מקרא
בראשית פרק לב
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים שלוחים[1] לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו[2]:
(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי קראו יעקב בפניהם אדני עשו, להזהירם שלא יזכירוהו אפילו שלא בפניו רק דרך כבוד בראותם כי אדונם קורא אותו אדני[3] לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּיכאשר ידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב בשבילו ברח וָאֵחַר ואאחר[4] עַד עָתָּה:
(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ
ולעשות ככל אשר יצוה אדני ויותר נכון שיוסב למעלה, ואשלחה להגיד לאדני שיש לי עושר ונכסים וכבוד לעשות בו חפצך ורצונך, ירמוז שישלח לו דורון מהם או שיקח הוא משלו מה שיחפוץ[5]:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו ולא רצה לקבל אותנו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דברי שלום וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו[6]:
(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד שמא יעמוד לו זכות שקיים מצות כבוד אב ואם[7] וַיֵּצֶר לוֹ כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי[8] וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מכיון שעדיין לא היה בטוח אם עשיו בא לרעה או לטובה כי יכול להיות שהשלים איתו ולא בא אלא לכבדו ועכשיו אם יברח יכניס שנאה בליבו לכן נשאר וחצה את אנשיו לשני מחנות[9] וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת השפחות וילדיהן והמחנה אשר עמם וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר הם לאה ורחל ומחנה שעמם[10] לִפְלֵיטָה שהיו רחוקים המחנות זה מזה ואם יראו פורענות יברחו[11] או שתשוב חמתו, או יבא להם הצלה מאת השם[12]:
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:
(יא) קָטֹנְתִּי מהיותי ראוי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו[13] אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה גם כשיצאתי לא היה לי אלא מקלי וגם כשאני חוזר עברתי את היקדן בנס שהירדן נבקע על ידי מקלי[14] וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ כי אין לו רחמנות[15] פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב עשה למען כבוד שמך שתתקיים הבטחתך כמו שאמר משה להקב"ה כשרצה לכלות את ישראל למה יאמרו מצרים ברעהוגו'[16]:
(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ שעשה מנחה מאשר עמו, כי עשרו היה צאן ובקר ומהם שלח, כי בדרך היה ואינו מקום לשלוח כסף וזהב ומגדנות[17] מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:
(טו) עִזִּים נקיבות מָאתַיִם וּתְיָשִׁים זכרים לפי צורך הנקיבות לרבייה וכן כולם עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:
(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת נקיבות וראויות להניק וּבְנֵיהֶם בחורים זכרים בין הכל שְׁלֹשִׁים הנקיבות עשרים והזכרים עשרה, כדרך ששלח מן החמורים, שבאו כמו כן למניין שלשים, והאחד מפרש את חבירו[18] פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:
(יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר של כל מין לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר כדי שיראה שיש בכל מין מנין זכרים ונקבות כפי הראוי למלאכת המקנה שיוכל לפרות ולרבות[19]:
(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה עבד של מי אתה[20] וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:
(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב אני עבד, והבהמות - מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו ואליו אני הולך[21] צוה שלא יראה השליח את עצמו כמכיר את עשו ושלוח אליו פן יחשוב עשו שידע אחיו שהוא הלך לקראתו ושלח לו דורון מחמת יראה אבל יראה השליח את עצמו כמו שלוח לשעיר וכבלתי מכיר את עשו[22] וְהִנֵּה גַם הוּא יעקב אַחֲרֵינוּ לבא אל אחיו[23]:
(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים כי חמש היו שם[24] אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:
(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר יעקב בלבו, אלה דברי משה והכתוב מגיד לנו זה[25] אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:
(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו לפניו[26] לראות שתהיה על סדר ראוי לתכלית המכוון מאתו[27] וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה שלא בא באהלו בלילה ההוא אבל לן במחנה עם עבדיו ועם הרועים בצאן, ערוך כאיש מלחמה פן יבא אחיו בלילה ויכה בו[28]:
(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק אין מוקדם ומאוחר בפסוק זה להצלה, אלא אמר שאסף נשיו ושפחותיו וילדיו אל שפת הנחל, ועבר הוא לבדו את מעבר יבק לראות אם גבהו המים ואם יוכל לעבור המים ברגליו, וכאשר ראה כי כן אז -[29] :
(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל את נשיו ילדיו עבדיו ושפחותיו וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ מקנהו ורכושו[30]:
נביא
יהושע פרק יט
(יז) לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם:
(יח) וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה הוא גבול הדרומי של יששכר בצד מערבו שערים יזרעאלה וכסילות עמדו בקרן מערבית דרומית של גבולו, ושם סבב החוט מדרום לצפון במערבו את המקומות שבפסוק (י"ט כ' כ"א) ובבואו בצד הצפוני ממערב למזרח, אז וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם:
(יט) וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת:
(כ) וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ:
(כא) וְרֶמֶת וְעֵין גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ:
(כב) וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הצפוני והדרומי הַיַּרְדֵּן עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:
(כג) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן: פ
(כד) וַיֵצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם:
(כה) וַיְהִי גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף:
(כו) וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה בצד מערב וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת:
(כז) וְשָׁב ממערב ל - מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל:
(כח) וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה:
(כט) וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד עִיר מִבְצַר צֹר וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה ויהיו וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה:
(ל) וְעֻמָה וַאֲפֵק וּרְחֹב עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן:
(לא) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן: פ
כתובים
תהלים פרק לה
(א) לְדָוִד רִיבָה יְקֹוָק אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי: (ב) הַחֲזֵק מָגֵן בפני חיצים כלומר פגיעה מרחוק וְצִנָּה מגן בפני חרבות פגיעה ישירה מקרוב וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי: (ג) וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר על אויבי לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי: (ד) יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ יתביישו חֹשְׁבֵי רָעָתִי: (ה) יִהְיוּ כְּמֹץ קליפות החיטים לִפְנֵי רוּחַ כך יהיו נדי ונעים ממקום למקום וּמַלְאַךְ יְקֹוָק דּוֹחֶה: (ו) יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְקֹוָק רֹדְפָם: (ז) כִּי חִנָּם טָמְנוּ לִי שַׁחַת בור מלכודת ועליו פורסים - רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ בור לְנַפְשִׁי: (ח) תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה חושך פתאומי לֹא יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ: (ט) וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיקֹוָק תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ: (י) כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְקֹוָק מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן יציל מִגֹּזְלוֹ ממי שגוזל אותו: (יא) יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס שמעידים שקר עלי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי מעידים נגדי דברים שלא אוכל להכחיש כיון שאיני יודע יִשְׁאָלוּנִי: (יב) יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי: (יג) וַאֲנִי דרשתי טובתם ו – בַּחֲלוֹתָם כשהיו חולים לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי בשבילם וּתְפִלָּתִי עכשיו שהם נגדי מה שהתפללתי עליהם עַל חֵיקִי תָשׁוּב ותקויים בי: (יד) כְּרֵעַ היו כרֵעים טובים ו- כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל אֵם כשהם היו בצרה קֹדֵר שַׁחוֹתִי הלכתי בקדרות שחוח:
משנת ההלכה
א. ענין גדול הוא ללכת לבית הכנסת עטוף או לבוש בציצית, ומעוטר בתפילין. והעושה כן ארבעה מלאכים מלווים ומברכים אותו, ומלאך רע בע"כ עונה אמן, ורוח הקודש מכריזה עליו "ישראל אשר בך אתפאר", והקב"ה משתבח בו. אמנם אם חושש מטינופת בדרך, ואינו יכול להמנע מכך. ידאג שתפיליו ורצועותיו יהיו מכוסים, ואם אינו יכול. לפחות ייכנס לבית הכנסת לראשונה כשהוא מעוטר בתפילין ועטוף בטלית, כלומר שיניחם במבואת בית הכנסת.
ב. אסור להפסיק בשום דבר בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, ואפילו לענות אמן קדושה או ברכו. ואם אירע ששמע בין של יד לשל ראש ישתוק, ויכוון למה שאומרים, אבל לא יענה עמהם. ואם ענה, מברך לכולי עלמא על של ראש "על מצוות תפילין".
ג. ולפיכך לא ימשוך שרוולו על גבי תפילין של יד. וכן לא יסדר שעונו או כל כיו"ב. וגם לא ישהה כלל קודם שמניח תפילין של ראש, ואם הפסיק בדיבור לכו"ע צריך לברך על של ראש "על מצוות תפילין".
פרק טז
דינים שונים בהנחת תפילין
א. נאמר בגמ' ברכות יד: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו!" ולפיכך, גם אם קם מאוחר וחושש שמא יפסיד זמן קריאת שמע, (בימים אלו בסביבות השעה 8:50), ישתדל להניח תפילין ולומר את קריאת שמע עם התפילין, אפילו אם כוונתו להתפלל מאוחר יותר.
ב. אמנם מאמר זה מתייחס למי שבמזיד מתעצל להניח תפילין קודם קריאת שמע. ולפיכך אם רואה שאין לו זמן להספיק להניח קודם קריאת שמע, או שהדבר כרוך בטרחא יתירה, יאמר ק"ש בלא תפילין.
ג. מי שאין בידו תפילין מזומנות להניחם עתה, וחושש שאם ימתין עד שיביאו אותם יפסיד תפילה בציבור, אם לא יפסיד תפילה בזמנה לא יתפלל עתה עם הציבור, אלא ימתין עד שיהיו לו תפילין, כדי להתפלל עם תפילין. אבל אם יפסיד זמן תפילה יתפלל עתה עם הציבור בלא תפילין.
[1] ת"א
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רשב"ם
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] פי' הטור
[8] רמב"ן
[9] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] רבינו בחיי
[16] רשב"ם
[17] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] ספורנו
[20] רשב"ם
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] ספורנו
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם אבע"ז
[26] רש"י
[27] ספורנו
[28] רמב"ן
[29] רמב"ן רבינו בחיי
[30] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה