מקרא
בראשית פרק יג
(א) וַיַּעַל הלך צפונה[1] אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ להודיע שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך, ולא אמרו רמיתנו ומתנה בטעות היא וזה מעשה נס[2]וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה הלך לדרומה של א"י[3]:
(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד שיש לו כבודה רבה ומי שיש לו כן תנועתו כבדה[4] בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב והוצרך להתנהל לאטו אע"פ שהיה חפץ לשוב מהרה אל מקום המזבח להבין ולהורות כראשונה ולפיכך -[5]:
(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה[6] מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:
(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא התפלל[7] שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק:
(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם כמו אברם הגיע לזה. בשביל חכמתו דכל אדם באו לשאול לו בעצה או בתפלה או דבר חכמה[8] הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:
(ו) וְלֹא נָשָׂא לא סיפקה[9] אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט כאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ - וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץשהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם[10]:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל אם אתה לצפון וְאֵימִנָה אני לדרום וְאִם הַיָּמִין אבל אם תרצה להדרים וְאַשְׂמְאִילָה אותך כלומר תצטרך בכל זאת ללכת לצפון כיון שפני מועדות דרומה[11]:
(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר מישור[12] הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה הירדן היה משקה אותו ככר עד צוער לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק שאינו צריך להשקות. כדכתיב ונהר יוצא מעדן כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כארץ מצרים שנילוס משקה[13] בֹּאֲכָה צֹעַר:
(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן התנה עם אברם שלא יבא בכל הככר[14] וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם לא נסע לימין ולא לשמאל שהם צפון ודרום אבל נסע מן המזרח למערב להתרחק מאברהם שהיה מושבו במזרחה של ארץ ישראל קרוב לעי ששם עלו שבטים באי הארץ ראשונה בבואם מעבר הירדן מזרחה וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו לא במרעה לבד אבל גם בדירתם[15]:
(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שלא יעמוד במקום אחד, אבל בכל ארץ כנען יגור וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר פעם בזו ופעם בזו מפני כובד המקנה[16] וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם ולא בסדום, לפי שהיו רעים וחטאים[17]:
(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים בממונם לבני אדם וְחַטָּאִים בגופם בגילוי עריות ורציחה וע"ז ומורדים[18] לַיקֹוָק מְאֹד:
(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ ולא אמר זה בהיות לוט עמו פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
(טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ כשם שאי אפשר לעפר להמנות כך גַּם זַרְעֲךָ לא יִמָּנֶה:
(יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ רצה הקב"ה שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשר יתן לו ולזרעו מעתה, ואמר שיתהלך בה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כאדם הנותן לחבירו קרקע במתנה ומראה לו מצריו ואומר לו שיחזיק בהכִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה להנחילה לזרעך[19]:
(יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם עשה וסדר אהלי מקנהו אנה ואנה ואח"כ וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן בא וקבע דירתו באלוני ממרא[20] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ
נביא
יהושע פרק א
(טז) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר אין אתה צריך להזכירנו צוויו של משה אלא כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ:
(יז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה ואז שקול אתה כרבך משה:
(יח) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת כדין מורד במלכות שיהושע דינו כמלך ישראל הוא רַק חֲזַק וֶאֱמָץ להתנהג במלכות כמנהיג העם: פ
יהושע פרק ב
(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן י"א שהיה זה בתוך שלושת ימי אבלו של משה וי"א שהיה זה מיד אחרי מיתתו של משה מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ בסתר כיון שלא רצה שיידעו ישראל בכך ויחששו שאולי הם כמרגלים ששלח משה לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ בכלל וְאֶת יְרִיחוֹ בפרט שהיתה עיר גדולה וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה מוכרת מזון וי"א זונה ממש והלכו אליה מכיון שלא היה עולה על לב יושבי הארץ שעם ישראל השונא זימה יילך אצל אשה שכזאת וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה:
(ב) וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר לרגל אֶת הָאָרֶץ:
(ג) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ:
(ד) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ הסתירה אותם כל אחד בנפרד כדי שלא ישימו לב אליהם ואם יתפס האחד השני יכול לברוח וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה:
(ה) וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ בזמן שבו סוגרים השער כשמחשיך וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם:
(ו) וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה הנביא מבאר את מה שנאמר לעיל "ותצפנו" איך נעשה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ בפשתן בגבעולים שעדיין לא נופץ מהקנים הָעֲרֻכוֹת המסודרות לָהּ עַל הַגָּג כדי לייבשם:
(ז) וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת עד מקום המעבר בירדן וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ השוערים, כדי שאם נשארו בעיר לא יוכלו לברוח אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם:
(ח) וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג כי היו טמונים תחת הפשתים ועלתה עליהם להסיר המכסה ולדבר עמם:
(ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם:
(י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ייבש יְקֹוָק אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם ולא החייתם כל נשמה:
(יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ גבורה בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם לעורר את העם לקראת נשק, כי נואשו כולם מלהלחם, יען יודעים כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת:
(יב) וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיקֹוָק כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת סימן אמיתי למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד:
כתובים
תהלים פרק ג
(א) מִזְמוֹר תפילה הנאמרת בזמרה לְדָוִד של דוד כי הוא יסדה , שנאמרה אחרי שניצל מהמצב שהיה - בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ לפי דרך הפשט, המזמורים לא היו נקראים בשעת מעשה שהיה דוד בהם בסכנה אלא על שם שהיו מזמרים בהם בבית המקדש, לאחר שֶׁנִּצַּל מכולם היו מזמורים ושבח והודיה לאל יתברך. והנאמרים על הגלות היו מזמורים בשוב הגלות: (ב) יְקֹוָק מָה רַבּוּ צָרָי כי אפילו בנו נהפך לו לאויב, וַעֲמָשָׂא בן אחותו היה עם אבשלום, ורוב ישראל שנטה לבבם אחרי אבשלום רַבִּים קָמִים עָלָי וכולם הם קמים עליו ומתייעצים להלחם עמו, ושמעי בן גרא שהעיז פניו לחרפו ולסקלו באבנים: (ג) רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי על נפשי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ ישועה כפולה בעולם הזה ובעולם הבא בֵאלֹהִים סֶלָה לעולמים: (ד) וְאַתָּה יְקֹוָק מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: (ה) קוֹלִי אֶל יְקֹוָק אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ י"א מירושלים שם מקום השראת השכינה ומקום הארון וי"א מן השמים שם מקום כסא הכבוד סֶלָה עד עולם: (ו) אֲנִי שָׁכַבְתִּי שכבתי בבטחה וָאִישָׁנָה ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד הֱקִיצוֹתִי ואינני נבהל כאדם הישן מתוך הצרה שהוא נבהל בהקיצו, כי בעודו ישן יראה חלומות רעים כמו שחושב בלבו מִפחדו. ולמה אני בוטח בך כל כך? כי ידעתי - כִּי יְקֹוָק יִסְמְכֵנִי: (ז) לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם כי כל ישראל היו עם אבשלום לבד מאשר היו עם דוד בירושלם שיצאו עמו, ואותם שנתאספו אליו אחר כן אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי שמו מלחמתם עלי: (ח) קוּמָה יְקֹוָק הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי מכת לחי דוגמא למכת בזיון שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ: (ט)רק לַיקֹוָק הַיְשׁוּעָה ולכן עַל עַמְּךָ לומר תמיד בִרְכָתֶךָ סֶּלָה:
תהלים פרק ד
המנצח הוא הממונה על המשוררים ויש שהיה מנצח על כלי הנקרא נגינות, ויש על כלי הנקרא שמינית. ועם הכלים היו נאמרים השירים והניגונים והתהלות, כל אחד לפי ניגונו הידוע אצלם, כי חכמה גדולה היתה והיא תעורר הנפש הַחֲכָמָה, והיא נחלקת ונספרת בכלל החכמות החיצונות. והכלים שהיו בבית המקדש להלל הם נבלים וכנורות ומצלתיים וחצוצרות ושופר. והיו הכלים נחלקים על נגינות ידועות אצלם. יש מהנגינות הנקרא עֲלָמוֹת, כמו שכתוב (שם פסוק כ) וכתוב (מזמור מו, א) על עלמות שיר. ויש שנקרא נגינות, ובו היה נאמר זה המזמור. ויש מהם נקרא משכיל. ויש מהם נקרא מִכְתָּם. ויש שגיון. ויש מהם נחילות. ויש שגיונות. ויש גִּתִּית. ויש נקרא מן הכלים עשור. ויש עוגב. ויש מִנים. וכל אחד חלוק בנגינתו כמו שהוא ידוע אצל בעלי החכמה.
(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד זה המזמור לדוד ונתנו למנצח הוא הפקיד שהוא שר על המנגנים כלומר על שיר זה שנאמר בכלי שנקרא נגינות לפי הניגון הידוע בכלי זה כי המנצח הוא אשר היה על המשוררים. ועל ידי המנצחים היו נאמרים המזמורים: (ב) בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי העושה עמי צדקה בַּצָּר לי הִרְחַבְתָּ לִּי כלומר הודאה על העבר שהרחיב לו ובקשה לעתיד שירחיב לו מן הצר חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי: (ג) בְּנֵי אִישׁ בני אנשים חשובים ואמר זאת כנגד גדולי ישראל שהיו עם אבשלום עַד מֶה עד מתי כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תכלימו אותי ותטלו את כבודי תֶּאֱהָבוּן רִיק תאהבו לדבר עליו דברי ריק וכזב תְּבַקְשׁוּ כָזָב תחפשו ותרדפו אחרי כזבים להכלימני סֶלָה לעולם ועד: (ד) וּדְעוּ כִּי הִפְלָה הבדיל יְקֹוָק חָסִיד לוֹ מכל ישראל למנותני מלך עליהם יְקֹוָק יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו: (ה) רִגְזוּ חרדו מה' וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם קריאת שמע שעל המטה עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה: (ו) זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק בעשיית מעשי צדק הרי הם כזבחים וּבִטְחוּ אֶל יְקֹוָק: (ז) רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב מי יראנו טוב להיות עשירים ומשיגי תאוה נְסָה עָלֵינוּ הרימה עלינואוֹר פָּנֶיךָ יְקֹוָק: (ח) נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי להיות שמח בחלקי יותר מהרבים ההם השמחים - מֵעֵת ש - דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ: (ט) בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן מבלי פחד אשכבה ואישן יחדיו תכופים זה לזה כי הדואג ומפחד נגזלה שנתו לבל יוכל לישן ולהירדם מיד כאשר ישכב אבל אני בטחתי בה' ולא אירא ולזה אשכב ואישן יחד סמוך זה לזה כִּי אַתָּה יְקֹוָק לְבָדָד לבדך ואין אחר זולתך שיכול לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה