פרשת לך לך יום ה'

מקרא

בראשית פרק טז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית בת פרעה היתה והתגיירה[1] וּשְׁמָהּ הָגָר:

(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה יהיה לי בן מִמֶּנָּה בגללה[2] וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אלא שיהיה לשרי נחת רוח בבני שפחתה[3]:

(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שאם היה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל, שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ אולי בזכות הארץ יבנו וכן עשו אברהם ושרה, מנו מעת בואם שם וכשלא זכו  -[4] וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה, וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף[5]:

(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי שעושה לי שפחתי שאינה רוצה לשמשני עָלֶיךָ על ידך הוא שאינך מוחה על כבודי ואין אני רוצה לענותה הואיל ונזדווגה לך אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ שאני חוששת לכבודך ואינך חושש לכבודי[6] ובכן יתגלה עלבוני לפני ה' ותתמלא הארץ מאיתנו ולא נצטרך לבניה של הגר[7]:

(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ ואינה משוחררת בעקבות כך שהרתה עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי כדי שתכיר שהיא משועבדת ולא תבזה עוד את גברתה[8] וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי[9]:

(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק מצא אותה מוכנה למראות אלוקים עַל עֵין הַמַּיִם מתפללת בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן על אם הדרך[10] בְּדֶרֶךְ שׁוּר:

(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים וְאָנָה תֵלֵכִי הנך הולכת בח"ל אל מקום טמא ואנשי רשע וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַתאיני הולכת אל מקום מכוון מאתי אלא יצאתי כדי לברוח[11]:

(ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ רמז כי לא תצא לחפשי, כי בני שרה ימשלו בה ובזרעה עד עולם[12]:

(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הִנָּךְ הָרָה הרי את מעוברת[13] וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְקֹוָק אֶל עָנְיֵךְ:

(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם בני ישמעאל סוחרים והולכי מדברות, ולכך קורא לו "פרא", כדכתיב "פרא למוד מדבר" יָדוֹ בַכֹּל שיקנה סחורה מכל המקומות, ומוליך ממקום למקום וְיַד כֹּל בּוֹ והכל קונין ממנו וכן מצינו בישמעאלים[14] שרובן סוחרים ויש מפרשים שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפועלו משחר לטרף, ויטרוף הכל והכל יטרפוהו, והענין על זרעו שיגדל ויהיו כפראים במדבר ויהיו להם מלחמות עם כל אדם[15] וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן נחלותיו יתפשטו בין כל אחיו מרוב עושר[16]:

(יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְקֹוָק ותודה ותתפלל  לפני ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ שמאמרו מדבר לה אַתָּה אֵל רֳאִי אתה הוא חי וקיים הרואה ואינו נראה בכל מקום לא רק בביתו של אברהם כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי הנה אך כאן נִתגלה כבוד שכינתו של ה' אַחֲרֵי רֹאִי אחרי שהתגלה אלי[17]:

(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי באר שהתגלה עליה מלאך ה'[18] הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:

(טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:

(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: ס

בראשית פרק יז

(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי ללכת בדרך אשר אורה אותך[19] וֶהְיֵה תָמִים קנה השלימות האפשר למין האנושי השכל וידוע אותי בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך[20]:

(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:

(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם לכוין דעתו לנבואה[21] עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:

(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ ברית המילה ואחרי הברית וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:

(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם עם ישראל[22] וּמְלָכִים ששולטים בעמים[23] מִמְּךָ יֵצֵאוּ:

נביא

יהושע פרק ד

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:

(ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אלו שהוזכרו למעלה להיות מוכנים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:

(ג) וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שיראום באצבע המקום שמשם יקחום שיהיו בו ב' תנאים שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן לא מן הצד שאצל השפה אלא לחזור אל קצה הירדן אחר שיצאו ממנו מִמַּצַּב לשון ניצב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִיםמתחת רגליהם הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם כמצות משה (דברים כז) לבנות להם מזבח בהר עבל ולכתוב עליהם את דברי התורה וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה: ס

(ד) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לעמוד קרוב לארון אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כיון שכבר יצאו ממנו אמר להם לחזור וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע עבר באחרונה את הירדן והעביר כל העם לפניו כדי שיהיו בטוחים יותר כשנשאר אחריהם שהמים יעמדו נד אחד עד שיעבור הוא וכיון שעברו כלם קרא לאותם שני' עשר איש שהכין שהיו עמו ואמר להם שיעברו לפני הארון שהיה בתוך הירדן כי העבר האח' אשר יצאו ממנו ואמר להם שירימו איש אבנו על שכמו ויעבירום עמם::

(ו) לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם:

(ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה שבגלגל לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם:

(ח) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם:

(ט) וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים אחרות הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית אף על פי שלא ראינו שצוהו האל על אלה האבנים אחר שעשה ידענו כי במצות האל יתברך עשה  וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה רצה לומר, עד עולם, כי כל קורא הפסוק הזה בזמנו, אומר עד היום הזה, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:

(י) וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם שהשם צוה לו לדבר אל העם לאמר דעו שאתם עוברים את הירדן בחרבה על מנת לגרש כל יושבי הארץ והדבר ההוא בעצמו צוה לו משה וי"א שהכונה להקמת האבנים בירדן והעברת האבנים האחרות אל המלון  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם הקמת האבנים והעברתם ואחר כן וַיַּעֲבֹרוּ:

(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן יְקֹוָק לא כדרך שעברו האחרים אלא כמו שמפורש למטה בענין נתקו כפות רגלי הכהנים לאחוריהם אל החרבה על השפה שנכנסו בה שהיו עומדים אצלה וחזרו המים לאחוריהם לילך כתמול שלשום נמצא ארון ונושאיו מצד זה וכל ישראל מצד זה נשא הארון את נושאיו ועבר  וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם:

(יב) וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה:

(יג) כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא חמושים בכלי נשק עָבְרוּ לִפְנֵי יְקֹוָק בשליחותו של הקב"ה לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ: ס

(יד) בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יְקֹוָק אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כיון שראו שעיקר נס בקיעת הירדן בזכותו הוא וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו: פ

כתובים

תהלים פרק ח

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית כינור שבא מהעיר גת מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם שהארץ תתן הוד ה' אל השמים: (ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים הוא האדם החלש מכל בעלי החיים שבראשית יצירתו הוא עולל ויונק חלש ותלוי לגמרי באחרים יִסַּדְתָּ עֹז מפיהם של העוללים האלה שהוא הכח הדבור הנטוע בפיהם, שבעבורו נקרא חי מדבר, מצד שכלו ותבונתו וכחות השכלים הנטועים ומקושרים בכח המדבר בו נשתלמה המציאות כולו, בו התקבצו כל מעשי בראשית, כאילו הוא היה יסוד הבנין עקרו ושרשו לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם אם ימצא עוד מכחיש ופוקר, אשר לא ישים לבו להכיר מציאותך מן המציאות בכללו, (שהם האפיקורסים המכחישים מציאות ה' שהם הנקראים אויבים שונאים וצוררי ה' בכתבי הקדש) הן בהכרח יצטרך ויוכרח להודות שיש בורא, כל עת ישכיל ויביט ויחקור על ענין האדם, ועל המון הנפלאות אשר התאחדו ביצירתו, כי אז יסתום פה הפוקר, ואז יושבת אויב ומתנקם - הרוצה להכחיש אלהותך, כי גם הבעל דין יודה בהכרח, כי יד ה' עשתה זאת: (ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה הכנת המה כולם מעשה ידיך ואין העולם קדמון: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ מה הוא חשיבות האדם להזכר לפני ה': (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים מלאכים - על כל זה בהשגחתך חסרתו רק מעט מהמלאכים בדבר החכמה והדעת וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ כי הוא מתעלה על כל חי בחוש הדבור: (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה שמת תַחַת רַגְלָיו: (ח) צֹנֶה מלשון צאן. ואלפים – וַאֲלָפִים פרים בקר כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי בהמות השדה בכולם משתמש האדם והמה משרתים אותו: (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים האדם בחכמתו יעשה אניות ובהם עובר ארחות ימים ויכול הוא לצוד אף דגי הים: (י) יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ מכל זה נראה שמה מאד אדיר שמך בכל הארץ משגיח ומושל בכל:

תהלים פרק ט

(א) לַמְנַצֵּחַ עַלְ-מוּת^[24] על מותו של אויבו שנלחם בו ונצחו ואמר על זה שירה לַבֵּן להתבונן מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אוֹדֶה יְקֹוָק בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ: (ג) אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן: (ד) בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר ופנה עורף במלחמה יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ:  
משנת ההלכה

דיני אמירת ותן טל ומטר

       א.       תיקנו חז"ל לבני א"י[25] לומר מליל ז' מר חשון (אור ליום שישי השבוע) "ותן טל ומטר לברכה" בברכת השנים. ובני חו"ל מתחילים לומר בליל חמישי אור לב' טבת. (הלילה שבין הרביע לחמישי בדצמבר[26]).

        ב.        אם אמר "ותן ברכה" במקום "ותן טל ומטר", ואפילו אם אמר "ותן טל" אבל לא הזכיר מטר, אם נזכר קודם שאמר "שומע תפילה", יאמר בקשת ותן טל ומטר לפני שאומר "כי אתה שומע" וכו' וממשיך כסדר ואינו חוזר

         ג.         ואם נזכר לאחר שאמר "כי אתה שומע", אפילו אם סיים התפילה אבל עדיין לא עקר רגליו לפסוע וגם לא אמר "יהיו לרצון אמרי פי" שאומרים לפני עקירת רגליו, חוזר לברכת השנים וממשיך כסדר.

        ד.        ואם עקר רגליו או אמר "יהיו לרצון אמרי פי" הנאמר קודם עקירת רגליו, חוזר לראש התפילה.

       ה.       נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר "ותן טל" וכו' במקום שנזכר, ואם סיים ברוך אתה ה' יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ויאמר ותן טל ומטר וכו', ויחזור ויאמר וברך שנתינו כשנים הטובות ויסיים הברכה וימשיך כסדר, וטוב יותר שיאמר ותן טל וכו' וימשיך הברכה כולה כסדר. וכן הדין אם נזכר אחר שאמר וברך שנתינו כשנים הטובות וכו'.

         ו.         אם סיים הברכה, אפילו לא התחיל ברכת "תקע בשופר", יאמר ותן טל וכו' בברכת שומע תפילה כנ"ל.

         ז.         המסופק אם אמר ותן טל וכו' דינו כמי שלא אמר, כיון שאנו תולים שעל הרגל לשונו הוא הולך והוא רגיל לומר ותן ברכה וכנ"ל, אמנם לאחר שלושים יום אינו חוזר כיון שהתרגל לומר ותן טל ומטר.

       ח.       גם מי שנאנס, שגג או פשע, והפסיד יומיים או שלושה מתוך השלושים יום, בכל זאת אינו חוזר, ויש מפקפקים בזה.

        ט.       אפילו לא עברו שלושים יום, אם אמר 90 פעם ברך עלינו וכו' ותן טל וכו' דינו כמו שעברו שלושים יום ואינו חוזר.

         י.         בן ארץ ישראל היוצא לחו"ל אחר ז' מר חשון, כיון שכבר התחיל לשאול בארץ ישראל ממשיך לשאול גם בהיותו בחו"ל. ואם נוסע ליותר משנה ולקח את אשתו ובניו עמו, מפסיק לשאול ונוהג כמנהג אנשי חו"ל.

      יא.     ואם יצא קודם ז' מר חשון יאמר ותן ברכה כמנהג אנשי חו"ל וישאל על הגשמים בברכת שומע תפילה, ויש נוהגים לכתחילה שאם חוזר בתוך השנה יאמר כמנהג א"י[27].

      יב.      בן חו"ל הנמצא בארץ ישאל על הגשמים כבן ארץ ישראל וכשחוזר לחו"ל, אם עדיין לא התחילו לשאול יפסיק.

       יג.        

---

[1] ת"א

[2] אבע"ז

[3] רמב"ן

[4] רמב"ן

[5] מלבי"ם

[6] חזקוני

[7] ת"י

[8] ספורנו

[9] רמב"ן

[10] וכשיש שני דרכים יקראו עינים ומקום התחלת השני דרכים יקרא פתח עינים והוא הנקרא אצל רבותינו זכרונם לברכה פרשת דרכים. ספורנו

[11] ספורנו

[12] רמב"ן

[13] ת"י

[14] חזקוני

[15] רמב"ן

[16] חזקוני

[17] ת"י ספורנו

[18] ת"א

[19] רמב"ן

[20] ספורנו

[21] רמב"ן

[22] רמב"ן

[23] ת"א

[24] נחלקו בפרשנים אם הם שתי מילים או מילה אחת

[25] והגרים בגולן או באילת ובסיני יש להם גם כן לומר מז' במר חשון אמנם אם טעו אינם חוזרים עד הגיע יום התקופה כלומר היום שבו מתחילים לומר בחו"ל ועיין שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' י

[26] ובשנה שחודש פברואר 29 יום מתחילים לומר בחו"ל בלילה שבין החמישי לשישי בדצמבר (קיצושו"ע סי' יט סעי' ה)

[27] ואם נוסע למקום ללא ישוב יהודי ודעתו לחזור בתוך השנה אומר כמנהג א"י.