מקרא
דברים פרק לג
(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד ברוך המקום שהרחיב נחלתו של גד, לפי שהיה נחלתו של גד מקום מרעה ומקנה, שייך למימר בזה לשון "מרחיב". כי מקום מרעה הוא רחב, כדכתיב "ירעה מקניך - כר נרחב"[1]ונתן לו חלק גדול מחלק כל אחד משאר השבטים בעבר הירדן כי אמנם ארץ סיחון ועוג היתה גדולה בכמות אע"פ שלא היתה זבת חלב ודבש כמו עבר הירדן כְּלָבִיא שָׁכֵן ראוי הוא לזאת ההרחבה מפני שהוא שוכן כמו אריה לאכול את סביביו[2] כמו שאמר שם הכתוב (לא נג) אנשי הצבא בזזו איש לו, ולהיות בני גד גבורי כח בזזו יותר מכולם[3] וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד כשהיה מכה ואויבו מרים יד שמאלו כנגד המכה, הוא חותך הזרוע ומכה בראש, וממיתו במכה אחת[4]:
(כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כבוש הארץ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה סָפוּן אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו וַיֵּתֵא באו אנשי גד רָאשֵׁי עָם הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים[5] שבאו ראשי שבט גד עם ישראל חלוצי צבא, כי כן התנו עם ישראל צִדְקַת יְקֹוָקעָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל שקיים מוצא שפתיו שאמר לא נשוב אל בתינו עד התנחל וגו' (במדבר לב, יח) [6]: ס
(כב) וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן המשילו בגבורה לגור אריה כאשר הוא מדלג מהר בשן יצא ויטרוף טרף ולפי שבשן מקום אריות וחיות רעות מדמה אותו לאריה[7]:
(כג) וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן פירותיו מבכרות וכל זמן שירצה יאכל וישבע מהם קודם שיאכל אדם פירות ממקום אחר וּמָלֵא בִּרְכַּת יְקֹוָק כל הבא בארצו ורואה פירות מבכרות מודה ומברך את הקב"ה עליהם[8] יָם וְדָרוֹם ים כנרת נפלה בחלקו ונטל מלא חבל חרם בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות יְרָשָׁה לשון צווי כמו עלה רש: ס
נביא
יונה פרק ד
א. וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה - היה רע בעניו שנחם ה' על הרעה,
וַיִּחַר לוֹ - שמא יהיה קטרוג על ישראל שלא שבו בתשובה לה'.
ב. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה’ וַיֹּאמַר, אָנָּה ה', הֲלוֹא זֶה דְבָרִי - הלא כך חשבתי בתחילה, שישובו בתשובה ותרחם עליהם, עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי - בעוד הייתי בא"י, עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה - ולכן הקדמתי וברחתי לתרשיש,
כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
ג. וְעַתָּה ה’ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי - שלא אראה ברעה שתבוא על ישראל.
ד. וַיֹּאמֶר ה’ הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ - ועוד אראה לך, שלא בדין הוא, שחרה לך על כך.
ה. וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר - ממזרח לעיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר - אולי ישובו להרע ויענשו.
ו. וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן - זימן ה' ליונה, קקיון, ( מין צמח שעליו גדולים) וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ - לעשות צל על ראש יונה, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ - להצילו מחום השמש,( שיבשו עצי הסוכה שמעליו ) וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:
ז. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת - זימן ה' תולעת בעלות השחר למחרת, וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ - חתכה בפיה את הקיקיון סמוך לקרקע, ועל ידי כך נפסק מקור חיותו, והתיַבֵּש.
ח. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית - זימן ה' רוח מזרחית מרעישה מאוד ומחרשת אזנים, ( חֶרֶשׁ - שמלבד רעש הרוח, לא שומעים דבר ) וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה - הכתה השמש על ראש יונה, וַיִּתְעַלָּף - עד שכמעט יצאה נפשו ממנו, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת - בקש למות, וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן, וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת - מאוד חרה לי עד שאמרתי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
י. וַיֹּאמֶר ה’ אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
יא. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ - שיש בה יותר מ - 12 ריבוא ( 120,000 ) קטנים, שלא יודעים להבחין בין טוב לרע, ואבותיהם הלא שבו בתשובה, ולא ארחם עליהם ?! וּבְהֵמָה רַבָּה:
מגילת קהלת
פרק ט
(א) כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה לגבי ענין זה נתתי את לבי לברר את כל הענין אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים וראיתי שמה שקורה לצדיקים ולחכמים ומשמשיהם, הכל ביד האלהים, והוא נותן לפי ראות עיניו גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם אלא שהאדם אינו יודע להבחין בין שנאת הבורא לאהבתו, שפעמים דבר שנראה טוב הוא רע, ודבר שנראה רע הוא טוב. ואין האדם יורד לסוף דעת מעשה האלהים הכל לפניהם ולכן הכל יכול לקרות להם גם דבר שנראה רע: (ב) הכל כאשר לכל כולם קורה להם מה שקורה לכולם, שכולם מתים בסופו של דבר מקרה אחד לצדיק ולרשע אותו מקרה קורה לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע ללא פחד בין על אמת בין על שקר כאשר שבועה ירא כמי שירא מלהישבע, ונשבע רק על אמת: (ג) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש דבר זה שכולם מתים, זה הדבר הכי רע בעולם כי מקרה אחד לכלשמקרה אחד לכל, וגם לצדיק וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם וזה גורם שמחשבת האנשים מלאה ברע ושטות ואחריו אל המתים שהם אומרים הרי בין כך אחרית כל אדם הוא למות, ואפשר לחטוא. וזה דבר שטות שאנשים אומרים כשהם רואים שמקרה אחד לכל, אבל אין זה אמת, שהרי הרוח שבה אל האלהים והוא עתיד להחיותה: (ד) כי מי אשריבחר יחבר אל כל החיים יש בטחון ועוד הם אומרים דברי שטות, שרק מי שמחובר לחיים יש לו בטחון, אבל משמת אבדה תקותו, ואין הוא יכול לקבל שכר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולכן כלב חי טוב מאריה מת שכבר אבדה תקותו. וכונתם לומר בזה שאפי' רשע חי יותר טוב מצדיק מת: (ה) כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם ועוד הם אומרים, שהחיים הרי יודעים הם שימותו, וממילא יכולים הם להרשיע, שהרי המתים כבר אינם יודעים מאומה ואינם מקבלים שכר על מעשיהם כי כבר נשכחו: (ו) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וכל הרגשות שלהם כבר לא קיימים וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש וכבר לא יהיה להם חלק לעולם במה שנעשה בעולם, וממילא אינם יכולים לקבל שכר: (ז) לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ואומרים הם שאין לאדם אלא לאכול ולשתות, ואינו צריך לדאוג שמעשיו יהיו טובים כי כבר רצה האלהים את מעשיך כי בין כך ובין כך אלהים מרוצה ממעשיך ואינו מעניש, שהרי מקרה אחד לכל: (ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ורק תדאג שתמיד יהיו בגדיך נקיים ושתמיד תסוך ראשך בשמן: (ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת ותראה לחיות עם איזה אישה שתאהב בין צדיקה ובין לא. כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כל ימי ההבל שנתן לך ה' בעולם כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש כי זהו החלק היחיד שיש לך בחיים ובעמל שאתה עמל בעולם: (י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וכך תעשה כל מה שאתה יכול לעשות בכחך ללא חשבון אם זה טוב או רע כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה כי בקבר לא נעשה שום מעשה ואין שם שום מחשבה ולא שום חכמה, ממילא לא שייך שתיענש שם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה