מקרא
בראשית פרק יז
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אני הנה בריתי אתך וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם ומה שמירתו[1] - :
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יא) וּנְמַלְתֶּם גם מי שלא נמול בקטנותן ימול עצמו[2] אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית זכרון תמידי ללכת בדרכיו בהיותו כחותם האדון בעבדו[3] בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת כל שנולד ברשותך בבית וּמִקְנַת כֶּסֶף שנקנה אחר שנולד[4] מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג) הִמּוֹל כלומר מי שהוא מהול יִמּוֹל ולא גוים ימולו[5] יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם אות קבוע בבשר שהוא כנוי לאבר התולדה בלשון הקודש[6] על אמונת ה' יתברך ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה[7]:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אם היה בר מצוה[8] אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ שימות קודם שיהיה בן נ"ב שנה ויכרת גם במות זרעו[9] אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: ס
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ בגופה שיהיה כנערה[10] וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ בהריון ובלידה ובגדול הבן שלא בצער[11] וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק מתוך שמחה[12] וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן הנעשה טובה כזאת לבן[13] מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה שפסק ממנה ארח נשים תֵּלֵד:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ הלואי ש- יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה ויעבוד עבודתך[14] לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל רק שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן רק הבן אשר אני מבשרך עליו שרה אשתך תלד אותו וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ובו אני מקים בריתי לעולם ובזרעו אחריו, וישמעאל אברך להרבות זרעו, אך לא מבריתי[15]:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ קבלתי תפילתך[16] הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ לשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה[17] וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אשר דברה עמו שכינה, לימד זריזותו של אברהם אבינו[18] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
(כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם[19]:
(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ
סליק פרשת לך לך
נביא
יהושע פרק ד
(טו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
(טז) צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן שיעלו מן שפת הירדן המערבי אל היבשה:
(יז) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן:
(יח) וַיְהִי בעלות כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה אל שפתו שהיתה חרבה ולחה קצת. וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם תיכף בעלותם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו כי אחר שנערמו המים יחויב שבעת פסק הנס ישטופו בפעם אחד ויתפשטו גם ברוחב חוץ מגדותיו, והיה נס שירדו בהדרגה עד שהלכו כתמול שלשום:
(יט) וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ:
(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:
(כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה:
(כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כג) אֲשֶׁר כמו ש - הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ:
(כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יְקֹוָק כִּי חֲזָקָה הִיא וטעם נוסף לנס בירדן לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים: ס
יהושע פרק ה
(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה בצד המערבי של הירדן וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד /עברנו/ עָבְרָם וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס
(ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים אבני צור מחודדים כחרבות וְשׁוּב כי גם בליל צאתם ממצרים נמולו כל ישראל יחד מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית בעוד שהיו בגלגל צוה לו האל למול כדי שיעשו פסח:
(ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת בגבעת הערלות, ונקרא שם המקום על שם המאורע:
(ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ זה היה הסיבה אשר יהושע לבד מל את כל העם, ולא מלו אז זה את זה, כי איך יתכן שלא ימצא בהם מי יודע למול. כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים רצה לומר, כי כל העם היוצא ממצרים, שהיו נמולים וראוים למול, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם ואינם ראוים למול לזולתם:
(ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ:
(ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר ולא יכלו למול כיון שלא נשבה רוח צפונית עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם אשר הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם אבותיהם בדלל הסכנה בַּדָּרֶךְ:
(ח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה ישבו במקומם ולא זזו משם עַד חֲיוֹתָם כי חששו לסכנת הדרך: פ
כתובים
תהילים פרק ט
(ה) כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט לשפוט משפט צֶדֶק: (ו) גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ של עמלק לְעוֹלָם וָעֶד: (ז) הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח הם הערים שהחרבת לנצח - שלא יבנו עוד ולא תירא שיקומו וינקמו נקמתם ממך וְעָרִים נָתַשְׁתָּ לא לבד שאבדו אָבַד זִכְרָם הֵמָּה שאין זוכר אותם עוד, עד שלא תירא שיקום נין ושאר או גואל הדם לנקום נקמתם אבל עוד נמצא גואל דמם, הגואל אשר אין שכחה לפניו כי - : (ח) וַיקֹוָק לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ ישפוט משפט כל בריותיו, ולכן הגם שהמה אבד זכרם, הלא ה' אשר לעולם ישב: (ט) וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים: (י) וִיהִי יְקֹוָק מִשְׂגָּב מקור חוזק לַדָּךְ לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה מִשְׂגָּב שיהיה בעולם עת צרה לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: (יא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְקֹוָק: (יב) זַמְּרוּ לַיקֹוָק יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: (יג) כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת /עניים/ עֲנָוִים: (יד) חָנְנֵנִי יְקֹוָק רְאֵה עָנְיִי והצילני מִשֹּׂנְאָי אתה תמיד מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת: (טו) לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן וכדי ש - אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ: (טז) טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בבור שחפרו לי בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם: (יז) נוֹדַע יְקֹוָק בכל העולם מִשְׁפָּט עָשָׂה ונפילתם אינה במקרה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע בפעולת ידיו להכין מוקש במוקש ההוא בעצמו נוקש הרשע הִגָּיוֹן סֶלָה בזה יהגו וירננו הצדיקים לעולם: (יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה לגיהנום כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי ששכחו את אֱלֹהִים: (יט) כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת /ענוים/עֲנִיִּים לא תֹּאבַד לָעַד: (כ) קוּמָה יְקֹוָק אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ אל יתחזקו אויביך יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ בעת כעסך: (כא) שִׁיתָה יְקֹוָק תשים להם השפלה מוֹרָה לָהֶם שה' בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש אל מה' יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה ומה נחשבים הם לעומת ה':
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה