פרשת ויצא יום ו'

מקרא

בראשית פרק לא

(כה) וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד:

(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב:

(כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:

(כח) וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי המתנת לי[1] לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה עד עכשיו הייתה חכם, וחכמת גבי עשו בבכורה ובברכה, וגם עמי נהגת בחכמה, אבל עתה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ:

(כט) יֶשׁ לְאֵל כח[2] יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם וגם אלקיכם יודע כן ומתפחד פן אקח נקמתי מכם ולכך אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר להזהיר אותי עליכם[3] הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:

(ל) וְעַתָּה הָלֹךְ ממני הָלַכְתָּ לארץ ישראל כִּי נִכְסֹף לארץ ישראל ו - נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי:

(לא) וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי:

(לב) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה כי חשב שגנב אותם אחד מהעבדים לעבדם ולחזור לסורו[4] נֶגֶד מול ובנוכחות אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי משלך וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם שאם היה יודע לא היה מעיז פניו לכחש ולא היה אומר לא יחיה[5]:

(לג) וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת כי אהלים היו לכולם כי היה זה מצניעות הצדיק, כי לכל אחת מארבע הנשים היה אהל מיוחד, בעבור שלא תדע האחרת בבאו אל רעותה, גם אסור הוא בדין תורה כמו שהזכירו חכמים במסכת נדה (יז) וליעקב אהל מיוחד ושם תאכלנה על שולחנו עם בניו ועם בני ביתו וְלֹא מָצָא באף אחד מהאהלים ולא מצא באהל רחל משום שישבה עליהם כמו שממשיך הכתוב ללמדינו[6] וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל כלומר אעפ"י שאמרנו למעלה באהל לאה ובאהל שתי השפחות לא כך היה אלא בתחלה כשיצא מאהל לאה נכנס באוהל רחל אבל מפני אורך דברים שאמר לבן לרחל ורחל ללבן לא היה רוצה להפסיק את הפסוק הראשון[7]:

(לד) וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים כשיצא מאהל לאה ללכת באהל רחל, לקחתם רחל[8] וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל שנותנים על הגמל לשבת עליהם[9] וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא:

(לה) וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי אמרה כי ראשה ואבריה כבדים עליה והיא חולה בבא הארח כי כן דרכן, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאד[10] וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:

(לו) וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:

(לז) כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי בני שאני קורא להם אחי[11] וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ עם מי הדין בֵּין שְׁנֵינוּ:

(לח) זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ לא הפילו וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי אף על פי שדרך הרועים לאכול מזכרי הצאן ששומרים עליהם[12]:

(לט) טְרֵפָה שנטרפה על ידי חית השדה  לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה שאם אנכי חוטא בה מיד  מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה היית תובע אותה גְּנֻבְתִי יוֹם מה שנגנב ביום מבני אדם עלי היה להשלים וּגְנֻבְתִי לָיְלָה ומה שהיה נגנב בלילה מן חיות השדה עלי היה לשלם[13]:

(מ) הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב השרב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי כדי לשמור צאנך כדין[14]:

(מא) זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:

(מב) לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק מי שמפחד ממנו יצחק הָיָה לִי בעזרי[15] כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח לפי שידע שהלכתי עמך בנאמנות, ואתה עמי בתרמית, הוכיחך עלי[16] אָמֶשׁ:

(מג) וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי ואם החלפתי משכורתך או שלחתיך ריקם לא הייתי נוטל דבר משלך שהכל שלי ובמרמה בא לידך לא בדין[17] וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא אמר זה כמתנצל על דברי יעקב, כי באתי אחריך לראות בנותי וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם ומה אוכל לעשות להם טובה[18] אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:

(מד) וְעַתָּה אטיב להן ש - לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה הברית לְעֵד כי העובר עליו יקולל בכל אלות הברית בֵּינִי וּבֵינֶךָ שלא תענה אותן ולא תקח עליהן נשים כמש"כ להלן[19]:

(מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:

(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לבניו שהיה קורא להם אחיו[20] לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל שיגולו שם אבנים עד שהתחברו[21] וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל שהוא דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה[22]:

(מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן בארמית יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ בלשון הקודש[23] גַּלְעֵד:

(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם אחרי שקראו יעקב גלעד, דבר לבן בלשון יעקב הגל הזה עד ועל כן נקרא שמו גלעד עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד כי בשם הזה הסכימו שניהם או שדברי לבן מתורגמין ללשון הקדש:

(מט) וְהַמִּצְפָּה היא האבן שהקים יעקב מצבה נקרא כך על שם שאמר[24] אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יראה יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ אנחנו שיהיה כל אחד ממנו רחוק מחברו ולא יראנו השם רואהו[25]:

(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ שיוכל לדון אותנו[26] רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי הקמתי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה לעזרך בעת רעתך, שנשבע לו לעזרו בעת צרה, כדרך השרים שכורתים ברית לסייע זה את זה מאויביו וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָהלסייע לי[27]:

(נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק:

(נד) וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר כדרך כורתי ברית[28] וַיִּקְרָא לְאֶחָיו של לבן[29] לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר:

בראשית פרק לב

(א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו נכדיו[30] וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:

(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לשומרו כדכתיב והנה אנכי עמך[31]:

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה המחנה שלי שפגעו בו מלאכי אלהים אין ספק שהוא מחנה אלהים וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם שתי מחנות אלהים של מלאכים ושלו[32]: פ

חסלת פרשת ויצא

נביא

יהושע פרק יט

(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה:

(ב) וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה:

(ג) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה וָעָצֶם:

(ד) וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחָרְמָה:

(ה) וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה:

(ו) וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

(ז) עַיִן רִמּוֹן וָעֶתֶר וְעָשָׁן עָרִים אַרְבַּע וְחַצְרֵיהֶן:

(ח) וְכָל הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(ט) מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם היה חלקם יותר ממה שראוי להם כי כבשו הרבה מהארץ ובני שמעון עלו עמם להלחם כמו שכתוב בספר שפטים ויאמר יהודה לשמעון אחיו וגו' וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם: פ

(י) וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד העומדת בסוף גבול ארץ ישראל, בקצה צפונית מערבית:

(יא) וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה אל הים ומשם - וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יָקְנְעָם:

(יב) וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ  עתה חושב גבול הצפוני ממערב למזרח, על גבול כסלת תבור - שם כלה קו הזה. ומשם יצא לצד דרום על פני המזרח מצפון לדרום אל הדברת - שהיה מיששכר, כי שם גבל עם יששכר שהיה בצד מזרחו שתבור היה מיששכר, וכן דברת, ומשם עלה יפיע - ג"כ מצפון לדרום:

(יג) וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר ממזרח גת החפר עבר ל - עִתָּה קָצִין והוא שם מקום וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה אשר היה מסבב את הנעה:

(יד) וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל מִצְּפוֹן חַנָּתֹן וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו גֵּי יִפְתַּח אֵל:

(טו) וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם אינו בית לחם אשר ליהודה כי תמצא ערים נקראים בשם אחד בשני מקומות עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

(טז) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן: פ

כתובים

תהילים פרק לד

(ו) הִבִּיטוּ אֵלָיו לה' לבטוח בו וְנָהָרוּ ויבוא אליכם הארה ותשועה וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ יתביישו כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:  (ז) זֶה עָנִי קָרָא וַיקֹוָק שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ: (ח) חֹנֶה מַלְאַךְ יְקֹוָק סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם: (ט) טַעֲמוּ כן יקרא ידיעת השכל ובחינתו וּרְאוּ כִּי טוֹב יְקֹוָק אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ: (י) יְראוּ היו יראים אֶת יְקֹוָק קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו כי התורה לא צותה שיחסר את עצמו מטובה: (יא) כְּפִירִים בני האדם הדומים לכפירים כלומר אריות לטרוף ברוב אכלם הנה רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְקֹוָק שלא יבקשו לחם רק מהשם לבדו לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: (יב) לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְקֹוָק אֲלַמֶּדְכֶם: (יג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: (יד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע מלשון הרע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: (טו) סוּר מֵרָע מצות לא תעשה וַעֲשֵׂה טוֹב מצות עשה בַּקֵּשׁ לעשות שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: (טז) עֵינֵי יְקֹוָק אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם: (יז) פְּנֵי יְקֹוָק כך נקרא הנהגת הכעס בפני ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם: (יח) צָעֲקוּ בשובם מרשעם וַיקֹוָק שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם: (יט) קָרוֹב יְקֹוָק לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ המכניעים עצמם לפני ה' ושבים בתשובה יוֹשִׁיעַ: (כ) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְקֹוָק: (כא) שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה: (כב) תְּמוֹתֵת תגרום מיתה ל-רָשָׁע רָעָה שהוא עושה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ יתחייבו ויהיו אשמים: (כג) פּוֹדֶה יְקֹוָק נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ:

משנת ההלכה

       א.       מקום הנחת תפילין של ראש הוא מתחילת שורשי השיער בסוף המצח, עד מקום שמוחו של תינוק רופס. כלומר כל גובה הראש עד הקדקוד, רק לכתחילה לא יניחם גבוהה כל כך.

        ב.        ויקפיד מאד שכל גוף הבית יהיה מונח במקום השיער, ולא ירד על מצחו. ושיעור השיער הוא לפי רוב בני אדם, לפיכך גם מי שיש לו צמיחת שיער במצח ,יניח ממקום שמתחיל אצל רוב בני אדם. וכן הקירח, יניח לפי צמיחת השיער אצל רוב בני אדם.

         ג.         ויזהר שמרכז הבית יהיה מכוון למרכז הפנים, דהיינו בנקודת האמצע בין עיניו. אבל אינו צריך לכוונו במדויק. אלא כל שלפי משמוש ידו מונחים בין עיניו מספיק הוא לקיום המצוה.

        ד.        מקום הקשר בעורף לכתחילה, ראוי ונכון שיהיה מעל הגומא שבסוף הקודקוד אם יכול להדק כך התפילין. ואם לאו יכול להנמיכו קצת לתוך הגומא, כדי שיהיו מונחים במהודק על ראשו. ובדיעבד אפילו כל הקשר בתוך הגומא יצא ידי חובה, ובלבד שלא יהיה מונח אפילו מקצתו במקום פנוי משיער, שבזה אינו יוצא ידי חובתו.

       ה.       אחר שמהדק תפילין של ראש על ראשו, יאמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" גם אם אין מנהגו לברך על תפילין של ראש. כיון שהנחת התפילין הוא קבלת יחודו ואחדותו של הקב"ה. וכעין קריאת שמע שאנו אומרים אחריה, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

         ו.         אחר כך ישלשל רצועות השל ראש לפניו, ויהיה של ימין ארוך משל שמאל. ואם שניהם באותו אורך ,יכרוך את של שמאל כמה פעמים בחגורתו ,כדי שיהיה קצר משל ימין. ויתחוב הרצועות בחגורתו.

         ז.         אחר כך יסיים כריכת הרצועות של יד על כף ידו, ויש בזה מנהגים שונים. ומי שאין לו מנהג אבותיו ינהג לעשות כריכה אחת באחורי כף היד מפרק הזרוע באלכסון לאמצע כף היד. ואח"כ יסובב הרצועה בחלק הפנימי של כף היד לכיוון האצבע, ויכרוך ג' פעמים. שתיים בפרק התחתון של האצבע, ואחת בפרק אמצעי. ויסובב הכריכה חזרה לגב ידו, ויכרוך באלכסון לאמצע כף היד, ויסיים בכריכה סביב כף היד. ויתחוב הרצועה בתוך הכריכה לכתחילה.

       ח.       ומנהג לומר בשעת כריכת הרצועות סביב האצבע: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. וְיָדַעְתְּ אֶת יְדֹוָד:" .ויש שנהגו לומר קודם לכן: "וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי. וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ" וגו'.

        ט.       יש נוהגין שאחר שסיים הנחת תפילין יאמר שתי פרשיות: פרשת "קדש לי כל בכור", ופרשת "והיה כי יביאך". שהם שתיים מארבע הפרשיות הכתובות בתפילין. (השתיים הנותרות "שמע", "והיה אם שמוע", אומר בסדר התפילה).

---

[1] ת"י

[2] ת"א

[3] חזקוני

[4] ספורנו

[5] ספורנו

[6] רמב"ן

[7] רשב"ם

[8] חזקוני

[9] רשב"ם

[10] רמב"ן ועיי"ש שכתב "והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן, כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק, גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט), והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה, רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא, אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא, ואסור ליהנות ממעשה ידיה, ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך, וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי" וכ"כ רבינו בחיי

[11] ת"י פס' מו

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] ת"י

[14] ת"א

[15] ת"א רבינו בחיי

[16] פי' ר' יוסף בכור שור

[17] ספורנו

[18] רמב"ן

[19] רמב"ן

[20] ת"י

[21] אבע"ז

[22] רמב"ן

[23] פי' ר' יוסף בכור שור

[24] רמב"ן

[25] אבע"ז

[26] ת"א ת"י

[27] חזקוני

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ספורנו

[30] אבע"ז

[31] רשב"ם

[32] ספורנו