מקרא
בראשית פרק לא
(א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן בנים זכרים היו לו[1] לֵאמֹר לשון הרע -[2] לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הממון הרב[3] הַזֶּה:
(ב) וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם שקיבל את לשון הרע שסיפרו בניו[4]:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ זהו החלום שסיפר לרחל וללאה, אלא כאן קיצר דבריו, ולמטה כשסיפר לרחל וללאה פירש הכל[5]:
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב את נפתלי שהוא שליח מהיר[6] וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה כדי שלא יוודע הדבר[7] אֶל צֹאנוֹ:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם שחושד בי שגזלתי אני לא גזלתי ממנו כלום אלא וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי ונתן לי[8]:
(ו) וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן:
(ז) וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי שבתחילה אמר - "לו יהי כדבריך" ואחר [כך] חזר בו והחליף, ולא עמד בדיבורו[9] וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים עשרה מנינים הרי מאה[10] ומה שנראה שעשיתי עולה ומרמה במקלות הלא אביכן התל בי שהבטיח שישאר ביד הנקודים וטלואים והוא הסיר באותו יום. עוד הוכחה שלא בא עשרי בעול של המקלות שהרי בכל שעה החליף לתנאי אחר[11] וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי:
(ח) אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ מתחלה נתן לו שני המראות, נקודים וטלואים וגם החום בכשבים, וחזר לתת לו מראה אחד והיה מחליף כל שנה[12] וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים כשהיה רואה שמאותו מין נולדו הרבה, היה מחליף לי לשנה הבאה למין אחר, וכך היה עושה בכל שנה כדי להמעיט שכרי, והקב"ה היה מצליח לי, והיו כולן יולדות מאותו המין שהיה מתנה לי[13]:
(י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא היה זה מראה להבטיחו כי יולידו כהם בַּחֲלוֹם זה היה אחר שהחליף את משכורתו, ולכך אמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך וטעם והנה העתודים העולים על הצאן, הראה לו בחלום כי יעלו על הצאן העתודים וכולם עקודים, ואחרי כן היו כולם נקודים, ושוב היו כולם ברודים, והגיד כי הוא רואה החמס שעושה לו לבן להחליף את משכורתו, ויעשה הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב ומכאן ואילך לא יעשה יעקב מקלות כי בוטח בה' ישוגב (משלי כט כה) וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים התישים והאילים[15] הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים שיש בהם נקודות בהירות לבנות[16]:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב סיפר לנשיו כל מה שאמר לו המלאך בחלום, והוא הכל פיוס שתלכנה אחריו, ואינו הכל חלום אחד אלא כמב חלומות כמו שיבואר להלן[17] וָאֹמַר הִנֵּנִי:
(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ חלום זה היה בעודו רועה הצאן, פי' בז' השנים שעבד בצאן[18] וּרְאֵה שהקב"ה תובע עלבונך[19] כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:
(יג) ובשעה שנסע לכיוון ארץ ישראל היה מאמר אָנֹכִי הָאֵל שהתגליתי אליך ב -[20] בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ לא נתעכב שם לרעות עוד צאן לבן, אלא מיד בבקר שלח לרחל וללאה וסיפר להם חלומו והלכו להם[21]:
(יד) וַתַּעַן רָחֵל בהסכמתה של -[22] וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ וכי אתה צריך לפייס אותנו למה נעכב על ידך עד שאתה צריך לפייס אותנו[23] הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:
(טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי כאילו מְכָרָנוּ שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות רק אמר שמור צאני וקח בנותי במשכרתך[24] וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ שנשתכר בנו בנשואינו את מה שהיה לך להשתכר ביגיע כפך לפרנסינו[25]:
(טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל שרוקן לקח והפריש[26] אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:
(יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים בפירסום כדי שלא יחשוב לבן שהוא בורח[27]:
(יח) וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ קנין שקנה ע"י מכירת המקנה אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן לא הזכיר רבקה שעדיין היתה בחיים משום שהיא אמרה ושלחתי ולקחתיך משם (פ' תולדות ס"פ כז) וכל זמן[28] שלא שלחה אליו הרי מחלה לו כבודה:
(יט) וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים[29] אֲשֶׁר לְאָבִיהָ שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח[30] והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי, וארצו ארץ קוסמים מעולם, כדכתיב (ישעיה ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו[31]:
(כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי בדברים שעשה כדי שלא ישים לב וגם - עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ שלא היה מי שיגיד לו[32] כִּי בֹרֵחַ הוּא:
(כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר פרת[33] וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:
(כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב אחרי שהלך יעקב עמדו הרועים על הבאר ולא מצאו מים וימתינו שלשה ימים שמא תהִיה מוצפת ולא צפה ובכך באו ללבן ביום השלישי וידע כי עזב יעקב שבזכותו היתה מוצפת עשרים שנים:
(כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו קרוביו[34] עִמּוֹ כי לא הרגישו ביום הראשון, ושב לבן לעירו ולקח אחיו ורדף אחריו מעירו והשיגו ביום השביעי[35] וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד:
(כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי ושלף חרב על לבן הרמאי[36] בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה כי אף על פי שהוא ארמי, ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלשתים (ישעיה ב ו), בא אליו חלום הנבואה לכבוד הצדיק[37] וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו עַד רָע או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו[38]:
נביא
יהושע פרק יח
(ח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים השלוחים וַיֵּלֵכוּ וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ זירז שוב אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי יְקֹוָק בְּשִׁלֹה:
(ט) וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לפי גודל הערים, עיר גדולה מול שתי עיירות קטנות לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה:
(י) וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְקֹוָק הגורל הראה מקום התחומין וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לפי מספר האנשים: פ
(יא) וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף:
(יב) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן מן המזרח כלפי המערב היה התחלת הגבול מן הירדן וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן וְעָלָה בָהָר הר בית אל יָמָּה לצד מערב והיה וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו סוף הגבול בצד זה מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן:
(יג) וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לצד מערב לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה דרומה הִיא בֵּית אֵל וְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן:
(יד) וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה הגבול סובב בפאת המערבי מן הצפון אל הדרום והגבול נמשך מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן העומד בצפון והלך נֶגְבָּה דרומה והיה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו קצה הגבול אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה זֹאת פְּאַת יָם:
(טו) וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים גבול הדרומי מן המערב כלפי המזרח היה מתחיל מקצה קרית יערים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה אל הים שבדרום קרית יערים ולא הים הגדוך וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ:
(טז) וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל:
(יז) וְתָאַר מִצָּפוֹן הגבול בא בפאת מערב וסיבב את עין רוגל מצפונו, והיתה אם כן משל יהודה. וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת היא גלגל האמור בגבול יהודה הצפוני אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן:
(יח) וְעָבַר אֶל כֶּתֶף מוּל הָעֲרָבָה משם עבר מעבר המקום הנקרא מול הערבה בצד הצפוני, ולא היתה אם כן מנחלת בנימין צָפוֹנָה וְיָרַד הָעֲרָבָתָה היא בית הערבה המוזכר בגבול יהודה, והגבול היה מצפונו:
(יט) וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה צָפוֹנָה והיה וְהָיוּ /תצאותיו/ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל אֶל לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח מקום בו נשפך הירדן לים המלח צָפוֹנָה אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה זֶה גְּבוּל נֶגֶב דרום:
(כ) וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה בצד המזרחי זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לִגְבוּלֹתֶיהָ סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(כא) וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ:
(כב) וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל:
(כג) וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה:
(כד) וּכְפַר העמני הָעַמֹּנָה וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:
(כה) גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת:
(כו) וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה:
(כז) וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה:
(כח) וְצֵלַע עיר אחת הָאֶלֶף עיר נוספת וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת עיר בפני עצמה קִרְיַת עיר בפני עצמה עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם: פ
כתובים
תהלים פרק לג
(יב) אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ: (יג) מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְקֹוָק רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם: (יד) מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (טו) הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: (טז) אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל בחֵילות רבים גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ: (יז) שֶׁקֶר הַסּוּס שע"י ריצתו יביא לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט: (יח) הִנֵּה עֵין יְקֹוָק השגחתו אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: (יט) לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב: (כ) נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיקֹוָק עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא: (כא) כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ: (כב) יְהִי חַסְדְּךָ יְקֹוָק עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ:
תהלים פרק לד
(א) לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ"ש (בשמואל א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דודוַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ: (ב) אֲבָרֲכָה אֶת יְקֹוָק בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: (ג) בַּיקֹוָק תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ: (ד) גַּדְּלוּ לַיקֹוָק ספרו את גדולתו אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו: (ה) דָּרַשְׁתִּי בקשתי ללמוד אֶת יְקֹוָק וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי פחדי הִצִּילָנִי:
משנת ההלכה
א. אחר שהידק הרצועה על זרועו, יש נוהגים לכרוך על הקיבורת –הזרוע מעל למרפק- כריכה אחת, כדי שלא יזועו התפילין. ויש שנהגו לכרוך ג' כריכות בצורת שי"ן. ויש שנהגו לכרוך כריכה סביב הבית להעמידו במקומו. ויש שנהגו לכרוך על גבי המעברתא כריכה אחת כדי להעמיד קשר היו"ד במקומו. וכל אחד ינהג כמנהגו ובתנאי שאורך הרצועה מספיק לכך.
ב. וצריך מאד להזהר שלא יהיו הכריכות תחת בית התפילין, ולא יחצצו. ונמצא שלא הניח תפילין.
ג. ואח"כ יכרוך על זרועו שש כריכות. ויש שנהגו שבע כריכות. וכן ראוי לנהוג .
ד. אם עונד שעון אם יכול לכרוך הז' כריכות על גבי השעון, אין צריך להורידו. ויש שכתבו להורידו. ואם אינו יכול לכרוך מן הראוי להוריד. ואם אינו מוריד אין עליו תלונה.
ה. ויכרוך על כף ידו כריכה אחת לפחות, ויזהר שלא יגררו הרצועות על הרצפה.
ו. אח"כ מוציא תפילין של ראש מנרתיקם, והמנהג לנשק התפילין ולהתבונן בשני השיני"ם שבבית, ומרומז בהם תרי"ג מצוות.
ז. ויניח התפילין על ראשו. ואם מנהגו לברך, יברך "אשר קשנו וכו' על מצוות תפילין" ואח"כ יהדק. ולא יהדק קודם שיברך כדי שיהיה עובר לעשייתן. ואם אין מנהגו לברך יהדק מיד.
ח. יעמוד בעת שמניח תפילין של ראש.
[1] אבע"ז
[2] ספורנו
[3] רשב"ם
[4] ספורנו
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] מלבי"ם
[8] רשב"ם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] העמק דבר
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] פי' הטור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] ת"א ת"י
[21] פי' הטור
[22] ת"י
[23] רא"ם
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם
[26] ת"א ת"י
[27] מלבי"ם
[28] משך חכמה
[29] אבע"ז וכתב ולא אוכל לפרש ובת"י כן מובא ברבינו בחיי כתבו "כיצד עושין מביאים אדם בכור ושוחטין אותו ומולחין אותו במלח ובבשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחים הציץ בכישוף תחת לשונו ונותנים אותו בקיר ומדליקים לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמהם בלחש, וזהו שכתוב כי התרפים דברו און".
[30] רשב"ם
[31] רמב"ן
[32] מלבי"ם
[33] ת"י
[34] רש"י
[35] רמב"ן
[36] ת"י
[37] רמב"ן
[38] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה