטוֹת בָּאָרֶץ איפה יוכלו לארוב לנו להזיק לנו: (יב) דִּמְיֹנוֹ דומה הרשע כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים: (יג) קוּמָה יְקֹוָק קַדְּמָה פָנָיו לפני שיזיק לנוהַכְרִיעֵהוּ יכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע מהרשע - אשר הוא חַרְבֶּךָ: (יד) אני מתפלל שיהיה חלקי - מִמְתִים יָדְךָ יְקֹוָק צדיקים המוסרים נפשם למות על קידוש שמך ה' מאשר להיות מִמְתִים מֵחֶלֶדמאלו שמתים מרוב כל בעוה"ז שכל חפצם להיותם מבני זה העולם חֶלְקָם בַּחַיִּים חלק הצדיקים בחיי עולם /וצפינך/ וּצְפוּנְךָ וכל טוב צפון שיש לך תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים מטוב זה גם הגשמי וגם הרוחני וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם ויניחו המותר לבניהם: (טו) אֲנִי מתפלל שבעבור בְּצֶדֶק שעשיתי אזכה ל- אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ בהקיצי בתחיית המתים תְּמוּנָתֶךָ:
משנת ההלכה
פרק ז
סדר לבישת הבגדים
א. אם לבוש בבגדי שינה, טוב להקדים לפשוט את המכנסיים או כל בגד שלובש על פלג גופו התחתון, ואח"כ את החולצה או מה שלובש על פלג גופו העליון. וכשמתלבש טוב להקדים את לבישת הגופייה הציצית או החולצה, ואח"כ את לבישת המכנסיים. ויש שאין מקפידים על זה, ואיש איש יעשה כמנהגו.
ב. ייקח פריט הלבוש ביד ימין, ויקדים ללבוש צד ימין, ואח"כ צד שמאל בכל פריטי הלבוש. גם איטר יד (שמאלי) צריך להקדים ימין תחילה.
ג. כשקושר נעליו יקדים לקשור את של שמאל תחילה, וגם אם אין בנעליו שרוכים, אלא רוכסן, כפתורים, קרסים, או סקוטש וכיו"ב, יקדים לרכוס של שמאל תחילה. וכן בשאר פריטי לבוש הכריעו הרבה מהאחרונים לרכוס של שמאל תחילה, כגון בכפתורים שבשרוולים וכיו"ב. ודעת הביאור הלכה שאין צריך להקפיד בזה אלא בנעליים.
ד. איטר, אם הוא איטר גם ברגלו, דהיינו שעוקר קודם את רגלו השמאלית בתחילת הליכה, או עליה במדרגות וכיו"ב, או שיותר קל לו לבעוט ברגלו השמאלית. יקדים לקשור של ימין תחילה. ואם לאו יקדים לקשור של שמאל, אע"ג שהוא שמניח תפילין ביד ימין.
ה. מפני שמחויב האדם להיות תמיד אימת בוראו עליו שנאמר "שיויתי ה' לנגדי תמיד", יהיה צנוע בכל מעשיו שהצניעות והבושת מביאים לידי הכנעה לפני השי"ת, לפיכך מי שישן ערום, כשיקום טוב וצריך להיזהר למי שאפשר לו שלא יסיר מעליו השמיכה ואז יתלבש, כיון שמגלה גופו בפני בוראו, אלא יתלבש תחת השמיכה לפני שקם. ואל יאמר "הנני בחדרי חדרים מי רואני", כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו אשר לפניו כחשיכה כאורה[18].
ו. וכן מי שלבוש בגדי שינה, טוב וצריך ליזהר שלא להתפשט אלא אם כן ישאיר את גופו מכוסה כמנהג המקום. כגון, אם הדרך לכסות הזרועות והשוקיים צריך להשאירם מכוסות ולא יגלה אותם, ואם הדרך לילך בזרועות מגולות, גם לפני אנשים א"צ לכסותם אפילו למדת חסידות.
ז. ולכן אם רוצה לפשוט בגדי השינה ועל ידי כך לא יהיה מכוסה כראוי, וקשה לו לעשות כן תחת שמיכה או כסוי אחר, עצה טובה לפשוט את בגדי שינה ולהתלבש בחדר האמבטיה, כיון שהוא מקום שעומדים שם ערומים לרחיצה.
ח. ושיעור מידת הצניעות בין בשעה שמתלבש, ובין בשעה שכבר לבוש היא כפי איך שנוח לאדם כשהוא יושב בחדרו לפני אנשים שאין עליו לכבדם, אבל אינו רוצה להתבזות לפניהם[19]. ולפיכך אם נוח לו במצב זה למשל במכנסיים קצרות, אינו צריך לכסות יותר מכך אפילו למדת חסידות.
ט. ואם יש לו צער, כגון שחם לו מאד או כל צער אחר, וכגון שיש לו מחלת עור וכיו"ב, רשאי לילך באופן שאינו מיסב לו צער. שהרי באופן זה שמצטער הדרך לישב גם כן בפני אנשים היודעים מצערו.
י. בגלוי ערוה אסור בכל אופן אפילו בחדרו, ואפילו אם אין אנשים צריך לכסות. ולרפואה גם זה מותר. וחדר שרגילים ללכת ערומים כגון בחדר האמבטיה או במקווה וכיו"ב, מותר אף בגילוי ערווה אם יש לו איזה צורך או קושי להיות מכוסה, אפילו אם אינו לצורך רחיצה.
יא. טוב להיזהר מללבוש שני מלבושים יחד בבת אחת מפני שקשה לשכחה.
[1] רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] אבע"ז
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"י
[9] ת"א
[10] רמב"ן
[11] רשב"ם
[12] ת"א ת"י
[13] אבע"ז
[14] חזקוני
[15] רמב"ן
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבינו בחיי
[18] ענין צניעות באנשים לילך מלובשים כל הגוף אינו מאיסורים אלא מעלה וזהירות להיות מלובש גם בסתר מטעם שויתי ה' לנגדי תמיד (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן מז)
[19] שאין אין הכוונה שצריך ללבש כהמדה שהולך לפני מלכים ולפני אנשים שאינם מכיריו אף שגם בחדרו הוא לפני מלך מלכי המלכים מ"מ גדר זה הוא רק בעת התפלה כדאיתא בסי' צ"א סעי' ה' ועיי"ש במג"א ס"ק ה' ושם הוא גם חיוב לכתחלה אף שאינו מעכב את התפלה כדאיתא ברמב"ם רפ"ה מתפלה (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן סח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה