מקרא
בראשית פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק בחלום הלילה או ברוח הקדש[1] אֶל אַבְרָם כשהיה בחרן[2] לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל המקום ב - הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ אותה במראות אלהים לפיכך עבר בארץ ולא נטע אהלו עד המקום שנראה אליו שם האל יתברך[3]:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ בממון[4] וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ שיצא שמך וטבעך והייתה נודע וניכר לכל[5] וֶהְיֵה בְּרָכָה אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בך לאמר ישימך אלהים כאברהם[6]:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר שאנשי אור כשדים היו מבזים אותו ומקללין אותו, ולכך אמר לו שילך אל הארץ אשר יראנו, ושם יברך מברכיו ויקלל מקלליו ואם יחיד יקללנו יואר[7] וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה כנגד מה שהכל מקללים אותך עכשיו אתה עתיד שיתברכו כל האומות מברכותיך[8]:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט מכיון שהי לאברהם כבן בית לפי שהרן אביו מת באור כשדים וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים[9]:
(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ מקנה וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן עבדים ילידי הבית[10] וי"א הנפשות שהורה להם את האמת לעבוד את הי"ת[11] וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
(ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקב"ה כמו שאמר "אל הארץ אשר אראך" ולא התעכב באף מקום ממנה עד שנראה אליו האל ית' כאשר יעדו באמרו אל הארץ אשר אראך ולא בא עד שבא למקום שכם[12] עַד אֵלוֹן מוֹרֶה שהוא בשכם וְהַכְּנַעֲנִי הגוי המר והנמהר אָז בָּאָרֶץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה', ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם ונתן לו הארץ, וסרה יראתו כי כבר הובטח בארץ אשר אראך, ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא[13]:
(ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בנבואה גמורה[14] וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
(ח) וַיַּעְתֵּק הסתלק מִשָּׁם ונסע הָהָרָה מִקֶּדֶם שממזרח לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם ממערב וְהָעַי מִקֶּדֶם ממזרח בין שתי עירות גדולות למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה'[15] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק בקול גדול לפני המזבח מודיע אותו ואלהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך", היה למוד ללמד ולפרסם האלהות[16]:
(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה דרומה: פ
(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא עתה[17] יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
(יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
(יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ ביניהם שראויה היא לבוא[18] אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
(טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב פרעה[19] בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
(יז) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה לבדו נְגָעִים גְּדֹלִים גם וְאֶת בֵּיתוֹ אבל לא גדולים כשל פרעה וזה למען יראו שהצדקת לבדה נמלטת ויכירו שהכל היה בעבורה למען ישובו מרשעם עַל דְּבַר החמס שעשה ל -[20] שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
(יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
(יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
(כ) וַיְצַו עָלָיו בשבילו ואיתו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים כדי שלא יגעו בה אחרים[21] וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
נביא
יהושע פרק א
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק פסוק זה מחובר על סדר התורה ההמסיימת בפטירת משה וַיֹּאמֶר יְקֹוָק בנבואה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן הבֶן של נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה ולכן הוא היה במקום משה לצאת ולבוא לפני ישראל ולא בני משה ואחר שמת משה צוהו הקב"ה לעבור הירדן עם ישראל לֵאמֹר:
(ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת ורק עליו נגזר לא לעבור את הירדן וכל זמן שהיה חי לא יכלו עם ישראל לעבור את הירדן אבל וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ אפילו בחו"ל מעבר לתחומי ארץ ישראל המובטחת לָכֶם נְתַתִּיו וקדוש יהיה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה:
(ד) מֵהַמִּדְבָּר מדבר צין מדבר קדש בדרום מזרחה של ארץ ישראל וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה שם יער באזור זה ואולי גדלו בו עצי לבנה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת זה גבולה מדרום לצפון כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים בתוך הגבול המזרחי מדרום לצפון וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ ממזרח עד צד מערב, שבו באה – שוקעת השמש יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם:
(ה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ לתפוס שררה או לדבר דבר להתקומם נגדך כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ להשרות שכינתי עליך בנסים ובנפלאות כמו עם משה לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ הבטיחו שכל ימי חייו יהיה הוא המנהיג את העם ולא ירים ראש איש בלעדיו:
(ו) חֲזַק וֶאֱמָץ בהנהגת העם כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה ולזה צריך חזוק שלא יתיצב איש לפניך בעניני הנחלות שיפלו עליה קטטות ודינים, כי אתה תהיה המנחיל לא זולתך אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם:
(ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד בשמירת התורה כמו שממשיך לִשְׁמֹר מלעבור על מצוות לא תעשה לַעֲשׂוֹת מצוות עשה כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל תצליח בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:
(ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ מצוה ליהושע ולכל אדם ואפילו יודע כל התורה ללמוד ולשנות כלומר לחזור תמיד הלכות התורה ומצותיה וְהָגִיתָ לימוד בפה וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת המצוה וי"א לחשוב ולעיין תמיד בחלק היוני שבתורה בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה מצוה לקבוע עתים לתורה ביום ובלילה לְמַעַן תִּשְׁמֹר מצוות לא תעשה לַעֲשׂוֹת מצוות עשהכְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כי גם הענינים המקובלים בתורה שבע"פ ימצאם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב עפ"י כללי הלשון ועפ"י המדות שהתורה נדרשת בהם כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל ע"י השכל לבחור בטוב, וגם תצליח בענינים העולמיים ותשכיל בענינים הנפשיים:
(ט) הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ במלחמת שבעת העממים אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כלומר אל תפחד ואל תחשוש כִּי עִמְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: פ
(י) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ ביום שתמו ימי בכי אבל משה י"א שהיה זה מיד וי"א שהיה זה אחרי שילוח המרגלים אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר:
(יא) עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה אין הכוונה למזון שהרי היו מסתפקים במן שבכליהם עד ט"ז בניסן אלא כל דבר הצריך לדרך וכלי זיינם למלחמה אמר להם לתקן וי"א שהכונה היתה להכנת המן למאכל על ידי טחינתו ובישולו וכדומה כִּי בְּעוֹד בסוף שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ: ס
(יב) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
(יג) זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לֵאמֹר כמ"ש (דברים ג, יח - כ) ואצו אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ לרשתה חלוצים תעברו כו' רק נשיכם וטפכם וכו' עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וכו'. יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם נותן לכם כאן מקום מנוחה וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת:
(יד) נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם:
(טו) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ בצד המזרחי של הירדן:
כתובים
תהלים פרק א
(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ כלומר מה שיגרום לאדם להיות מאושר הוא אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים הם החוטאים בזדון ובפשיעה וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים החוטאים מצד תאוותם לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל ולצנות ואינם עוסקים בתורה לֹא יָשָׁב: (ב) כִּי אִם לא די במניעת הרוע אלא גם בְּתוֹרַת יְקֹוָק חֶפְצוֹ מאוייו להשיג את מצוות ה' וּבְתוֹרָתוֹ בלימוד על מנת לעשות יֶהְגֶּה ילמד בדיבור יוֹמָם וָלָיְלָה כמו שנאמר ביהושע שחובה לקבוע עיתים ביום ובלילה: (ג) וְהָיָה אושרו של אדם זה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל כלומר כמו שהעץ שמגדל פירותיו בזמנו ואף העלים אינם כומשים בעבור מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות כי כן האיש הזה משופע ברוב טובה מבלי מחסור וכאומר הנה מגמול השכר ניכר יושר דרכו וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ: (ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ קש אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ כי לא יהנו מהם בני אדם ומטובתם, אבל יזיקו להם. ותנועתם לרע היא כמו המוץ, והוא הקש הדק שבתבן שלא יהנו ממנו בני אדם, והרוח תדפנו קל מהרה ויזיק בתנועתו, שיכה העוברים בפניהם ובעיניהם, או תדפנו הרוח, לבתים או לגגות ויזיק: (ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט ביום המיתה ביום הדין וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: (ו) כִּי יוֹדֵעַ מכיר ומשגיח להיטיב להםיְקֹוָק דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
תהלים פרק ב
(א) אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה אמר א"כ לָמָּה רָגְשׁוּ פי' התקבצו גוֹיִם למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו וּלְאֻמִּיםשם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת יֶהְגּוּ ידברו דברי רִיק: (ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ להנהיג את הגויים הנ"ל וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יתעייצו בסוד ובחשאי יָחַד עַל יְקֹוָק וְעַל מְשִׁיחוֹ: (ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹהרצועות שקושרים בהם בעלי החיים וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ חבלים והפי' שהם משליכים מעל עצמם כל דבר הכובל אותם הן במוסריות והן בעבודת ה': (ד) הקב"ה ה - יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ: (ה) אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ אליהם אל אותם גויים בְאַפּוֹ בכעסו וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ יבהיל אותם: (ו) ויאמר להם וַאֲנִי נָסַכְתִּי המלכתי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי ואיך יחשבו הם לעקור המלכות מבית דוד ואני המלכתי ונסכתי אותו: (ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק זה הסיפור אָשִׂים לי לחק ולמנהג. ומה הוא הסיפור? יְקֹוָק אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה וממנו באה לי המלוכה, ולכן אל יערער שום אדם עליה, כי ה' לקחני לבן אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ היום שנמשח הוא היום שלקחו האל לו לבן, כמו שאמר (ש"א טז, א) לי מלך. ואמר: היום ילדתיך, כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים, כמו שכתוב (שם פסוק יג) ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה. ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח הקודש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל: (ח) ה' אמר לי שְׁאַל מִמֶּנִּי התפלל לפני ו - וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ עד אַפְסֵי קצות אָרֶץ: (ט) תְּרֹעֵם תשברם בְּשֵׁבֶט מקל בַּרְזֶל הכונה לחרבכִּכְלִי חרס של ה - יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם: (י) וְעַתָּה ששמעתם כל זאת מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ כלומר הבינו הִוָּסְרוּ וקחו מוסר שֹׁפְטֵי אָרֶץ: (יא) עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה: (יב) נַשְּׁקוּ השתוקקו ל – בַר כלומר לבן למי שנאמר עליו בני אתה למשיח פֶּן יֶאֱנַף יכעס ה' וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ תאבדו את דרככם כִּי כאשר יִבְעַר כִּמְעַט אפילו מעט אַפּוֹ כעסו, אז - אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ:
משנת ההלכה
דיני בית הכסא
א. נאמר בנביא (עמוס פרק ד פסוק יב) "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". וכיון שרוצה להתפלל לפני אלוקי ישראל צריך להכין עצמו לתפילה. ולכן כשקם בבוקר אפילו אם יכול להתאפק, ילך לשירותים לנקות גופו לפני המלך, ואם צריך לשירותים אסור להתאפק מן הדין. גם אם אינו מכין את עצמו לתפילה.
ב. גם כאשר נכנס לשירותים צריך להתנהג בצניעות, ולא יגלה את גופו עד לאחר שיישב, ויגלה רק כמה שדרוש לו כדי שלא יתלכלך.
ג. לא יקנח את עצמו ביד ימין כיון שקושר בה תפילין, אלא יקנח ביד שמאל. ויזהר לא לקנח באצבע מכיון שכורך עליה את התפילין. ואם אין נח לו לקנח ביד שמאל או שאינו מתקנח יפה ביד שמאל, אם מקנח בנייר יכול להקל לקנח ביד ימין[22].
ד. איטר יד כלומר שמאלי מקנח ביד ימין ולא ביד שמאל, מכיון שקושר תפילין ביד שמאל, ודין ימין שלו כשמאל כל אדם.
ה. טוב להימנע מלהכניס אוכלים ומשקים לשירותים, ואפילו אוכל שכבר נמצא בפיו, וודאי שאין לאכול שם. אמנם יש מקום להקל להכניס אוכלים ומשקים מכוסים.
ו. אסור לדבר כשמתפנה בשירותים, אמנם אם אין אנשים בבית, ומדבר בטלפון ואין השומע יודע שמדבר עמו מהשירותים, יש מקום להקל בצורך גדול[23].
ז. אם נכנס לשירותים לצורך אחר ולא להתפנות, מותר לדבר.
[1] רמב"ן פסוק ז מלבים שם
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] ת"א ת"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור ספורנו
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז רמב"ן מלבי"ם
[15] ספורנו
[16] רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] פי' הטור
[19] רש"י
[20] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] צי"א ח"ז סי' ב
[23] שו"ת יבי"א ח"ח סי' א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה