פרשת תולדות יום ד'

מקרא

בראשית פרק כז

(א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת מחמת זקנה[1] וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא אני מבקש ממך בשביל ש - זָקַנְתִּי ואני רוצה לתת לך הברכות אשר בידי לחלוק לך בחיי[2] לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי ואם אמות תפסיד הכל ממון ושררה שהרי מכרת לו בכורתך ולפיכך אני רוצה להקדים לתת לך הכל מחיים ולא יוכל יעקב להוציא מידך כלום[3]:

(ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ כלי זינך ובכלל זה החרב[4] תֶּלְיְךָ אשפת החיצים[5] וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד:

(ד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים תבשילים[6] כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי רצה במטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב ובזה תחול עליו הברכה[7] בְּטֶרֶם אָמוּת:

(ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:

(ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר:

(ז) הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְקֹוָק בשם ה' על פי ה'[8] לא נזכר בכל הפרשה לפני ה', רק במקום הזה, כי אמרה לו אמו הברכה לפני ה' תהיה, ברוח הקדש, ואם יתברך בה עשו אחיך תתקיים בו בזרעו לעולם, ואין לך עמידה לפניו[9] לִפְנֵי מוֹתִי:

(ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:

(ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים שאתה יודע שיהיו טעימים[10] וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב:

(י) וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:

(יא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק:

(יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי אמר אולי יקרב אותי אל עצמו לנשק לי או לשום ידו על פני, כדרך חבת האב על בנו וימצא במישוש שאני חלק[11] וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה:

(יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי עלי ועל צווארי כלומר כי היתה בוטחת במה שאמר לה הקב"ה ורב יעבד צעיר[12] אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי:

(יד) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו:

(טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת נאים וחדשים[13] אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת שני חליפות בגדים היו לו, אחד שהולך לצייד, ואחד שלובש בין אנשים, כן דרך הציידים[14] וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:

(טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:

(יז) וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים התבשילים[15] וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ:

נביא

יהושע פרק יד

(א) וְאֵלֶּה הערים האמורים בסוף אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ב) בְּגוֹרַל חלק להם נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:

(ג) כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם:

(ד) כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם לפי שבני יוסף נחלקו לשתי מטות, והיו אם כן תשעה וחצי לבד הלוים וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם:

(ה) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ביתר הפרטים חלקו כמצות התורה לרב תרבו את נחלתו וכדומה וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ: פ

(ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ שנחיה ונבוא אל הארץ ולא נמות במדברבְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי כי בפיו היה בעצה אחת עם יתר המרגלים, כי פחד מהם, ובבואו לפני משה הכחיש אותם:

(ח) וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי השלמתי להחזיק דבר ה' אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהָי:

(ט) וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ זה חברון, שנאמר (במדבר יג כב): ויבא עד חברון, וכלב לבד בא לחברון לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם הוא ענין לשון שבועה, כאלו אמר אם לא יהיה הדבר הזה אזי יהיה עונשו כך וכך כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהָי:

(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְקֹוָק אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה ששהו בכיבוש הארץ שבע שנים, שהרי בשנה השנית שלח משה המרגלים, נשארו שלשים ושמנה שהלכו במדבר, ושבע שכבשו, הרי ארבעים וחמש מֵאָז דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה:

(יא) עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא:

(יב) וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה זה חברון אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא אשר הלכנו לתור את הארץ כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת ומי יעצר כח להלחם בם אוּלַי יְקֹוָק אוֹתִייהיה ה' עמי, לכבשם ולגרשם, כאשר דבר לתת לי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:

(יג) וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן שדה העיר וחצריה, אבל העיר עצמה היתה עיר מקלט, והיא ומגרשיה היו לכהנים לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:

(יד) עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(טו) וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת איש שהיה שמו אַרְבַּע והוא היה הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא גם למול ענקים היה נחשב לגדול וגבה הקומה וְהָאָרֶץ לאחר זה שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה: פ

כתובים

תהלים פרק כה

(יז) צָרוֹת אשר ב - לְבָבִי הִרְחִיבוּ המה מתרחבים והולכים לזה אשאל מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: (יח) רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי: (יט) רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת ושונאים אותי כאלו הייתי איש - חָמָס שְׂנֵאוּנִי: (כ) שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ: (כא) תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי ישמרוני כִּי קִוִּיתִיךָ: (כב) פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל:

תהלים פרק כו

(א) לְדָוִד שָׁפְטֵנִי יְקֹוָק כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיקֹוָק בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד: (ב) בְּחָנֵנִי יְקֹוָק וְנַסֵּנִי צרופה צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי: (ג) כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי משים תמיד לנגד עיניו החסדים שעשה ה' עמי ועי"ז אעבוד אותו מצד הכרת הטובה ומצד שאני נתלה בו להשיג חסדיו תמיד וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ ע"י שאכיר האמתיות מגדולת ה' ורוממתו שזה מדרגה יותר גדולה שאעבוד אותו מצד יראת הרוממות: (ד) לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא אנשים שקרנים שהם מסיתים ומדיחים בני אדם מעבודת ה' ע"י טענות של מינות, וְעִם נַעֲלָמִים העושים עבירות במקום נעלם ונסתר לֹא אָבוֹא: (ה) שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִיםשעושים רע וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב: (ו) אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי שלא אעשה אחת ממצות לא תעשה וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְקֹוָק להקריב בה לה' שקרבן שאינו נקי מגזל אינו מתקבל ברצון: (ז) לַשְׁמִעַ להשמיע בְּקוֹל תּוֹדָה על הטובות והחסדים וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ: (ח) יְקֹוָק אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ: (ט) אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי שלא אמות כמיתת חטאים בלא תשובה וְעִם אַנְשֵׁי דָמִיםאנשים ששופכים שם נקיים חַיָּי: (י) אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד: (יא) וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי: (יב) רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בדרך ישרה בְּמַקְהֵלִים בקהילת צדיקים אֲבָרֵךְ יְקֹוָק:

משנת ההלכה

 פרק יב

דיני עטיפת טלית גדול

       א.       כתב בשו"ע שענין גדול מאד הוא ללכת לבית הכנסת עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, ולפיכך מי שיכול אחר שגמר את הכנותיו לתפילה, יתעטף בטלית גדול בביתו.

        ב.        אמנם אם מצויים מקומות מטונפים בדרך, כפחי זבל מטונפים שהזבל גלוי בהם, וחייב לעבור בקרבת מקום להם, (בתוך 2 מטר לערך), וכן אם מצויים נכרים ברחוב וצער הוא ללכת כך בקרבתם, לא יתעטף בביתו, ומ"מ ישתדל להתעטף בחצר או מבואת ביהכנ"ס כדי שייכנס לביהכנ"ס עטוף בטלית גדול.

סדר עטיפת הטלית גדול

         ג.         יקח את הטלית בידיו, ויבדוק חוטי הטלית שהם שלמים ולא נקרעו ואינם מסובכים זה בזה, ואח"כ יאחז הטלית בשתי ידיו בקצות הטלית כשהוא פרוס, ומפשיל הטלית מאחורי גבו, וירחיק ידיו לאחוריו כדי שלא יהיה ראשו וגופו עטופים בטלית עד אחר הברכה.

        ד.        ומברך בעמידה "אשר קדשנו וכו' להתעטף בציצית", וטוב להסתכל בטלית בשעת הברכה. דעת המ"ב לומר בְציצית בשו"א תחת הבית, ודעת הרבה אחרונים וכן כתוב בסידור הגר"א וכן נהג החזו"א לומר בַציצית בפתח תחת הבית. וכן הכרעת רוב האחרונים, וינהג מנהג אבותיו.

       ה.       מיד אחר הברכה עוטף גופו וראשו בטלית, ותופס ארבע קצוות הטלית מלפניו ומרימם מעל כתיפו, בצורה שהטלית מקיפה ומסובבת את ראשו וגופו, וזורקו לאחוריו. ויקפיד שכתפיו וגבו גם הם יהיו מכוסים. ולכתחילה צריך ששפת הטלית תרד עד מתחת לחוטמו. ויעמוד כך מעוטף כדי הילוך ד' אמות (3 שניות), ואז יסדר הטלית על גופו. ויקפיד שלא יגררו חוטי הציצית על הרצפה.

         ו.         יש שנהגו שבחור שאינו נשוי אינו מתעטף בטלית גדול, ויש שנהגו שגם בחור מתעטף בטלית גדול, וכן מנהג בני ספרד ויוצאי הולנד וגרמניה. ולא ישנה ממנהג אבותיו בזה.

---

[1] רשב"ם רבינו בחיי

[2] רשב"ם

[3] חזקוני

[4] ת"א ת"י פי' הטור

[5] ת"י רשב"ם

[6] ת"א ת"י

[7] ספורנו

[8] רשב"ם חזקוני

[9] רמב"ן

[10] חזקוני

[11] רמב"ן

[12] רשב"ם

[13] חזקוני

[14] פי' ר' יוסף בכור שור

[15] ת"א ת"י