מקרא
דברים פרק לג
אחר שסיים לברך השבטים אחד אחד התחיל עתה לדבר עם כולם בכלל ויודיע להם טוב חלקם כי יוצר הכל הוא, ויבשר אותם בירושת הארץ ושיזכו לבוא בתוכה מה שלא זכה הוא, ויבאר עוד להם ענין העולם הבא כאשר אבאר, וחתם דבריו בענינים כאלה, ולכך יאמר :
(כו) אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן שאין אתם כהכנענים כי הם תחת ממשלת המלאכים שרי מעלה, ולא כן ישראל, כענין שכתוב (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך, ועל כן קראם ישורון כי הוא שם ישר, להורות שאין בכל שרי מעלה כאלהי ישראל שהוא רֹכֵב שָׁמַיִם בעזר ישראל בתפלה והוא יהיה נמצא בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ רוכב שְׁחָקִים כינה הממשלה בלשון רכיבה, וכענין שכתוב (דברים לב, יג) ירכיבהו על במתי ארץ שהוא לשון ממשלה לבאר כי כמו שהרוכב מתגבר על הסוס לפי שאין מרוצת הסוס מכח עצמו אלא מכח הרוכב כענין שכתוב (איוב לט, יח) תשחק לסוס ולרוכבו, כן מרוצת הגלגלים ותנועתם אינם מכח עצמן אלא מכח השליט המניע אותם יתעלה[1]:
(כז) מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם הקב"ה שהוא אלהי קדם הוא מעון העולם, כלומר סובל מחיה ומחזיק העליונים וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם הוא סובל התחתונים גם כן, שהמציאות כולו הוא נשען עליו שכן כתיב (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה, כלומר כיריעה הזו הפרוסה למעלה שהיא תלויה באויר ואינה נשענת על שום דבר בעולם, וכתיב (איוב כו, ז) תולה ארץ על בלימה, כלומר על לא דבר אלא על כוחו[2] וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב כל אויביך וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד שהרי עמלק שהוא אויביך, אמר לך - "תמחה את זכר עמלק". הכנענים שהם אויביך, אמר - "לא תחיה כל נשמה"[3]:
(כח) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב עֵין יַעֲקֹב כעין הברכה שברכם יעקב לא כבדד שאמר ירמיה בדד ישבתי אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל אף מברכתו של יצחק שנאמר בה ויתן לך האלהים מטל השמים, לכך מרמז ברכתו של יצחק בלשון יערפו טל[4]:
(כט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ כי אינם כשבעים אומות, על כן יודיעם שלא שם חלקנו כהם ולא גורלנו ככל המונם[5] עַם נוֹשַׁע בַּיקֹוָק שתשועתו מאת הקב"ה, שתשועתו שלימה בכל, שהוא מושיע עמו, הוא משמיד אויביך, הוא משפיע טובות, הוא זן, הוא מפרנס מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ אויביך בלבם אומרים לך מפני יראתך ואימתך - אנו אוהבים אותך, ומשועבדים לעשות כל רצונך והם משקרים מפני פחדם, שיראים לומר שהם אויביך וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ על גדוליהם וגבוה שבהם, שתדרוך ותתנינו תחת כפות רגליך, וכדכתיב ביהושע "שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה"[6]: ס
מגילת קהלת
פרק י
טוב שכל דבר לפי מעלתו, ועל המלך להיזהר שלא לשגות בזה
(ה) יש רעה ראיתי תחת השמש יש רעה שראיתי בעולם כשגגה שיצא מלפני השליט וגורם לזה השגיאות שעושה המלך: (ו) נתן הסכל במרומים רבים שפעמים שנותן אדם סכל בגדולה רבה ועשירים בשפל ישבו ועשירים וחשובים יושבים במקום שפל שלא לפי כבודם: (ז) ראיתי עבדים על סוסים וראיתי עבדים שפתאום נעשים אדונים ורוכבים על סוסים ושרים הלכים כעבדים על הארץ:
החכמה מצילה מפגעים, וצריכה הכנה והכשרה
(ח) חפר גומץ בו יפול מי שחופר בור הוא בסכנה ליפול בו ופרץ גדר ישכנו נחש והפורץ גדר הוא בסכנה שיצא מחורי האבנים נחש ויישכנו: (ט) מסיע אבנים יעצב בהם העוקר אבנים הוא בסכנה שהם יזיקוהו ויגרמו לו עצבון בוקע עצים יסכן בם המבקע עצים הוא בסכנה שהם יזיקוהו ויסכנוהו: (י) אם קהה הברזל וכשם שאם נתקהה החוד של הגרזן הבוקע בעץ והוא לא פנים קלקל ולא חדדו את פניו וחילים יגבראז הפתרון להגביר בכח גדול את החידוד ויתרון הכשיר חכמה כך הפתרון להנצל מכל צרה, זה להכשיר ולהכין את החכמה: (יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון וכשם שהנחש ישוך כשאין מי שילחש לו וימנע אותו מזה, ואין יתרון לבעל הלשון אם אינו יודע ללחוש לנחש. כך אין יתרון לאדם אם לא הכשיר וחדד את חכמתו: (יב) דברי פי חכם חן דברים שחכם אומר נותנים לו חן ושפתות כסיל תבלענו ודברי הכסיל גורמים לו מיתה: (יג) תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה תחילת דברי הכסיל הוא טפשות, ומסיים בשטות. כלומר כל דבריו מתחילה ועד סוף גרועים: (יד) והסכל ירבה דברים – הסכל מדבר הרבה על מה שיעשה, במקום לעשות לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו וזה סכלות, שכן האדם אינו יודע מה יהיה, שמי יגיד לו מה יהיה אח"כ: (טו) עמל הכסילים תיגענו הכסילים גורמים לעצמם עמל המייגע אותם אשר לא ידע ללכת אל עיר כמו אדם שהולך לעיר, ואינו יודע הדרך:
משנת ההלכה
דיני ארבעת המינים
אף על פי שההידור בארבעה המינים הוא מתנאי המצוה, לא כל תנאי ההידור מעכבים, אלא יש מהם שמעכבים ואם חסרו תנאים אלה פסולים; ויש שאינם מעכבים ואפילו חסרו, עדיִן לא יצאו מהידורם וכשרים
הדברים שפוסלים בארבעה המינים:
א. יבש שאינו מוציא שום לחות - פסול בכל ארבעה המינים, שאינו הדר כלל. ועוד, שהיבש הרי הוא כמת וכתוב (תהלים קטו): לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. אבל יבשים כלשהו, כשרים.
ב. גזול - פסול בכולם, שהרי היא מצוה הבאה בעבֵרה, והכתוב אומר (ישעיהו סא). אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה:
פסולי אתרוג
א. אתרוג של ערלה או של שאר איסורי אכילה,
ב. קטן מכביצה,
ג. נקב עד חדרי הזרע אע"פ שאינו חסר
ד. חסר אפילו משהו מגופו של אתרוג
ה. נסדק, נקלף עורו ונחסר משהו בגוף האתרוג,
ו. עלו בו אבעבועות בשנים או בשלשה מקומות, ועל חוטמו - אפילו בכל שהוא. נשתנה מראהו (חום או שחור),.
ז. נִטל הפיטם או העוקץ.
ח. אתרוג העגול ככדור.
ט. אתרוג שלא נגמר בישולו ועדיִן ירוק כעשבי השדה.
י. אתרוג מורכב.
יא. לפיכך יש להקפיד לקנות אתרוג בעל הכשר מהודר שידוע שאינו מורכב או ערלה ומי שאינו יודע לבחור אתרוג יבקש ממי שיודע לבחור עבורו או קנה בקופסה חתומה וסגורה
פסולי לולב
א. קצרה שדרתו מארבעה טפחים
ב. נקטם (נחתך) ראשו. או העלה העליון.
ג. נפתחו רוב עליו שאינם שוכבים על שדרתו של לולב.
ד. נחלקה התיומת העליונה ברובה, או אפילו במיעוטה ונראית כשתים,.
ה. נסדקה השדרה ונראה כשני לולבים.
ו. קוצים בשדרה. עקום לפניו או לצדדין.
ז. כפופה שדרתו בראשה.
פסולי הדס
א. הדס השוטה כלומר ששלשת העלים אינם יוצאים בשוה ברוב שיעור גודלו. קצר משלשה טפחים.
ב. נשרו עליו ברוב שיעורו או בחציו.
ג. היו ענביו מרובין מעליו והענבים אדומים או שחורים, אבל ירוקים – כשר.
פסולי ערבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה