מקרא
בראשית פרק י
(טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:
(טז) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי:
(יז) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי:
(יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי רבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם[1]:
(יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע:
(כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם אעפ"י שנחלקו ללשונות וארצות כולם בני חם הם[2]: ס
(כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס של אברהם[3] אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל בגיל לפי שבכל מקום מונה "שם" תחילה, וכאן מנאן דרך תולדתן - "יפת, וחם, ושם" מגיד לך שזה דוקא, יפת הוא הגדול[4]:
(כב) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם:
(כג) וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ:
(כד) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר:
(כה) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו של פלג נִפְלְגָה הָאָרֶץ נזרק בפיו על שם העתיד, ובסדר עולם אומר נביא גדול היה עבר[5] וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:
(כו) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח:
(כז) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה:
(כח) וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא:
(כט) וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן:
(לא) אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם:
(לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם[7]: פ
בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת דיברו כולם לשון הקודש שבה נברא העולם וּדְבָרִים אֲחָדִים כולם היו בדיעה אחת[8]:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם כאשר התרבו מהר המזרח הנ"ל שהוא הרי אררט[9] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה בכיבשן כדי לחזקם[10] וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כולם, העיר לישוב והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר[11] פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ ובקשו לבטל מה שגזר הקב"ה "ומלאו את הארץ וכבשוה"[12]:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק כל מעשה התחתונים תלוים הם בכח הגבוהים ומהשמים יתכנו כל העלילות על כן נקרא השם רוכב שמים היושבי בשמיםדרך בני אדם הכתוב מדבר, כדי שיהא ניכר לאוזן, כי ממקומו רואה וחוקר וסוקר הכל[13] לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת עתה אינו אלא התחלת דבר עבירה במה שרוצים שיהיו בישוב אחד וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר כלומר לא ימנע מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת ויבואו לעבירות חמורות יותר והשחתת העולם[14]:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ
נביא
תפילות וברכות שתיקן יהושע
(ברכות דף מח:) "אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר" ובחידושי הרשב"א "מה שאמרנו משה תקן להם ברכת הזן יהושע תקן להם ברכת הארץ וכו' ק"ל והא קיי"ל בסמוך שברכות אלו מדאורייתא הם וי"ל דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאורייתא אם רצה לאומרה באי זה מטבע שירצה אומרה ואתו משה ויהושע ודוד ושלמה ותקנו להן מטבע לכל אחת ואחת בזמנה ... ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלם לא היו אומרין כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין וכמו שאין אנו אומרים כאותו מטבע שתקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלות הארץ
וכן בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן קסא "וידוע הוא שיהושע תקן ברכת הארץ ודוד ושלמה ברכ' בונה ירושלים (ברכות מ"ח ע"ב) ובלא ספק שלא היו על נוסח זה שאנו מברכין אותן וכן כתבו בזה המפורשים ז"ל":
"ואחר כל התפלות אומר עלינו לשבח, בפרק ר' אליעזר אומר שבח גדול יש בעלינו לשבח על כן צריך לאומרו מעומד, ותמצא עלינו עולה בגימטריא ומעומד, ושמעתי שיהושע תקנו בשעה שכבש יריחו וחתם בו שם קטנותו (הושע – ונקרא כך לפני שילוח המרגלים שאז הוסיף לו משה רבינו את האות י') למפרע, ע' עלינו ש' שלא שם, ו' ואנו כורעים ה' הוא אלהינו" (ספר כלבו סימן טז)
ייחוסו של יהושע
נכדו של אלישמע בן עמיהוד כמבואר בדברי הימים א פרק ז (כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ: (כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם: (כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ: (כג) וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ: (כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה: (כה) וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ: (כו) לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ: (כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ: (כח) וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ:
אשתו וצאציו של יהושע
(מגילה דף יד:) אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב הכא (מלכים ב' כ"ב) בן חרחס וכתיב התם (יהושע כ"ד) בתמנת חרס איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם (יהושע ב') את תקות חוט השני אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא (רחב התגיירה) ונסבה יהושע (ונשאה יהושע) ומי הוו ליה זרעא ליהושע (וכי היו ילדים ליההושע) והכתיב (דברי הימים א' ז') נון בנו יהושע בנו? בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה (בנים לא היו לו אבל בנות היו לו)
הקשו בתוספות איך נשא יהושע את רחב הרי אסור לישא אחת משבעה האומות שבא"י אפילו אם התגיירו ותירצו "וצריך לומר שלא היתה משבעה עממין אלא משאר עממין ובאת לגור שם
ובתוספות הרא"ש כתב תי' אחר בשם הגאונים "מפרש רב יהודאי גאון בשאלתות דרב אחאי דאע"ג דמז' אומות הואי ליכא (אין) משום לא תחיה כל נשמה ולא משום נתין כיון דאיגיירה קודם כיבוש הארץ מיד לאחר שילוח מרגלים
ובשפת אמת כתב "ולולי דבריהם ז"ל הוי אמינא דיצאתה רחב מן הכלל הזה דלא תתחתן דהא גם להחיותה קשה האיך הניחוה דהא כתי' לא תחי' כל נשמה רק שנשבעו לה המרגלים להציל אותה ומשפחתה ובודאי הי' השבועה ע"פ רוה"ק ונכלל בזה ג"כ להתחתן עמהם"
כתובים
תכנם של מזמורי תהלים ותבניתם והלשונות הרגילים בהם
א. יש המחלקים את ספר תהלים לארבע סוגי מזמורים – תלונה (חוליים ומלחמה), הודיה (יחיד וציבור), תהלה, הטפה. אמנם לפי הנ"ל שהתהילים נאמרו בלשון כללית, נראה שאין מקום לחלוקה, כיוון שהמזמורים מעורבבים מכמה סוגים, שיש מזמור שמתחיל בתלונה וממשיך בהודיה. ועוד טעם שאין מקום לחלוקה זו, מפני שגם לשונות של הודיה יכולה להתפרש כתפילה ולהיפך.
יש המחלקים את הספר לפי המעמד שבו הוא אמור להיאמר, כגון מזמור לחתונת המלך, או מזמור בטקסים שהמלך נוטל בהם חלק וכו', ויש שהוסיפו שיש מזמורים המדברים בהמלכת ה' בר"ה. וגם חלוקה זו אינה מבוססת, שהרי היו משתמשים במזמור אחד לכמה אירועים שונים.
ב. מבנה המזמורים שונה, אך הרעיונות והלשונות בו חוזרים בהרבה מקומות.
ג. מזמורים רבים פותחים בקריאה בשם ה' בצורות שונות.
ד-ה. במזמורים ישנם פעמים רבות בקשות לקבלת התפילה ובקשות רחמים וישועה.
ו. בקשת הישועה מחוזקת על ידי תיאור הצרה: א. תיאורי מחלה ואימה שמא ימות מן המחלה. ב. תיאורים של אימת מוות ופחד מן השאול. ג. תיאורי לחץ ורדיפות של אויבים (המכונים רשעים). ד. תיאור מצוקת נפשו של המתפלל המרגיש רחוק מה', הן מפאת הגלות, הן מפאת צדיק ורע לו וכו'.
ז. ישנם כינויים שונים לצדיקים, והשווה בכולם שמן הלשון עולה הטענה שהמתפללים לה' ראויים לישועה, אף אם חטאו, הואיל ומצפים הם לישועה וטובים הם מן הרשעים.
ח. תוכן הבקשות כולל מצבים רבים, ואפשר להבחין בהם בעניינים שונים כגון בקשה לרפואה, דבקות בה', מות הרשעים (ומעט גם על חזרתם בתשובה) ועוד.
ט. יש מזמורים שמתארים נדרים בעת צרה ותשלום נדרם. עיקר המטרה היתה להביא קרבן תודה או עולה, ולספר נפלאות ה'.
י. רוב הפעמים שמזמור פותח בתלונה, הוא מסיים בדברי עידוד וביטחון בה'.
יא. במזמורים כולם משולבים שבחי ה', בין על הבריאה, בין על השגחתו, ובין על תשועת ה' לעמו בעבר ובעתיד.
יב. בדברי התפילה שבמזמורי התהלים משולבים דברי מוסר וחכמה.
יג. הקריאות הללויה וכי לעולם חסדו, היו קריאות מענה של הציבור, אף בפרקים אחרים שאינם מוזכרים שם. מסתבר שגם לשונות הברכה ברוך ה' לעולם אמן ואמן ועוד היו קריאות מענה. רבים מן המזמורים נאמרו בליווי כלי נגינה, אף שלא בבית המקדש.
משנת ההלכה
א. הנוטל ידיו סמוך למיטתו יטול לתוך כלי מאוס, ואסור להשתמש במים אלו אלא ישפכם לאסלה מיד. אם אינו נוטל סמוך למיטתו יכול ליטול לכתחילה בחדר האמבטיה לתוך הכיור. וצריך להיזהר שלא ליטול על גבי כלים או חפצים אחרים כגון מברשות שיניים וכיו"ב המונחים בכיור, ואם עשה כן ישטוף לאחר מכן את הכלים.
ב. אין ליטול ידיו בשחרית ממי שעדיין לא נטל את ידיו.
ג. אח"כ ירחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר (בראשית פרק ט פסוק ו) "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". ואחר כך מנגב ידיו ופניו. ויזהר לנגב פניו יפה.
ד. "ברכי נפשי את יי וכל קרבי את שם קדשו" (תהלים קג פסוק א) כיון שצריך האדם לברך את השם בכל קרביו, אסור לברך עד שינקה את קרביו, מצואה ומי רגלים. על כן לא יברך ברכת על נטילת ידים על נטילה זו.
ה. אין לגעת קודם נטילת ידים בנקבים שבגופו. ולכן לא יגע באף, בפה, בעינים, באזנים, בפי הטבעת ואפילו בנקב של הקזת דם וכיו"ב, ובמקום צורך מותר.
ו. כמו כן לא יגע בבגדים או במאכלים ומשקים קודם נטילה, ואם נגע מן הראוי להדיחם ג' פעמים. וכשנגע במשקים אם אפשר בקלות להחליפם מן הראוי לעשות כן.
ז. גם נשים חייבות בנטילה זו. וטוב ליטול ידיהם של ילדים או ילדות אפילו קטנים מאד, אם אינו מבהיל או מפחיד אותם, וילד שהגיע לגיל חינוך שאינו נבהל מנטילת ידים מן הראוי להקפיד שיטול ידיו[16].
ח. היה ער כל הלילה יטול ידיו כדין לאחר שעלה עמוד השחר. וכן מי שקם באמצע הלילה ונטל ידיו ולא חזר לישון אלא נשאר ער טוב שיטול ידיו כדין לאחר שיעלה עמוד השחר.
ט. הקם בלילה אם ברצונו לאכול לשתות או לעשות צרכיו אפילו שכוונתו לחזור מיד לישון יטול ידיו כדין אבל אם קם ללא מטרה ודעתו לחזור מיד לישון אינו חייב ליטול ידיו.
י. הלן בשטח ואין לו כלי ליטול ידיו יניח ידו לסירוגין ג' פעמים תחת ברז מים זורמים ואם אין שם ברז יכול לשכשך ידיו ג' פעמים לסירוגין במים זורמים[17] כגון נחל מעיין או אגם.
[1] מלב"ם
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] חזקוני
[8] ת"י
[9] אבע"ז רמב"ן
[10] ת"י
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[14] העמק דבר
[15] רש"י
[16] ציץ אליעזר ח"ז סי' ב
[17] אבל אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים ג' פעמים בכלי אחד לא עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה מעליהן שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי נטמאו כל המים שבכלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה