מקרא
דברים פרק לג
(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר אין בכל השבטים מבורך כבנימין בהשראת שכינה בחלקו ובמעלה ובזכות, ויש לו יתרון על כל יתר אחיו, ואולי מפני זה הזכירו הכתוב בפני עצמו ואמר לבנימין בלא וא"ו, כי לא רצה לערב אותו ולכלול ברכתו עם שאר השבטים, שכולן נקשרין יחד בקישור וא"ו[1] יְדִיד יְקֹוָק קורא "ידיד ה'", על שבחר הקב"ה לשכון בחלקו של בנימין, כי ירושלים בחלקו ובית המקדש בחלקו היה בנוי[2] יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיוהקב"ה שיכן שכינתו בחלקו, והקב"ה חֹפֵף ומגין עָלָיו כָּל הַיּוֹם כל הימים ועל זה היה בנימין שכן בטח, בזכות הקורבנות שהלוים מקריבים בחלקו כל היום למשמרותם[3] וּבֵין כְּתֵפָיו גבוליו כמו אל כתף ים כנרתשָׁכֵן כלומר בין גבוליו של הקב"ה שכן בנימין, נחלתו סמוכה אצל בית המקדש[4]: ס
(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְקֹוָק אַרְצוֹ שמוציאה פירות ומספקת עם רב, כי בני יוסף עם רב, דכתיב "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה', ויאמר אליהם יהושע - אם עם רב אתה עלה לך היערה"ואמר לו משה כי ארצו מבורכת מאת הקב"ה ותספיק להם כל צרכם מִמֶּגֶד לשון מיטב, מתוק, ובשום שָׁמַיִם מִטָּל שירדו עליה גשמים בנחת, להמתיק ולהתעדן את הפירות[5] וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת מטוב מעינות תהום שעולים ונובעים ומרביצים כלומר ומרוים צמחים מִלמטה[6]:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ מבאר והולך ברכת ה' בהפלגה. באשר נמצא בה מכל מיני גידולי ארץ. מה שאינו כן בכל מדינה שאם יש בה שפע תבואה אינה מוצלחת למינים אחרים. אבל בארץ יוסף מבאר תחלה מגד תבואת שמש. כלומר מה שגדל פעם אחת בשנה על פי תקופות השמש[7]. ובירכו שהשמש יזרח עליהם למתקם, שכל פירות הגדילים בצל אינם מוטעמות, אבל השמש מבשל הפירות וממתקם[8] וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִיםכלומר ירקות שמתחלפים בכל ירח כל חודש. והמה נאכלים מן הגנה ואינם נכנסים לקיום. ומה שמשתייר מאכילת הבעלים נשלכים לחוץ. ומשום כך נקראים גרש שמגרשין לחוץ[9]:
(טו) וּמֵרֹאשׁ מהמובחר שב - הַרְרֵי קֶדֶם עשבים לרפואה ולסגולה. שעיקר גידולם בהררי קדם. הרי המזרח הרחוק וגם אלה נמצאו בשבט יוסף וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם יש מיני מאכלים שאינם גדלים כי אם בהרי שלג תמידי ונמצא גם אלו בחלקו של יוסף[10]:
נביא
יונה פרק ב
א. וַיְמַן ה' זימן ה', דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת:
ב. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה’ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה התפלל לה' ממעי הדג:
ג. וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה’, וַיַּעֲנֵנִי קראתי בצרתי אל ה', וענה לי ה', מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי מבטן הדג, שהוא לי כשאול, צעקתי אליך ה', שָׁמַעְתָּ קוֹלִי ויודע אני, שתשמע תפילתי ותצילני[11].
ד. וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים בעומק ובלב הים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי מֵי הנהר הזורמים אל הים סובבים אותי, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ כל הגלים הנשברים בים, עלי עברו:
ה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי ואני חשבתי, כשהשליכו אותי אל הים, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ שגרשת אותי מנגד עיניך, והסרת השגחתך ממני, אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ אך כעת, שעשית עימי הנס והצלת אותי ע"י הדג, אוסיף להביט לבוא אל היכל קדשך, ולהודות לך שם:
ו. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ מי הים סובבים אותי, עד שכמעט נפשי יוצאת ומתה, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי מי התהומות סובבים אותי, סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי כשהדג שט בים, נקשר הסוּף (מין צמח הגדל במים ) בראש הדג, וכאילו קשור בראש יונה:
ז. לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי לקצה ההרים שבים ירדתי, ( לקרקעית הים ), הָאָרֶץ, בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם כאילו סגרה הארץ את עצמה בבריחים כנגדי, שלא אוכל לעלות מהים לעולם, וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה’ אֱלֹהָי העַלֶה אותי מהקבר ( מבטן הדג, שהוא לי כבור הקבר ) ליבשה:
ח. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי כשנפשי עטופה בצרה, אֶת ה’ זָכָרְתִּי להתפלל לפניך,
וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
ט. מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא אנשי האניה, העובדים ע"ז שהיא הבל ושוא, חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ יודע אני, שחסדם שנדרו לעשות, יעזבו ולא יקיימו:
י. וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אך אני, אזבח לך זבחים ואשא לפניך קולי בתודה, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה ואשר נדרתי אשלם, יְשׁוּעָתָה לַה’ על הישועה שתושיע אותי:
יא. וַיֹּאמֶר ה’ לַדָּג ציוה ה' על הדג, וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה:
מגילת קהלת
פרק ז
(כז) ראה זה מצאתי ראו שמצאתי דבר זה הכתוב לעיל אמרה קהלת אמר שלמה. (כיון שקהלת זה כינוי, שייך להסב את זה ללשון נקבה) אחת לאחת למצא חשבון אחר שהתבוננתי הרבה וצרפתי ענין לענין בכדי להגיע לידי מחשבה נכונה: (כח) אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי וחפשתי אשה הגונה לגמרי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי אדם הגון וחכם מצאתי אחד מתוך אלף ואשה בכל אלה לא מצאתי אבל אשה הגונה וחכמה אפי' מתוך אלף לא מצאתי, וע"כ מעטים הזוכים לאשה כשרה ורק הטוב לפני ה': (כט) לבד ראה זה מצאתי ומלבד זאת ראה מה עוד מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר שהאלהים עשה את האדם מתחילה ישר בלי רשע, וממילא החכמה היתה קרובה והמה בקשו חשבנות רבים בני האדם בקשו מחשבות ומזימות רבים של חטא וכסילות:
קהלת פרק ח
(א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר אשרי הוא מי שעל אף כל זאת הוא חכם ויודע פתרונו של ענין חכמת אדם תאיר פניו חכמה של אדם מאירה את פניו ועז פניו ישנא וחוזק פניו משתנה ומתרכך:
לשמור את מצוות ה', שהוא השולט ונותן לאיש כדרכיו
(ב) אני פי מלך שמור אני מזהיר לשמור את דבר האלהים שהוא המלך ועל דברת שבועת אלהים וליזהר לעשות מה שהאלהים משביעך לעשות: (ג) אל תבהל מפניו תלך אל תברח מפניואל תעמד בדבר רע אל תעמוד ותעשה מעשה רע כי כל אשר יחפץ יעשה כי יכול האלהים לעשות כל אשר יחפוץ, ולא תוכל לברוח מפניו: (ד) באשר דבר מלך שלטון כי דבר ה' הוא השולט בעולם ומי יאמר לו מה תעשה ואין מי שיאמר לו מה לעשות: (ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע השומר את ציוויו לא יקרה לו שום דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם והחכם צריך לזכור שלכל דבר יש עת ומשפט, שה' שופט על הטוב והרע: (ו) כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי לכל רצון של ה' יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו כי בני אדם עושים הרבה דברים רעים, וצריך להעניש על זה: (ז) כי איננו ידע מה שיהיה כי אדם לא יודע מה שיהיה איתו. ואינו יכול להיות בטוח שיהיה לו טוב, וצריך לשמור את המצוות בשביל זה כי כאשר יהיה מי יגיד לו כי כשיבוא הרעה מי יזהיר אותו קודם שהיא תגיע, ויוכל להיזהר ממנה: (ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח אין אדם ששליט ברוחו לכלוא את רוחו שלא תצא ממנו ואין שלטון ביום המות ואף המלך לא עוזר לו שלטונו ביום המוות ואין משלחת במלחמה ובמלחמה זו עם המוות, אין אפשרות לשלוח מישהו אחר במקום ולא ימלט רשע את בעליו וכל דברי רשע שעשה אדם בכדי למלט את עצמו, לא יעזרו לו:
משנת ההלכה
הלכות יום הכיפורים פרק א
א. אלו הם הדברים האסורים היום הכיפורים מן התורה מלאכה אכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה.
ב. מלאכה כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום הכיפורים ואף האסור משום מוקצה בשבת אסור משום מוקצה ביום הכיפורים.
ג. אכילה: האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, חייב והוא פחות מכביצה מעט[12], ושיעור זה שוה לכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן ולפי מדות זמננו שיעורו כ30 סמ"ק נפח[13]
ד. שתיה: השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו דהיינו מלא פיו, ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו[14] ויראה כמלא לוגמיו חייב[15] ולפעמים המלא לוגמיו ברביעית או יותר מרביעית כגון באדם גדול ביותר. ולהיפך באדם קטן שמלא לוגמיו אצלו הוא הרבה פחות מרוב רביעית ובאדם בינוני הוא יותר מחצי רביעית ובזה[16] משערים בכל אדם לפי מה שהוא, ולפי מידות זמננו שיעורו באדם בינוני נפח של כ- 40 – 45 גרם מים ובאדם קטן 32 גרם.
ה. כל האוכלים מצטרפים לשיעור זה וכן כל המשקים מצטרפים לכשיעור ואפילו מלח שעל הבשר וציר שעל ירק כיון שבאין להכשיר את המאכל נחשבים כאוכל מצטרפים לשיעור זה, וכן אם שרה פתו ביין או במים מצטרפים אבל אכילה ושתיה אינן מצטרפות ולפיכך אם אכל פחות מככותבת ושתה פחות ממלא לוגמיו אינם מצטרפים[17].
ו. אכל, פחות מכשיעור והפסיק וחזר ואכל פחות מכשיעור ובצירוף שניהם יש שיעור שלם, אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין. ואפילו אכל שיעור שלם בלי הפסק ונשתהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס כגון שפירר את האוכל לפירורים קטנים ועי"ז שפירר את האוכל לפירורים נשתהה הרבה באכילתו אין מצטרפים.
ז. שתה מעט והפסיק וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור ואם לאו, אין מצטרפין. וי"א ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות.
ח. כל מה שצריך שיעור בין לענין אכילה ובין לענין שתיה היינו לחיוב כרת או מלקות או חטאת, אבל אסור מן התורה לאכול אפילו כל שהוא.
ט. לפיכך חולה או יולדת שנצרך לאכול ביום הכיפורים מחמת חשש פיקוח נפש אומדים אותם כמה הם צריכים לאכול ואם מספיק להם מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור הלכך מאכילים אותם פחות מ30 סמ"ק נפח, וישהו מסוף האכילה הראשונה עד תחילת האכילה השניה כדי אכילת ארבעה ביצים שהוא לכתחילה תשע דקות[18] כדי שלא יצטרפו האכילות אחת לשניה ואם אי אפשר להמתין תשע דקות ימתין שמונה דקות ואם אי אפשר ישתדל להאריך את זמן ההמתנה עד כמה שיוכל דהיינו שבע דקות שש דקות[19] חמש דקות שלוש עד ארבע דקות ובכל מקרה ישתדל שתהיה ההפסקה לפחות שתי דקות כל אחד לפי מצב בריאותו.
י. וכן צריך לאמוד אם צריכים לאכול ולשתות או די להם בשתיה לבד.
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף כור שור
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] העמק דבר
[8] רש"י
[9] העמק דבר
[10] העמק דבר
[11] אחר שראה יונה, שנשאר בחיים, ידע שיצא ממעי הדג בשלום. (רד"ק)
[12] לדגול מרבבה הוא ביצה בינונית בלי קליפתה ובבנין ציון החדשות ובחי' הרז"ה חלקו עליו שדוקא עם הקליפה (מ"ב שם ס"ק ב) ועיין בשו"ע סי' תריח סעי' ז שכתב שפחות מכשיעור הוא ב' שלישי ביצה בינונית ובמ"ב שם ס"ק יח כתב "ה"ה יותר מעט רק שלא יהא קרוב לביצה דבזה יש חיובא" ועיין בשמרת שבת כהלכתה פל"ט סעי' יח שכתב שמשקל ביצה בינונית הוא 40 – 45 גרם
[13] עיין שמירת שבת כהלכתה פל"ט סעי' יח ולכאורה אין מרפים את האויר שבמאכל כיון שהכל תלוי ביתובי דעתא והאויר שבמאכל ודאי אינו מועיל לכך ולכך לכאורה יש למעך המאכל כשמשער את שיעורו ויתבאר לקמן ועיין שיעורי תורה להגר"ח נאה עמ' קפז
[14] "ר"ל דלא בעינן שיהא שני הלחיים מלאין משקה אלא די שיהא אחד מלא ובולט אלא שאז יראה ממילא כאלו שניהם מלאין" ובעינן שיהא מלא לוגמיו בריוח (מ"ב ס"ק כה ושעה"צ ס"ק כז)
[15] שגם בזה קים להו לחז"ל שבשיעור זה מתיישבת דעתו של האדם וסר ממנו העינוי (מ"ב ס"ק כג)
[16] ואינו דומה לאכילה שהוא שיעור אחד לכולם כיון שבשתיה קים להו לחז"ל שאין מתיישבת דעתו אלא במלא לוגמיו שלו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו (מ"ב שם ס"ק כד)
[17] דקים להו לחז"ל שאין דעתו מתיישבת בכך (מ"ב ס"ק ה) ועיין נשמת אברהם סי' תריב ס"ק ו ובשמירת שבת כהלכתה פל"ט הע' סב ובתורת היולדת פנ"ב בפרטי הדינים מה נקרא מאכל ומה נקרא משקה ונ"מ לענין אכילה בשיעורים שלא יצטרפו אכילה לשתיה
[18] ועיי"ש במ"ב שכתב "וכן ישער מעיו"כ ויביט בשעון כמה דקות הוא שוהא בשיעור אכילת ד' ביצים וכשיעור הזה ישהא ביוה"כ בין אכילה לאכילה וכן בין שתיה לשתיה"
[19] שכן דעת הערוה"ש שם סעי' יד שהוא ששה לשבע דקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה